koteretblog-blog

[koteretblog-blog]

החמישייה הפותחת: על יעדים קצת שונים לחופשת קיץ בחוץ-לארץ

מאת: דרור רוזנבלום

ביחס לאוכלוסייה, לא צריך שום סטטיסטיקה שתסביר לנו שעם ישראל אוהב לצאת ולטוס לחו"ל. ואם כן נחפש ונבדוק קצת, נמצא את נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמראים כי מתחילת ינואר 2015 יש עלייה של 10 אחוזי גידול ביציאה של ישראלים אל עבר היעדים הישנים והמוכרים לצד החדשים והמעניינים. בחודשי הקיץ הקרוב, אם לא תצוץ לנו עוד מלחמה, הגידול הזה אמור לעלות וכמו כל שנה לשבור שיאים חדשים באולם הטיסות היוצאות בנמל התעופה בן גוריון.

הירידה בשער היורו יחד עם התייצבות הדולר, שחזר להיות אל מתחת לקו ה-4 שקלים מביאים מצב שחופשות בחו"ל נהיו זמינות לכל דורש ואפילו זולות יותר מהחופשות המקומיות בארצנו הקטנטונת. לא מדובר עוד על יעדים קרובים כמו יוון, קפריסין וטורקיה (בעבר הרחוק), אלא, על מקומות כמו אירופה הקלאסית, בריטניה ואפילו ארצות הברית והמזרח הרחוק שנהיו יעדים ריאליים עבור כולם.

אך בכל זאת, ישנן נקודות תיירות בארצות אלו שחלק גדול בוודאי לא מכיר. צרפת היא לא רק פריז ואיטליה היא לא רק רומא. גם ארצות הברית, היא בוודאי לא רק ניו יורק ומיאמי.

אז ישבתי וחשבתי, התייעצתי ובדקתי. שאלתי חברים ושאלתי גם הורים. מה הם היעדים השונים והמעניינים? הנה החמישייה הפותחת שלי:

חבל פרובאנס, צרפת, אירופה

 חבל פרובאנס הוא אזור בדרום צרפת, לא רחוק מהריביירה הצרפתית המפורסמת. העיר  הגדולה והמפורסמת ביותר של חבל פרובאנס היא מארסיי, שדווקא ידועה בקבוצת הכדורגל שלה ובכוכבה הכדורגל הצרפתי שיצא משם, זינדין זידאן. רוב הישראלים עדיין לא גילו את המקום שנחשב בעייני רבים לקסום. אתרים שכדאי לבדוק: עיר האפיפיורים - אבניון -  העיר הייתה לתקופה קצרה במאה ה -14 משכן הנצרות הקתולית במקום הותיקן, בעת שהיה שם משבר מנהיגות גדול. מונפלייה – עיר בחבל, מכונה גם פריז הקטנה שם אפשר למצוא בין היתר העתק מוקטן של שער הניצחון הגדול מפריז.

(עיר האפיפיורים אבניון בפרובאנס)

(בוידאו: המקומות המומלצים ביותר בפרובאנס)

שיט על הדנובה בקיסרות האוסטר��-הונגרית, אירופה

הדנובה הוא הנהר השני בגודלו באירופה שחוצה 10 מדינות ביבשת. אורכו הוא 2800 קילומטר. לשם השווה, מדינת ישראל היא רק 600 קילומטר בערך. בין שלל המדינות המרכזיות שהנהר חוצה אותם ניתן למצוא את גרמניה, דרך סרביה ועד לבולגריה. שיט בנהר הדנובה הוא על אונייה מפוארת שגם משמשת כבית מלון 5 כוכבים. זו הזדמנות לתור את אירופה הקלאסית ולבקר בכמה מדינות מפתח מבלי לעבור את תלאות הטיסה או הנסיעה, אלא תוך כדי מעבר בדרך שונה מהדרכים המסורתיות. זו הזדמנות להגיע פעם נוספת לבודפשט, עיר הבירה של הונגריה, אך גם ללינץ באוסטריה, שנחשבת קצת פחות מתויירת עבור הישראלי, אבל מדהימה ביופיה. בכלל, בשיט על הדנובה, חוץ מלעלות במשקל, אפשר לתפוס כמה ציפורים במכה אחת ולראות את אירופה בצורה קצת שונה.

(עובר בין 10 מדינות שונות. נהר הדנובה)

חבל מדינות הבלקן, אירופה

הבלקן נמצא בדרום אירופה, ושמו ניתן לו בגלל רצועת ההרים שנמתחת מבולגריה עד לסרביה. מדינות הבלקן הקלאסיות והמפורסמות הן בולגריה, סרביה וקרואטיה, אך בניהן ניתן למצוא מדינות כמו אלבניה, מקדוניה ומונטנגרו שקיבלה עצמאות ממש לפני כמה שנים, ב-2006. אזור הבלקן לא היה ידוע כמפותח תיירותית, עקב המלחמה העקובה מדם בין איחוד המדינות דאז, שנקרא יוגוסלביה, עד לסוף שנות ה-90. כעת, שכל מדינות אלו כבר יצאו ממעגל הלחימה ועדיין לא נכללות במטבע האירופי, ניתן למצוא דילים לחופשה משתלמת יחד עם נופים מרהיבים תוך כדי הכרות עם התרבות הסלאבית, שעד לא מזמן הייתה נראית סגורה עבור רובנו.

(הרי מונטנגרו בבלקן)

הפיליפנים, המזרח הרחוק, אסיה

הפיליפינים היא מדינת איים, בדרומו של המזרח הרחוק של אסיה. המדינה בשנים האחרונות התקנאה בפריחה המש��שגת של שאר מדינות המזרח בתיירות שמכניסה לקופות מיליארדי דולרים והחליטה לפתח את התחום הזה כדי להדביק את הפער מתאילנד, סין וקוריאה. את הייצוא הגדול של הפיליפנים אנו מכירים בדמות העובדים הזרים שבאים משם לכאן, בכדי לעבוד, אך את הדרך ההפוכה רק עכשיו אנשים מתחילים להכיר. החופים של כל אי מתוך ה-7000(!) שמרכיבים את המדינה הן אטרקציה בפני עצמה, בלי להזכיר את עיר הבירה מנילה ואת עיר השעשועים אנג'לס סי��י, שעושה רושם של פאטיה התאילנדית גרסת הדור הבא.

(מנילה, בירת הפיליפנים)

הדרום העמוק, ארצות הברית, אמריקה

אולי היעד הכי אהוב על הישראלים זוהי האם המאמצת שלנו, ארצות הברית. כל מה שנכתב עליה ועוד ייכתב, כנראה שיהיה נכון. מדובר בכמעט תת-יבשת שמורכבת מ-50 מדינות שיחד יוצרות את האימפריה הגדולה ביותר בעולם והדבר הכי קרוב שהיה לנו לסיפורי האימפריות של פעם. אז נכון, ניו-יורק ולוס אנג'לס כבר נכבשו על ידי הישראלים, אך אם תרדו דרומה, אל אזור הדרום העמוק תמצאו שם מדינות פחות מתויירות, אך לא פחות מעניינות כמו ג'ורג'יה,  אלבמה, דרום וצפון קרוליינה וטנסי. האנשים החמים בעלי המבטא הדרומי, הם הנכס העיקרי של המקום, ושווה לשכור רכב ופשוט לטייל בין המדינות. לעשות רוד טריפ אמריקאי, עם עצירה בדיינרים שכוחי-אל ולינה במוטלים מרופטים. ממש כמו בסרטים. החוויה היא עצומה ורק נסיעה עם מוזיקת קאנטרי מקומית ברקע, תמחיש את החוויה של אמריקה האמיתית.

(חוף מירטל ביץ’, דרום קרוליינה)

(בוידאו: מקומות מומלצים בעיר נשוויל, טנסי, הדרום העמוק של ארצות הברית)

:כמה מנועי חיפוש אינטרנטים מומלצים לטיסות ובתי מלון  

http://www.travelist.co.il/ http://www.expedia.com/ http://www.kayak.com/

!חופשה נעימה

[koteretblog-blog]

עונת המלפפונים

המילה 'קיץ' מעלה בראש ובראשונה קונוטציה של חום, זיעה, לחות, שמש צהובה ויוקדת וכל דבר אחר שפשוט גורם לנו לרצות להשתבלל בחדר ממוזג ולמשוח עצמנו בקרח קר ומזיע שיצנן לנו את הגוף. תושבי ומבקרי אילת בורחים להם אל תוך הקניון הממוזג כשבחוץ 43 מעלות, באי תל אביב מזנקים לים כשהלחות חוצה את גבול ה-200% ובים המלח התיירים פשוט מאוד מבינים למה הכינוי שלו הוא ה- Dead Sea.

אבל מה עם הספורטאים? אוי הספורטאים. מבחינתי, לא עולה בדעתי לעשות כל פעולה פיזית מיותרת כשחם ולח בחוץ. לרוץ? אני ארוץ רק כשירדפו אחרי או כשאני אראה בועות בים לפני הצונאמי. אותם ספורטאים אבל, ממשיכים בדרכם גם כשבחוץ אש הגיהינום שורפת אנשים חפים מפשע. אנחנו יושבים בסלון הממוזג עם בירה ביד אחת ומניפה ביד השנייה וצופים בכל אותם אמיצים ואמיצות שמספקים לנו (בעיקר לגברים) בידור רגעי ומהנה.

אז מי בעצם רץ, קופץ, בועט, זורק בעונת הקיץ כשכולנו מנסים לקרר את עצמותינו? אהא, האמת, שאירועי הספורט הכי מעניינים והכי מרגשים קורים דווקא כשחם בחוץ. איך שמתחיל הקיץ, כל הליגות מכדורגל ועד פינג פונג מגיעות לקו הסיום ומצליחות לסחוף אותנו למערבולת של אדרנלין שקשה לתאר. גמר ליגת האלופות המרגש בין ברצלונה לגברת הזקנה מיובנטוס; גמר האן בי איי בו דיוויד בלאט הישראלי מוביל את קליבלנד וקינג ג'יימס למאבק עיקש ומרגש נגד סטפן קרי וקבוצתו גולדן סטייט; הטרבל של ברצלונה ושל האלוהים המודרני לאו מסי; הטרבל של מכבי ת"א והשריף ערן זהבי; קופה אמריקה – טורניר הכדורגל של אמריקה הדרומית – שיערך בחודש יוני ויולי ויספק לעולם תצוגת כדורגל מרהיבה ואיכותית; ואוורינקה השוויצרי שהדיח את ג'וקובי��' המדורג מספר 1 בעולם ובכך הדהים את עולם הטניס ועצר את הרצף המלכותי של רפאל נדאל ברולאן גארוס לאחר שש שנים; ווימבלדון 2015 אוי ווימבלדון 2015. תענוג בלבן תחת השמש ועוד ועוד ועוד.

זכייתה של ברצלונה בגמר ליגת האלופות -

http://www.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=398&docID=191234&lang=HE

בלאט וקינג ג'יימס מאזנים את הסדרה נגד גולדן סטייט ל1-1 דרמטי

http://nba.sport5.co.il/articles.aspx?FolderID=403&docID=191294&lang=HE

אז איך אתם מתרגשים מספורט הקיץ? באיזה ספורטאים מזיעים ומקללים אתם הולכים לצפות? האם אתם הולכים לשבת במזגן עם גזוז ענבים ביד ולצפות בדרמות מטורניר הקופה אמריקה? האם תקחו מחבט טניס ובהשראת טורניר ווימבלדון תצאו למגרשים הירוקים שבספורטק כדי לשגר כדורים צהובים סטייל רוג'ר פדרר? או שזה פשוט לא מעניין אתכם וכל הדרמות שתראו יהיו בטלנובלות הדרום אמריקאיות ולא במגרשי הדשא החמים.

