ertik-einstein

[ertik-einstein]

אני רק רוצה להגיד שאני שונאת את ערב/יום העצמאות.

רעיונית אני אוהבת את יום העצמאות ושמחה שיש לנו עצמאות ושאנחנו יכולים לחגוג אותה, פשוט מעשית אני שונאת את היום הזה. ואת הערב במיוחד.

[ertik-einstein]

זה כזה מביך

[ertik-einstein]

ילדים ביום העצמאות

[ertik-einstein]

[ertik-einstein]

ימי הזיכרון 2024-5

שנה שעברה בדיוק חזרתי מביקור בצרפת. בחורה יהודיה מצרפת רצתה לעשות פרויקט קיץ בישראל במעבדה שהייתי בה. התייחסו אליה נורא ואני עזרתי לה. מאז שמרנו על קשר. היא כל הזמן שאלה מתי אבקר בצרפת. עברו לא מעט שנים עד שיצא לי באמת לבקר אותה. זה היה קצת אחרי פסח. קצת אחרי ששחררו סרטון של הרש. קצת אחרי מאהל שישנתי בו 3 לילות ושהיתי 4 ימים מסביב לכנסת. במהל�� כל הטיול הייתי מנותק רגשית. עד לפני רגע נאבקתי ברחובות להצלת החטופים וסיום המלחמה ופתאום אני קופץ לגיחה בצרפת. חמאס בדיוק הסכים לעסקה לפני כניסת ישראל לרפיח. היה ממש דיבור על עסקה. רגע לפני שעליתי על המטוס ראיתי שישראל פלשה לרפיח. מאחורי המסיכה במטוס פרצתי בבכי חרישי. כל הטיסה פשוט בכיתי. הגעתי לצרפת ונפגשתי עם אותה ידידה שאירחה אותי כיד המלך ונתנה לי לישון אצלה. באמת הערכתי את זה. אבל היה פער. היא דיברה איתי על עבודה, ועל הקראש שיש לה, ועל טיול שהיא ומשפחתה מתכננים. דיברנו עד סביבות אחת בלילה. בשיחה אמא שלה העלתה את זה שהמשפחה אוהבת את ישראל וחרדים לגורל המדינה. יש לאמא משפחה בישראל והם נכחו בשבעה באוקטובר באזור העוטף. היא אמרה שהיא מאוד רוצה את כפיר הקטן בחזרה בבית. מכיוון שהייתי בחו"ל הרשיתי לעצמי להגיד את מה שכבר שמעתי ממקורות מוסמכים: כפיר, אריאל, ושירי כבר מתים. היא אמרה לי לא להגיד את זה, שיש עוד תקווה. הן היו נחמדות ואדיבות, וראיתי שיש דאגה לשלומנו, אבל זה לא היה אותו הדבר. הן לא חיו בתוך הטראומה. שזה כמובן בסדר ולגיטימי. הן היו עליזות ודיברו על הא ועל דא. כך גם היה בימים שלאחר מכן. ראיתי שהן לא באמת באמת מבינות. זה כמו שאנחנו לא באמת חיים אסונות שפוקדים מדינות אחרות. זה לא היה שלהן. זה היה שלי. הן סירבו לסרט הצהוב שרווח כל כך בארץ. מן הסתם שברחבי צרפת היו גרפיטי, מדבקות וכיתוב בכל מקום לשחרור פלסטין. באזורים מסויימים יצא לי להתקל אפילו בתמונות חטופים. הסטיקר הראשון שראיתי היה של שירי והילדים. הסתכלתי על הסטיקר ובלבי היה כואב לי להודות שהם מתים. במסעדת פלאפל יוקרתית של יהודים ברובע היהודי השארתי כמה סיכות וסרטים של חטופים. הם שמחו שחשבתי עליהם ושמחו להביע סולידריות עמנו. אבל עם ישראלים זה הרגיש אחרת. ישראלים הבינו. "המצב ממש קשה" "כן, זה פשוט סיוט מתמשך" "אני רוצה להדגיש שאני גם נגד מה שאנחנו מעוללים בעזה" "גם אני". בצרפת נתקלתי בבחור שלמד עם אח של חטוף. הם היו למעשה החברים הטובים ביותר בחטיבה. ישראלים פשוט הבינו. את הסרטים והסיכות הם לקחו מתוך כאב. נפגשתי עם בת דודה שלי שגרה כבר כמה שנים בחו"ל. דיברתי איתה עד שתיים בלילה. דיברנו על הכל. על הכאב העצוב שאנחנו חשים. על הבדידות העולמית. על איך קולגות שלה לספסל הלימודים פשוט קינסלו אותה על הבעה של כאב ופחד בשבעה באוקטובר. על איך הייתה צריכה להסתיר את החשש לחיי אח��ה, בן דוד שלי, שנכנס לעזה. אני רק רוצה לציין שהוא לא משרת יותר, וכניסה לעזה לפחות בהתחלה היה עוד משהו מתקבל על הדעת. הוא שירת 91 ימים, השתחרר, וביום ה-92 כל הצוות שלו שנשאר נהרג בדו"צ. הוא לא משתף, אבל הוא פוסט טראומתי. דיברנו על העיוות וההיסטוריוגרפיה הישראלית. על כך שאנחנו תומכי שלום, אבל אנחנו ציונים ואכפת לנו גם מההיסטוריה שלנו. אכפת לנו מהכאב שלנו. השקט בצרפת היה קשה לי. הסתובבתי עם אותה קולגה, הקראש שלה ושאר החברים שלה, אבל הראש שלי היה במקום אחר. ואז חזרתי לארץ. בדיוק ליום הזיכרון. וזו הייתה כאפה לפנים. תמונות החטופים שוב הביטו בי מכל עבר. מי יחיה ומי ימות, כל הזמן שאלתי את עצמי ועד היום שואל. ואז טקס יום הזיכרון. במושב שאנחנו מבקרים, במקום שבו שמור זיכרון אחיה של סבתי שנהרג במלחמת העצמאות בהיותו בן 16, התווסף עוד שם, מהשבעה באוקטובר. אלמנתו דיברה. לעתים שררה דממה, ואז בקול בכי חרישי ילדה מדי פעם הייתה שוברת את השתיקה וממררת בבכי: "זה עצוב" נשברתי, והתחלתי לדמוע. ניסיתי שלא, בכדי שהמשפחה לא תראה. אבל את יום הזיכרון שנה שעברה לעולם לא אשכח. ברקע שמעו את הדי הפיצוצים מעזה. "אני חי בתוך סיוט מתמשך" זו התחושה שאמרתי לעצמי כל הזמן. והשנה, השנה אני כבר לא מסוגל. הרש כבר מת. החטופים נראים כאילו יצאו מאושוויץ. אנחנו מבצעים רצח עם. ואני הולך לשמור על אמא שלי שמאושפזת בבי"ח כי היא חולת סרטן קשה. סבא שלי, שעוד לא סיפרו לו, שאל אותה: "רגע, אבל אם את בבי"ח איך תספיקי להגיע לטקס?" "אני לא, אבא" - אמא שלי אמרה לו. איזו מציאות חרא.

