a-kiss-against-time - Tumblr blog

[a-kiss-against-time]

אני יושבת באיזה קפה קטן בתאילנד יורד מבול האופנוע הירוק החתיך שלי בחוץ רטוב לחלוטין יש בנוף שדות אורז קסומים ובתוכי יש סערה עוד יותר גדולה מהגשם שיש מולי.

בחוץ זה גשם כיפי כזה שמרטיב ולא כואב שבהכי גרוע מחליקים ממנו קצת בפנים יש רעמים וברקים ורוחות שמעיפות וגשם חזק שכואב על הכתפיים כשהוא פוגע.

חסר לי שלווה בי חסר לי רוגע ותחושה שנכון כי אין תחושה של נכון יש תחושה של להמתין לרע להמתין לטוב פשוט להמתין כאילו אני על הולד ותכף אני אחזור וכרגע הגוף שלי משוטט לו בעולם יושב לקפה יושב לסיגריה רואה נוף שחצי עולם לא פריוולגי מספיק לראות ואני לא מסופקת אין בי סיפוק ואין בי ואין בי ואין בי מה כן יש בי בואו נדבר על מה שכן יש.

יש בי הכרת תודה רוב הזמן

ונחישות חלק מהזמן

ועקרונות בערך וערכים בערך ואני מכירה את עצמי בערך

מה זה כל הספק הזה למה יש בי ספק וחוסר שלווה מה אני מחפשת מה אני אמצא לאן אני מנסה להגיע דרך איפה בא לי לבוא האם הבחירות שלי חכמות האם הן נכונות לי?

בא לי להתחבר לעצמי להיות בלבד שלי כי מרגיש לי שאין בי מספיק לספק לסביבה שלי אז אני משתמשת בדיפולט בתכונות שלא דורשות אנרגיה ובמילים ומשפטים ואנרגיה שידעתי לספק כבר שנים מהחיים אז זה מגיע בקלות אבל לא מכניס לי כלום חזרה.

פאי מרגישה תקועה בדיוק כמו בבית. לראות אנשים לעשות פעילויות לשבת לעוד קפה לשבת לעוד ג׳וינט להרהר ולחזור על עצמי על אותו לופ אותו צד של אותה קסטה ואז להכניב תעפרון להחסיר אחורה ולשמוע שוב. לא לחדש רק לחזור, להתעלם ולהעלם.

עבדתי על הקליפה הזאת כן שלא תבינו לא נכון זאת קליפה איכותית ערכים טובים עדיין הולכים לפניי עדיין חשוב לי לשמור ולהגן לטפל ולחייך לשאול ולבלות. יש בי אנרגיה להתחבר אליה אבל אני לא מחוברת אני רוצה למצוא משהו אחר בתוכי להרגיש שוב מי אני כשהחדר חשוך כולם הלכו ואת לבד בחדר.

כבר תקופה שאני עם אנשים כל יום, מבורך. ברכה כל ההון האנושי הזה כל הטוב והאהבה ואני לא מתכוונת להשמע כפוית טובה. משהו בי צריך שניה את האבסלוט של הלבד שגם אם ממש בא לי אין מישהו מוכר לברוח לשיחה איתו שאני חייבת להתמודד לבד.

בא לי לצרוח ולשבור ולהשתולל ואז בא לי להרגע ולנשום נשימה אמיתית מהלב אחת כזאת שלא מרגישים בה את הכובד של החזה ואת הכובד של החיים. שיש מאה אחוז חמצן ולא פיפטי פיפטי עם החרדות.

בא לי לכתוב ולכתוב עד שיצא ממני המיץ והכל יהיה בחוץ ולא יהיה בפנים בא לי ככ הרבה דברים וגם לא בא לי כלום בא לי פשוט לישון במיטה ולכבות את הראש. וגם בא לי לשבת במרפסת עם כוסית וויסקי אחת שיש בה מספיק להדליק לי את הלב שוב ולבכות פשוט להתייפח על כל הכאב שיש בי.