במה אתם הולכים לצפות הקיץ? היכנסו וענו על הסקר המרגש והחמים

https://www.playbuzz.com/doriprior10/6-8-2015-11-07-43-am

אני אישית בוחר בצפייה ממוזגת וקרירה בטניסאי הספורט הלבן, טורניר הטניס של ווימבלדון 2015. כשחם להם לי קר, כשהם רצים אני יושב, וכשהם שמחים גם אני שמח. 

קיץ חם ומרגש לכולנו.

דורי פריאור

K5fwbPvZ�

[koteretblog-blog]

לשתות משהו קר בלב מדבר

מאת: דניאל אלימלך

צילום: ביר בזאר שוק הכרמל 

מבשלות בירה בכל העולם מבשלות מדי קיץ בירות מיוחדות שמתאימות למזג האוויר החם, הצמא התכוף ותחושת החופש והקלילות שמאפיינות את העונה. 

https://www.youtube.com/watch?v=avosFMjLkSs&feature=youtu.be

המבשלות הישראליות נערכות גם הן בהתאם, ומשיקות בירות קייציות ומרוות שמקלות על החום הישראלי המדברי. הבירות של הקיץ בדרך כלל מתקתקות-חמוצות, קלילות יותר מהבירות החורפיות ומאופיינות בטעמים פירותיים. הן בעלות אחוזי אלכוהול נמוכים יותר, מה שהופך אותן לנעימות וחלקות יותר לשתייה. בירות חיטה נחשבות לקלות יחסית ��בעלות מרירות עדינה ומרעננת. הן עשויות מחיטה בשילוב עם שעורה, אבל הנוכחות של החיטה היא הדומיננטית, והיא זו שמעניקה להן גוף קל לשתייה, בניגוד לבירות החורפיות שעשירות בכשות. הכשות הוא הצמח שנותן לבירה מרירות וארומה חזקה יותר, ובבירות חזקות במיוחד גם גורם לצמא. לכן מבשלות הבירה משתמשות בפרחי הכשות הרבה פחות בקיץ. בירות החיטה מומלצות להגשה ב-4 מעלות, ולעיתים אף פחות, ולכן מתאימות ביותר לשתייה ביום שמש חם.

בקיץ נמצא על מדפי הברים הרבה יותר בירות, ובמגוון טעמים רחב יותר. לדוגמא, הלימונדה האלכוהולית הקלה והקרירה הזו מבית מבשלת באסטרס:

צילום: דניאל אלימלך

https://www.youtube.com/watch?v=avosFMjLkSs&feature=youtu.be

מבשלת דנסינג קאמל הישראלית, הפתיעה הקיץ עם בירה חריפה ומעניינת. לצ׳ה דה דיאבלו או חלב השטן בעברית, בירה שבושלה עם פלפל צ׳ילי.

צילום: ביר בזאר שוק הכרמל

בביר בזאר, בסטה של בירות ישראליות הממוקמת בשוק הכרמל בתל אביב, מוצע למכירה מבחר גדול של בירות, ביניהן בירות קייציות במיוחד. אין ספק שכוס בירה קרה מעלה באלפי מונים את המצב רוח ביום קיץ שמשי ולח.

https://www.youtube.com/watch?v=lzZbguWfrSc&feature=youtu.be

[koteretblog-blog]

איך נפלו רווקים // שני בר-דוד

ב-29 במרץ נכנס לתוקפו שעון הקיץ. אבל עוד לפני תזוזת המחוגים, מה שמסמל יותר מהכל את בוא הקיץ, הן תיבות הדואר שלנו, שמידי עונה מתחילות להתמלא בזוגות אוהבים. החתונות כבר כאן - המגנטים חמים, דואר ישראל מתמלא בחבילות מלאות באביזרים צבעוניים וזוהרים מאיביי ובכל דקה מודבק עוד שפם קטן על שיפוד.

גב’ חתן ומר. כלה

הפאניקה מגיעה עוד קודם, עם תמונת כף היד של המאורסת על רקע שקיעה וה'אמרתי כן' האופייני; ��מונה בחורף – חתונה בקיץ. הפעם, מבטיחים הזוגות לעצמם, זו לא תיהיה 'עוד חתונה'. הפעם זה יהיה משהו מיוחד. ה'משהו המיוחד' הזה, הוא להעמיד את האורחים שלך במבחן הגיאוגרפי; כמה-רחוק הם יהיו מוכנים ללכת עם חלום החתונה-תחת-כיפת-השמיים שלך, או עם חתונת-צהריים על החוף, בחום של יולי-אוגוסט.

מחר בבוקר תצטרכו פניסטיל ג’ל

   נדב רותם, שכבר שנים מצלם זוגות ביום החתונה, מספר על חתונה במטע זיתים - "באמצע שטח שלא היה בו כלום, הם הרימו הפקה מטורפת - צליות ודוכנים, עשו הכל מאפס. חתונת צהריים במאי; היה חם, היה סיוט, אבל היה ממש יפה."

“עברנו דרך עפר פסיכית בדרך לשם” / נדב רותם, צלם חתונות

אז מספיק עם הציניות לרגע – חתונה היא דבר מרגש. החיוכים המתוחים, ילדים הלבושים בבגדי גדולים למידות קטנות, הכניסה לחופה, הדאגה שמא הוא לא ישבור בפעם הראשונה ואבוי אם יהיה כתם אדום על שמלה לבנה. בתוך כל זה, תלחש לי הדודה 'בקרוב אצלך', ואם אפשר אז עוד הערב, כי הרב כבר פה.

זה הוחלט - אנחנו הבאים בתור

ניכר כי הרגשות המעורבים האלה כלפי האירוע הקסום, הגיעו אליי רק בחיי הבוגרים. פעם, החתונות היחידות שהייתי הולכת אליהן היו של משפחה, גג של חברים-של. אבל תמיד בחסות ההורים, וזה חברים, סוד הקסם. לבושים יפה, מגיעים לאירוע עם נהג צמוד; כזה שגם יודע להסביר לך מי זו האשה המבוגרת שטוענת להיכרות מעמיקה, מאז שהייתי 'כזאת קטנה'. זה תמיד היה נגמר ב'מזל טוב', נשיקות ויאללה לכיוון הבר. מי בכלל ידע איפה ממוקמת הכספת? הכל, על חשבון הנהג.

רק אלכוהול יהפוך את כל עניין הלייזרים ללגיטימי

הרצון הזה, לחתונה מחוץ לארבע קירות, יעלה לזוגות ביוקר. ההתפשרות על מסיבה באולם, והלחץ מול התחזית שתקבע את מיקום החופה, תזכה את הזוגות בשקט כלכלי. לעומת ה��יץ, בחורף יציעו אולמות האירועים והספקים הנחות משמעותיות – פער של כ-30%. מצד שני, גם להגביל את מספר המוזמנים של ההורים שלך, יביא לחיסכון; גם בהוצאות, וגם במבוכה שבלח��צות ידיים לאורחים לא מוכרים.

והאורחים. תחשוב על האורחים.

האורחים מחולקים לשלוש קבוצות; המתרגשים, הציניקנים והנהגים התורנים (לפחות לשניים מהם יש את האופציה לרוקן את הבר ועוד לקבל הסעה עד הבית). קבוצה נוספת ולא מתוכננת, היא אלה שמביאים את הילדים שלהם, למרות שאף אחד לא הזמין אותם. בשביל כולם, החתונה שלך היא נטל. כן, גם בשביל המתרגשים, הם פשוט בונים על זה שיום אחד גם יומם יגיע, והם יחזירו את ההשקעה. דרכך. אף אחד מאיתנו אגב, לא באמת יודע כמה כסף לשים, למרות שמאחורינו נמנות כמה וכמה עונות-חתונות. זה אומר, שהצורך להשיג טרמפ לחתונה, חשוב כמו הצורך להבין איפה אני אעמוד בעקומת הפעמון של נתוני המעטפות. הרי כולנו יהודים טובים, ולכולנו יש זיכרון נהדר כשמדובר בכספים; אם לא זיכרון, אז רשימות.

התסכול מביא אותנו למחוזות חדשים - askpeople.co.il

להחלטה על הסכום, יש כמה קריטריונים, החל מהקרבה לבעל/ת השמחה, וכלה בכמה הזוג החליט להוציא על החתונה שלהם. כן, הכסף שנשים, נועד לכסות את כל הגחמות ההזויות של המתחתנים, ופחות בשביל לתת להם מתנה לחיים שאחרי החתונה.

אירוע חובק עולם

אבל בפועל, לאורחים שלך, יש עוד שלוש חתונות החודש. ואתה, וגם את, תגידו תודה שהם הגיעו, מחאו כפיים מול המצגת שהכינו לכם החברים הטובים (שחוץ מכם, אף אחד לא מבין את הבדיחות), הרימו איתך צ'ייסר, הרימו אותך על הכתפיים ונתנו לך מעטפת כסף. הנשימה העמוקה המלווה את סגירת המעטפה, מסמלת את כל מה שהם יכלו לעשות עם הכסף הזה. כפול ארבע.

אלגוריתם הניצחון - hogegim.co.il 

מי מבאי החתונה הוא אתה? בואו לבדוק - 

https://goo.gl/hKeMdP

[koteretblog-blog]

שוחים אל אולימפיאדת ריו 2016: הנבחרת מתגבשת

מאת: ליאור אילתי

 יעקב טומרקין, אנדראה מורז וחבריהם לנבחרת מתאמנים מהבוקר עד הערב לאולימפיאדת ריו 2016 * האימונים נערכים בבריכה האולימפית בוינגייט*לפחות עוד שלושה שחיינים צפויים להצטרף לרביעיה שנוסעת 

לוגו צבעי ברזיל המתארים את הר הסוכר שבריו-דה-ז'נרו.

פניתי אל חנן גלעד, מבכירי מאמני השחייה בארץ. גלעד נמצא מעל 35 שנה בתחום, היום תוכלו למצוא אותו  מאמן באקדמיה לשחייה של וינגייט, המקום שמוציא את השחיינים הישראלים לאולימפיאדה. במשך שנים אימן את נבחרת הנוער הלאומית. חנן מסביר על יומו של שחיין אולימפי "כרגע השחיינים לא משנים את התוכנית האישית שלהם, ישנם תשעה אימונים בשבוע ארבעה אימוני בוקר וחמישה אימוני מים".

תזונה מבוקרת, משמעת עצמית גבוהה, שעות אימון קבועות והתמדה. חנן נותן לנו כמה טיפים של אלופים ומתאר יום אימון טיפוסי בבריכת השחייה האולימפית בוינגייט. אומנם השחיינים מתאמנים כל היום, אך הם גם מתפנקים עם מסג’ים וג’קוזי וכן, אפילו שיעורי פילאטיס.

נבחרת השחייה הישראלית הולכת ומתגבשת לה אט אט, הראשון שקבע את הקריטריון האולימפי הוא השחיין יעקב טומרקין בן ה-23. עם תוצאה של 1:59.49 במשחה 200 מטר מעורב אישי. לפני שלוש שנים סיים במקום השביעי ב-200 מטר שחיית גב באולימפיאדת לונדון, על הדרך הוא רשם גם שיא בינלאומי.

טומרקין נולד בצ’ליאבינסק שברוסיה ובגיל שנה עלה לישראל עם משפחתו. בילדותו בנוסף לאימוני השחייה, עסק גם בכדורסל ובג’��דו. טומרקין לא חושב על היום שבו הוא יפרוש מהשחייה, החלטות כאלה הוא שומר לאחר מכן, שיגיע לגשר יחצה אותו. הוא עושה קורס מאמנים כרגע אך הוא אינו רואה את עצמו עוסק בזה בעתיד .

