l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

לבאר מנהג דהוא זכר לב׳

תורה תיקים לספר תורה לבאר מנהג דהוא זכר לב׳ הלחם דאין הבונה שצריך להביא שניהם יחד לסעודה, דהרי אין כאן התקנה כמו בפסח לשים שני תבשילין על השולחן, אלא כיון שאוכלים ב׳ דברים שאין אוכלים אותם יחד, הוי זכר לשני הלחם , ונוקט לדינה שהתקנה היתה שלא לאכו ל כלל בסעודה אחת, אלא בהפסק של ברכת המזון בניהם. [ויש להעיר שלא מביא כלל את דברי הפוסקים שיבואר לקמן שחולקים בזה וסברי ששבועות קל יותר מכל השנה]. וכן משתמע מדברי המג״א שאחר שכת׳ הטעם לאכילת מאכלי חלב מצד דהוא זכר לנקיון ישראל כז׳ נקיים, כת׳ [שם ס׳׳ק ו׳] ״אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור ועי׳ ביו׳׳ד [סי׳ פ׳׳ט] דא׳׳צ להפסיק בב״ה אם אינו אוכל גבינ ה קשה, ויזהר ליקה מפה אחרת עכ׳׳ד מבואר בדבריו להדיה שהיו אוכלים באותה סעודה ב׳ מאכלים. ובדברי המחצית השקל דכת׳ על המג׳׳א ״אבל אם אכל גבינ ה קשה המנהג להמתין שעה, ויש מדקדקים שש שעות, אבל עכ׳׳פ צריך לברך אחר הגבינה קודם שיאכל בשר ברכת המזון, דבלאו הכי אפילו המתין כל היום לא מהני. עכ״ד מבואר דפשטות דברי המג׳׳א שהוא אותה סעודה ממש, וזה מבאר שאינו כן אלא צריך לעשות הפסק ברכת המזון, מדיני הפסק של בשר וחלב, [ויש לדון לפי זה איך עשו כן מצד ברכה שאינה צריכה, ויתבאר בס׳׳ד]. אבל בביאור הפמ׳׳ג על דברי המג׳׳א [באשל אברהם, שם ס״ק ז׳] שכת׳ שכיון שלא יכול לאוכלם יחד, לכך ניכר שהוי זכר לב׳ הלחם, וא״ב מירי שאוכל באותה סעודה את ב׳ הלחמים. [אלא שיש לעיין איך מהני מדין בשר בחלב ויתבאר בהמשך], וכן מתבאר בדעת הפמ׳׳ג [יו׳׳ד סי׳ פ״ט משב׳׳ז ס״ק ג׳ ] שכת׳ שבשבועות היו מברכים ברכת המזון כדי להפסיק בין סעודת מאכלי חל לסעודת הבשר, מבואר שהיו אוכלים אותו בתורת סעודה ולא בסתם אכילה, ובעצם דברי המג׳׳א צריך ביאור שהוא כת׳ הטעם לאכילת מאכלי חלב דספירת בענץ אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו.