על היתמות שלי מאבא על הכאב של לסעוד את סבתא למוות על הכאב של לאכזב את צ׳רלי במוות שלו על הכאב של העם שלי וכך החיילים והחטופים שחווים גהנום שאני לא יכולה ךדמיין על הכאב של החוסר יכולת של הלהרגיש קטנה וחסרת יעילות במצב הגדול הזה על האבידות שיש לי בטיול ובעולם בכללי על המראה הזאת שעומדת לי באמצע הלב שלא נותנת לי להסתכל על הצד השני בלי לראות את כל הפאקים של הצד שאני בו. על חברים שלא יוצא לי לראות ועל בתי קפה שנסגרו ועל בתים שיעברו פינוי בינוי ועל תקופה שלא תחזור של לגור ביחד עם אחים וכלב ומשפחה או אפילו פשוט לגור עם אמא שלי באותה דירה. על שנים שהבעיות שלי לא היו שלי הן היו של הצבא ואני הייתי כלי שלא היה צריך לחשוב ואז פתאום יום אחד לעזוב את כל המסגרת ולהיות שוב רק עם עצמי בעולם.

על הקושי שלי להביע כשאכפת לי באמת ועל הקושי שלי לבקש חיבוק כשזה כל מה שבא לי על המחנק בגרון כשבא לי לבכות אבל לא להצליח להגיע לזה באמת על החולשה הזאת שיש לי ברגליים ובבטן כשאני חושבת על מה לעשות עם עצמי כל יום.

לא יודעת אפילו איך לסיים את זה הקלה לא השגתי מזה ככ אבל נחמד לנסות

[a-kiss-against-time]

לא נעים להודות אבל אני לא זוכרת איך לרשום את השם שלי בערבית, למדתי פעם ביסודי אבל וואו כמה זמן עבר מאז ואת האמת שגם אז לא באמת אהבתי ללמוד המורה הייתה רעה והמקצוע איים עליי

אז שכחתי ואת האמת שלאחרונה זה ביאס אותי קצת וואלה ככה שכנים ככה קשורים ואני לא יודעת אפילו את השם שלי לכתוב. את האותיות!

אבל למזלי היום בחצר של המלון בין הבריכה לביר פונג ישבו כמה חברים שהכרתי היום-אתמול ובניהם בחור חדש, מצרי, שגר בויאטנם כבר כמה שנים.

והוא הראה לי איך כותבים את השם שלי, ולקח איתי את הזמן לעבור על אות אות והמאה שאלות שנוצרות לי במקום וישבנו ארבעתנו, גם נאצ׳ו היה שם אבל כפרה עליו הוא לא דיבר, אבל לב גדול. אז ארבענו מחליפים שפות מנסים להבין מוצאים את הדימיון וזה חי וזה גועש ואני הרגשתי אנרגיות וקרבה מיידית. ופתאום הרגשתי אחווה כזאת שלא חוויתי בלב ובמוח באמת בני דודים באמת שכנים וואלה פתרום פה במזרח הרחוק אתה מרגיש לי אח קרוב. והמילה אח! שהיא זהה, זה נוגע. הנה עם כל ההבדל עדיין אחים בסוף. והוא לימד אותנו את המילה לחמוד - גאמיל. ואז הצרפתיה האהובה שלנו הוסיפה - מיניון וככה המילים החשובות באמת הרגש שבנינו העברנו וחלקנו ופשוט וואו שפה היא בית והיא חמה ואוהבת ותקשורת ככה בנינו זה הכל זה בטבע שלנו ואפילו עכשיו בממדים המודרניים

וואו לא יודעת נכנעתי רגע הכתיבה הזאת מעייפת אותי פשוט היה ממש כיף לדבר איתו וואלה אח מצרי לא יודעת מה ציפיתי מהלב שלי להרגיש אבל הרבה פתיחות זה מה שקיבלתי ותודה על זה

[a-kiss-against-time]

הלכתי וכאב לי

הלכתי בידיעה שעכשיו אומרים ביי ולא מתראים שוב

אותה הליכה שהלכתי כשהיה כיף והיה טוב ואכלנו ורצנו בגשם ושמחנו בסופה וחזרנו בשקט לאט קצת שיכורות

אותה הליכה

אבל עכשיו מהר לספינה ולהחזיק את התיקים ולחבק ולנופף לשלום ואז ביי וזה ממש כאב

זה כאב לי בכאב שכבר הכרתי ולא ציפיתי לחוות שוב לא עכשיו ולא ככה ולא באמצע גן עדן

שפתאום ריק וזה פתאום אותה הליכה על אותו חוף אותו גן עדן והוא ריק והוא לבד כי הלכתי בחול הזה וכאב לי

[a-kiss-against-time]