הישראלית השנייה שהבטיחה את מקומה בריו היא אנדראה מורז עם תוצאה של 25.12 במקצה של 50 מטר סגנון חופשי, וזאת לאחר שניפצה שיא ישראלי. "השאיפה שלי היא להיות רופאה", .אך לבנתיים היא רוצה להמשיך לשחות

באוגוסט תערך אליפות העולם בקאזאן שברוסיה, שם תהיה אופציה נוספת לשחיינים להשיג את כרטיס הכניסה לאולימפיאדה. את המקום השלישי תפסה השחיינית עמית עברי (26) כשעצרה את השעון על 1:07.47 דקות במשחה ל-100 מטר חזה ועל הדרך שברה את השיא הישראלי של עצמה. למקום הרביעי הגיע גל נבו (27) עם תוצאה של 2:00.25 דקות במשחה ל-200 מטרים מעורב אישי.

בהמשך צפויים להשיג את כרטיס הכניסה לאולימפיאדה עוד שלושה שחיינים לפחות. מורז עלתה לבדה לארץ לפני חצי שנה מארצות הברית. "היה קשה לעזוב את ההורים שלי ואת אחי, אבל היו כאן הרבה אנשים מדהימים שהפכו את המעבר שלי ליותר קל", היא מספרת. וכמו כל עולה שנשאל מה הדבר האוהב עליו בארץ, היא משיבה: "חומוס ופלאפל".

אנדראה אומרת שאחד הדברים שהיא שמה לב אליהם בשחייה הישראלית הוא שאין הרבה שחייניות כמו בארה"ב. היא מוסיפה שיש לקדם את השחייה הנשית ולעודד בנות צעירות לשחות. הטיפ של אנדראה בנוגע לאולימפיאדה הוא: "תהנה ממה שאתה עושה, בין אם זה שחייה או כל פעילות. זה יותר קל להיות מצליח אם יש לך תשוקה לדבר. במיוחד אם אתה משקיע הרבה זמן ומאמץ להגיע לאולימפיאדה". אנדראה מאמינה שחשוב שיהיו יחסים טובים עם המאמנים, וכמובן להאמין בעבודה שאתה עושה.

הבריכה האולימפית בוינגייט,המקום שבו השחיינים האולימפים מתאמנים , צילום: ליאור אילתי

[koteretblog-blog]

האבולוציה של השלוק

אושרי אלקסל��י

לכבוד הקיץ כתב דני סנדרסון שיר ושר על ארטיקים מתלקקים על החוף. ארטיקים עברו לא מעט גילגולים מאז - כאשר השלוק, "קרוב המשפחה", תפס תאוצה.

עד לא מזמן, בראש פינוקי הקיץ עמד לו אחד - השלוק. אותו גליל פלסטיק מחולק לשניים מלא במים, סוכר והרבה מאוד צבעי מאכל, כדי שלא יהיה אף ילד שיפספס את המראה המהפנט של השלוק הנחשק. עם השנים, עבר השלוק מטמורפוזות שכוללות שינויי גודל וצורה, כך שהשלוק שזכור לרובנו מהילדות – הוא מראה נדיר. מה גם שעם התפשטות הרצון שלנו לחיים בריאים יותר גם צבעי המאכל, שהיו נקודת המכירה הגדולה ביותר שלו, הוצאו מהמשוואה.

התפשטות הטרנד הבריאותי שהשפיע על ההנאה שלנו משלוקים צבעוניים ומלאי צבעי מאכל עלה שלב ובשנת 2007 כמה חבר'ה ישראלים החליטו לתת לנו את התחליף הבריא לשלוקים של פעם. הם יצרו ארטיקים מפירות בלבד, בלי חומרים משמרים, סוכרים או צבעי מאכל. הם קראו לזה פריZ. הארטיקים תפסו תאוצה בשנים האחרונות והם מגיעים בשלל צבעים ושילובים כמו גויאבה, פסיפלורה, קוקוס מנגו, אסאי בננה ובשני גדלים כדי שנוכל לבחור עד כמה בא לנו להתפנק.

אבל מה אם אנחנו רוצים משהו טעים וקר הקיץ אבל לא רוצים את השלוקים שעבר זמנם או לשלם לא מעט על הארטיקים הנחמדים של פריZ?

טרנד הDIY (עשה זאת בעצמך) הוא תופעה בפני עצמו והיום אפשר להכין משהו טעים ובריא (או לא, תלוי במצב הרוח) בבית ובמחיר זול יותר בקניית המוצרים עצמם או אביזרים לשימוש רב פעמי ליצירת הפינוקים הקרים. למרות שהטרנד פחות חזק בישראל, יש המון סרטונים באנגלית שמראים בצורה קלה איך לשדרג את הקיץ עם ארטיקים תוצרת בית למת��ילים ועד להכנת גלידה בבית, דבר שהוא לא האופציה הזולה בהתחשב בעובדה שיש צורך במכונה להכנתה - תהליך שהוא גם ארוך בהרבה.

הנה מספר סרטונים DIY שווים לפתיחת הקיץ עם פינוקים קרים, כלכליים יותר ופחות:

בסרטון הזה, יוצרת היוטיוב ג’מה סטפורד איך אפשר להכין גלידה ביתית עם שני מצרכים בלבד:

[koteretblog-blog]

זה מריח כמו קיץ

גילי מלניצקי

הקיץ הגיע ואתו שלל הריחות שהתגעגענו אליהם: ריח של ים, של בריכה, של חופש, של רומן קיץ קליל, של אבטיח ומלון, ואפילו ריח של קרם הגנה. אבל רגע לפני שנשקע במתיקות הקיצית והדביקה עולה השאלה - מה עם ריחות הקיץ שעליהם לא ממש מדברים? הסירחון יוצא מהארון - קולקציית קיץ 2015.

בואו של הקיץ מבשר על שורה של ניחוחות שמקיפים אותנו ומתפזרים סביבנו, גם בלי שנרצה. הליכה יומיומית ברחוב רוקחת בית שחי רטוב וחמצמץ שמנסים להסתיר. רביצה נטולת תנועה בים בוראת אגלי זיעה קטנים ומלוחים בחזה שמיד מנגבים. טיול פשוט בטבע מטביע חותם דביק וחריף על הגב. מפגש עם בחור אקראי שמצא חן בעינייך מזכיר לך שיש לך בלוטות זיעה בשפם. ככה זה בקיץ, פשוט חם.

אז למה זיעה מסריחה בעצם?

הזיעה היא בעצם בעיקר מים שהגוף שלנו מוציא כדי לווסת את הטמפרטורה של הגוף, לקרר אותו ולהשיל פסולת שמצויה בתאים. יחד עם המים, מופרשים מהגוף עוד מינרלים שבעצם אינם מסריחים. הריח לא מגיע מהזיעה עצמה אלא מקורו בבקטריות שנמצאות על העור שלנו ומפרקות את המינרלים למולקולות קטנות יותר, ומסריחות יותר. חלקיקים אלו שהגוף מפריש נישאים באוויר, יחד עם האוויר שאנו נושמים, נכנסים לאף ומגרים את קולטני הריח הנמצאים בתקרת האף שלנו. המוח האנושי מפרש את הגירוי העצבי שבאף לכדי משמעויות שונות. מ-"החלב מסריח וזה אומר שאני בסכנה" ועד ל-"עידית מריחה כמו תות מלון ואני רוצה לאכול אותה".

ואם כולנו מזיעים, אז למה בעצם אנחנו מסתתרים? למה כשהוא אומר לך "אני מת על הריח שלך" את מוחמאת במקום להרגיש שקרנית? למה כשאתה חוזר ממשחק כדורגל, או מיומיים של מילואים, היא שולחת אותך קודם כל, למקלחת? מתי התחלנו להירתע ולהתרחק מהריח של עצמנו, להסוות אותו בדאורדורנטים ובשמים? למה אנחנו דוחים את מה שהגוף שלנו מייצר, מתרחקים עוד ועוד מאינסטינקט חייתי והישרדותי? למה לשלם כל-כך הרבה על התנסות בטעמים כשהגוף שלנו מכיל הרבה יותר קולטני ריחניים?

זוהי קריאה לצאת מהמסתורים ולעזוב את המחילות. להיפרד מהמזגנים מטשטשי הריח וממבצעי האחד פלוס אחד של רשתות הפארם. צאו להריח. 

 לפניכם קטלוג הניחוחות החדשים של קיץ 2015 . מהדורה לא מוגבלת, עטופה היטב באריזות מהודרות. קולקציה עשירה של ריחות לחים, סמיכים, דביקים, חריפים וחמוצים, גבריים ונשיים. קולקציית ריחות שלא מתאדים כל-כך מהר ושאי אפשר להשיג ברשתות השיווק ובחנויות המובחרות. זיעה שנוצרת אך ורק בחיכוך בין איבר לאיבר, במפגש הפסגה בין טמפרטורה גבוהה, אור שמש ועור גוף.

זיעה של רגליים בנעליים סגורות:

זיעה של כוסיות בים:

זיעה של עבודה יומ-יומית:

זיעה של מטיילי שביל ישראל בקיץ:

זיעה של עובד מטבח:

לניחוחות זיעה נוספים:

*הנתונים מבוססים על ראיונות עומק עם מזיעים וניתוחי זיעה

ועוד זווית על ריח וזיעה: 

[koteretblog-blog]

שלוש ארבע ולעבודה

דליה קאלינין

מלבד החום והים, מביא איתו הקיץ גם הזדמנויות עבודה ייחודיות לעונה. כמו דובים שמתעוררים משנת החורף שלהם, כך גם המצילים, מוכרי הארטיקים ומדריכי הקייטנות מקפלים את הפוך ומנצלים את העונה לפרנסתם.

בראש הרשימה נמצאים המצילים. פתיחת עונת הרחצה ב-20 באפריל מסמלת עבורנו שהגיע הזמן להוציא את בגד הים, אבל מבחינת המצילים מדובר בתחילתה של תקופה עמוסה במיוחד. "כל שנה יש התרגשות חדשה. נערכים לתת שירות לציבור גדול, זה לא דבר של מה בכך", מספר יוסי גלעד, מציל מזה 40 שנה, "אחרי תקופת חורף רדומה שאנחנו כמעט ולא רואים אנשים בים, אנחנו מתכוננים במלוא מובן המילה לקיץ הקרוב".

יום העבודה של מציל נע בין 10 ל-12 שעות, כולל שבתות וחגים, ולעתים אף כולל סיכון חיים ממשי. בשאר עונות השנה הם עובדים במתכונת חלקית, "בחורף אנחנו גם עובדים וגם יוצאים לחופש. אנחנו מאיישים מספר מצומצם של תחנות הצלה ביחס לקיץ ובמספר מצומצם יותר של שעות ביחס לקיץ. ובחלק הזמן שאנחנו לא נמצאים בעבודה אנחנו בחופשה שנתית שמגיעה לכל עובד" מסביר גלעד.

ומה יותר מתאים ביום חם בים מאשר גלידה קרה. מוכרי הארטיקים בחוף מנצלים את החום כדי להציע לכם הפוגה קלה, חלקם מתניידים באוטו גלידה ממוזג וחלקם מסתובבים על החוף   עם צידנית קלקר תלויה על צווארם. גם במקרה הזה יום העבודה נמשך שעות ארוכות תחת השמש. 