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

שעושה זכר לב׳ לחמים, וכן מבואר לפי

בחסות תיקים לספר תורה שעושה זכר לב׳ לחמים, וכן מבואר לפי 14 בענץ אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו. שביאר זכר לדבש וחלב תחת לשונך, נראה שא״צ לאוכלו בסעודה דוקא אלא שבהמשך דבריו מת׳ שיש לאוכלו בסעודה. הטעם שכת׳ המשנ״ב שלא מצאו מ ה לאכול, וכן מתבאר בדברי השל״ה שביאר ההפסק שצריך בסעודה, וכן מתבאר בטעם התורת חיים, הדברי יציב, האשל אברהם, וכן לטעם שהוי סעוד ה לסיום ספה״ע, מתבאר שעיקר דין אכילת מאכלי חלב היא בסעודה. וכן מצינו בפמ״ג [יו״ד סי׳ פ״ט], וכן בשל״ה [מסכת שבועות פרק נר מצוה אות ט״ז] מבואר שהוא אכילה בתורת סעודה ולא אכילה סתם. אבל לטעם שהביא המג״א משום שהוי זכר לז׳ נקיים דדם נעכר ונעשה חלב, נראה שאין דין לאוכלו בסעוד ה אלא שבהמשך כת׳ להדיה שיש לאוכלו בסעודה, וצ״ב. וכן לדברי האליה רבה אבל לפי הטעמים שמצינו במנהג לאכול מאכלי חלב שכתבו הפר״ ח דהוא כיון שהתורה נמשלה לחלב, וכן לטעם הערוך השולחן דהוא רמז לפסוק י הקרבן דשבועות, וכן לטעם הכני יששכר שחלב רומז לחסד, ולטעם השפת אמת דהוא מסמל את זיכוך החומר, וכן לטעם הרסיסי לילה שבא להראות ששמח בתורה, לכל הטעמי ם המבוארים אין ענין לאוכלו דוקא בסועדה אלא די שיאכלו כאכילה בעלמא ולא דוקא באכילה של סעודה. חלק ד׳ אם אכילתו בסעודח בפנ״ע או בסעודת שאוכל בשר. הנה יש לדון אם אכילת מאכלי חלב הנה מפשטות דברי הרמ״א שכתב היא באכילה בסעודה אחת שבה [תצ״ד סעי׳ ג׳] נוהגין בכל מקום אוכל אח״ב סעוד�� יו״ט בבשר או שהוי לאכול מאכלי חלב וכו׳ ונ״ל הטעם דין לאוכלו בסעודה בפנ״ע שאוכל מה שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים מאכלי חלב בלבד. בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח״כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב׳ לחם על בענין אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו. 15 השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב׳ הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים. עכ״ל, מבואר שהיו אוכלים באותה סעודה את ב׳ המאכלים. ובאגרות משה או״ח [ח״א סי׳ קס] כת׳

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

דוקא אכילה בתוך סעודה, דבענין

דוקא אכילה בתוך סעודה, דבענין שיהיה אכילה של חלב בשבועות. [ולכאו׳ אין גם נפק״מ מתי במשך ח ג השבועות יאכל את מאכלי החלב א ם בלילה או ביום] אלא שבהמך דבריו מתבאר שהוא דין בסעודה שכת׳ ״ומנהג אבותינו תורה היא אך יש ליזהר שלא יבא לידי איסור ועי׳ ביו׳׳ד סי׳ פ״ט דא״צ להפסיק בב׳׳ה אם אינו אוכל גבינה קשה, ויזהר ליקה מפה אחרת, עכ״ל מבואר מזה להדיה דס׳׳ל שאכלו דוק א בסעודה וצ׳״׳ב. אבל לפי טעם וכן לפי טעם שהובא מהפרי חדש שאוכלים מאכלי חלב לרמוז שהתורה נמשלה לג׳ משקין הללו מים יין חלב כו׳, וכן לטעם האליה רבה דהתורה נמשלה לחלב, וכן לטעם השני שכת׳ דחלב מאכל תינוק שהוא מזון לנפש, נראה שאין דין לאוכלו בסעוד ה דוקא אלא די באכילה סתם, אלא שבהמשך דבריו כתב ועי׳ [יו׳׳ד סי׳ פ׳׳ ט [ס״בן דא״צ להפסיק בברכת המזון א ם אין גבינה קשה, ויזהר ליקה מפה אחרת ולחם אחר. גם כתבתי שם דיש נוהגין לאכול גבינה בסעודה מנחה אף שאין ו׳ שעות מסעודה שחרית, ובלבד שיחצוץ וכן לטעם הערוך השולחן שהוא ר׳׳ת דקרבן החג שכת׳ חדשה לה׳ בשבועתיכם, לדבריהם אין ענין אכילתם בסעודה דוקא, אלא די באכילה בעלמא. [גם יש לדון בזמן אכילתם אם הוא רק אחר מתן תורה ודוקא ביום]. וכן לטעם שהובא לעיל בשם הבני יששכר, שענין אכילת מאכלי חלב הוא להראות שנתינת התורה היא כולה חסד, וכן לטעם דבעל הריסיסי לילה, שאכילת חלב להראות שקנין התורה הוא ביניקה דוקא, וכן לטעם חשפ ת אמת, שהוא להראות את הזיכוך שנעש ה לישראל, לדבריהם עולה שדי באכיל ה של חלב בעלמא וגם בלא אכילה של סעודה דוקא, וקצת צ׳׳ב דעיקר דברי הרמ״א לא משמע הכי אלא שהוי בסעודה ממש. לסיכום: העולה בזה דלפי פשטות דברי הרמ׳׳א , וכן לביאור שמביא בדבריו הפמ״ג, משמע שכל ענין אכילת מאכלי חלב הוא בדרך סעודה דוקא, דכת׳

ארגז לספר תורה

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

שענין אכילת מאכלי חלב הוא בסעוד ה

שענין אכילת מאכלי חלב הוא בסעוד ה על הפת.