זכיתי לסגור את המעגל הזה

וזה מגניב

כי זה לא מעגל שעבר לי בראש בכלל

זה מהמעגלים האלה שהם חלודים בפינה וויתרת עליהם קצת

כאילו באנרגיה של אני לא רואה אף קו מציאות אחד שתלוי בי שיכול לסגור את המעגל הזה

ברמה של אפילו ויתרתי עליו קצת

אמרתי אולי הוא מאלה שיסגרו לי בגיל 40 נעבור ברחוב ונראה שהכל טוב שעברו מים תחת הגשר ויש ילדים ויש פרטנרים והכל בסדר איתנו

ואז אני אקבל את הטון הטוב הזה

את הלדעת שאנחנו בטוב

שזה נחמד לראות אחת את השניה

אבל במקום זה קיבלתי סגירת מעגל שהיא וואו

אם היו אלף דברים שיכולתי לנסות ולהכשל בהם

ליצור קשר לעשות שיהיה טוב

ורק דבר אחד ממנה רק שהיא תיזום רק שהיא תרצה

כי זה מה שחסר אני שמחה להיות בטוב

ואז מתוך האלף ואחת האחת קרה

היא הגיבה והיא שמחה והיא רצתה

אבל מה שלא חשבנו או תכננו אפילו לא ציפינו

זה החיבור

הוא עוד היה שם האהבה הזאת במגע

ולא בדיבור ולא בראש לא ברציונל

באמת היה ניתוק של פשוט

חברות

אבל במגע

וואו

בנקודה מסוימת הלב נשאב

הוא עוצר לרגע הוא מאט

המגע מוכר לו זה בית ישן לנוח בו

להפגין אהבה לקבל אותה

וזה לא היה רק סקס

זה לא היה רק הלהט

זה היה הנשיקה על המצח

והחיבוק

והלנוח רגע ולהרגיש דפיקות לב ולהרגיש שוב איך הגוף כמו פאזל

מתאים

אהבתי אחרות

אהבתי חזק יותר ולעומק

אהבתי יציב ובבגרות

אבל הקלות באינטימיות שלנו

הטבעיות

טרם השוואתי לה

זה מסוכן כי הלב עוקב

הוא קולט ופועל אבל הפעם הוא יטעה

כי היא לא האחת וגם לא השנייה

אבל משום מה בפיזי אין לה מתחרה

וזה לא המראה

וזה לא האהבה

זה פשוט הפאזל שעובד ויוצר צורה

צורה שעובדת

אפילו מדהימה

מה אני אעשה שהיא הבחורה הלא נכונה

לפחות מעגל

ולא חשבתי שאזכה להגיד זאת עכשיו

סגרתי

[a-kiss-against-time]

התפטרתי היום מהעבודה וזה היה מוזר כי לא רציתי לעזוב. גם ככה כל הזמן קשה לי שאין לי קרקע יציבה והיה קשה לי שזה תכף נגמר ופתאום במקום זה נגמר עכשיו בפתאומיות בשל נסיבות שנראו לי גדולות ממני.

אבל למדתי משהו מגניב, ממש רכשתי כבוד נוסף לעצמי וזה נקודת בונוס שבאה לעיתים רחוקות ונשארת לטווח ארוך. כי בחרתי בנאמנות ובחברות באחווה ולא בכסף. והראתי לעצמי עוד נקודה באופי שלי. עוד קו אדום שיוצר את הערכים שלי. איזה כיף.

לקבל עוד פאזל בתמונה הגדולה שהיא אני בעולם הזה.

[a-kiss-against-time]

I wanted you to teach me french. And I wanted to teach you Hebrew. I want our kids to hear how much I love you in three languages.

And I want us to beat all odds. I want us to win war and to win distance and language and culture barriers. Everything can be against us but it doesn't matter cause we found each other.

Hell we know of each other years before we met. I fell for you in seconds of knowing you and I proposed moments after realizing I loved you.

I wish to grow and to know so I can come back as a worthy partner to you. Cause you are incredible, I will admire you to the day I die if I just get to live a life with you, create a home with you.

God I am diving into this adventure hoping you're at the end of it...

My love. I hope you grow I hope you love- yourself and others. I hope you laugh and cry and just feel. Frow in the way you're meant to. And I will find you, when it's time.

[a-kiss-against-time]

שנה שעברה צפתי בים בחוף שהכי דומה לגן עדן שאני יכולה לדמיין בדרום איטליה והייתי מדוכאת היה חסר לי משהו וההיה בי כאב וריקנות גדולה.