 בל לא הכל מתוק, דוכני המזון בחוף נאלצים  פעמים רבות להתמ��דד עם מקרי ונדליזם המסכנים את פרנסתם. כך קרה לצביקה ורותם, מפעילי דוכן מזון בחוף בר כוכבא באשקלון, כשמספר שבועות לאחר שפתחו את הדוכן גילו ביום ראשון האחרון כי הוצת במהלך הלילה.

(מתוך אתר: אשקלונים)

החופש הגדול פותח בפני סטודנטים ובני נוער הזדמנויות עבודה חדשות עם שכבות הגיל הצעירות יותר  כמדריכים בקייטנות. בשביל בני נוער, שאפשרויות העבודה ממילא מוגבלות מבחינתם, מדובר בהזדמנות טובה במיוחד להרוויח כסף, אבל לא רק, סטודנטים למקצועות החינוך מנצלים את הקיץ כדי לקבל ניסיון לקראת עבודתם העתידית. מאיה, סטודנטית לחינוך לגיל הרך במכללת אחווה, מתכננת לנצל את הקיץ כהכנה למקצוע העתידי שלה, "גם המדריכה בקייטנה צריכה להיות אכפתית ואחראית מספיק לפחות כמו הגננת בגן כדי שההורים יסכימו להשאיר איתה את הילד להם" מסבירה מאיה.

קייטנות קיץ 2015

 אז אם היום המושלם מבחינתכם כולל טרופית ולחמניה על בוקר או יום שלם על החוף, כדאי שתשקלו הסבה מקצועית לקיץ הקרוב. 

[koteretblog-blog]

מהמזגן אל החוף: יום כמוכר ארטיקים בים

ההכנות שלפני, גילוי פערי המחירים בין המקומות השונים והז'רגון הייחודי.

אור אבולעפיה יצא לבדוק איך זה מרגיש להיות מוכר קרטיבים ליום אחד וחזר עם תובנות

הבוקר בא לעבודה. מוכר ארטיקים בפעולה בחוף גורדון (צילום: אור אבולעפיה)  

מאת: אור אבולעפיה

 כשחזרתי הביתה והנחתי את הציוד שכל כך הכביד עליי, חשבתי כמה קל לדבר וכמה מורכב זה לעשות. הבנתי שההרגשה של להיות אחד כזה, אינה ניתנת להמחשה עבור מי שלא היה שם; ושבכלל, להיות מוכר ארטיקים זה עיסוק פיזי, שדורש סבל��ות ועקשנות אינסופית. כל קיץ הם מתעוררים מחדש משנת החורף, מציפים את החופים עם הז'רגון הייחודי, וכמו הנחליאלי בחורף, מבשרים את בוא הקיץ.  

"כל אחד רוצה להיות כוכב, אם לא כוכב אז בדרן, אם לא בדרן אז מנחה", שר אריק אינשטיין. עצרתי לרגע וחשבתי, האם כל אחד רוצה להיות מוכר ארטיקים? יצאתי לבדוק את הנושא בכוחות עצמי, והחלפתי ליום אחד את הג'ינס ואת המשרד והפכתי למוכר ארטיקים בחוף.

יום שגרתי בחוף (צילום: אור אבולעפיה)

חמש עובדות שלא ידעתם על ארטיקים

מי שלא טורח בערב שישי - לא ימכור ארטיקים בשבת

אז השלב הראשון בלהיות מוכר ארטיקים, הוא להיראות כמו אחד כזה. לכן נזקקתי להכנה מוקדמת. השלב הראשון היה מציאת דרכים יצירתיות להשיג את פק"ל הציוד האישי של הרוכלים, כך שאהיה מדוגם מכף רגל ועד ראש.

לבוש - היעד הראשון היה השגת סנדלים, לצורך המשימה נעזרתי בשירותו של אבא שלי, ששייך לדור שעדיין מסתובב עם כאלה.  לאחר מכן, היה עליי להשיג מכנסיים מתאימות. למשימה נבחרו המכנסיים שנשארו לי מקריירת הכדורגל הקצרה בקבוצת הנוער של הפועל רמת-גן. החולצה שהשתמשתי בה הייתה היא החולצה הלבנה שהייתי נוהג ללבוש מתחת למדי הצבא.

ארטיקים - המטרה תהיה השגת ארטיקים במחיר מינימאלי. לכן, ביצעתי השוואת מחירים בין המקומות למכירת ארטיקים ונוכחתי לפערי המחירים הגדולים, למשל בין החנות הסיטונאית שם המחיר עומד על שקל,  לעומת מחיר ארטיק בחוף הים שעומד על עשרה שקלים. כלל חשוב שעמד לנגד עיני הוא גיוון. בתחילה, חשבתי להיות ייחודי ולהכין ארטיקים ביתיים וזולים באמצעות תרכיז, אך התוצר הסופי המקרטע עזר לי להבין שאני לא מוכשר בהכנה וכדאי להסתמך על המוצר המוכר. לכן רכשתי ארטיקים במגוון טעמים: דובדבן, קולה, ענבים, פטל, מסטיק, אננס ועוד.

צילום: נועם לב ארי . בסרטון: הכנת ארטיקים ביתיים לעומת תהליך הכנת ארטיקים

צידנית -  זה אולי החלק החשוב ביותר. אפשר להיות מצויד ומדוגם, אך תחת השמש הקופחת הארטיקים עלולים להימס. גיליתי שכדי לשים את ידי על הצידנית עשוית הקלקר המיתולוגית שזכורה לנו מסרטי "אסקימו לימון", צריך להיות שועל ותיק בעסקי הארטיקים. לכן נעזרתי בצידנית יום העצמאות, שהפכה ליום אחד, משומרת על קור הבשר, למגנה על הארטיקים.

פאוץ' -  ידעתי שאם לא יהיה לי מקום שבו אוכל לשמור את הכסף, כל ההשקעה תרד לטמיון. לכן נאלצתי להשיג את הפריט שיצא מהאופנה עוד בשנות התשעים, בידיעה שבעקבות כך, הסיכוי שאמצא קשר רומנטי במהלך העבודה יישאף לאפס.

לפני היציאה לים ואחריה (צילום: יונתן אוחיון)

פערי המחירים העצומים

אז נכון, יש המון רוכלים שניתן להתמקח איתם על מחיר הארטיק, אך החלטתי שהמחיר שאקבע יהיה זהה לכל צרכן. המחיר צריך להיות הוגן ומותאם למחירים הקיימים. לכן ערכתי סקר שוק שם נוכחתי לראות פערים יוצאי דופן.

כך למשל, עלות קניית ארטיקים בחוף גורדון בתל-אביב היא עשרה שקלים, מחיר המקנה רווח של  900% לרוכל, הקונה את הארטיק בשקל בלבד בשוק הסיטונאי. המרכולים בקרבת הים דואגים גם הם להעלות מחירים בהתאם, ומוכרים קרטיב בחמישה שקלים - מחיר שמקנה רווח של רק 400% אחוז למחיר הקנייה. אך לעומת מחיר הרוכלים בים, מדובר במחיר מציאה. זירה נוספת שם נשמעות טרוניות כנגד המחירים היא מגרשי הכדורגל, שם נקבע מחיר של חמישה  שקלים לקרחון. מנגד, העלות הסטנדרטית של ארטיק  בחנויות הנוחות "yellow", עומדת על שלושה שקלים לארטיק.

אולם סביר להניח שהרווחים מהמכירה גבוהים בהרבה מהפערים הגדולים במחירים, שכן חנויות המפעל לייצור הארטיקים נוטות לקבוע עבור בעלי העסקים מחיר זול יותר ממחירי החנויות הסיטונאיות. "כשאתה מוכר ארטיק בחוף, תהיה ארטיקאי", המליץ לי גדעון, המציל בחוף הצוק בהרצליה. לכן, כמו כל הרוכלים, קבעתי מחיר מופקע  של עשרה שקלים.

"הלו ארטיק" VS "אני הולך?”

רגע לפני שהתחלתי, חשבתי שהדרך הטובה ביותר להצליח בתור מוכר ארטיקים היא ללמוד מאלה שחיים ומכירים את המקצוע. דמוגרפיית מוכרי הארטיקים בחופים השונים במרכז מורכבת בעיקר ממבוגרים שחצו את גיל 50, שזופים, מכירים כל צדף וגרגר חול ועוסקים בכך במשך שנים. כל אחד מהם סיגל את דרכו המיוחדת שהופכת כל אחד לטוב ביותר בתחומו לדעתו. "זה משהו שנולדים איתו, או שיש לך את זה או שאין לך", הזהיר אותי גדעון המציל. לכן נעזרתי בסרטונים הויראליים ברשת של מוכרי הארטיקים השונים שהפכו ללהיט, כדי לשאוב השראה.

הדבר המשותף לכל הרוכלים הוא שמחת החיים, שהולידה ז'רגון שהפך לקאלט. "קח ארטיק תות שחמותך לא תמות", "ארטיק לימון מונע הריון" ��-"הלו ארטיק", הם רק חלק ממטבעות הלשון שהפכו ללהיט. אולם מעל לכל מפורסם ביטוי אחד. "אני המצאתי את 'אני הולך'", מתגאה שמעון יזדי, בן 60 מתל אביב, שידוע יותר בכינוי "שמעון 'ארטיק'". גדעון ידידי המציל, המשיך לתדרך אותי כשאמר: "שמור על החיוך, אבל תהיה עקשן ותעמוד על שלך". הפנמתי את העצות והסרטונים ויצאתי לדרך.

בסרטון: מיטב הז’רגון של מוכרי הארטיקים

נגמרו ההכנות: היציאה לים

שיעורי הבית בוצעו, הלבוש היה מוכן ומזג האוויר היה מתעתע, אולם אך החלטתי לצאת לחוף אולגה בבוקר שבת. התרגשתי, לא הייתי בטוח שאני באמת בנוי לזה, אבל הלכתי על זה. כבר בהתחלה שמתי לב שאני וסנדלים זה לא הולך ביחד ומייד עברתי לכפכפים. לנוכח מזג האוויר, ניתן היה לספור את האנשים בחוף בשתי ידיים, אבל זה חלק מהקושי איתם מתמודדים המוכרים. "הלו ארטיק", "לימון, דובדבן, ענבים. רק אצלי", קראתי בקול. הרוב התעלמו ממני עד ששמעתי קריאה משתי נשים צעירות. "אני רוצה מישמש", אחת מהן אמרה לי. כנראה שאי אפשר להיות מוכן עד הסוף ודווקא את הטעם הזה לא ניתן היה למצוא בצידנית שלי. הצעתי לה לימון ואפילו המלצתי לה שזה מוסיף המון, ממש כמו שמעון ארטיק, והנה מכרתי את הארטיק הראשון שלי. אולם ההתחלה לא סימלה את שיהיה בהמשך, מסתבר שגם אלה שהיו בחוף, העדיפו אבטיחים או פלטת מטוגנים על פני קרטיבים. המשכתי ללכת, הרגליים כבר התחילו לכאוב, אגלי הזיעה הצטברו וחוסר ההיענות החל לייאש.

בסרטון: הקריירה הקצרה שלי כמוכר ארטיקים בחוף

ואז ניגש אליי בחור מבוגר. הצעתי לו ארטיק לימון, הוא ביקש ממני רישיון. הוא הסביר לי שלא כל אחד יכול לקום בבוקר ולהחליט שהוא מוכר ארטיקים, אלא צריך רישיון מיוחד שמונפק על ידי העירייה ולכן ביקש ממני לעזוב את החוף. ניסיונות השכנועים לא עזרו וכך מצאתי עצמי  בדרך הביתה כשהתיק שלי עדיין מלא בארטיקים. אולם הזמן הקצר שלי בים, הספיק לי כדי להבין שאני צריך להודות לאותו שוטר, כי העולם הזה פשוט לא בשבילי. לכן הכרזתי רשמית - אני תולה את הפאוץ', מחזיר את הצידנית וחוזר למזגן.

