goblogger101-blog

[goblogger101-blog]

והנה אם באנו לדון מתי הוא ענין

והנה אם באנו לדון מתי הוא ענין אכילת מאכלי חלב בחג השבועות אם בליל יו״ט, או ביום בין אם אוכלו בסעודה בין אם אוכלו בלא סעודה. הנה מפשטות דברי הרמ״א שהוב א לעיל שהוא זכר לקרבן ב׳ הלחם היה מקום לומר שענין אכילתו הוא ביום בזמן ששיך אצלו הקרבת קרבן, וכן מצינו בליל הסדר שמעלים על שולחנו בליל הסדר זרוע וביצה, זכר לקרבן פסח וחגיגה, והתם בלילה הוא זמן אכילת הקרבן פסח והחגיגה, אבל כבר הובא לעיל דברי האגרות משה או״ח [ח״א סי ׳ קס] שכת׳ שאין כאן תקנה כמו בפסח לשים שני תבשילין על השולחן, אלא כיון שאוכלים ב׳ דברים שאין אוכלים אותם יחד, הוי זכר לשני הלחם, עכת״ד, משמע מזה שהוא ענין שמתקיים במ ה שאוכל ב׳ הלחמים ולאו דוקא בזמן של קרבן ב׳ הלחם.

בחסות תיקים לספר תורה וכן היה נראה לדייק מדברי הערוך השולחן כת׳ הטעם לאכול מאכלי 24 בענץ אכילת מאכלי חלב חלב כיון שהוא ר״ת דקרבן החג שכת׳ חדשה לה׳ בשבועתיכם, והיה מקום לדייק שענין אכילתו הוא דוקא בזמן ששיך הקרבת הקדבן דשבועות. ומדברי המג״א שאחר שכת׳ הטעם לאכילת מאכלי חלב מצד דהו א זכר לנקיון ישראל כז׳ נקיים, היה מקום לומר שאין נפק״מ מתי אוכלו במשך היו״ט. ואין ראיה מדברי המחצית השקל ��דן על המתנת ו׳ שעות דאפשר שדן כך אם רוצה לאוכלו ביום בהפרש ו׳ שעו ת וכן בלילה. אמנם לפי טעם המשנ״ב שביאר דמ ה שאוכלים מאכלי חלב כיון שלא מצאו איך להכין מאכלי בשר, א״כ יש מקום דהענין באכילתו הוא דוקא ביום בזמן שהוא אחר שקיבלו התורה. אמנם ממה שמצינו בשל״ה שהדגיש שהיה מקום לאוכלו בסעודה אחת דיש דין בבשר שאין שמחה אלא בבשר משמע שהוא דין בזמן שיש דין שמחה ויש לדון אם יש דין שמחה גם בסעודה של ליל יו״ט. אמנם לטעמים שמצינו שאכילת מאכלי חלב הוא סימן לדברים שנמשלה להם התורה וכטעם שכת׳ הדברי יציב

[goblogger101-blog]

ושמחו בך מאד מאד

ופניך זדחו כשמש בגבודתה, וכולם חייכו לעומתך והודו לך, ושמחו בך מאד מאד... הודיעני נא, אחי, פשר החלום ושברו...״ המוני בית ישראל די בכל אתר התחילו ללמוד באותו לילה את הדף־היומי ! בכל עיר ועיירה נוסדו חבורות ושיעורים ללימוד ה״דף״ בצוותא. התחילו לעיין כתאריך את ה״דף״ גם במסמכים ובעתונות. שני יהודים שנפגשו מצאו נושא משותף לשיחה, מסוגיות הדף של אותו היום. מענינא-דיומא. רבי מאיר שפירא הפיץ רבבות טפסים של לוח הדף־היומי, ויזם יצירת אוסף חודשי של חידושי-תורה על רקע הדף־היומי. בראש השנה לאילנות תרצ״א נחוג סיום הש״ס העולמי ברוב פאר, בכל קצוי תבל. בהיכל ישיבת חכמי לובלין פצחה המקהלה בשירה אדירה, ״הדרן עלך כל הש״ס״ ! והרב נשא משא מרתק ובסוף קרא ״הדרן עלך פרק תינוקת וסליקא מסכת נדה, רבונו של עולם, כששבים אליך תינוקות של בית רבן ובני תשחורת , תסתלק נא מסכת נדה ושיקוצים, גירוש וחרמים מעל בית ישראל״! את ה״קדיש דרבנן״ אמר ליד ארון הקודש הפתוח, כשהוא טובל בים של דמעות. (מהספר ״ניצוצי אור המאיר״) להכריע העולם לכף זכות סיפר הגאון רבי מנחם צבי ברלין שליט״א, בימים שרעשה הארץ אודות פרשת ילדי טהרן קרא הגרי״ז סולובייצ׳יק זצ״ל לאחד ממקורביו שעסק במסחר וביקשו שיפתח מוסד עבור אותם נערים שהצליחו להנצל מידי השמד. הלה ציית ופתח מיד מוסד חרדי לקלוט את ילדי טהרן. ואולם לאחר תקופה שב להגרי״ז והתאונן בפניו כי אמנם מוכן היה לעזוב מקום פרנסתו הקודם, אף שאין לו פרנסה מהמוסד שהקים, אך הבעיה, שאינו רואה ברכה במוסד שהקים משום שרק מתי מעט מהנערים מתעלים בתורה ובמצוות, ורבים אחרים יוצאים אחר כך לחיי החולין ואינם נשארים שומרי מצוות, ואם כן למה לו כל הטרחה, וכי הדבר שווה את כל מה שמשקיע..? הקריא לו הגרי״ז את דברי חז״ל(קידושין מ׳ ע׳ב) ״לעולם יראה אדם את עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי... לפי שהעולם נידון אחר רובו. עשה מצוה אחת, אשריו! שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף חובה״. הוסיף הגרי״ז ואמר ״הרי בשעה שהילדים נמצאים אצלכם במוסד, הם מתפללים, לובשים ציצית, לומדים תורה ומקיימים מצוות, ואם כן, הרי הם מכריעים בזה את כל העולם לכף זכות... וכי שייך דבר יותר גדול מזה...? וכל זה בזכותכם! ומה שייך לשקול האם כדאי הדבר, הרי אין כל ספק שהדבר כדאי״. (עובדות לבית בריסק) 20 שובו בנים הגה״ע רבי רפאל ברוך טולידאנו זע״ל, אב״ד מקנס, יסד בעירו חברת ״שובו בנים״ שמטרתה היתה להשיב רבים מעוון, והיה מכתת את רגליו ממקום למקום, למטרה זו. פעם הגיעה אליו שמועה על בחור צעיר חילוני בקזבלנקה שיש סיכויים לשכנעו שיכנס ללמוד בישיבה. מיד נסע הרב אליו בנסיעה שנמשכה שעות רבות, ובחום והאהבה שהשפיע עליו, הצית בו את ניצוץ היהדות שהלך והתעצם עם הזמן. (״אורות ממזרח״, מהרב א׳ סורסקי נ״י) בזכות ״זיכוי הרבים״ פעם בשבת קודש נכנס אדם למעונו של הגאון רבי יהודה צדקה זצ״ל והזמינו לדרוש ב״אזכרה״ לעילוי נשמת מנוח הנערכת בחוג משפחתו. הימים היו ימי ערב מלחמה, בשנת תש״ח, כשצלפים ערבים ירו ללא הרף משכונת ״שיך ג׳ראח״ ופגעו בעוברים ושבים. הבית שהוזמן אליו עמד בפאתי השכונות היהודיות, חשוף ליריות הצלפים. שאל רבי יהודה את האיש: ״איך אפשר ללכת למקום סכנה כזה״? אך הלה הפציר בו: ״כולם משתמטים באמתלא זו... אם אינכם באים תיבטל האזכרה. יש ��זה משום זיכוי הרבים!״ למשמע דברים אלו וכדי לקיים המקרא ״ולב אלמנה ארנין״, נעתר לו הרב, ויצא מיד בקוראו ״שלוחי מצוה אינן ניזוקין, לא בהליכתן ולא בחזירתן״. הגיע חיש מהר אל המקום והשמיע דברי התעוררות ומוסר, לחזקם בקיום התורה והמצוות. וחזר לביתו בשלום.