ממש רציתי לאהוב היה חסר לי אהבה הרגשתי בתקופה של לבד זה היה כמה חודשים רק אני והכלב לפני שהוא מת ופתאום הרגשתי לבד ורציתי אישה רציתי לאהוב ולאהב שוב.

ואז הלכתי וטיילתי לבד בארהב והכרתי ואהבתי ולא רק ברומנטיקה אהבות אפלטונית חזקות, וגם אהבתי רומנטי. ממש אהבתי אותה וזה כל כך פגע בי לעזוב אותה ולבחור בעצמי ובארץ שלי על מציאות איתה.

באיטליה הכאב היה על לרצות לחבק לנשק לקבל מנוחה ורוגע וחיבוק.

עכשיו הכאב שונה, הוא לא קשור אליי ולחיבוק שלי. כואב לי על החטופים וכואב לי על כל הרציחות בנובה וכואב לי על התגובה של העולם ועל הלבדות שאני מרגישה. כואב לי כאילו הבנתי שחציתי דלת לחדר שאי אפשר לחזור אחורה ממנו. כאילו דאגתי כמו ילדה בבועה ופתאום אני דואגת כמו אישה ביקום עצום ואני לא לבד יש איתי את כל הישראלים אבל אנחנו אבק ברוח בכמות האוכלוסיה.

ועוד חודשיים נטוס ונעזוב וכשיכאב לי במזרח אז זה יהיה כאב אחר לגמרי אני עוד לא על מה. אולי זה יהיה חיבוק ואולי זה יהיה מלחמה. יש גם הרבה באמצע שעוד לא גיליתי ואולי כן.

השבוע חיבקתי מישהי שוב ישנתי איתה נישקתי אותה ובכללי נתתי.וקיבלתי אהבה. וזה לא מילא בי כמעט אף צורך. לא סופק לי השבר בלב.

כי אנחנו עדיין באוויר ואנחנו לא קרובים ללמצוא קרקע יציבה. החיים עוד זזים הרבה ואני זזה אפילו יותר ויש בי כאב של לדעת מי אני בעצמי. לשבת לבד בחדר חשוך ועדיין להרגיש את האהבה שלי מולי.

אני מודה לבחורה שחלקה איתי את מיטתי. זה בריא לישון מחובק. אבל הלב שלי נשאר על המדף כל הלילה שתדעי.

[a-kiss-against-time]

אני רואה תמונות שלך ואני פשוט יכולה להרגיש את הפרווה שלך על הידיים שלי כשאני מוחצת לך את הלחי ומביאה לך נשיקה על הראש. ואת הלחי שלי כשאני נרדמת עליך או כשאני נחה על הראש שלך.

אני אוהבת אותך הכי בעולם ומתגעגעת היית יותר מחבר לפעמי אפילו היינו ברוגז אבל היית אחי באמת ותודה על ילדות איתך ימתוק זקן אחד למרות שגם היית מעצבן כשהיית קטן אבל הסוף איתך באמת היה מתוק גם הרבה אהבה באמצע כן אבל באמת לסגור איתך את החיים שלך בחודשים האלה הייתה חוויה שאני לא אשכח ואני מודה לה מאוד

[a-kiss-against-time]

זה מפחיד אותי כי ידענו שנתרחק ומה אם אני בכלל ילדה קטנה שחולמת זה מרגיש כאילו הפער היחיד בין אדם שעושה לאדם שחולם זה העשייה ואין לי איך לעשות כרגע אז לפי הלוגיקה הזאת אני נטו חולמת ואני יודעת אתזה כי אי אפשר להבטיח אבל מה עם לפעול למציאות שלך אבל גם מה עם המציאות פועלת עליך.