בפעם הבאה אגיע לים כמתרחץ (צילום: אור אבולעפיה)

סקר הארטיקים: בחרו את הטעם האהוב, המחיר ההגון, הז'רגון שמזוהה עם מוכרי הארטיקים .ואיזה מוצר אתם הייתם רוצים שימכרו בחופים

למעוניינים להיות מוכרי ארטיקים: הקריטריונים לרישוי למכירת ארטיקים שנקבעו ע"י עיריית הרצליה.

[koteretblog-blog]

המדריך לשחקן המטקות המתחיל כך תהפוך מחובבן למקצוען:

עמית מזרחי

הספורט הלאומי הלא רשמי של מדינת ישראל הוא המטקות. כשליגות הכדורגל נמצאות בפגרה, בכל שבת קיצית, גודשים את החופים מאות צופים ושחקנים והופכים את המטקות לזירת המשחק הפופולארית ביותר. צליל הקפצות הכדור מעניק תחושה של מקצוענות, אבל התבוננות בסיפורים מסייעים להבין שיש שחקני מטקות ויש אלופי מטקות.

 ביום שבת שימשית הגענו לקיר המקצוענים של חוף גורדון, שם הפנו אותי למוריס צדוק, שידוע בכינוי ה-"מטקה", "מוריס הגורו". בקיר הסמוך למלון גורדון, השחקנים משאירים את שמם בבית ובמקום מוצמד להם שם במה ייחודי. כך הפך גילי ללא אחר מאשר "גילי המאסטרו". לשותף שלו למשחק, שידוע כשחקן המטקות המדוייק ביותר בארץ קוראים "מוטי פלס".

   תחרות מטקות זהו שיא של מסירות כפולות, בם-בם, למשך 3 דקות, כאשר המרחק בין השחקנים עומד על 9 מטרים. האלופים "מוטי פלס" ו"גילי המאסטרו" העבירו מעל 180 מסירות כפולות כדי לזכות בתואר הנכסף, "מלכי המטקות". במהלך יום רווי במטקות ליקטתי מהאלופים האמיתיים, ביניהם גידי, "הדוקטור למטקות", שמלמד מטקות בוינגייט, את ה"מדריך למטקות". 

איך תהפכו את עצמכם לאלופים?

המטקה: יש לכם מטקת דינג-דונג מעץ ישנה? יפה. זרקו אותה לפח. זרקתם? עכשיו לכו לאחת מחנויות המטקות. חפשו בגוגל. כמובן ש"מוריס הגורו" ימליץ על החנות שלו, "אולימפיק ספורט" בת-ים. אם אתם מתחילים בקשו מטקה למתחילים. זו מטקה זולה יותר, סביב ה-350 שקלים. היא עשויה מסגסוגת של קרבון ועץ, והיא חלשה יותר בעוצמתה ומותאמת למכות חלשות יותר ולא להפצצות שעולות על 100 קמ"ש. אם אתם חשים בנוח והמשחק שלכם מהיר וקליל, אתם יותר ממוזמנים לרכוש את המטקה של המקצוענים, שעולה סביב ה-450 שקלים. זאת מטקה שעשויה מפול-קרבון. המטקה תסייע למפרק כף היד שלכם לייצר הפצצה התקפית, ובהגנה, נגיעה קלה ועדינה תספיק בשביל להשיב לקולגה.

העמידה: פיסוק די רחב ברגליים. מצאו מקום בלי זבל ואבנים. דחפו את הרגל לחול. תחליטו שזה המקום שלכם. תנו כיפוף קל בברכיים לצורך יציבות במהלך המשחק.

תזוזות ותנודות: לא לירן שטראובר, זה לא מגניב לזנק, לזוז, לקפוץ על החול ולהציל כדורים. אולי כשאתה עומד שוער בשכונה. אם אתה רוצה להיות שחקן אמיתי, תהיה שאקל. תישאר במקומך ואל תזוז. המשחק מתבסס על דיוק, יציבות והכרות עם השותף. מקסימום תזיז רגל ציר כדי להציל כדור. רק במידה והעברת כמות נאה של כדורים באמצעות טכניקה אצילית, אתה רשאי לזנק כדי לא להרוס את המערכה.

שותף: עליך להכיר את השותף שלך, וללמוד את יתרונותיו וחסרונותיו במשחק. ללמוד איזה סוג שחקן הוא. האם הוא שחקן הגנה, מפציצן מקצועי או כולבויניק כל יכול. תלמד האם הוא משחק חזק יותר בצד הקדמי או בצד האחורי. כך תוכל לתאם את עצמך אליו, והוא ילמד אותך ויבצע את התאום שלו אליך. כך תעצימו כל שחקן את יתרונות האחר והמשחק שלכם יזרום.

משקפי שמש: אז מה שווה כל המשחק אם אתם לא רואים כלום בשמש הארצ-ישראלית של יולי-אוגוסט?

אטמי אוזניים: שחקני מטקות מקצוענים רבים מעדיפים לשמור על האוזניים שלהם. במיוחד ה"רוצחים", המפציצים המקצועיים. הרעש העוצמתי ביותר מגיע בעת הפצצה עלית (אללה רוז'ה פדרר), כאשר המטקה נמצאת ליד האוזן. השחקנית "איריס הרוצחת", לדוגמא, לא מתרגשת מהרעש. היא נהנית מן המקצב, ואוהבת לנגן על מטקה כמו על דרבוקה.

לבוש: התחטבתם ועשיתם דיאטה לקראת הקיץ? שרפתם שעות במכון? עכשיו שימו על זה חולצה לבנה. תכל'ס, אתם לא באמת חייבים. אבל אם שומעים לעצת "אמנון הנשיא", שביתו בתל-אביב הוא מוזיאון המטקות הגדול בעולם, שסוקר על-ידי רשתות תקשורת זרות רבות, הוא יגיד שחולצה לבנה מסייעת לראות את הכדור השחור ולשפר את רמת המשחק.  

תחליט איזה שחקן אתה: האם אתה ידוע בכישוריי ההפצצה שלך? או שמא הדיוק הוא המרכיב העיקרי. אוכלוסיית המקצוענים בקיר המטקות שבחוף גורדון מחולקת לשחקני הגנה, שנמצאים עם הגב לקיר. שחקני התקפה עם הפנים לקיר, במטרה שהכדור לא יעוף רחוק מדי במקרה של פספוס, אלא יעצור בקיר. האוכלוסייה השלישית - הכל יכולים, שהם שחקנים נדירים בקנה מידה ארצי, מה שהופך אותם אוטומטית להיות שחקנים מטורפים בקנה מידה עולמי. תיסגר עם עצמך מהו הצד החזק שלך, וכמה אתה טוב בכל מכה ומכה, האם אתה מעדיף משחק גבוה יותר או נמוך יותר.

חבטות משני הצדדים: שלוט מה שניתן בחבטות משני הצדדים.

אחיזה: אחיזת המטקה היא גורם חשוב. לשחקני הפינג-פונג בינינו קשה להיפרד מן האצבע ששמים בצד האחורי של המטקה, המסייעת ליציבות בזמן המכה. רוב שחקני המטקות המקצועיים יעדיפו לשים את כל 5 האצבעות על ידית המטקה, המקבילה המטקאית של "5 אצבעות ידית אחיזה", המוכר לנו מהמטווחים בצה"ל. מפציצים מקצוענים יעדיפו להחזיק את הידית נמוך מה שיותר, כך שתיווצר להם התנופה הנדרשת בשביל הפצצות של 100 קמ"ש. שחקני הגנה, בניגוד למתקיפים, יאחזו בחלק היותר עליון, מה שיתרום ליציבות המפרק על המטקה. אבל אם תישמעו לעצת האלוף, מוטי "פלס", בעל המכות המדוייקות ביותר בהיסטוריית המטקה האנושית, הוא יגיד לכם לשים אצבע מורה בחלק האחורי של המטקה, משום שהדבר ייתן יציבות, ו"פלס" כמו פלס, משקיע מחשבה בדיוק.

שחק עם אמצע המטקה: כשהסתכלנו על מטקות הקרבון של השחקנים המקצועיים, כאלה שמשחקים עם אותה המטקה מספר שנים, גילינו עיגול שחור במרכז המטקה. מטקות רבות כאלה אוצר "אמנון הנשיא" במוזיאון המטקות שנמצא בביתו שבתל-אביב. ההסבר לאותו העיגול השחור הוא בעצם קילוף את הצבע שעל המטקה. הכדור פגע באותה נקודה ממורכזת, בדיוק רב ובעוצמה רבה מספר גדול של פעמים. מרכז המטקה הוא בעצם מרכז היציבות. אם תשאפו להפגיש את הכדור עם המרכז תצליחו להעביר מספר רב יותר של כדורים מדוייקים וחזקים. אם מתישהו תגלו צבע שחור במרכז המטקה, תכריזו על עצמכם מקצוענים ותמציאו לעצמכם שם במטקה.

תן מכה לצד החזק של הבן-זוג: הניסיון הוא לייצר מספר רב של מכות מבלי שיפול הכדור. האידיאל הוא שהמכה המושלמת, המכה למקום בו היריב חזק ביותר, תחזור על עצמה בדיוק מושלם, ושהיריב ישיב לך את אותה המכה, לצד החזק שלך. השאיפה היא שמכה טובה תדמה בצורה מושלמת לקודמתה. דמיינו קפיצה בחבל, כאשר יש דמיון במקצב שבין דילוג לדילוג, ובסנטימטרים המנותקים מן הרצפה בכל קפיצה, ככה הסיכוי גבוה לסיים כמות גדולה יותר של קפיצות בזמן קצר יותר. רצוי שהטכניקה תחזור על עצמה וכך המשחק יהיה פחות או יותר אוטומטי, ותהפכו את עצמכם למכונת מטקות.

אימון: כמו כל ספורט, אימון יוביל להצלחה. אבל אם תשאלו את "קובי קרבון", האדם הראשון שירד לחוף גורדון בשנות ה-2000 עם מטקת קרבון, הוא יענה: "מטקות זה דבר שנולדים איתו. זה או שיש לך את זה או שאין לך את זה".

[koteretblog-blog]

לגלות את תל אביב מחדש

גל סלונימסקי

Know Hope, 2009

אין כמו תל אביב בקיץ. ים, שמש, בתי קפה ו... סיורים רגליים! כשהטמפרטורות עולות והשמש מכה בעוצמה על הראש, אין כמו לנעול את נעלי הספורט ולצאת אל רחובות תל אביב, שמתגלים בשיא תפארתם. עם כיתות רגליים של בין שעה וחצי לשעתיים, תוכלו לגלות עולם שלם של אומנות שמסתתר בין רחובותיה הקטנים של תל אביב.