תורה תיקים לספר תורה כעבור חודשים מעטים התלקחה מלחמת תש״ח במלוא עוזה. הוכרז בישוב על גיוס כללי. וגם

[goblogger101-blog]

להכנס לישיבת טלז תיכף

בתפיסתו הגאונית הוא הוכשר אחרי שהות של שנתיים בקלם, להכנס לישיבת טלז תיכף לשיעור ב׳, ומשם עלה עוד ונתעלה בתורה ודעת עד שהתגדל ונהיה לגאון בתורה ועריק נשגב, ושמו יעא לתהילה עוד בימי הבחרות כאחד הגדולים, ונתפרסם לגאון וקדוש עליון ומשפיע גדול על חוגים רבים. (הובא ב״מורשת אבות״) ההזדרזות והמאמצים לזיכוי הרבים מוסרים בשם הסבא מנובהרדוק שאמר: ״לו היה האדם עוסק במסירות נפש לטובת הרבים, במידה כזו שהוא מתאמץ ומתייגע יום ולילה, לטובת בן אחד ממשפחתו, היה יכול לייסד מאה ישיבות..." (״המאורות הגדולים״, הובא ב״מורדת אבות״) איך זכתה היהדות במרן הסטייפלר זע״ל ? בישיבות נובהרדוק נהגו לשלוח בחורים לישובים סמוכים, כדי להביא צעירים נוספים וללמדם תורה. אחד הבחורים הביא לישיבה ילד יתום בשם יעקב-ישראל. הילד שקד על התורה , ולימים היה לגדול הדור, הלוא הוא רבי יעקב-ישראל קנייבסקי זע״ל. בחור זה נהג לספר בזקנותו, בשמחה גדולה, על זכייתו העצומה להביא את הסטייפלר לישיבה... ואנו נלמד ממעשה זה, כיצד מאמץ אחד לזיכוי הרבים, מסוגל לזכות את עם ישראל כולו, לשעה ולדורות. (הובא ב״מורשת אבות״) בחסות תיקים לספר תורה ״הדף היומי״- זיכוי עם ישראל כולו, לשעה ולדורות דרגות שונות והיקפים שונים יש בזיכוי הרבים. יש העושה פעולה הגורמת לזיכוי מתפללי בית- הכנסת בו הוא מתפלל. ויש המזכה את דיירי השכונה, ויש זיכוי רבים המקיף את כל הישוב ועוד ועוד... רבי מאיר שפירא מלובלין, הוגה ומחולל רעיון הדף־היומי, לא זכה לבנים או לבנות. אולם בזכותו לומדים יום יום המוני בית ישראל את הדף־היומי. בזכותו לומדים רבים את הש״ס כולו. המוני לומדים אלו - בניו הם! שהרי ״כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב, כאילו ילדו״. להלן קטעים מהתיאור על תחילתו של הדף־היומי מהספר ״ניעוצי אור המאיר״: בג׳ באלול תרפ״ג, באולמו המקושט של התאטרון הממלכתי בוינה, על בימת ״הכנסיה הגדולה״ ניצב רבי מאיר שפירא זצ״ל ואמר: ״אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר, ילמדו באותו יום, אותו דף גמרא, כלום יש לנו ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העילאי והנצחי שבין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?״ כה שאל רבי מאיר שפירא ופרס את יריעת הדף־היומי בציוריות נפלאה בתאור כה מרתק וחי. ״מה נפלא הדבר! נוסע לו יהודי באניה ובידיו ״מסכת ברכות״. נוסע הוא שבועיים ימים מארץ ישראל לאמריקה. כל יום פותח את הגמרא ולומד את ה״דף״. ובבואו לאמריקה הריהו נכנס לבית המדרש בניו-יורק ומוצא להפתעתו עוד יהודים עוסקים באותו דף שבו הגה היום, ומצטרף ללומדים בחרוה, מתפלפל עמהם והם משיבים לו, נמצא שם שמיים מתאדר, מתגדל ומתקדש... ויהודי מארצות הברית שעקר לברזיל שבדרום אמריקה, או ליפן שבאסיה, הריהו סר בראש וראשונה לבית המדרש ומוצא את כולם עסוקים בדף שהוא עומד בו היום, וכי יש לנו איחוד לבבות גדול מזה? ולא רק זאת, עד הנה נשארו מסכתות שלא למד אותן ציבור גדול והיו כ״יתומים״ שרק יחידי סגולה חמלו עליהם, וה״דף״ יתקן הכל. ועוד משהו, הנוער שלנו, העתיד של עמנו הוא שמחויב להתחיל במצווה זו ! רועם האולם הענקי של הכנסיה הגדולה מתשואות ומחיאות כפיים. ההצעה מתקבלת פה אחד, והחזון הנפלא הופך למציאות, בדיוק בראש השנה תרפ״ד. עוד היו רבים שהיססו, אולם כשהרבי מגור סח ברטט למקורביו אחרי תפילת מעריב של ראש השנה ״אני נכנס ללמוד את הדף־היומי, עבר כעין זרם חשמל של התרגשות בקהל הרבבות שהסתופף בגור והכל רצ ו לחפש מסכת ברכות. רבי מאיר שפירא סיפר, כי אחרי אותו ראש השנה תרפ״ד קיבל מכתב מאחותו היחידה, שהתגוררה בכפר נידח ליד בוקובינה, ובו נכתב: ״בליל ראש השנה חלמתי חלום, ראיתי אותך אחי היקר בשמיים, מוקף המון צדיקים בעלי צורה ומזהירים כזהר-הרקיע, ואתה עמדת בתווך 19

[goblogger101-blog]

צולל לתהומות.

