batikshoret-blog

[batikshoret-blog]

להיות מחוברים- מאת קבלה לעם.

 כשרוצים ליצור סגסוגת של מתכות שונות כדי ליצור תנאים ייחודיים מרוכבים חדשים נחוצים מתכות אלה למזג. בדרך כלל חום קיצוני נוצר שיכול להמס אלה מתכות המאפשרות תערובת להיוצר. בטמפרטורה מסוימת אפילו היתוך מולקולרי יכול לקרות יצירת הרכב סופי יציב יותר כאשר מתכת אחד לא ניתן להבחין בין אחר.  ספרי קבלה לעם יכול להיוצר כזה חום קיצוני באופן טבעי על ידי כמה אירועים טבעיים יוצאי דופן, כמו התפרצויות געשיות, תופת, אירועים אסטרולוגי. הרי ברור שמספר כה אירועים חריגים לגרום הרבה הרס חיצוני, "נזק נלווה" מלבד ויצרו מספיק חום עבור היתוך שהוזכרו לעיל.

 אותו חום, נסיבות קבלה לעם יכולות להיוצר בצורה מבוקרת יותר, מלאכותית, כמו יציקה, תנורי התמקדות, המכילים את האנרגיה אז לא הרס חיצוני קורה רק את האפקט הרצוי של פיוזינג מתכות אלה מושגות. אנחנו נמצאים במצב של אבולוציה האנושית שבו רק גלובלי משולבת, הדדית המשלימה חברה אנושית יכולה לפתור הבעיות הגלובליות שלה ולשמור הישרדות המשך משלה התפתחות נוספת. זהה מידינו כמו להגיע למדינה, הנפרדת מבית קבלה לעם הרב לייטמן  הגלובלית כגון הבאה שלנו הוא הכרח אבולוציוני אחרת לא ישרוד בתוך מערכת גלובלית, אינטגרלית מלאה הדדית משלים טבעית. הבעיה היא אנחנו דומים סוג אחר של מתכות שאינן מסוגלים לערבב, נתיך אחד עם השני, לשלב באופן טבעי, אינסטינקטיבי. טבע מטבעו אנוכי, אגואיסטי וחמדן שלנו לא יכולה להסכים לזה. ובשלב תלמידי קבלה לעם זה אנחנו אפילו לא יודעים עד כמה הטבע האינסטינקטיבי שלנו היא נגד אינטגרציה מלאה כזאת, שיתוף פעולה משלימים הדדית.

 כמו כן, אנו זקוקים להשפעה חיצונית שיכול להמיס אותנו, ואת הפתיל לנו אחד עם השני נגד הטבע הגלום בנו, המבנה הפנימי שלנו מתנגד. אחר אנחנו מנסים לשמר היושרה האישית שלנו, אינדיבידואליות ייחודית בכל המחיר. בבית קבלה לעם אנשים עושים משהו "לא אופייני", להמיס ולהסכים משהו שהם לא היו עושים בד"כ רק בנסיבות יוצאות דופן.  מיכאל לייטמן בדרך כלל זה פירושו פחד, טרור, פשוטו כמשמעו "להיות מפוחדים עד מוות", לחוש את האובדן ההולך וקרב של החיים של האדם עצמו. רק כאלה קבלה לעם ברגע האחרון בבהלה יכולה להכריח אנשים להתנהג בצורה לוותר המגורים האינסטינקטיביים שלהן נגד קשרים הדדיים.

[batikshoret-blog]

מאמרים מבית קבלה לעם- הרב לייטמן.

 אנחנו צריכים לייצב מדינה פרדוכסלית שבו אנחנו מתחילים לראות כשאנחנו עוצמים את עינינו ולא לראות, אנחנו מתחילים קבלת השגה, משוב  קבלה לעם כאשר אנו מסרבים לקבל כל. במצב זה כאשר אנו בבית קבלה לעם נכנסים לאוצר הגדול ביותר של מציאות שבו נוכל לקחת כל מה שאנחנו רוצים ועדיין אנחנו לא לגעת בשום דבר לעשות שנקבל להגשמה הגדולה של קיומנו כפי שאנו הופכים מקבילים, דבקנו כוחות הממשלה היחידים של הטבע. הרצון האינסופי והנצחי איך זה לפתור החשש הראשוני שלנו לגבי גוסס בעל כורחנו? לעניין הוא הרצון לקבל הנאה לעצמנו.

אנחנו "לחיות", להפסיק קיום חישה כאשר אנחנו מאבדים את הרצון להנאתו יותר. מצד שני הרצון הגלום בנו להנאתו על חומר זה, קבלה לעם מיכאל לייטמן במישור הפיזי הוא סופי, מוגבל מאוד. גם כשנגיע למלא כמיהתנו ברגע שנתחיל למלא אותו הרצון דועך ונעלם. כמיהה מינית או רעב לאוכל היא דוגמא טובה. לאחר שבע, מרוצה אנחנו לא יכולים לזוז, אנו להירדם  מיכאל לייטמן או אפילו לחוש בחילה, דחיית תענוגות נוספים. וכפי שאנו מתבגרים הרצונות הטבעיים שלנו להפחית ונמוגות ואנחנו לא יכולים להחליף אותם באופן מלא עם רצונות אחרים של עושר, כוח, כבוד וידע. עורריו ביותר, המדינה מתרגשת, במדינה שבה כל החושים שלנו, כל ההוויה שלנו עולות באש, מוכנה לכל דבר, מרגישה שהוא מסוגל עף הוא הרגע המיידי לפני שמלא כמיהה מיוחלת.