הכל התחיל כשחברתי, מאיה וינטרשטיין, הזמינה אותי לסיור גרפיטי שהיא מדריכה בעיר. לא כל כך ידעתי מה הכוונה ומה מצפה לי, אבל לא סירבתי, בעיקר כי זו מאיה והיא גאון אומנות. מה גם שבכל פעם שהיא סיפרה לי על סיורי הגרפיטי שהיא מעבירה - עיניה נצצו. נסענו באוטובוס הפנימי של תל אביב, עוד חוויה שהייתה זרה לי, וירדנו בתחנה שמשקיפה אל הים. מאיה הובילה אותי ועוד קבוצת תיירים אל תוך שדה קוצים (כן, בתל אביב!) עד שנעמדנו מאחורי בית קטן. בהתחלה לא הבנתי מה אנחנו עושים באמצע השדה וגם קצת התחלתי לפחד שיצא משם נחש, אבל אז מאיה הצביעה על גרפיטי שהיה על קיר הבית והתחילה להסביר על האמן, האג'נדה שלו, ההיסטוריה שלו וגם ניסתה לנחש מה המשמעות והמסר. היא שבתה את ליבי. במשך שעה וחצי הלכתי אחריה בשקט מופתי, מביטה לכל עבר ומנסה לאתר עוד ועוד כתובות גרפיטי על קירות העיר ולנחש מי האמן, באיזו תקופה הוא צייר ומה המסר.

אמן לא מקומי, נווה צדק, 2014

"הסיורים האורבניים שלנו מאפשרים הצצה לעולמם של אמנים שעובדים ומציגים באופן עצמאי", מספרת מאיה, בוגרת תואר ראשון ושני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. "הסיורים בוחנים את העבר וההווה של אחת התנועות האמנותיות העקביות, הרווחות, והמעניינות ביותר של זמננו".  לדבריה, "בסיור מכירים את עולם הגרפיטי הכולל חוקים משל עצמו, סגנונות ואמנים. במסגרת הסיור הקהל נחשף להתבוננות מעמיקה ופרשנית על יצירות, מקבל מידע על האמנים הפועלים במרחב האורבני של תל אביב ובנוסף מתאפשר לקהל להצטייד בידע שיאפשר לו לשים לב ולהבין אמנות ברחוב". וזה הצליח. מאז אני מרגישה שאני מכירה קצת יותר את השמות, את המשמעויות, את הרקע. ללא ספק, אני כבר לא מסתכלת על גרפיטי באותו האופן שהסתכלתי קודם לכן.

S Boy

מאיה מדריכה סיורי גרפיטי במסגרת "הסיירת סיורי אמנות" שהוקמה לפני כשנתיים על ידי יעל ניר. סיור שכזה מתקיים בשכונות פלורנטין ונווה צדק ומתאים לכל הגילאים ולדוברי כל השפות, כי כידוע – אומנות היא שפה בינלאומית. "תשומת הלב כלפי התחום של אמנות הרחוב והגרפיטי גוברת בשנים האחרונות", אומרת מאיה. "מתעוררת מודעות בקרב הציבור הרחב והמוסדות האמנותיים כי גרפיטי כמו גם אמנות רחוב הינם ז'אנר אמנותי בעל נוכחות ומשקל. בארץ ישנן כמה חברות סיורי גרפיטי ואמנות רחוב ולכל אחת אופי שונה. עוד לא שמעתי ממטייל שהשתתף בסיור שלנו אחרי שהיה בסיור אחר וקיבל את אותה החוויה.  הסיורים אולי עוסקים באותו נושא, אך עדיין ישנה ייחודיות שמאפשרת פעילות אינדיבידואלית וייחודית".

מאיה מספרת שלגרפיטי אין תאריך תפוגה והיא אפילו העבירה פעם אחת סיור בגשם. "אבל כמובן שבתקופת האביב-קיץ בעקבות מזג האוויר וימי החופש הביקוש עולה", היא מאשרת ומוסיפה: "לשמחתנו בישראל אנחנו נהנים לפחות משמונה חודשי שמש בשנה”.

עדי סנד

Los Dos/ לוס דוס

ניצן מינץ, סניור ג’י

עדי סנד

[koteretblog-blog]

הלוחש למזגנים: יום בחייו של טכנאי מזגנים בקיץ

הפארמדיק של המזגנים מספר איך זה מרגיש כשחום יולי -אוגוסט מטריף את הישראלים  *  לקראת העונה החמה: הטיפים החשובים שיחסכו לכם הרבה כסף

יונתן אוחיון

"בשמונה אני כבר עם מקדחה בקיר, יש תקלות שלא סובלות דיחוי כמו מזגן ששבק חיים או נוזל במקומות מסוכנים אז חייבים לבוא מיד. יש גם את הלקוחות שקבעו מראש. בין לבין אני חייב לדעת איך לתמרן בין המקומות. בקיץ כולם רוצים אותי עכשיו עכשיו עכשיו. הבוס יושב עליי, אני חונה בחניות כפולות ומשולשות בזמן שהשותף מחכה באוטו . לפעמים זה כמו מבצע של השב"כ, כי אין איפה לחנות והלקוח צריך אותי עכשיו או שהוא יימס." 

בחודשי הקיץ, נועם הוא האביר על המזגן הלבן שמגיע להציל נסיכות מיוזעות מפני החום של יולי-אוגוסט. הוא מספר איך זה להיות בצד של הטכנאי וגם נותן כמה טיפים חשובים לחיסכון.  גילוי נאות -  אנחנו מכירים מאז שהיה לנו שפם בר מצווה.

מה זה להיות מתקין מזגנים בקיץ

"בקיץ מתקין מזגנים מוכר את נשמתו לשטן. מאמצע יוני עד סוף הקיץ, אתה יודע שאין סוף ליום העבודה. בן אדם רגיל מתחיל לעבוד בתשע ובחמש מסיים. אני בשעה חמש יודע שעברתי רק חצי. אני יכול גם להישאר עד חצות ואפילו אחרי. ככה זה בתחום והבוס מצפה שתקבל את זה כמובן מאליו".

העבודה קשה?

"קשה וגם מסוכנת. יש מלא לחץ, צריך לטפס על גגות ומרפסות ועל סולמות רעועים, וכל זה ב-40 מעלות חום בלי צל ובלי הפסקה במשך שעות. יש לזה מחיר. על הבוס שלי למשל נשפכה חומצה על הטוסיק ובגלל הלחץ של העבודה הוא לא ניקה את זה בזמן ושילם על זה בכוויה."

תחת תחת לחץ...

"לגמרי. זה גם מאוד נפוץ שטכנאים ומתקינים נופלים ונפצעים. חם מאוד, מלוכלך מאוד, מזיע מאוד ואין יום עבודה שאני לא נחתך ממשהו. לפעמים אני קם בבוקר וכדי להרגיש שהתחלתי לעבוד אני שורט את עצמי. כמו באוטו, אחרי השריטה הראשונה – הבאה פחות כואבת."

יש לך תואר מהאוניברסיטה ובכל זאת בחרת בעבודה הזאת. למה?

"תראה, אני לא מסוגל לשבת כל היום במשרד ואני אוהב אנשים ולעבוד עם הידיים. זו עבודה שמצריכה אותי לעבוד גם עם הראש ולהשקיע הרבה מחשבה. אתה פוגש אנשים מקסימים ומפתיעים. הייתה משפחה אחת שהילדה הקטנה הלכה למכולת כדי להביא לנו ערימה של בורקסים ושתיה קרה. זה פשוט חימם לי את הלב".

יש גם לקוחות רעים?

"וואו, יש אנשים שאנחנו נעבוד אצלם 5 שעות בשיא החום ואפילו כוס מים לא יציעו לנו, שלא לדבר על קפה. אני לא מבקש חאפלה, לא צריך שיפנקו אותי, באתי לעבוד, אבל בחייאת תביא כוס קפה למתקין, הוא יעבוד יותר טוב ועם יותר חשק".

איך בוחרים טכנאי טוב?

"יש הרבה חאפרים בעסק וצריך להיזהר, אבל זה כמו בכל תחום. אין פתרון פלא. הכי טוב זה להסתמך על המלצות ולדבוק במישהו שעשה אצלכם פעם עבודה טובה. גם אם הוא טיפה יותר יקר. יותר מזה, שים לב שטכנאי שאומר לך כל מיני "יהיה בסדר" ו"בערך" צריך להדליק נורה אדומה. אבל באמת שאין לזה פתרון קסם".

הקליקו: נועם נותן 8 טיפים חשובים לקניה של מזגן

כבר יש לכם מזגן? ניקיון הפילטרים ישמור לכם על הבריאות ועל הכיס.

"לנקות את הפילטרים לפחות כל שלושה חודשים – יכול לחסוך לכם מלא כסף."

ואם לא?

"אתה חונק את המזגן ויוצר תקלות. הרבה פעמים הגעתי לבתים של אנשים וכל הבעיה הייתה פילטרים מלוכלכים. חבל על הלקוח שסתם מבזבז כסף ככה. דבר ראשון שעושה כל טכנאי מזגנים זה לבדוק את הפילטרים כי המון בעיות מתחילות משם. זה גם יכול להוביל להיווצרות של פטריות ובקטריות ואז נוצר ריח לא נעים ולפעמים אפילו סכנה לבריאות. אם מנסים לנקות והריח לא עובר, צריך להזמין טכנאי שיעשה ניקוי מיוחד."

[koteretblog-blog]

טיפול שורש: מנתחים את אנשי הסנדלים / גלעד כרמלי

יצרן סנדלי השורש סבור שהם סמל לישראליות, לא סתם מותג האופנה "קסטרו" חבר אליהם לצורך השקת קולקציה מיוחדת של סנדלים * מנגד, אנתרופולוגית מהאוניברסיטה העברית שביצעה מחקר בנושא חושבת שזה דווקא הדבר הכי אנטי-תל-אביבי שיש * מי אתם באמת, אנשי סנדלי השורש? (ואם אתם חולי סנדלי שורש אמיתיים, אז יש גם מבחן בסוף)

כתבתו של גלעד כרמלי

לא רק קיבוצניקים ומתנחלים: קולקציית סנדלי שורש מיוחדת לגברים, שהושקה לאחרונה בשיתוף עם מותג האופנה "קסטרו" מבהירה לכולם – מדובר בלא פחות מאייקון ישראלי. "הסנדלים שלנו הפכו למשהו על-אופנתי, מן סמל לישראליות", סבור יאיר פרי, מנהל התקשורת השיווקית של חברת "שורש". להערכתה של החברה, כל ישראלי עשירי משתמש בסנדלים שהיא מייצרת. אף על פי כן, רוב סנדלי השורש עדיין נמכרים בחנויות לציוד למטיילים. "זה כן יוצא קצת מהתחום הזה, אבל עדיין, התפישה הרווחת היא שאלו סנדלים למטיילים. כל מי שמטייל, יודע ומכיר אותנו", טוען פרי.

"הפכו למשהו על-אופנתי" – סנדלי השורש בקטלוג "קסטרו" / צילום: דודי חסון

לדבריה של פרופ' תמר אלאור, אנתרופולוגית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הליכה עם סנדלי שורש זו בעצם "הצהרה אנטי-תל-אביבית". "מי שהולך עם סנדלי שורש מצהיר שהוא אנטי-בורגני, בעד פשטות ובעד שחרור מקוד לבוש גנדרני וגחמני שמשתנה באופן תדיר. אחד כזה תמיד יחפש את אותו הסנדל ויילך איתו עד שהוא יישחק לחלוטין. הוא לא מחפש אופנו�� משתנות, אלא משהו קבוע". בחודש ינואר האחרון פרסמה אלאור ספר בשם "סנדלים – אנתרופולוגיה של סגנון ישראלי", המבוסס על מחקריה מהשנים האחרונות אשר עסקו בתרבות החומרית בישראל. "הרצון שלי היה ללמוד האם ואיך מתגבשת בארץ שפה סגנונית שבני המקום יכולים לזהות אותה כלשהם, כלומר להצביע על איזשהו חפץ ולהגיד "זה ישראלי". כדי לענות על השאלה הזו לקחתי את הסנדל".

אני מסתובב בתל אביב ורואה לא מעט אנשים עם סנדלי שורש. איך את מסבירה את זה?