צולל לתהומות. רבי שמואל נפח עוד ועוד בגחלת היהודית הכבויה, עד שהפכה לשלהבת, ואותו בחור, יוסף גליק שמו, הפך לאיש אחר. הוא קיבל על עצמו עול תורה והתעלה בלימוד ובמוסר, התגלו ב ו כשרונות מופלאים וכוחות השפעה והוא הפך לאחד מעמודי הישיבה. ומופלא הדבר, כשם שרבי יוחנן שכנע את ריש לקיש לקבל עול תורה ולקחו לחתן לאחותו, אף רבי יוסף גליק נשא לימים את אחותו של רבי שמואל, ושימש לימים כרבה של טעלעכאן (פלך פינסק) ומילא מקום רבה הקודם, הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ריף. הגאון רבי יוסף גליק, שהיה נואם בחסד ובעל כושר שכנוע רב, נר��ם בכל כישוריו לעזרת היהדות החרדית שהתארגנה באגודת ישראל ולחמה בהשפעות הזרות והמתנכלות, והשפיע רבות בדבריו ובנאומיו. גם בפולמוס שהיה בעיר בריסק בין החרדים בראשות מרן הרב 16 מבריסק, למתחדשים, נקרא רבי יוסף ע״י מק הרב לתרום את חלקו, והרב מבריסק היה מעטט תקופה ארוכה לאחר מכן מהרעיונות שהשמיע. באותה מערכת בחירות אמרו חוגי הפשרנים על הופעותיו של רבי יוסף גליק: ״זייער גליק, איז אונזער אומגליק״(גליק באידיש פירושו - אושר. ״האושר שלהם הוא האסון שלנו״). (״שמואל בקוראי שמו״ - הובא כנ״ל) פירותיה של דרשה אחת בהקדמת הספר ״לב אליהו״ מסופר על זיכוי הרבים הגדול שחולל רבי אליהו לופיאן בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

ארגז לספר תורה לאחר הכיבוש הגרמני התפזרה ישיבתו של רבי אליהו. אולם לאחר שהגרמנים כבשו את יתר הערים של חבל זה, התעורר רבי אליהו לצאת למסע התעוררות לערי ליטא לאסוף ולקבץ שוב את התלמידים ולפתוח את הישיבה מחדש, ויחד עם זאת לעורר את הציבור לחיזוק הדת, ללימוד תורה ולחנוך הבנים. בגלל מצב המלחמה והזעזועים הרבים נתמעטו הלבבות ולא היה דואג לחיזוק הדת והיהדות. דרכו היתה להתעכב יומיים שלשה בכל עיר, ובכל יום היה דורש במשך שעתיים שלש רעיונות מוסריים ודברי התעוררות. בחום לבו, בקול הארי שלו ובניגונו המעורר, היה כובש לבבות ומשפיע להתעוררות לתשובה, לתורה וליראה. הוא גם היה חוקר על מצב התלמידים בעיר וביחוד על תלמידיו לשעבר, ומעוררם לשוב וללמוד בישיבה בקלם, וכך הצליח לקבץ קיבוץ חשוב של תלמידים, והישיבה בקלם נפתחה שוב. הצלחה מיוחדת במינה היתה לו בקרבו לתורה, צעיר שהפך לאחד ממרביעי התורה הגדולים שבדור, הלא הוא רבי מרדכי פרוגמנסקי. וכך היה המעשה: לרגלי מסעותיו התעכב רבי אליהו פעם בעיר טבריג, ושם דרש כמנהגו, בהתעוררות רבה. היה שם צעיר בשם מרדכי פוגרמסקי שהקשיב לדברים וניגש אליו ואמר לו שהיה רוצה מאד, לבקר בישיבתו בקלם. רבי אליהו שאל למוצאו, ונודע לו שהוא נכדו של הגאון רבי חיים יאנובר זצ״ל, אחד מגאוני ליטא. כן, נודע לו, שלא טעם עדיין טעם של לימוד גמרא. רבי אליהו נוכח בכשרונו המצוין וברצונו האמיתי ללמוד תורה, והוא נאות לקחתו לקלם, בתקוה שיוכל לעשותו לכלי מפואר. אך הצעיר היה שקוע בעולם המסחר, ואמר שלא יוכל להתעכב בקלם זמן רב, אלא ילמד זמן מה ואח״ב מוכרח לשוב למסחרו. רבי אליהו לא הסס והסכים לתנאי זה. בבואו לקלם הכניס אותו לאכסניה עם תלמידים ותיקים בכדי שיטפלו בו ויעזרו לו בהכנת השיעור כדי שיוכל להכנס לפחות לשיעור א׳. בכשרונותיו הגאוניים ובתפיסתו המהירה, תפס בכמה ימים, מהלך בלימוד והתמצא בעניינים , אך יחד עם 17 זאת הזכיר תמיד ׳טהוא יו׳טב כאן כמו על גחלים, כי המחסן ׳טלו סגור, ו��קונים מחכים בודאי לבואו. הוא החזיק מעמד כמה ׳טבועות בקלם, וחזר לעירו ולמסחרו. רבי אליהו לא נח ולא שקט, ונסע פעם נוספת להביאו. הוא העליח להשפיע עליו שיחסל את מסחרו לגמרי, ויחזור ללמוד בקביעות. מאז, השקיע רבי מרדכי את עעמו בלימוד, במלוא כוחותיו העילויים. במשך זמן קער, הוא קפץ משיעור לשיעור, בעליה מתמדת בתורה, מוסר ויראת שמים.

[goblogger101-blog]

כדי לשפר את מצבם הרוחני

בילדותם מלימוד תורה בגלל קשיי הפרנסה. כדי לשפר את מצבם הרוחני, יסד חברה מיוחדת ללימוד תורה עבורם, ובכל יום בין מנחה למעריב הוא היה אומר לפניהם שעור בספר ״חיי- אדם״, ובשבת קדש אחה״צ שיעור בפרשת השבוע עם פירוש רש״י. בזמן הלימוד מצא הזדמנות לשוחח עמם על רוממות קדושת התורה, טוהר המידות ועל שמירת הלשון ואהבת חסד. כמו כן למד איתם בספר ״חרדים״ ובספר ״יסוד ושורש העבודה״. 14 החברה הזאת הצליחה למשוך אליה רבים מהחוגים הנ״ל ורבנו המשיך לומר את השיעורים כמה עשרות שנים, ואנשי החברה נעשו ליודעי תורה, בקיאים בדינים ויראי ה/ בתקופה מאוחרת יותר כשרבנו היה עסוק בנסיעות, הוא מינה תלמידי חכמים אחרים כמגידי שיעור בחברה, אבל לפרקים היה גם הוא מופיע לפניהם, ולא הסיח דעתו ממנה כמעט עד סוף ימיו. (״עמוד החסד״ הובא ב״מורשת אבות״) את הנפש אשר עשה... פעם כאשר הגיע הצדיק רבי יעקב יוסף הרמן זצ״ל לישיבה שייסד, מצא אשה הבוכה ולידה נכדה הצעיר. אשה זו היתה באה כל יום ומתחננת לפני ההנהלה שיקבלו את נכדה לישיבה, אולם מכיון שמלאו לו שתים עשרה שנה, ולא קיבל חינוך יהודי, לא היתה כתת למוד שתתאים לו. היא בכתה וסיפרה לרב הרמן שבתוך שנה יהיה נכדה בר-מצוה ועדיין אינו יודע אפילו לברך את ברכות התורה, ואין לה כסף לשכור עבורו מורה פרטי. הרב הרגיע אותה והבטיח לה שהוא יכין את נכדה עד שיהא מתאים להכנס לישיבה. פני האשה אורו. מאותו יום הקדיש הרב מזמנו כדי לקרב את הנער ליהדות ואף שכר עבורו מורה להקנות לו הידיעות הבסיסיות החסרות לו. תוך ששה חודשים התקבל הנער לישיבה ובהגיע יום הבר-מצוה עלה לתורה וברך הברכות כראוי. ברבות הימים גדל הנער לבן תורה אמיתי ואף הוכתר כאחד מרבני הקהילה. (״הכל לאדון הכל״)