 זה הרגע רק לפני שתיגע אהוב מן העבר הרחוק שלנו לא ראה מי הוא מפשיט לפנינו, כאשר אנחנו מוכנים לקחת את הביס קבלה לעם הראשון לתוך האוכל הכי עדין, בטוב טעם נוכל לדמיין בעוד כבר מרגיש את טעמו בפינו, רוק שלנו ריצה, לפני שאנחנו יושבים לתוך מכונית החלומות שלנו עבדנו במשך עשרים שנה כדי לקנות ... מתוך כך שיגיע כי מדינה פרדוכסלית עם מקור מציאות כאשר מחד זכינו להיפתח ולקחת לעצמנו את המציאות כולה,  הרב מיכאל לייטמן להשתמש בו כמו שאנחנו קבלה לעם אוהבים ואנחנו עדיין לשמור מרחק צעד אחד ממנה, לא לגעת בו, או לקחת את זה בתודה ומיד להעביר את זה על אחרים, נוכל לייצב את עצמנו כמיהה אינסופית ונצחית, כדי להגיע לידי קיום אינסופי ונצחי.

[batikshoret-blog]

קבלה לעם בתקשורת.

"הזר" אובזרוור האנוש בני אדם מלידה אינם עולים בקנה אחד. אנחנו, דרך להצדיק את עצמי באופן ��ינהרנטי אנוכי וחמדן. דפוס ההתנהגות הבסיסי  קבלה לעם שלנו הוא אכזרית, תחרות בלעדית, הצלחה על החשבון אחר מנצלים את הכל ואת כולם סביבנו. דפוס התנהגות זה במגמת התחזקות בהדרגה קבלה לעם מיכאל לייטמן לאורך ההיסטוריה שלנו. לכאורה זה מתמיה כיצד מערכת טבעית מושלמת יכולה ליצור "נחותה, לא מושלמת" וזאת כבני אדם. 

אבל זה האיכויות שלנו מול במיוחד, אי ההתאמה הראשונית שלנו, מרחק מהמערכת שגורמת לנו המשקיפים המושלמים, מדעניםהרב לייטמן מבית קבלה לעם. אם היינו אינסטינקטיבי משולב במערכת כפי אלמנט אחר כל זה אנחנו אף פעם לא יכולים נחקרנו אותה מבפנים. ההפך, רחוק, מנוגדים נקודת מוצא נותן לנו הזדמנות מחקר זה ובחירה חופשית. מטרתנו בחיים היא להיות משולב במערכת של מציאות ורוח החיה היחידה שלה. ואז החל אופי ההיפך אנחנו צריכים  קבלה לעם בתקשורת לשנות בהדרגה, לכוונן את עצמנו עד מעל הנטייה האינסטינקטיבית שלנו אנחנו מתחילים לקחת על עצמנו את האיכויות של המערכת הטבעית. התהליך השברירי של כוונון עדין כוונון עדין זה יכול לקרות באמצעות סביבה מיוחדת, באמצעות מעגל ייחודי, תכליתי, הדדית. באותה מעגל החברים מחויבים הדדית לשחק קבלה לעם מעשה, בפועל "אהבת הזולת" כדי באמת לרכוש כי היכולת של "לאהוב את זולתם כשלהם" על "אהבה עצמית" הטבועה. נטיית מטבעו אנוכי, האגוצנטרית אינה נעלמה לגמרי מתן ניגוד מתמיד כמו "אבני מדידה". נטולת האנוכיות החדשה, נטייה אלטרואיסטית מופיעה על זה כמו בגדים, כמו קרום תא חדש הקלת קשרים הדרושים, שילוב הדדי. 

 עדיין היצר האגואיסטי, אופורטוניסטים נשאר, מחכה להזדמנות שלו לקחת כל מה שביכולתה. ברגע שאנחנו מגלים כוח בבית קבלה לעם מיכאל לייטמן המניע של הטבע באמצעות הדמיון של טופס רכש אנו מייד מתחילים להרגיש גאווה עצומה, הצדקה עצמית שכמובן גורמת לנו כברירת מחדל בקנה אחד עם כוח המעניק אנוכי, אלטרואיסטי שוב. כך אנו מאבדים את הקשר.  קבלה לעם מאמרים כשראיתי מבעד לעיניים עצומות כמו מיכאל לייטמן מסביר לנו דרך חכמת הקבלה לאחר כמה ניסיונות וכישלונות אנחנו צריכים לייצב את עצמנו דרך התמיכה ההדדית של הסביבה. ברגע שנקבל כל משוב, תוצאה חיובית, קבלה לעם השיג מייד אנחנו צריכים להעביר את זה הלאה לאחרים, שחזר אותו המקור דרך שאר אנשים, שאר מציאות על מנת לשמור על התאימות שלנו, דמיון.