"בוא נגיד שזו לא אופנה תל-אביבית מצויה. גבר תל-אביבי בדרך-כלל יילך לעבודה, למשל, עם כפכפי אצבע. אם הוא הולך עם סנדלי שורש ביומיום בתל-אביב, הייתי שואלת אותו כמה שאלות..."

קיבלתי את עצתה של פרופ' אלאור, ויצאתי לרחוב חמוש בעט, בדף ובמצלמה:

לדעתה של אלאור, מי שנועל סנדלי שורש יתגלה כ-"לא התל-אביבי הקלאסי". "סנדל השורש הנוכחי בעצם מחליף את הסנדל התנ"כי, אך האוכלוסייה שנועלת את הסנדל השתנתה. אם בשנות החמישים והשישים, האנשים שנעלו סנדלים היו שייכים ל'דור ישראל העובדת', זו ההגמונית והתל-אביבית, היום מדובר יותר על קיבוצניקים, מתנחלים, ירושלמים, פעילים חברתיים". לדעתו של יאיר פרי מחברת "שורש" אמנם קשה להגדיר את הפרופיל של נועל סנדלי השורש, אך "יש את הקהלים שהם אוהדים מושבעים, זה נע בין קיבוצניקים למתנחלים".

במשאל הרחוב שערכתי, ניסיתי לברר גם את זה. אבל בגלל שכמות האנשים עם סנדלים שפגשתי במרכז תל-אביב היוותה מדגם לא-מייצג בעליל, הרחבתי את המשאל גם אל הרחובות הוירטואליים של רשת "פייסבוק". התוצאות של המדגם, שכמובן אינו מדגם מייצג, מלמדות כי רובם המוחץ של אנשי הסנדלים הם דווקא עירוניים במקורם (79%) לעומת 10% קיבוצניקים. בנוסף, רובם במקור ממרכז הארץ (27% ממחוז המרכז ו-12% נוספים ממחוז תל-אביב) ולא מירושלים (8%). גם חיפה בולטת, עם ייצוג של 22%.

"ירושלמים"? תוצאות המשאל.

גם פרופ' אלאור וגם יאיר פרי מ"שורש" ציינו בפניי כי הסנדלים אהובים במיוחד על אנשי צבא. לכן, בדקתי במשאל גם מהו תחום העיסוק של אנשי הסנדלים שפגשתי. כאן דווקא לא היו הפתעות, ומתברר שרובם אכן עוסקים בתחום הביטחון (34%). במקום השני נמצא תחום ההייטק (15%).

אין הפתעות.

חברת "שורש", או בשמה המלא "שורש ערכות נוודים", הוקמה בשנת 1991 על ידי יוקי גיל ואשתו דניאל בנוזיליו, במטרה לייצר מוצרים למטיילים. כשנתיים לאחר הקמתה, נולד הרעיון להתחיל ולייצר סנדלים. "חוץ מסנדלים תנ"כיים ושקפקפים, בעצם לא היה אז איזשהו פתרון אחר לטיול", נזכר פרי. על אף שהסנדלים מיוצרים כיום במגוון דגמים, הדגם הקלאסי, שכמעט ולא השתנה מאז יוצר לראשונה, הוא עדיין הדגם הנמכר ביותר. לטענת "שורש", בזוג סנדלים אחד מושקעות כארבעים דקות עבודת-יד במפעל החברה אשר בטירת הכרמל.

"עדיין הדגם הנמכר ביותר" – סנדל השורש הקלאסי / מתוך קטלוג source-israel.co.il

חולי סנדלי שורש? נראה אתכם מבחינים בין הדגמים השונים:

https://www.playbuzz.com/giladc10/5-16-2015-8-41-56-am

תודה לליאור אילתי על הסיוע בהכנת הכתבה!

[koteretblog-blog]

טעמי הגלידה המרעננים לקיץ 2015

כמעט כל אחד זוכר מהילדות שלו את הצליל המוכר של אוטו הגלידה. צליל שהזניק ילדים רבים בהתרגשות אל פינת הרחוב, שם חיכתה להם מסחרית צבעונית, שמתוכה הציץ מוכר הגלידות שהציע להם קרטיבים, טילונים וקסטות. עם חלוף השנים נעלם אוטו הגלידה, וכמעט שהפך לפריט ארכיאולוגי. את מקומו תפסו גלידריות בוטיק שמציעות לנו גלידות מחומרי גלם איכותיים ותוספות מיוחדות. אותן גלידריות משלבות בין ידע לתשוקה, ואנחנו הצרכנים יוצאים נשכרים מכך, ונחשפים לעוד ועוד שילובים וטעמים מנצחים. עונת הרחצה כבר נפתחה ואין ספק שהקיץ כבר כאן. בשבילי זה רק תירוץ לצאת לסיור גלידות, ולהכיר את המרעננים של קיץ 2015. ריכזתי חמש גלידריות בוטיק עם טעמים מיוחדים ומוזרים, שיאפשרו לנו לעבור את הימים החמים בשלום.

שקד אקספרס

אין כמו יפו בימים

על המקום: גלידריית בוטיק איטלקית הנמצאת בלב שוק הפשפשים ביפו. בין הסמטאות, הגלריות, המסעדות ומלונות הבוטיק, הגלידריה מציעה מבחר של טעמים קלאסיים לצד טעמים חדשים בהשפעת עונות השנה. אם כבר מדברים על גלידה איטלקית, אז בשקד אקספרס החליטו ללכת עד הסוף ולייבא את חומרי הגלם מאיטליה. בקיצור – "גלידה טובה ומשובחה".  

המרעננים של הקיץ: אין דבר כזה קיץ בלי אבטיח, אז החלטתי לפתוח עם סורבה אבטיח בולגרית. שילוב מיוחד וממכר. הטעם המתוק של האבטיח יחד עם המליחות של הבולגרית, יוצרים מרקם אוורירי וקפוא. לרגע שכחתי שאני בגלידריה, והרגשתי בחוף הים. וכן, טעמתי גם סורבה לימונצ'לו אלכוהולי. חיבור מפתיע ומוצלח בין הלימון החמצמץ לליקר הלימונצ'לו, שיוצר תחושה של רעננות. כל מי שחפץ לתפוס ראש מהסורבה, כנראה שיתאכזב. 

המיוחדים: גלידת מלבי עם מי ורדים, גלידת כנאפה מגבינת עזים מקושטת שערות קדאיף ופיסטוקים, גלידת עוגת גבינה עם פרורי שטרויזל (נאפים במקום) וסורבה אננס ליצ'י.  

כתובת: יהודה מרגוזה 8, ת"א-יפו

----------------------------------------------------------------------------------------------------

כפיתולינה

כל דבר טוב מתחיל בסיפור

על המקום: גלידת בוטיק מחומרי גלם איכותיים ואקזוטיים. מעבר לטעמים המרתקים שמציעה הגלידריה, כפיתולינה היא גם מדינה של גמדי קרח קטנים. בעלי המקום המציאו מעין אגדה, שבאה לידי ביטוי באלמנטים גרפיים שמקשטים את התפריט ואת המקום, ומגלים את עולמם הקסום של הכפיתולינים. את היצירתיות שבמקום מוצאים בטעמי הגלידות המקוריים. בקיצור – מי שמחפש סיפור, יימצא אותו כאן.   

המרעננים של הקיץ: הטעם המרענן ביותר של הקיץ בכפיתולינה הוא סורבה תאנים. טעם מאוד "ישראלי". למרות שהטעימה הראשונה גרמה לי לכיווץ קל, עדיין מרקם הסורבה היה כל כך מדויק וברור. ככל שטעמתי יותר, כך גם הטעם הפך למושלם יותר ולא רציתי להפסיק. כל מי שמחפש להרגיש קיץ, סורבה תאנים הוא הבחירה הנכונה.

המיוחדים: סורבה קסיס, סורבה שוקולד, סורבה בננה ופסיפלורה, סורבה אננס וגלידת פאדג' שוקולד.  

כתובת: עולי ציון 9 (מתחם שוק הפשפשים), ת"א-יפו

----------------------------------------------------------------------------------------------------

אניטה

שכבות פרי ויוגורט

על המקום: גלידריית בוטיק שנמצאת בשכונה היהודית העתיקה נווה צדק. שכונה קסומה ורומנטית, שלאחר שמסיימים לטייל בה, אין מושלם יותר מלעצור להפסקת גלידה. איך שנכנסים לגלידריה קל מאוד להתבלבל ולחשוב שמדובר בעוד בבית קפה שגרתי, אבל לאחר שניות בודדות מתברר הקסם של המקום. מהר מאוד מבינים שלא מדובר בעוד גלידריה, אלא באחת מושקעת שמעוצבת עד לפרט האחרון בסגנון אירופאי קלאסי. בתוך הגלידריה יש ויטרינות מזמינות וצילומים נהדרים על הקירות שמעבירים בנעימים את הישיבה במקום. כל חומרי הגלידה מתחברים לעונג צרוף שמשאיר טעם לעוד. בקיצור – מי שרוצה לבקר בחו"ל בארץ, זה המקום.

המרעננים של הקיץ: חובה לפתוח עם גלידת הדו סו טרו, ובעברית למתחילים – שמנת קוקוס עם סורבה פסיפלורה מנגו. מתאים במיוחד לאוהבי הגם וגם – גלידה עם סורבה. הקלילות של הפירות יחד עם שמנת קוקוס יוצרים שילוב מקורי ומפתיע. קשה להבחין שמדובר בסורבה-גלידה מאחר והמרקם הוא שמנתי כמעט כמו הגלידות האחרות שבמקום. טעמתי גם גלידה טבעונית בטעם שוקולד מריר, שעשויה מחמאת קקאו על בסיס מים. בהתחלה לא הבנתי מה מרענן בשוקולד, אבל כשסיימתי את הגלידה היה ברור שמדובר ביציאה מיוחדת. למרות שמדובר בגלידת שוקולד בעלת מרירות מורגשת, היא הייתה קלילה באופן מפליא, והשימוש במים כבסיס במקום חלב עשה את העבודה והעניק לגלידה מרקם קליל ורענן.    

המיוחדים: סורבה ליצ'י לואיזה למון גראס, סורבה קמפרי אשכוליות, סורבה לימונענע ארק, גלידת פררו-רושה וגלידת קוקי מן.

כתובת: שבזי 42, ת"א; שבזי 23, ת"א; פלורנטין 3, ת"א

----------------------------------------------------------------------------------------------------

מוסלין

מקום קטן ואינטימי

על המקום: באחת הסמטאות הציוריות של שוק מחנה יהודה, כבר 5 שנים, מתקיימת לה בנחת גלידת בוטיק צרפתית. המוטו של המקום - פשוט ואיכותי. "ירושלמים אוהבים דברים פשוטים ובלי יותר משחקים", אומרת לי אורית ורדי, בעלת המקום. וזה גם בדיוק כל הקסם של המקום, גלידריית בוטיק בלי יותר מדי משחקים. במקום יש מבחר של טעמים החל מקלאסיים ועד לטעמים מיוחדים על גבול המשוגעים, שמגיעים מרחבי העולם. הגלידה עשויה מחומרים טבעיים והסורבה עשוי מהפירות הטריים של השוק. בקיצור – מי שמעוניין בחוויית גלידה מעולם אחר, שיעלה לירושלים.