ספרתורה התיקים קירוב מתוך אהבה וחיבה מקורבי הגאון רבי יהודה צדקה זצ״ל מספרים על כמה וכמה בני אדם שהיו רחוקים מדרך היהדות אך לבסוף חזרו בתשובה שלמה בגלל היחס המלבב שגילה כלפי��ם. סיפר אחד מהם שבכל פעם שבא למחיצתו של רבי יהודה הקביל פניו בכזו לבביות ואף כבד ו בקימה. אדם שני סיפר שפנה אל הרב צדקה בשאלה פרטית, שיסכים ללמוד עמו בכל יום שיעור ביהדות, ומבלי לחשוב השיבו מיד בחיוב. (״וזאת ליהודה״) 15 התקרבותו של הסבא מנובהרדוק לתורה ולמוסר בשנפגש רבי יצחק בלאזר זצ״ל , בפעם הראשונה, עם רבי יוסף יוזל הורוביץ, הסבא מנובהרדוק זצ״ל, שאלו לאן הוא נוסע...? השיבו: שנוסע ללייפציג לעסקי מסחר. הוסיף ושאלו רבי יצחק בלאזר: ומה בדבד חובת האדם, ולימוד תורה? על כך השיבו: שהוא מטופל באשה וששה בנים ובלי פרנסה. עם מה חיים? ענה לו רבי יצחק בנעימת התבוננות: ״ועם מה מתים?״ דברים אלו חלחלו בלבו של רבי יוסף הורוביץ, ומאותה שעה ואילך התמסר ל״חובתו בעולמו״, ונצוץ זה הפך לשלהבת ענקית שחממה רבים רבים מבני ברית. (״המאורות הגדולים״. הובא בס׳ ״מורשת אבות״ מאת הרב ז׳ גרינוולד) לא להתייאש מאף יהודי על רבי שמואל ויינטרוב זצ״ל מתלמידיו המובהקים של הסבא מנובהרדוק מסופר הסיפור הבא: רבי שמואל שאף לבצר מקום של תורה וקדושה, בתוככי רוסיה תחת שלטון הרשע, ולא ניתן לו. אל היכל הישיבה פרצו פעם היבסקים ונשקם בידם, לפרוע פרעות. רבי שמואל ניגש אליהם בשלווה ובנחת, כשחיוך על פניו, פנה אל אחד מראשיהם, הניח יד אוהבת על כתפו, הביט לתוך עיניו ואמר לו: ״אם תקדיש את עצמך לתורה, הן יצא ממך כלי מפואר...״ הלה נרתע, אך כעבור רגע אמר: ״אם תשכנעני בצדקת דרכך, אעבור לצדך״. ליותר מכך לא נזקק רבי שמואל. הוא פרש עמו לקרן זוית ושעה ארוכה הבהיר לו מה חובת האדם בעולמו, כיצד האדם שבוי בידי עצמו כהגה ביד המלח, ברצותו מנווט את דרכו וברצותו

[goblogger101-blog]

הדור, הוא הגאון רבי שלמה קלוגר זע״ל.

הדור, הוא הגאון רבי שלמה קלוגר זע״ל. כאשר נפטר המגיד מדובנא לעולם שכולו טוב, הראו לו, חמישים ספרים, שחיבר ! תמה המגיד ושאל: ספרים אלו, הלא אינם שלי? לא אני חיברתי אותם... השיבו לו: אמנם ספרים אלו חוברו ע״י הגר״ש קלוגר. אך מכיון שאתה גידלת אותו, הצלת את גופו ונפשו, והיית הגורם לכל הצלחותיו, מייחסים אליך גם את כל הספרים שחיבר. (קול- צופייך ח״ב) לשון רכה תשבר גרם כידוע היה החפץ־חיים נודד ממקום למקום למכור את ספריו. פעם כאשר נכנס לאכסניה בעיר וילנא, ראה כיצד יהודי חסון ומגושם שנראה כסבל, מתיישב ליד השולחן ומצווה על המשרתת שתגיש לו נתח הבשר בתאוותנות, והכניסו לפיו ללא ברכה, לאחר מכן קנח במשקה וכל העת התייחס האיש אל המשרתת, בצורה לא הוגנת. החפץ־חיים נדהם מן המחזה וניסה לגשת אל הזולל כדי להעיר לו על קלות דעתו. כאשר הבחין בעל האכסניה בכוונותיו של החפץ־חיים, התקרב אל אורחו החשוב, למונעו מצעדו זה. ״אנא רבי, הנח לו״ התחנן בעל האכסניה, ״אין עם מי לדבר, הריהו מגושם עד מאד, ולא למד דרך אחרת. משהיה בן שבע שנים נחטף יחד עם ילדים אחרים ׳קנטוניסטים׳ ועד גיל שמונה עשרה גדל בין איכרי המקום, ואחר כך עבד את נקולאי עשרים וחמש שנה. אם כן, מוטב רבי, שלא יתחיל עמו. כבודו יקר מידי בעיני״. ״כך״? ענה החפץ חיים, ״יהודי שכזה! אל תחשוש, כבר אדע היאך לשוחח עמו ומקווה אני שתצמח מכך טובה״!

תורה ניגש אליו החפץ־חיים, הושיט לו יד ל״שלום־עליכם״, ובנעימה לבבית וידידותית פתח ואמר לו: ״האמת הדבר ששמעתי עליך כי בתור ילד קטן נחטפת, ויחד עם ילדים אחרים נסחבת לסיביר הרחוקה, גדלת בין גויים ולא זכית ללמוד אפילו אות אחת מן התורה, עברת את הגהינום בעולם הזה. הרשעים אמרו לא פעם אחת להעבירך על דתך, אילצוך לאכול חזיר, I נבילות וטרפות, ואף על פי כן נשארת יהודי, ״לא השתמדת״ ״מאושר הייתי״ - המשיך החפץ־חיים,לו היו לי זכויות כשלך והייתי בן העולם הבא כמותך. מקומך בעולם האמת יהיה בין הצדיקים וגאוני עולם. אטו מילתא זוטרא היא מסירות נפש 13 שכזו, לסבול יסורים כאלה למען היהדות, למען כבוד שמיים, שלושים וכמה שנים ברציפות? הרי זה נסיון גדול יותר משל חנניה מישאל ועזריה״! דמעות חמות נקוו בעיניו של החייל הניקולאיני לשעבר. הוא , הגס והמגושם, נזדעזע מהמילים הרציניות הלבביות והחמות אשר ליטפו והחיו את נשמתו המיוגעת. משנודע לו מיהו הרב העומד לפניו, פרץ בבכי עז, והחל לנשק את ידיו. הוסיף החפץ־חיים לדבר אליו ״אדם שכמותך, שזכה להחשב בין הקדושים שמוסרים את נפשם על קדושת ה׳, לו קיבלת על עצמך לחיות מעתה את שארית חייך כיהודי כשר, לא היה מאושר כמוך בארץ!״ ואכן, יהודי זה שוב לא עזב את החפץ־חיים, עד אשר הפך להיות בעל תשובה אמיתי וצדיק גמור. (הח״ח חייו ופועלו - ח״א) רבם של החיילים מרן החפץ־חיים נתן לבו גם למצב החיילים היהודים המגאלים את נפשם, מתוך הכרח, ממטבחי הצבא הרוסי. הוא יסד וועד מיוחד לשם כך והיה נוסע ממקום למקום לאסוף כספים למטרה זו, כדי לספק לחיילים בכל מחנותיהם מאכלים כשרים. הוא בא בקשר עם שרי הצבא שיתנו רשיון למטבחים מיוחדים לחיילים העבריים. מלבד זאת היה משתדל לבוא במגע עם החיילים לשם השפעה רוחנית. בכל קיץ היה עובר גדוד צבא דרך העיירה ראדין. נקבע נוהג שנתי שהחיילים היהודים בעת חנותם במקום, יבקרו בביתו. היתה זו תמונה מרהיבת עין לראות באיזו חיבה אבהית ולבבית היה ר׳ ישראל מאיר מקבל את פני החיילים, עורך להם מסיבה מכל טוב ודורש לפניהם דברי עידוד וחיזוק, וכיצ ד החיילים מביעים לו הערצה ומשתפכים לפניו ברגשי אהבה והוקרה. (המאורות הגדולים) ולא אתה בן חורין להבטל ממנה מרן החפץ־חיים הקדיש שימת לב מיוחדת למצבם הרוחני של בעלי המלאכה אשר נותקו

