hakoofsa-blog-blog

[hakoofsa-blog-blog]

שביל פירורים: ווס אנדרסון כשאני קמה בבוקר, מגששת לקפה ועודני קצת מטושטשת, לפעמים אני מתנגשת בקירות. למראית עין, השלוּמיאליות המתנודדת נעלמת ברגע שהתעוררתי סופית. בפועל, ככה אני רוכשת הרבה מידיעותיי על העולם: בהתנגשות מקרית. אני אקרא מאמר איפהשהו, והוא יזכיר אתר. באתר אני אראה תמונה יפה, ובהקשרה יזכירו סרט, שבפסקול שלו יהיה שיר שאהבתי, והדמות בסרט תקרא ספר שנראה לי מעניין. אני תמיד מרגישה שזו לא הדרך לעשות דברים. איפה הסדר? היכן המתודה? וכך לפעמים, בעודי נהנית מיצירה כזו או אחרת, אני עוצרת לרגע ושואלת: "רגע, איך בכלל הגעתי לכאן?" ורוב הזמן אני כבר לא זוכרת יותר מצעד או שניים אחורה. זה ב��יוחד נכון כשמתגלגלים ברשת: התחלת ממקום אחד, ודבר הוביל לדבר, ופתאום יש לך חלון שמנגן שיר איטלקי ישן, אתר של טחנות רוח, ועמוד ויקיפדיה עלוּם. מכאן הגיע הרעיון לרשומות שביל פירורים, על מסעות גילוי שערכתי לאורכו ולרוחבו של חדר המגורים.

[hakoofsa-blog-blog]

תקרית קטנה ביום ראשון לפני מספר שבועות, בהבזק של שבריר שניה זיהיתי מישהו, ומישהו זיהה אותי. כך סתם, בתור למלתחות המעילים. כל כך קצרצר היה רגע הזיהוי, שיכולתי לקבור את מבטי ישירות בתכניה מבלי להיראות כאילו איבדתי פאסון. ומדי פעם, כשהרמתי מבט אדיש לראות איך מתקדם התור, בזווית העין יכלתי לראות אותו, עומד ונועץ בי מבט ישירות, עם אותו חיוך אירוני. בעודי מממקדת מחדש את מבטי בטקסט מבלי לקרוא אף מילה, תהיתי לעצמי: אז למה, בעצם, ובמיוחד אחרי כל כך הרבה שנים, אני לא מעיזה להישיר מבט?

[hakoofsa-blog-blog]

אין תפוח חשוב לי לשמר במידה כזו או אחרת את המראה שלי. יש לי בארון מכנסיים שאני כבר לא אלבש, אבל מעת לעת אני בכל זאת בודקת אם הם עדיין עולים עלי, והתשובה משנה לי. אני יודעת שקרובי משפחה מבוגרים לא תמיד יהיו בחיים, ובכל זאת אני דוחה את שיחות ההתעניינות בהם כל פעם מחדש למועד עתידי ערטילאי. אני יודעת היטב שהצלחה היא דבר דינאמי שכרוך בעליות ומורדות, ובכל זאת אני מוצאת את עצמי מקנאת מעת לעת באנשים בהצלחותיהם. תגידו: "אבל מה רע? בסדר, אז אולי כדאי שתתקשרי יותר לקרובים, אבל מה רע בלרצות להיראות טוב? מה רע בלהסתכל על מה שיש לאחרים ולרצות גם?" אז אני אענה על השאלה הזו אחר כך, אבל קודם כל, תנו לי לשאול אתכם משהו אחר. מה אתם רואים בתמונה?

[hakoofsa-blog-blog]

אקלים ואנרגיה - מבוא סדרה זו נכתבה מתוך מטרה להנגיש גוף של ידע על שוק האנרגיה והעיסוק בשינוי אקלים. בעוד אינפורמציה באנגלית בנושאים אלו קיימת למכביר לכל קהל ובכל רמת עומק, לא כך הוא בעברית. שאיפת המחברת היא שכל מי שמעוניין בכך, יוכל לרכוש תשתית בסיסית להבנת הסוגיות המרכזיות בשוק האנרגיה, הן ספציפית לישראל והן באופן רחב יותר, הנוגע בההתפתחויות עולמיות. זאת מתוך האמונה העמוקה שככל שאינפורמציה הופכת נגישה יותר, ציבור רחב יותר יכול לקחת חלק בדיון מושכל על התפתחות המשק. ולמי מיועד אתר זה? לכל אחד. התכנים נכתבו ונערכו מתוך מטרה להיות קריאים ונהירים עד כמה שרק ניתן.

[hakoofsa-blog-blog]

מחזיר אהבות קודמות מי לא מסתכל על עצמו הצעיר כגרסא קצת עקומה ולא אפוּיה של עצמו הבוגר? ברוח זו, נתחלחלתי מהאפשרות שאראה אנשים מסויימים טרם העת הנכונה, בה סוף סוף יצאתי מהתנור: שנפגש במקרה לפני שאהיה יפה מספיק או חתיכה מספיק. לפני שאהיה מצליחה מספיק. לפני שאהיה בוגרת מספיק. בקיצור, לפני שאהיה מספיק שווה. אבל זה היה בסדר, כי היה לי את כל הזמן בעולם. את מי שלא פגשתי הפעם, אפגוש בעתיד. לא עם סימן שאלה, בוודאות: כי ככה עובדת עירי. ובכן, שגיתי. ומחיר השגיאה הזו הוא שיש אנשים שלא אראה יותר לעולם. וזה אמנם לקח חודשים ארוכים, אבל הפעם, החלטתי שאני בוחרת אחרת. והדבר הראשון שנדרש ממני על מנת לבחור אחרת, הוא להניח את האגו בצד.