ספרתורה התיקים וכן כת׳ הפמ״ג [יו״ד סי׳ פ״ט] שמברכים ברכת המזון אחר אכיל ת החלב, ו��ודם אכילת הבשר, ומתבאר שכל ענין אכילת מאכלי חלב הוא בסעודה דוקא אלא שלדבריהם מדין הלכות בשר וחלב צריך להפריד בניהם בברכה״מ [ויתבאר בהמשך מדיני הפס ק בין בשר לחלב]. ולטעם שהובא לעיל בשם התורת חיים, שענין אכילת מאכלי חלב הוא כדי למנוע קיטרוג המלאכים על שלנו ניתנה תורה, הם רואים שאין אנו אוכלים באותה סעודה בשר וחלב, כמו שהם אכלו, לפי זה יש מקום לומר שהדין לאוכלו הוא דוקא בסעודה ומתוך הפסק בחג השבעות, וזמנן אכילתו. כדין בין הב׳ האכילות, ולדבריו עיקר הענין של אכילת מאכלי חלב הוא להראות את ההפסק שעושה ביניהם , [?ועוד דלדבריו ענין אכילתו הוא בסעודה של היום, ולא בסעודה של הלילה, שאז אין ניכר ההפסק שבין אכילת חלב לאכילת בשר?]. וכן יש לדייק לפי הטעם שהובא לעיל בשם הדברי יציב שענין אכילת חלב הוא כדי להראות ששמחתו מהתורה ולא מסעודה, א״כ ענין אכילתו הוא דוקא בסעודה, וכן לפי הטעם שהובא לעיל בדרך רמז שאכילת מאכלי חלב הוא סעודה לגמר מצוות ספירת העומר, [ובחלב הוא ניכר שלא הוי סעודה ליו״ט], א ״כ כל ענין אכילתו הוא בסעודה דוקא. וכן צריך לומר לפי הטעם שהובא בשם האשל אברה ם [מבוטשאטש] שבעינן שיהיה ניכר שאכילתו היא מהדין דבעינן לכם בחג השבועות, א ״כ ודאי שענין אכילתו היא דוקא בסעודה. והנה לטעם המג״א [תצ״ד ס״ק ו׳] שאכילת מאכלי חלב בשבועות הוא לרמז על טהרת ישראל שהיתה בז׳ שבועות אלו דומיא רז׳ נקיים, [כן דם נעכר ונעשה לחלב], ולדבריו יש מקום בענין אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו. 13 שיניו עכ״ד מבואר שהיו אוכלים אותו בסעודה דוקא. לומר שהוא ענין של אכילה סתם, ולא

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

[תצ״ד סעי׳ ג׳] נוהגין בכל מקום

[תצ״ד סעי׳ ג׳] נוהגין בכל מקום לאכול מאכלי חלב וכו׳ ונ״ל הטע ם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחי ם בליל פסח, זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח״כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב׳ לחם על השלחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לב׳ הלחם שהיו מקריבין ביום הבכורים. עכ״ל. ואם כפשטות דברי הרמ״א היה מקום לומר שהוא ענין לאכול כב׳ תבשילין דהינו שהיו אוכלים מאכלי חלב בתוך אחת מסעודת היו״ט, ובאות ה סעודה עצמה היה מביא את הב׳ לחמים, וכמו שביאר הפמ״ג [באשל אברהם, שם ס״ק ז׳] שכיון שלא יכול לאוכלם יחד, לכך ניכר שהוי זכר לב׳ הלחם, וא״כ מירי שאוכל באותה סעודה את ב׳ הלחמים. [אלא שצריך להבין איך יעשה כן מצד הלכות בשר בחלב ויתבא ר בהמשך].