[goblogger101-blog]

לעוד ר׳ ארי׳ה אחד או ר׳ דב אחד

לעוד ר׳ ארי׳ה אחד או ר׳ דב אחד לאחר מלחמת העולם הראשונה, היה מצב ירוד בקהילות ישראל. נתאספו גדולי ישראל לטכס עצה ובראשם מרן החפץ־חיים זצ״ל. אחד הרבנים שיתף את הנוכחים בדאגת לבו שהוא חש, לא פעם, שאין ערך לדרשות שהוא דורש בפני קהילתו, ואינו חש בתיקון העניינים עליהם הוא מדבר, ואולי אין טעם להמשיך בכך.השיב לו הח״ח ואמר לו: ״מאויבי תחכמני מצוותיך׳ - מאויבנו צריכים אנו ללמוד איך לפעול. הוא סיפר לו על הנסיכים ובעלי הממון שמארגנים לעצמם מידי פעם מסעות צי ד ומסכנים עצמם כדי לצוד חיות אחדות, וכשחוזרים מהמסע מביאים עמם ארי׳ה אחד או ד ב אחד... האם כדאי כל המאמץ וההוצאות הכספיות וסיכון החיים, כדי לצוד ארי׳ה אחד או ד ב אחד...?

ספר תורה תיקים ובפנותו לרב השואל אמר לו שמהם ילמד ללכת ל״צייד״, להמשיך בדרשותיו, שלא יתכן שלא יצוד מידי פעם ר׳ ארי׳ה אחד או ר׳ דב אחד...ומענין לענין באותו ענין, סיפר אחד מתלמידי ישיבת ראדין, שהחפץ־חיים בקשו לפני ראש השנה, לנסוע לקהילה מסוימת, לשהות עמה בימים הנוראים ולדרוש בפניהם בעניני דיומא. התלמיד הביע את צערו הגדול על כל שיצטרך להעדר מהישיבה בימים הגדולים של התעלות רוחנית. השיב לו החפץ־חיים זצ״ל, שזיכוי הרבים יותר חשוב. (מתוך הקלטה של הרב יעקב חיים סופר שליט״א) 11 פרק ב: ״מזקנים אתבונך׳ עובדות והנהגות מהליכותיהם של גדולי ישראל אתה כמו בן שלי ! מאז פטירתו של מרן רבי עובדיה יוסף זעוק״ל, נכתב רבות על פעולותיו לזיכוי הרבים ולהשיב לב בנים לאביהם שבשמיים. עוד בהיותו בגיל צעיר היה מכתת את רגליו לבתי כנסיות שבירושלים ללמד את העם דעת, גם כאשר שומעיו היו מעטים. בדרשותיו היה יורד אל העם ומשוחח עמם בשפתם, תוך שהוא מתבל דבריו באגדות וספורים המושכים את הלב. מה שפחות מפורסם הוא דאגתו והתמסרותו לקרב גם בודדים, למרות טרדותיו העצומות. להלן נביא תיאור אחד מיני רבים: לסניף ישיבת ״אור-החיים״ שבארמון הנצ��ב בירושלים, הגיע בחור מאילת. כיון שנתקשה בהבנת הגמרא, פנה לרבו בבקשת עזרה. הרב עודדו והשקיע מאמצים להדריכו ולכוונו, אך הדבר לא הספיק. יום אחד ביקש הבחור מרבו, לקחתו למרן הרב עובדיה יוסף ע״ה. הרב הסביר לו שמרן ספון באוהלה של תורה ולא יוכל להתקבל אצלו. הבחור התעקש ואמר שאם לא יקחו אותו למדן, הוא יחזור לאילת. הרב חזר והסביר לו שהדבר בלתי אפשרי. קם הבחור ונסע לבדו לבית הרב עובדיה זצ״ל. הוא הגיע בשעות הבוקר, שעות שהרב היה מסתגר וכתב חידושי תורה ולא מקבל קהל. הצעיר דפק ודפק על הדלת, עד שפרץ בבכ י נוראי. כשנפתחה הדלת, מסר את בקשתו להתקבל אצל הרב, אחרת הוא חוזר לאילת. מרן זצ״ל ביקש להכניסו וקבלו בחיבה יתרה. לאחר שהבחור סיפר על קשייו בלימוד הגמרא, קם הרב מיד והביא מסכת ברכות, ולמד עמו כמה אגדות במשך 40 דקות. אחר כך שאלו הרב: ״איך היה?״ והבחור השיב שנהנה מאד. הורה לו הרב, שבמשך שלושה חודשים ילמד אגדות מספרים כגון ״עין־יעקב״ ולאחר מכן יתחיל ללמוד גמרא. הוא חבקו ולטפו ועודדו ואמר לו: מעתה אתה כמו בן שלי. אם תהיה לך בעיה, תבוא אצלי״. הבחור חזר לישיבה ברגשי אושר וסיפר זאת לרבו. אחר תקופת מה, היה לו משבר נוסף, ומיד הוא נסע למרן ע״ה ששוב קבלו באהבה וחיבה, תמך בו והשיב את נפשו, עד שנתעלה ובנה ביתו, וכיום יושב על התורה והעבודה. (הובא בעלון לשבת ״חוצב להבות״) 12 כאילו עשאו מסופר על המגיד מדובנא זצ״ל שגידל בביתו ילד יתום. ילד זה, אביו היה מחזר עמו על הפתחים, מתגורר בבית הכנסת ולן בבית ״הכנסת אורחים״... והנה לפתע נפטר האב, והילד נותר בודד וגלמוד. אסף אותו המגיד מדובנא לביתו, גידלו וחינכו, עד שהתגדל ונעשה לגאון

[goblogger101-blog]