חלמתי שאת בצד ואני יושבת עם עלמה ואנחנו בכלל רבות והיא בכלל מעייפת אותי אבל אני יושבת לידה ואת שם במקום אחר וכולם בסלון שלי וכולם אוכלים בשני שולחנות גדולים בסלון ואת באחד ואני בשני ואני איתה בכלל ואת שם ואנחנו לא ביחד ואני יודעת שאת רואה אותי איתה אבל זה לא שאני איתה אני פשוט לידה אבל יכולתי לשבת לידך ואז יצאתי לעשן ועד שחזרתי אף אחד לא היה שם ופתאום לא היה לי אכפת מאף אחד חוץ ממך מה את הלכת מה לא דיברנו מה לא נדבר מה נפגעת ווויתרת עליי והלכת וכל האשמה והחרטה והעצב ואז הלכתי לחדר שלי ואת במיטה שלי ישנה והמיטה ככ קטנה ואני ככ שמחה שלא ויתרת עליי ונשארת במיטה שלי כי את אוהבת אותי אבל את גם כל כך עצובה את נראית שבורה ופגועה ואני שברתי ואני פגעתי אבל לא ויתרת עליי ולא עזבת אותי ואני מחבקת אותך כל כך חזק ואת מתעוררת ומסתובבת להסתכל עליי עם עיניים בוכות והפרצוף הכי עצוב והלב שלי נשבר למיליון חתיכות ואת מבקשת ממני לנשק אותך אבל אני לא מצליחה להפסיק להסתכל עליך עם העיניים הכי מצטערות ואוהבות ובוכות בעצמי כי זה לא מגיע לי שתאהבי אותי ככה.

ואז בוקר ובא לי לכתוב לך סליחה כי אני אוהבת אותך ואני רק רוצה לחבק אותך גם כל כך שמחתי שאת במיטה שלי כאילו זה פעם ראשונה באמת שאני רואה אותך במציאות שוב למרות שהרגע היית בארוחה.

וזה מפחיד כי מה אם זה המציאות בחלום כי אני השולחן אחד ואת בשולחן אחר ואין איך לשבת ביחד ודיברתי תאמת עם עלמה לפני כמה ימים והיא באמת סתם עצבנה אותי ובאמת בכית אתמול אבל לא בגללי.

וזה בורח לי מהאצבעות ואני נלחמת לאהוב אותך כל הזמן לא שאני נלחמת לאהוב אבל אני נלחמת להשאיר את האהבה כי חייב להלחם עם המרחק הזה והחיים האלה בנינו

[a-kiss-against-time]

אמרתי לחבר שאולי אני אבוא אליו לדירה בירושלים ברביעי בערב ואז נזכרתי שאמא אמרה לי להזהר כי היה עכשיו פיגוע בירושלים ואנחנו באמצע מלחמה.

ואמרתי לעצמי וואי מה אם אני אמות בירושלים ברביעי בערב?

כי רביעי זה ה13/12. זה עשר שנים למוות של אבא.

אם אני אמות בתאריך של אבא בול עשר שנים אחריו זה דוגרי מטורף. לא ידעתי למי לספר על המחשבה הזאת כי זה נשמע אפל רצח

[a-kiss-against-time]

וואו אני כותבת פה כי אני לא מוצאת עטצלכתוב ביומן. אני עכשיו בסולבנג ביום השני של העבודה החדשה שלי פה. העיירה הסאת מרוחקת ובאמצע שום מקום. הילדים בסדר הם דווקא נחמדים ומנסים והעבודה דוגרי די צבועה ודורשת אנרגיות כאלה שאין לי אבל אני בטוחה שתוך דבוע שבועיים אני לגמרי אצליח. זה משהו אחר אני כאילו מרגישה חנוקה ולבד בקטע קיצוני גם אני לא מצליחה למצוא משמעות ביום כאילו אני מרגישה צורך לברוח אבל אני לא יודעת לאן זה כאילו אני לא מחכה לאף חלק ביום שלי כי החדר שלי מעציב אותי והעבודה מעציבה אותי ואין באמצע כאילו אין מנוחה מהעצב אני מנסה לנחם את עצמי עם משהו ואני לא מוצאת עם מה אין לי פה אף בן אדם שמרגיע אותי ואף פעילות שמרגיעה אותי אפילו הוויד עושה לי חרדות וכאילו אני לא מחכה לקום בבוקר ואני לא מחכה ללכת לעבודה ואני לא מחכה לחזור הביתה לחדר ואני לא מחכה לערב וברור יש לי פה חדר כושר ובית גדול ואת האפשרות ללמוד ולעבוד וזה כאילו כל מה שצריך אבל אני לא מצליחה לנשום אני חטפתי כבר שני התקפי חרדה ביומיים האחרונים וכולם פה באמת באים לקראתי ממש אבל משהו במקום הזה גורם לי להרגיש כאילו אני עומדת להתפוצץ כאילו אני כלואה ואינלי איך לברוח ואין לי מושג מה לעשות ואין לי מושג מה לחשוב כדי להרגיע את עצמי ולחסור לארץ אחרי שבוע בחול נשמע הדבר הכי מסכן שאני יכולה לעשות ואני גם לא יודעת לאן אני אחזור כי גם שם אין לי עבודה ואמא לא רוצה לגור במרכז בכלל יותר ואני רק רוצה לחזור לבית שלי ולגסעתיים ולאמא שלי ואני מתגעגעת למשפחה שהייתה לנו ולחיים שהיו לי ולצרלי ולחברים. הייתי אצל דנלה בימים האחרונים והיא הייתה חברה ככ טובה וככ עוטפת שהרגשתי ממש טוב איתה ופה אני פשוט ברגע מרגישה שאיבדתי משמעות וטעם לחיים זה מרגיש כאילו אני לא זוכרת אפילו בשביל מה שאיפות ובשביל מה תוכניות אני לא יודעת מה לעשות אמג בחיים לא הרגשתי ככה הצילו

