iseetruecolor

[iseetruecolor]

ראיתי עכשיו מה אמר איזה נבלה בראשון שהוא לא רוצה שהומואים ילמדו בבתי ספר בעיר. אני אוהבת את העיר שלי, התנדבתי בשביל העיר הזאת, אני רוצה ללמד בראשון בעתיד. אני אוהבת את העיר שלי חבל שהיא לא אוהבת אותי מספיק. ואותו הדבר אפשר להגיד על המדינה שלי

[iseetruecolor]

ניסניס 🥰🥰

[iseetruecolor]

בעקבות דיון בעבודה הגעתי למסקנה הבאה:

או שאת מתה כראמזי או שאת חיה מספיק זמן כדי להפוך לכוכבה

[iseetruecolor]

ג׳ינה מברוקלין 99=כוכבה שביט מקופה ראשית

[iseetruecolor]

ראמזי הוא האייקון האסקסואלי שמגיע לנו

אנטולי וניסים יכלו להיות האייקונים הביסקסואלים שמגיע לנו אבל הכותבים פחדנים, לפחות בלב שלי הם כאלה

[iseetruecolor]

כולם תוהים אם הם כוכבה או ראמזי. בתכלס, אני אנטולי

[iseetruecolor]

גם אם אני הפטריוטית הכי גדולה או שונאת המדינה הכי גדולה, יום הזיכרון מכה בצורה אחרת אחרי שאיבדת חברה שהכרת ויותר גרוע מזה, אהבת אותה. הוא תמיד מכה בכאב, ב״זה לא היה צריך לקרות״. אבל כשאת נקברת ״לי זה לא יקרה״ ו״יהיה בסדר״ נקברו איתך. זה אחד הימים הבודדים שאני חושבת שאם את רוח רפאים אז אני מתחננת להיות רדופה, שאפילו הצל שלך ירדוף אותי או שתופיעי בחלום.

זה יום הזיכרון הראשון שבו הזמן שאני מתגעגעת אלייך גובר על הזמן שהכרנו ומעכשיו ועד עולם הגעגוע תמיד יהיה גדול יותר מזמן שהכרנו בו.

[iseetruecolor]

לחיי המשוואה היחידה שאני לא יכולה לפתור

איך הגעגוע ממשיך לגדול גם כשהאדם כבר לא?

[iseetruecolor]

אני תוהה מה קרה לתרבות הישראלית בין שלח לי מלאך לבין המלאך שלך מזייף

[iseetruecolor]

הספר שאני קוראת עכשיו ׳אסטרופיזיקה למי שאין זמן׳ פותח בציטוט ״ליקום אין שום מחויבות להיות הגיוני בעיניכם״

הסופר צודק כמובן כי הוא מדען מוערך ואני אף פעם לא לובשת מעיל גם שיש מינוס עשרים מעלות.

וזה נכון, ברצינות ראיתי בפייסבוק את תופעות הטבע המדהימות ביותר

ובעיניים שלי ראיתי את הרגעים הכי עצובים ביקום

אני רוצה להגיד שהרגעים העצובים ביותר הם

כמו הרגע הזה שאת חותכת סלט בלי לדעת שזה השקט שלפני הסערה,

השניות הבודדות לפני שהעולם שלך מתהפך

לפני שהזיכרונות מאיימים להטביע אותך, לפני שהמציאות מתקשרת אלייך בטלפון ותופסת לך בזנב.

זה הרגע שאחרי שהעולם שלך נשבר, שמתה התמימות, תמיד אומרים אומרים שתמימות היא הקורבן הראשון של מלחמה.

ותמיד אומרים שהטובים מתים צעירים, כאילו זה החוק ושאין צדק, כולם מתים לבד.

אבל זה לא נכון, כשמתת, חתיכה מכולנו מתה איתך.

והרגע של ההבנה הוא הרגע העצוב ביותר, הרגע שהבנתי למה קצר פה כל כך האביב ואיך הוא שובר את הלב.

אומרים שהקיץ לא יכול להמשך לנצח, שהוא ארוך ומציק, אבל אני אקח קיץ בכל יום כי בקיץ את היית בחיים ובאביב נשבר לי הלב.

אביב זו עונה של פריחה וחורף זו עונה של הרס

הגשם מציף את הכול אבל הוא גם נותן מים.

ליקום אין שום מחויבות להיות הגיוני בעיני והוא אף פעם לא יהיה

אחרת יהיה הסבר למה הפסקת באביב ולא המשכת לקיץ

[iseetruecolor]

בתור מישהי ששונאת פוליטיקה,אני ממש אוהבת את עד כאן

[iseetruecolor]

אנחנו לא נוצרים שמפנים את הלחי השנייה, אנחנו יהודים שמפנים את האצבע השלישית