ושלא להזכיר חטא

בסתר. ומה מאוד צריכים ליזהר הדרשנים שלא לנגוע בכבוד הבריות, ושלא להזכיר חטא שעשה איזה פרטי בתוך דרושם, כי דם יחשב לדרשן ההוא, דם שפך, אלא גם כשיוכיח על עבירות שדשו בהם רבים יכלול עצמו עמהם ויאמר: נחנו פשענו ומרינו וכדומה. וכשיוכיח לאיזה פרטי, יכבדהו וינשאהו תחילה כדי שיקבל התוכחה, וזה, פרשו המפרשים, פרוש הכתוב(משלי ט׳ ח׳) - ״ אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך״. שאל יוכיח בלשון ״לץ״ לומר לו, אתה לץ רשע למה תעשה כך וכך, אלא יאמר, אתה חכם, איש טוב, משובח ומפואר, ולא נאה לך מעשים כאלה, חזור בך כדי שתהיה שלם בכל ויהללו בשערים מעשיך. ואם לא יקבל ברכות ולא ישוב מדרכו הרעה, ידבר קשות ויוסיף, עד להכותו, אם יש ביד ו למחו��. והיותר טוב למי שהוא דרשן, שכשרואה שיש בני אדם פרועים באיזה דבר, יבקש לדרוש בספר על אותו עניין, או בעמדו בקהל אנשים יגלגל הדברים להודיע האיסור שיש בדבר ההוא וחומר שבו, השומע ישמע והחדל יחדל. ומעווה זו יכול האדם לקיים אף כי אחרי מותו לרוב דורות - אם חננו השם דעת יכתוב בספר דינים מוסר השכל... אולי ברוב ימים המעא ימעא שיטול ספרו בידו ויעשו לו דבריו פירות, ויבנה גם הוא ממנו ויהיו שפתותיו דובבות בקבר. ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. (פלא יועץ ערך ״תוכחה״).

לחץ כאן

שכר המזכה את הרבים שהוא דבר שאין למעלה ממנו מרן ה״פלא יועץ״(ערך זכיה) כותב: שהפליגו בזהר הק׳(שמות, תרומה) בשבח המגיע למי שמחזיר את הרשעים בתשובה. עיין שם(דף קכ״ח) ותראה נפלאות הפלא ופלא. הנה כי כן טוב לגבר שישתדל עם אחוזת מרעיו להחזירם למוטב, ועל אחת כמה וכמה יגדל החיוב להיות מזכה את בניו ובני ביתו שהקולר תלוי בצוארו, ולכן ברוח שפתיו יוכיחם וגם במכתב אם חננו ה׳ רוח דעת יעשה ספר ללמד ולהועיל, ואם יזכה שיועיל דבריו בדור מן הדורות לאחד מיני אלף די לו אם לא בא לעולם אלא לדבר זה. ועל כל פנים אב לבנים יודיע ויצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳. וידוע גדל שכר המזכה את הרבים שהוא דבר שאין למעלה הימנו שאין חטא בא על ידו(יומא פ״ז ע״א), ולכן מה טוב לזכות את ישראל ולהודיעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק בעד אלוקינו... בהמשך דבריו מבהיר ה״פלא יועץ״ שהעניין של זיכוי הרבים הוא לא קשור דוקא בפעולות גדולות המצריכות עשיה גדולה ואמצעים גדולים, אלא גם פעולה קטנה כגון בדיקת הציציות שבטליתות בית הכנסת אשר המתפללים משתמשים בהם ויש המברכים עליהם ברכות לבטלה מחמת שהם פסולות. ובלשונו: ״והן בכלל, להסתכל בטליתות של בית הכנסת אם הם פסולים ולתקנם. וכל כיוצא בזה, המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וגומל נפשו איש חסד הנה שכרו אתו והוכן בחסד כסאו, גדול המעשה יותר מן העושה״ . (פלא יועץ, ערך זכי׳ה) 10 יתחסד עם חברו ב כל מה שיכול כתב החפץ־חיים: יתחסד עם חברו בכל מה שיכול, בין בגופו ובין בממונו, וגם בדבריו, ליתן לו עעה נכונה באיזה עניין, או ��הפיגו מדאגותיו, וכל אשר בכוחו לעשות יעשה לחברו. ואין חילוק בין רב למעט, הכל מעווה מדאורייתא, וכתבו בספרים שאפילו להחליף מעות בפרוטות או כגו ן להשאיל לחברו מגבת או מסרק. וכל טרחה שהוא מטריח את עעמו בעד חברו בכלל גמילות חסדים הוא. ועיקר מצות גמילות חסדים נכלל במצות - ״ואהבת לרעך כמוך״, שיצייר בדעתו, אם הוא היה נצרך, איך היה רוצה שחברו יעשה לו, ככה יעשה לחברו, ואל יחוס על טורח גופו, ובפרט אם חננו ה׳ שיוכל לקיים גמילות חסדים בהוצאת ממון, בודאי מצוה גדולה היא כי הוא מקיים בזה מצות עשה מדאורייתא - ״אם כסף תלוה את עמי״. וכן אם יש לו על חברו כעס מאיזה אדם, הן יהודי, הן לא יהודי, מצוה גדולה להשתדל עבורו ולפייסו בדברים עד שיוסר הכעס מעליו. ובן שייך עניין חסד בנפש, דהיינו להתחסד עם חברו בנפשו, ללמדו ולהדריכו בדרך ישרה בי זהו חסד הקיים לו לנצח. וכן אם הוא רואה את חברו שהוא מצטער מאד מאיזה טעם שיהיה, מצוה רבה לדבר על ליבו עד שיפיגו מצערו וישמחו, וגם זו מידה גדולה וחשובה ובכלל - ״ואהבת לרעך כמוך״. ובודאי מתברך עבור זה גם כ ן בכמה ברכות, ואמרו חז״ל : ״ולבן שיניים מחלב״ - טוב המלבין שיניים לחברו(שגורם לחברו שישמח ויצחק ויראו את השיניים שלו), יותר ממשקהו חלב. ומזומן הוא עבור מידה טובה ז ו לחיי העולם הבא. (״מחנה ישראל״ עמ׳ ק״ד)

[goblogger101-blog]

שאם יוכיחנו החכם

בחסות ארגז לספר תורה יגדל החיוב על שאר עמא, שדבריהם עושים פיחת יותר מדברי החכם, שאם יוכיחנו החכם, יאמרו - ״הוא חכם, הוא חסיד ומי יוכל לעשות כמעשהו, אם היינו כולנו כמותו, היה בא המשיח״, כאילו ביאת המשיח הוא דבר בלתי אפשר על ידינו. ועוד, שהחכם אינו מעוי תדיר אעל עמי-הארץ ואינו רואה במעשיהם, לא כן חבירו הרגיל אעלו, וכאשר יוכיחם ויאמר להם: ״אל נא אחי תרעו, וגם לי לבב כמוכם לעשות כמעשיכם, אך חוששני לי מחטאת, כי האלוקים יביא במשפט על כל, ולמה לא נחוס על כבוד קוננו ונהיה מאותם שנאמר עליהם(משלי יז כה): ״כעס לאביו בן כסיל, וממר ליולדתו״, ולמה לא נחוס על נפשנו ונהיה מאבדים עצמנו לדעת״. כזאת וכזאת ידבר איש אל רעהו ודבריו עושים פיחת.