[a-kiss-against-time]

I noticed how my friendliest bubbly interactions with strangers occur when my mood is in its worst.

I for some reason flash the warmest smiles in my darkest cloudy mind

[a-kiss-against-time]

אני כתבתי לה כדי לשמוע אותה אומרת לא כדי להשתחרר סוף סוף שנה אחכ מהאהבה שלי אליה ועדיין הלא הזה שכל כך רציתי, כל כך כאב.

[a-kiss-against-time]

זה כאילו יש משהו באוויר השמש יצאה הקיץ הגיע ופתאום נפתח לו איזה רגע נעול, אושר שהיה רחוק תחושה ישנה וכאילו פתאום שנה שעברה או שנה לפניה נפתחת איזה צאקרה אני מרגישה דוב בת 20 בת 19 ובת 18 בשניה ואז שוב לרגיל אבל משהו באויר מרגיש צעיר

[a-kiss-against-time]

Am I reminiscing at the age of 21? That's harsh

[a-kiss-against-time]

זה מרגיש כאילו חסר לי משהו בחיים האלה ואני לא מבינה מה חסר אבל זה מרגיש שלכל האחרים גם אין את זה הם פשוט לא דואגים למה זה לא שם.

זה איזה משמעות.

זה תשובה ל"ואז מה" שלא נגמרת בואז מתים.

כי חוסכים לטיול, ואז מה

מטיילים, ואז מה

חוזרים לומדים עובדים שוב, ואז מה

אפשר לסגור דירה עם חברים, ואז מה

מוצאים עבודה, משתקעים? ואז מה

ילדים, חתונה, שיער אפור, ואז מה- מתים.

גם איפה כל הבאמצע מה עושים בבאמצע

אותו דבר

עבודה דירה חברים אוכל

משהו שגורם לנו להרגיש כאילו יש משמעות רגעית

כמו יוגה

מתיחות בבוקר בשמש וחתיכה של לימון או תפוז במים

זה המשמעות

קפה עם חברים, יום טוב בעבודה, אהבה

זה כאילו המשמעות

הימים עצמם לא השנים

אבל זה מרגיש ראש קטן כאילו הסכמנו שזה בימים כי אין כלום בשנים אין כלום בעשורים אין כלום במאות.

רק כאוס ומלחמה ומוות ואגו

זה כל מה שיצרנו ואני בעולם שקוטף את הפירות של הסיוויליזציה שגדלה על הרים של גופות וטעויות.

והבעיות שלי בחיים זה לא השרדות

הבעיות זה שפע. איך אפשר להעז לקרוא לשפע בעיה.

אבל נגיד שמעיזים. שפע של בחירות, אינסוף אפילו של בחירות. זה משתק. אופציות פוטנציאל

פוטנציאל

פוטנציאל

פוטנציאל

כל החיים הייתי פוטנציאל

רק מחכה למימוש

רק קצת מוטיבציה קצת רצון

כל כך הרבה פוטנציאל שמתבזבז כל רגע שלא עושים החלטה כל רגע שקופאים במקום

ועם זאת 21 שנה אני במקום

קפואה

פוטנציאל מבוזבז

אדם ללא משמעות

חתיכת פאזל שחסרה בתמונה מלאה כביכול

פאזל בלי מפה

אינסוף של שחור מלא באור מעוור

דיסוננס ברוטלי של טוב ורע

לא כיף לי

[a-kiss-against-time]

אני מקווה שהיא לאמבלה תלילה בלחשוב עליי כי אני אצל מישהי אחרת