המרעננים של הקיץ: טעמתי סורבה אשכולית בזיליקום. שילוב שהוא על גבול המטורף. האשכולית החמוצה-מרירה יחד עם הבזיליקום המעט פלפלי, יוצרים תחושה מטורפת של קלילות ורעננות, ואין ספק כלל שמדובר במרענן הרשמי של המקום. כמובן שלא עמדתי בפיתוי וטעמתי גלידת גבינה עם פירות יער. על פניו מדובר בטעם קלאסי, אבל השילוב של גבינת שמנת (30%) יחד עם סורבה פירות יער ומיץ לימון טרי, מתגבש לטעם חמצמץ ונעים שרק מוסיף לאיכות של הגלידה.  

המיוחדים: גלידת צ'אי מסאלה, גלידת זעפרן, גלידת וואסאבי, גלידת טונקה (עשוי מפולי טונקה שמגיעים מדרום אמריקה) וגלידת שומשום שחור.

כתובת: האשכול 6, ירושלים

----------------------------------------------------------------------------------------------------

עין כרם המתוקה

רק תבחרו איזה טעם בא לכם

על המקום: בלב שכונת עין כרם הציורית בירושלים, נמצאת עין כרם המתוקה. מהרגע הראשון שנכנסתי הבחנתי מיד שמדובר בגלידריית בוטיק אחרת. במקום מתקיים מעין סוג של כפר גלובלי קטן, שבו כולם חברים של כולם. לרגע שחכתי שבאתי בכלל לטעום גלידה ופשוט הוקסמתי מהאווירה שבמקום. התעשתתי על עצמי, וגיליתי גלידריה ובית ממכר לפרלינים טריים ומשובחים. הגלידה במקום עשויה בקפידה ומחומרי גלם איכותיים. טעמי הגלידה מתחדשים כל הזמן וחומרי הגלם של הסורבה משתנים בהתאם לעונה. בקיצור – מי שמחפש גלידה איטלקית איכותית ותחושה של בית, זה המקום בשבילו.  

המרעננים של הקיץ: טעמתי סורבה לימונענע, שעשוי מלימונים טריים ומעלי נענע קצוצים דק. החמצמצות העדינה של הלימון יחד עם הטעם הדומיננטי של הנענע, מספקים תחושת רעננות וקלילות. בהחלט שילוב מנצח. המשכתי עם גלידת ביסקוויטים. השילוב של מחית ביסקוויטים פתיבר יחד עם שוקולד מריר, יוצר טעם שמזכיר את הילדות. הטעם היה מושלם והמרקם היה חלק ונעים.

המיוחדים: סורבה סלט פירות, סורבה בננה תמר, גלידת קליק, גלידת אוראו, גלידת מגנום וגלידת יוגורט דובדבן אמרנה שחור. 

כתובת: מבוא השער 2, ירושלים

----------------------------------------------------------------------------------------------------

התרשמנו ושבענו – עכשיו בואו נראה איך מכינים גלידה

לחצו כאן להכנת גלידה משלכם

----------------------------------------------------------------------------------------------------

שמונה דברים שלא ידעתם על גלידה

1. וניל הוא הטעם הפופולרי ביותר בעולם. הנאמנים לטעם השוקו, ככל הנראה, יצטרכו להמתין עוד כמה שנים למהפך.

2. גלידה, לא רק בגביע. הסינים שדרגו (או שלא) את הקינוח המפורסם לכיסוני גלידה.  מכניסים גלידה לכיסון בצק, סוגרים ומטגנים בשמן עמוק. בתאבון.

3. אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, הגה את המילה גלידה לפי השורש ג-ל-ד מהמילה "גליד", שמשמעותה נוזל שנקרש. יש שיגידו, שהוא התכוון למשקה הברד.

4. רוב האנשים שתשאלו יגידו שהגלידה הומצאה באיטליה, אבל מה לעשות הם טועים. הסינים היו הראשונים שהכינו גלידה על-ידי ערבוב של מיצי פירות וקרח. פריקים לגלידה בכלל יגידו שהסינים גנבו את הרעיון מהפרסים.

5. הגלידה וישראל נפגשו לראשונה בשנות ה-50. הגלידריה הראשונה בארץ נפתחה ביפו על ידי זוג עולים מבולגריה, תחת השם "גלידריית קוזו". כבוד.

6. הגלידה האמריקאית הומצאה על-ידי צוות חוקרים מאנגליה שגילו דרך להכפלת נפח האוויר המוחדר לגלידה בתהליך הייצור. הפיתוח החדש הביא להקטנת חומרי הגלם בגלידה וצמצם את עלויות הייצור. מי שידעו לנצל זאת להגדלת רווחים, היו יצרני הגלידה הגדולים.

7. אפשר גם בלי חלב פרה. בארצות ערב נהוג בשנים האחרונות לייצר גלידה על בסיס של חלב עיזים או חלב גמלים.

8. כולנו מכירים את טעמי הגלידה הנפוצים, אבל קיימים גם אחרים שפחות מוכרים לחך שלנו כמו צ'ילי, שום, וואסאבי והל. 

----------------------------------------------------------------------------------------------------

לסיום נקנח עם סקר הגלידה שיקבע אחת ולתמיד איזו גלידה אתם

">https://www.playbuzz.com/avivuw10/5-10-2015-8-11-06-pm

[koteretblog-blog]

גם חופים רוצים להיות נקיים

צופית הרלינג

חן, בת ים

קיץ, ים, שמש, תענוג. קובעים בים להירגע מהחום. מתקרבים לחוף. עוד רגע מניחים את המגבת, כאשר ברקע אנשים משתזפים, כאלו שמשחקים מטקות ומפצחי גרעינים למיניהם. אבל רגע, כאן גם נמצא את הצד המכוער של המבקרים בחופים. בדלי סיגריות בין גרגרי החול, שקיות פלסטיק, בקבוקים ועוד מיני עצמים בלתי מזוהים ששימשו פעם את בני האנוש שהגיעו ליהנות בחוף, הם דבר טריוויאלי. אבל למה? האם היינו מסכימים לרבוץ ככה בבית שלנו, הפינה הנקיה והפרטית שאנחנו שומרים עליה מכל משמר? ומה עם כל בעלי-החיים שנפגעים מהזבל עד לכדי מוות? יצאתי לכמה חופים ברחבי הארץ ואספתי מהם זבל. הזמן הממוצע שלקח לי למלא עד תום שקית זבל בינונית, היה 10 דקות. לאחר-מכן צילמתי אנשים במקלחת שלהם עם הזבל שאספתי. בין כל המשתתפים בפרויקט, כולל אותי, עלו אותן תחושות: גועל, חוסר נוחות והרגשה לא טבעית. כמובן שגיוס המצטלמים לא היה פשוט – מדוע שנסכים להתלכלך? 

פסטורליה בחוף הסלע, בת ים

כ- 70% מאוכלוסיית המדינה גרה לאורך חופי הים התיכון, ואורכם הוא כ-190 ק"מ. 

כאשר אנשים מוציאים את האף מהמסכים הדיגיטליים שלהם, הם מבקרים בים. בכל עונת רחצה נמנים בחופים כעשרות מיליוני ביקורים. 

שאריות מנגל בחוף הסלע, בת ים

רצועת החוף של ישראל עשירה במיוחד במגוון ערכי טבע, נוף ומורשת, שהם חלק חשוב מנכסי המדינה. יחד עם זאת, בחוף ובים מתקיימים תהליכים טבעיים מתמשכים ודינמיים, וכתוצאה מפעילויות ושימושים של האדם שאינם מביאים בחשבון את ההשלכות המצטברות וההשפעות ארוכות הטווח, נתונים החוף והים לסכנת פגיעה, אבדן והרס. 

הכתובת על הקיר אומרת "הולכים על חוף נקי", אך מתחתיה הדברים נראים אחרת 

האבסורד – במרחק חמש דקות מהחוף בבת ים ישנם פחי מחזור לנייר, פלסטיק, זכוכית ובקבוקים

למרות חקיקה נרחבת בנושא, כשני שלישים מהפסולת המצטברת בחופים, מקורה באשפה שמשאירים אחריהם נופשים ומתרחצים. 

בחופי ישראל, כמחצית מכמות האשפה נוצרת על ידי הרוחצים והנופשים. הפסולת שאנו משליכים ונראית לנו לעיתים בלתי מזיקה, נסחפת לים, נפלטת שוב לחוף ומהווה ��פגע אסתטי. יותר מכך, היא מהווה מפגע תברואתי ובטיחותי הן לציבור המתרחצים והן לבעלי החיים הימיים.

הפסולת אינה נעלמת מעצמה ואינה מתכלה, אלא מוצאת את דרכה אל הים או אל החוף שוב ושוב.

דפנה, תל אביב

בחופים השונים שביקרתי בהם מצאתי: בדלי סיגריות, גרעינים, חתיכת מגף, סכו”ם חד פעמי, חתיכה מנעל בית, חולצה ארוכה, חלקי רשתות דייגים, שקיות חטיפים וממתקים (אפרופו, טעמי, סמארטיז, כיפלי, במבה ועוד), חלקי פלסטיק שונים, בקבוקי פלסטיק, כובע טמבל, בקבוקי בירה, כוסות פלסטיק, צעצועי חול של ילדים, קשים בשלל צבעים, חוטים שקופים, פריסבי, קופסאות קלקר מפורקות, שקיות ניילון, נייר טואלט, שקית של אבולעפיה, קרש, ניירות, נעל מוקסין של ילדים, נעל מבוגרים מפורקת, מגבת, כוסות פלסטיק רב פעמיות, כרטיסים של מכוני ליווי, מוט מתכת חלול, מגבונים לחים, שקית עם צרכים.

נופשים בחוף ירושלים, תל אביב

הציבור בארץ משתמש בכ-2.5 מיליארד שקיות פלסטיק בשנה. הסיבה לשימוש הנרחב היא החלוקה הבלתי מוגבלת, שגורמת לצריכת יתר. 

לפני כשנתיים המשרד להגנת הסביבה ערך סקר גדול בנוגע לשימוש בשקיות פלסטיק:

יערה, חיפה

ימין ושמאל רק חול וחול. ובדלי סיגריות. חוף הסטודנטים, חיפה

עונת הרחצה 2015 נפתחה לפני כחודש. בעונת הרחצה הקודמת, חיפה הייתה שיאנית הזיהום.

מחצית מאירועי הזיהום בחיפה אירעו בעקבות דליפת נפט שמקורו בצינורות תשתית ישנים הדולפים ��סביבה ומזהמים אותה. 

אירועי זיהום רבים בים מתרחשים כתוצאה מהרשויות שמזרימות אליו עודפי ביוב בימי סערה.

דריה ונועה, חיפה

איתן, חיפה

בעלי-החיים הימיים מסתבכים בפסולת, בולעים אותה בטעות ועלולים להיחנק או לטבוע. צבי ים ודולפינים מבלבלים בין שקיות פלסטיק ומדוזות וכתוצאה מכך הם נחנקים ומתים או שקיבתם נסתמת כך שאינם יכולים לעכל מזון נוסף ובסופו של דבר הם מתים מרעב. בעלי חיים ימיים אחרים מסתבכים בפסולת כגון חבלים, שרידי רשתות דייג, אריזות פלסטיק או פחיות משקה ומתים מחנק או מפציעות קשות. 

ציפור שבגופה נמצאו חלקי פלסטיק שונים, (מקור: ocean.si.edu)

בוידאו הבא, תוכלו לצפות בהרצאה של צ'רלס מור בטד, על אי הזבל הגדול באוקיינוס השקט

לסיכום החוויה, איסוף זבל הוא ממכר למדי, אך כאשר רואים את ההשלכות בתמונות כאלו של ציפורים - זה יותר מרתיח מאשר משעשע לצלם אנשים מכוסים בזבל.

הנתונים נלקחו מעמותת צלול, המשרד להגנת הסביבה והאתר הסביבתי עיניים ירוקות