[hakoofsa-blog-blog]

כיסוי אוניברסלי

אני רוצה לספר לכם משהו, כי אני חושבת שהוא יעניין אתכם. אני חושבת שתמצאו בו ערך. אני יודעת שהמחשבה הזו, מרגע שהתחלתי להפוך בה, הביאה לי ערך. אבל הייתי רוצה שלא תבהלו אם אני אגיד שאני רוצה לדבר אתכם קצת על מתימטיקה. לא על נוסחאות, ולא על מספרים, ולא על קוסינוס, ולא על הוכחות על טרפזים, ולא שום דבר שנראה אפילו קרוב. אני רוצה לספר לכם משהו על איך שאנחנו מסתובבים סביב עצמנו במעגלים.

[hakoofsa-blog-blog]

דברים שבּוּבּה עדיין עושה - גיל שנה וחמישה חודשים בּוּבּה הוא ילד גדול. אם לדייק, הוא באחוזון 98 בגובה, ואחוזון 75 במשקל. זה משעשע אותנו אנקדוטלית, לאור העובדה שאביו ממוצע בגובהו ואמו מאותגרת משהו בתחום. בפגישת המעקב בה נמדדו הנתונים, בּוּבּה ישב על ברכיי. הוא מאוד לא אוהב את חדרי המרפאה, ופורץ בזעקות שבר למראה החיוך הראשון של האחות. כדי לנחמו, נשקתי לו קלות: פעם על הקודקוד, פעם על הלחי. על הצוואר, על הרקה, ועוד שתיים-שלוש נשיקות פה ושם ליתר בטחון. "אההמ", כחכחה האחות והתעניינה ביובש: "ילד ראשון?"

[hakoofsa-blog-blog]

כמעט עבודה אורך השבוע, בזמן שהמתנתי לתשובה, תיארתי לעצמי שהשיחה שתגיע תכלול הצעת עבודה. הייתם חושבים שלאור התחושות הטובות, השבוע הזה עבר בנעימים, או אולי היה צפוי עקצוץ של ציפיה, וחרדה קלה: "מה יהיה אם לא?" בפועל, הייתי מתוחה כל השבוע, דווקא בגלל הכמעט-ודאות שזו העבודה שאשיג.

[hakoofsa-blog-blog]

פּוּק פּוּק פּוּק, מי פה גר? לפני כמה וכמה שנים נחתה עלי ההבנה שאני תוקעת לעצמי מקלות בגלגלים, בדיוק בגלל כל המטען והפרשנות שאני מביאה לסיטואציות כמו ראיונות עבודה או מפגשים חברתיים. אפעס, לא ידעתי מה לעשות עם התובנה הזו, כי פשוט להגיד לעצמך: "תחשבי אחרת!" לא עובד. מה עושים? איך עושים?

[hakoofsa-blog-blog]

בתי ספר בריטיים - נייר לקמוּס לזרוּת “לצערנו אין לנו מקום להציע לו כרגע, אבל הוא במקום מצויין ברשימת ההמתנה.“

[hakoofsa-blog-blog]

סיפור אמיתי ערב אחד הלכתי לסופר לקנות עוגה. העוגה שאני אוהבת אזלה. במקום, קניתי עוגיות, שכבר הרבה זמן נראו לי טעימות. העוגיות לא היו טעימות בכלל. לא הסיפור הכי מעניין בעולם, אני מודה. אבל אני שואלת אתכם: האם מה שקרה לי היה טוב או רע?

[hakoofsa-blog-blog]

שביל פירורים: ספרות מאויירת אם כן, השביל הפעם מתחיל בסניף הספרים של סטימצקי בשדה התעופה בן גוריון, זמן קצר לפני טיסתנו חזרה מהביקור של שלהי הקיץ.

[hakoofsa-blog-blog]

רסיסים אחרי שאני לוקחת צעד אחורה וחוזרת לעולם במימדים שלי, אני מרגישה כאילו התעוררתי מחלום. 

[hakoofsa-blog-blog]

גלויות מעיר הולדתי

את עיר הולדתי עזבתי מכורח נסיבות, ובאותה עת לונדון עוד היתה שאיפה כמוסה ורחוקה מתמיד. ואז במקום אחר שכרתי חדר בדירה, ואז חדרים אחרים, בדירות אחרות. אינני מצרה על הנסיבות, ובטח שלא על המגורים כיום בעיר בה סוף סוף מצאתי את מקומי. אבל את עירי לעולם אינני מבקרת לגמרי בהווה. 

[hakoofsa-blog-blog]

הפינה ליד האח הבניין שלנו נבנה ב- 1890, סביב התקופה בה נבנתה כל השכונה. תמיד קצת בידח אותי לומר שהדירה בבעלותנו: בעצם, אנחנו רק עוברים בדרך. אנחנו נתמוסס, היא עוד תהיה כאן. אבל עכשיו אנחנו עוברים, ולא מרצון.

[hakoofsa-blog-blog]

אקלים ואנרגיה - ייצור חשמל מאחר ומה שאנחנו רוצים הוא להבין את התמונה הרחבה יותר של שוק החשמל, לא נתעכב על הדקויות הפיזיקליות. במקום, מספיק לנו להסתכל סביבנו: אורח החיים המודרני דורש שימוש בהרבה חשמל, בין אם זה בשביל להרתיח מים לקפה בקומקום או לתפעל אורות ומקררים ודלתות אוטומטיות בסופרמרקט.

[hakoofsa-blog-blog]

כפולות של שבע תראה לי מי הילד עד גיל 7 - ואני אראה לך מי יהיה האיש שיגדל.