אני זוכר שפעם במפגש תמיכה של מפגינים קבועים, הרבה אנשים חשו שהם לא עושים מספיק. אבל את הפנים של אחד המפגינים לעולם לא אשכח - הוא לקח נשימה עמוקה, עצם עיניים, ואמר שהוא מסוגל להתמודד עם משברים קצרי טווח, אבל עם משבר אינסופי הוא לא מסוגל, וזה לא נגמר. אני זוכר את העיניים שלו, ואת הכאב. וזה מה שאני מרגיש. חי בתוך חלום בלהות שאני רק מייחל להתעורר ממנו.

[ertik-einstein]

good morning everyone!!! Guess what day it is

[ertik-einstein]

וואלה ל"ג בעומר הגיע מוקדם הש....

[ertik-einstein]

ייעעמעמאאמץתמץץחנהראללועהתללףץלתמבד בנזונה הוא עושה את זה שוב

[ertik-einstein]

מירי רגב בטקס הדלקת המשואות:

[ertik-einstein]

כולם בסדר???

[ertik-einstein]

יש סיכוי שהעשן מירושלים יכול לעשות אובך בראשון?

[ertik-einstein]

[ertik-einstein]

היי אנשים שנמצאים באזור הרי ירושלים ועוד מוקדים של השרפות אתם בסדר????

[ertik-einstein]

אני לא יכול לבטא כמה זעם אני מרגיש כלפיהם.

זאת צנזורה. זאת רדיפה פוליטית. זה חוסר אמפתיה ופנאטיות. זאת קריאה לפרעות באנשי שמאל.

וזה בהחלט לא דבר לעשות בערב יום הזיכרון. ככה לא מכבדים נופלים, בגרימה של פגיעות לאחרים שאתם לא מסכימים איתם. אתם דורכים על זיכרון שלהם ומוחצים אותו תחת המגפיים כשאתם בועטים במשתתפים. אף אחד מהמשתתפים לא יורק על הנרצחים בשבעה באוקטובר, ובשאר המלחמה, אבל אתם כן יורקים בפרצופים של כל המתים והנפשות שאבדו משני הצדדים עם המעשה הזה.

אבל שהיה אני רק שמאלני.

[ertik-einstein]

כןץ מצטער שאני מציק לכם עם השמלאנות שלי, אבל אני פשוט לא יכול לסבול לראות אנשים צוחקים ומעודדים מוות של אחרים. או לפחות מועדדים אחרים להיתעלם ממנוץ אני מאמין בשלום ותמיד האמניתי בשלום. גם עכשיוץ אל תתנו למנטליות של הבן-גברים והליכודניקים של העולם הזה לעוור אותכם לסבל של אחרים. גם אם כל המיתות בעזה הן לא באותם מספרים שחמאס טוענים, גם במינימום שלהם, אלו הרבה מאוד אנשים. אלו הרבה מאוד אבדות. עולמות שלמים שנהרסו ונשכחו. מתחת לפצצות והורעבו, חלו או נכנעו למוות. זה לא אשמתם שהם נמצאים תחת ארגון טרור שלא אכפת לא מהם, זאת לא אשמתנו שאנחנו נמצאים תחת פושע שהקים ממשלה עם מחבלים יהודים כדי שישאר בשלטון, ומסרב להציל אנשים מבני עמו כי זה יסכן את הדיקטטורה שלו. אל תתנו ליצר הנקמה לעוור אותכם מלנשוא יד לשלום, או לפחות, להתאמץ לראות את הדרך הזו.

[ertik-einstein]

[ertik-einstein]

היי שלום אפשר בבקשה להרוג את ביבי ובן גביר. בבקשה. אני מאוד אשמח שזה יקרה.