וידוע שכל ישראל ערבים זה לזה כדכתיב(ויקרא כ״ו ל״ז) ״וכשלו איש באחיו״ איש בעוון אחיו, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה(עיין שבת נד:), שמי שרואה את חברו עובר עבירה ואינו מוכיחו על פניו, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עשאה והוא נענש תחילה, כמו שמעינו(שבת נה.) בחרבן בית המקדש דכתיב(יחזקאל ט׳ ו׳) ״וממקדשי תחלו״ - ממקודשי תחלו, ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא: גלוי וידוע לפני שלא היו מקבלים מהם - קיטרגה מידת הדין ואמרה: אם לפניך גלוי, לפניהם מי גלוי?! ונגזרה עליהם מיתה, אף שקיימו את התורה מאל״ף ועד ת״ו. ובספר החסידים(סימן קנ״ג) כתב, שמי שעובר עבירה ולא הוכיחו חברו ומת בה, חשוב כאלו הרגו, ואת דמו יבקש הקדוש ברוך הוא מידו, ואם הוכיחו ולא שמע בקולו, מה כתיב עליו(יחזקאל ג׳ י״ט) ״ואתה כי הזהרת רשע... הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת״. ואמרו (ספר חסידים סימן ה׳) שהמוכיח חברו ולא שמע בקולו נוטל זכויותיו. מה בין תוכחה למחאה והנה מה שאמרו(שבת נד:) מי שיש בידו למחות באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו, באנשי ביתו, נתפס על אנשי ביתו, משמע שאין הדבר אמור לכל, אלא למי שיש בידו למחות? וכ ן אמרו על פסוק(דברים א׳ י״ג) ״ואשימם בראשיכם״ - ״ואשמם״ כתיב, שאשם הקהל נתון על ראשי הקהל?(דברים רבה א׳ י׳). התשובה לכך: היינו לעניין מחאה, דתוכחה לחוד ומחאה 8 לחוד, דתוכחה בדברים, ומחאה בשוטים ומקלות, שזה אינו ביד כל אדם, אלא כל איש שורר בביתו, וראשי הקהילות מושלים על קהילתם, ויש לאל ידם לשבר מלתעות רשע, עליהם מוטלת חובת מחאה, אבל חיוב תוכחה הוא דבר שווה לכל נפש. והן בעוון גברה חנופה ואין בדור זה מי שיוכיח, ובפרט לאיש מכובד, אם רואה אותו עובר על דברי תורה, הוא בוש וירא לגשת ולומר לו: מדוע אתה עובר את מצוות המלך, מלכו של עולם? וכובש פניו בקרקע ועושה עצמו אשר לא ראה ואשר לא ידע, אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, כי יפקוד השם על מצות התוכחה - מה נענה ומה נאמר? כי יאמר, על כבודך הקפדת הרבה... ולמה לא תקפיד על כבוד שמים בראותך איש עובר עבירה שהוא מקל בכבוד שמים. למי אין להופיח ויש שאין מוכיח מפני שאין בדור הזה מי שיקבל תוכחה, שאם ירצה איזה איש להוכיח לאנשים כמותו, יתלוצצו עליו הליצנים ויאמרו: מי שמך לאיש שר ושופט ומוכיח, ומחרפים ומזים אותו, ולאנשים כאלה, מעווה שלא להוכיחם, שהרי אמרו(יבמות סה:) ״כשם שמצווה לומר דב ר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע״, ואיסורא נמי איכא להוכיחם, דכתיב(משלי ט׳ ח׳) ״אל תוכח לץ״, אבל לא יוכל אדם לומר, קים לי בגויהו שאינם שומעים או שהם ליצנים, כי ה׳ יראה ללבב, ואם לפניו גלוי, לפנינו מי גלוי? אם לא שברור כשמש שאינו חושש על האיסורים, ולא ישמע לקול מלחשים, שאז אמרו(ביצה ל.) ״מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. וזהו דווקא כשאין יודעים שהוא חטא, דהוו להו שוגגים, אבל שם יודעים שהוא חטא ועוברים עליו, יוכיחם על פניהם, אולי ישובו מדרכם הרעה, דלא שייך לומר מוטב יהיו שוגגים. דרכי התוכחה וגבולותיה ומיהו לדבר טוב נמי יש גבול, שאף בתוכחה לא ירבה כל כך בדברים אם חושש שלא יקבלו. וכן כתבו(או״ח סי׳ תר״ח ס״ב) שבציבור לא יוכיח אלא פעם אחת, ובציבור לא שייך מוטב יהיו שוגגים, שידבר למאה, ואם לא, לאחד. ובדבר המפורש איסורו בתורה לא אמרינן מוטב יהיו שוגגים, אלא חייב להודיעם ולהוכיחם. וצריך זהירות באופן התוכחה שלא ישא עליו חטא, דהיינו שלא ילבין פני חברו, ולא ידב ר אליו קשות באופן שיביא לידי מחלוקת וקטטה ושנאה ותחרות,אלא לשון רכה תשבר גרם,

[goblogger101-blog]

ולשני היו סחורות רבות שהיו שוות חמשת אלפים זהובים

שהיתה שווה עשרה זהובים. ולשני היו סחורות רבות שהיו שוות חמשת אלפים זהובים. שניהם מכרו את סחורתם והרויחו. הראשון הרויח פי עשר ממה שסחורתו היתה שווה, והשני הרויח רק כמה שסחורותיו היו שוות. ובכל זאת היה הרווח של הסוחר השני חמשת אלפים זהובים, ושל הסוחר הראשון, רק מאה זהובים, מפני שהקרן של השני היה הרבה יותר גדול מהקרן של הראשון. וכן הוא אחי בעניננו. מי שמתקן רק את עצמו בלבד זכויותיו הן מעטות מפני שזוקפים לזכותו רק את המעשים הטובים שעשה הוא עצמו. אבל מי שמתקן לא רק את עצמו, אלא גם בנ י אדם רבים, זכויותיו הן רבות מפני שזוקפים לזכותו גם את מעשיהם הטובים של בל אלה שהוא קירב אותם לעבודת האלוקים, כמו שאמרו חז״ל(אבות ה׳,י״ח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, שנאמר צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל(דברים ל״ג,כ״א), ונאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב(משלי כ״ד,כ״ה), ונאמר תורת אמת היתה בפיהו וגו׳ ורבים השיב מעוון(מלאכי ב׳,ו׳), ונאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד(דניאל י״ב,ג׳). וזהו אחד הטעמים מדוע הבורא ציוה להוכיח את המתרפים מעבודת ה׳, במו שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י״ט, י״ז). (חובת הלבבות שער אהבת ה׳, פרק ו׳. בנסוחו של הפי׳ ״לב-טוב״). דברים חועבים להבות אש מאיש האלוקים רבי משה בן מכיר זי״ע (מזמנו של מרן הבית-יוסף זי״ע) ״... כאשר עינינו רואות וכלות ונתארך הגלות כל כך ועוד ידו נטויה ומתחדשים עמנו צרות רבות ורעות, ואין איש שם על לב לקרוא בשמו, ולקבץ ולאסוף את החרדים אל דברו בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה, לאמר עד מתי יהיה זה לנו למוקש... כל ירא וחרד את דברו עריך לאסוף אנשים רבים אשר לא ידעו את משפט אלקי השמים... ולדרוש להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ולקרבם אל אביהם שבשמים, ובזה תעלה ארוכה ומרפא לכל מכותינו ולערותינו, ויתקדש שם שמים. ואלו המחזיקים בדת להקימה ולהרימה הם הנקראים עמודי השמים והם מצוקי ארץ והם המעמידים את כל העולם כולו ויש להם זכות כמרע״ה בדורו אשר זכה וזיכה את הרבים והם המוציאים יקר מזולל, ויש מאין, והם השותפים לבורא ית׳ בבריאת העולם ובהעמדתו. אבל לומר כל אחד, שלום עלייך נפשי ולהסגר בתוך ביתו ללמוד או לעסוק בחפצי שמים, לא זו הדרך הרצויה בעיניו, כי אינו דומה הזוכה לקנות לעשות נפשות הרבה ולקרבם תחת כנפי השכינה כמו שהוא מזכה את נפשו היחידה, ומי יודע אם אינו עתיד ליתן דין וחשבון על ככה, אחר שהיה בידו להשיב רבים מעוון, ולא עשה... הנהו גורם את כל הרעה אשר תבוא ח״ו אחר שלא הזהירם וז״ש ע״י יחזקאל הנביא ע״ה(יחזקאל ג׳,י״ח): ״ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה להחיותו הוא רשע בעוונו ימות, ודמו מידך אבקש... וממקדשי תחלו...״ וזה היה דרך כל החסידים הראשונים אשר היו מקהילים קהילות ברבים לדרוש להם את דב ר ה׳, ואת חוקיו ואת משפטיו, ומורה להם את הדרך ילכו בה, ונמצא זכות כל אותם תלמידים או אנשים הנאספים עמו, תלוי באותו רב או רבן, ושכרו גדול במאד מאד, שכר שאין לו ערך וקצבה, אשר עין לא ראתה״. (עכ״ל בספ׳ הק׳ ״סדר היום״, בס״ס ת״ב) רבי ישראל סלנטר זצ״ל היה נוהג להשמיע דברי מוסר אפילו במקום של א בטוח שדבריו יעשו רושם. באחת הפעמים פנה אליו יהודי ואמר לו: כבוד הרב סתם מטריח את עצמו, ודבריו נכנסים מאוזן אחת ויוצאים מאוזן שני ה השיב לו ר׳ ישראל: אני הייתי דואג שמא דבריי אינם נכנסים אפילו לאוז ן אחת, עכשיו שאתה אומר לי שהם נכנסים לאוזן אחת ויוצאים מהשניה, אי אפשר שלא ישתייר פורתא. מחויבותנו כלפי אחינו מדבריו של מרן ה״פלא יועץ״ זצ״ל חובת התוכחה כתב רבנו הפלא יועץ: תוכחה היא אחת מרמ״ח מעוות עשה, דכתיב(ויקרא יט יז): ״הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא״. וזאת המעווה מוטלת על כל ישראל, לא כמו שסוברים רבים מעמי הארץ שלא נתנה מצווה זו אלא למי שהוא חכם העיר. לא כן הדבר, אלא כל בר ישראל חייב להוכיח את חברו בראותו שעובר עבירה או שנמנע מלקיים מעווה. ויותר

בחסות תיקים לספר תורה

[goblogger101-blog]

אנו חיים בדור אדיש!

4 פתח דבר אנו חיים בדור אדיש! בס״ד ״וירא העם ויגועו ויעמדו מרחוק״ (שמות כ/ ט״ו) הטיב לתאר זאת ר׳ מנחם מנדל מקוצק זע״ל כאשר אמר על הפסוק: ״וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק״(שמות כ׳, ט״ו) - יש אנשים הרואים את המציאות הטעונה תיקון, ומנענעים בראשם, כמביעים את כאבם על המצב... אך ״ויעמדו מרחוק״ , אינם עושים דבר ומסתפקים בהבעת אנחה. ואם בדורות שלפנינו אמורים הדברים, כאשר בכל קהילה הורגשה מאד הערבות ההדדית, מה נאמר בדורנו ״המודרני, הדמוקרטי, הנאור״ בו זכותו של כל אדם לעשות את הישר בעיניו ולנהל כל אורח חיים פרטי, הרצוי לו, ואין לאיש להתערב באורח חייו, גם אם סוטה הוא מכל המקובל בדורי דורות. אוירה כללית זו מחלחלת, בעקיפין, גם לתוך ציבור עובדי ה׳, ומחלישה את תחושת הערבות ההדדית והאכפתיות. והגם שרואים את המצב הרוחני הנורא, מנענעים בראש תוך הבעת צער, ונשארים ״עומדים מרחוק״. הסיסמאות הנשמעות בתדירות על זכותו של כל פרט לנהל אורח חייו כראות עיניו, אף הם הכהו אצל רבים את חובת התוכחה, שהיא מתרי״ג מצוות התורה הק׳, ומניחים זאת ״למשמשים בקודש״. קונטרס זה עוסק בגודל זיכוי הרבים, אשר רבותינו הפליגו בו עד מאד, ואמרו ״המזכה את הרבים אין חטא בא לידו״, והזכירו את משה רע״ה כמי ״שזכה וזיכה את הרבים״. (אבות ה׳) ובזהר הק׳ נאמר שבכל יום ויום יוצא כרוז המכריז על גודל זכותם של המזכים אחרים(פר׳ לך לך) ושבזכותם העולם נידון לכף זכות(פר׳ תרומה). והמאירי כתב: ״אין לך חסידות בעולם, כמו המזכה את הרבים״, ועוד ועוד כמובא להלן. הקונטרס מלא בעובדות ומעשים, המוכיחים שבשביל לזכות את האחרים, אין צורך לנהל ארגון גדול ומסועף עם תקציבים גדולים. מתוארים בו הרבה מעשים קטנים אשר הביאו לתוצאות עצומות. ואם יועילו הדברים לי ולשכמותי, יהיה זה שכרי. ואסיים בתודה והלל לה׳ יתברך, אשר לא סר חסדו מעמדי וזיכני להגיש לפניכם קונטרס זה ה- חי , כן יהיה עמנו תמיד ללמוד וללמד לשמור ולעשות, לאורך ימים טובים ושנים. הכו״ח לכתוב התורה, פה ירושלים עיה״ק, בחודש שבט תשע״ד משה בהר״צ אבירן פרק א׳ - גודל עגין זיכוי הרבים

בחסות ספר תורה המזכה את הרבים זוכה ב כל זכויותיהם בפדק ר משעד ״אהבת ה׳״ , מונה דבנו בחיי עשדה סימנים המעידים על האדם, שהוא אוהב ה׳. הסימן השביעי הוא, מי שמזכה את הרבים ע״י שהוא מוכיח בני אדם, לתקן מעשיהם ומקדבם לעבודת ה׳, וכן עושה פעולות לזכות הרבים לבל יבשלו בעבירות, או שגורם להם להקפיד בקיום מצוות. הוא עושה עם כל בני האדם ״מהגדולים ועד אנשי השוק״ כלשונו בין ״ברכה בין בקשה״ (כלומר בין בלשון רכה ובין בלשון קשה) כי מגודל אהבתו לה׳, אינו יכול לראות שבני אדם עוברים על מצוותיו ודואג לזכותם. להלן חלק מדבריו: ״ועליך אחי לדעת, בי אף אם היות האדם מגיע לדרגה העליונה ביותר בתיקון נשמתו בלפי האלוקים יתברך, ואף אם הוא בבר במעט דומה לנביאים, וכבר הגיע כמעט למדותיהם הטובות ולהנהגותיהם המשובחות ולהתמסרותם ל��בודת הבורא ולאהבתם הטהורה אל ה׳, בבל זאת אין זכויותיו מגיעות לזכויותיו של מי שמכוון את בני האדם אל הדרך הטובה ומקרב את הרשעים לעבודת הבורא, שזכויותיו הולכות ומתרבות בכל יום ובכל עת על יד י זכויותיהם של אלה שהוא גרם להם לעבוד את ה׳. אתן לך משל על זה, שני סוחרים באו פעם למדינה. לאחד מהם היתה סחורה אחת בלבד

[goblogger101-blog]

Ignite - 170526