תורה אמנם לפי טעם המשנ״ב שביאר דמ ה שאוכלים מאכלי חלב כיון שלא מצאו איך להכין מאכלי בשר, א״כ יש מקום דהענין באכילתו הוא דוקא בסעודה דוקא ולא באכילה שאינה סעודה, וכן מוכח מהמשך דבריו שכת׳ ויזהר ליקה מפה אחרת כשרוצה לאכו ל בשר. וא״צ להפסיק בבהמ״ז אם אינו אוכל גבינה קשה, אלא יקנח פיו יפה וכו׳ מבואר שכל אכילתו היא בדרך סעודה. וכן משמע בשל״ה שכת׳ [מסכת שבועות פרק נר מצוה אות ט״ז] העולם נוהגין לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, ואחר כך אוכלין בשר, לקיים ׳ושמחת בחגך׳(רב׳ טז, יד), ואין שמחה בלא בשר (פסחים קט.). וכו׳ אז 12 בענץ אכילת מאכלי חלב צריך לדקדק להתקדש, בפרט ביום קדוש כזה שהוא מתן תורתנו, לעשות קינוח והדחה היטב, ולהפסיק בברכת המזון ולהמתין שעה, ואחר כך יפרוס מפה אחרת, ויערוך השלחן ובשר. ורמז לדבר ׳ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו׳ (שמ׳ כג, יט), שיהיה נזהר שלא יערבבם. ומי שמתקדש בזה ביותר, קדוש יאמר לו, עכ״ל. מתבאר בדבריו

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

במאכלי חלב, [ועי׳ בדבריו שמבואר

במאכלי חלב, [ועי׳ בדבריו שמבואר שאוכלים סעודה זו ביום עי״ש מ ה שביאר בזה ויתבאר]. לסיכום: העולה בזה דאיכא טעמים רבים לאכילת מאכלי חלב, לדברי הרמ״א וכפי׳ המג״א ואחרונים בדבריו הוי זכר לקרבן ב׳ הלחם, [והיה מקום לומר שהוא זכר לקרבן חגיגה, וקרבן ב׳ הלחם], המג״א עצמו כת׳ טעם רז׳ שבעות של ימי העומר היו בבחינת הטהרה של ישראל כז׳ נקיים של אישה, ודם נעכר ונעשה חלב [כן נתהפך מדין לרחמים], המשנ״ב מביא הטעם כיון שלא מצאו מה לאכול אחר מתן תורה, שלא היה להם בשר. הפר״ה כת׳ כיון שהתורה נמשלה לג׳ משקים, והאליה רבה כת׳ דהו א זכר לדבש וחלב תחת לשונך, ועוד כת׳ שהוא כמזון התינוק שאינו טוב לגדול, בערוך השולחן כת׳ דיש באכילת מאכלי חלב רמז ר״ת דהפסוק חדשה לה׳ בשבועתיכם, וברמ״א ביאר שנהפכו מטמאת מצרים לטהרת קודש, התור ת חיים כת׳ לעורר רחמים על ישראל שהם לא כמלאכים שאכלו בשר בחלב. בבני יששכר כת׳ טעם כיון דחלב רומז לחסד ונתינת התורה כולה חסד , וכרסיסי לילה כת׳ הטעם דהוא כמו שחלב מקבל ביניקה כן בד״ת בעינן יניקה כדי לקבלם, השפת אמת ביאר הטעם דחלב מסמן דבר שניגמר בו הזיכוך כמו בישראל שנשלם זיכוכם בשבועות, הדברי יציב כת׳ שהטעם הוא כדי להורות שהוא שמח מהתורה ולא מהבשר. וע״ד רמז כת׳ שהוי סעודה זכר לגמר מצוות ספירת העומר, ובאשל אברהם [מבוטשאטש] כת׳ כיון דבעצר ת בעינן לכם, לכן אוכלים מאכלי חלב שיהיה ניכר שהוא מהדין דבעינן לכם. בענין אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו. 11 חלק ג׳

ספר תורה תיקים אם אכילתו היא בסעודה. ויש לנו לדון לפי כל הטעמי ם המבוארים לעיל בענין אכיל ת מאכלי חלב אם ענין אכילתו הוא דוקא אכילה בתורת סעודה או די באכיל ה סתם. הנה מפשטות דברי הרמ״א שכת ב

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

כתרגומו דהוו חדאן כאילו אכלין ושתן

כתרגומו דהוו חדאן כאילו אכלין ושתן , והיה זה סוג אכילה ושתיה בלתי נראית עב ״ד. ויעוין בשו״ת דברי יציב [אבה״ע סי׳ ס׳ אוו׳ יא) שכת׳ ע״ד הגמ׳ דמשום דסופה ברצון ואגב הנאתה גמרה ומקנה, שי״ל לגבי נתינת התורה שכפה עליהם הר כגיגית [שבת פ״ח.], דמ״מ סופם ברצון כשהרגישו וטעמו נועם ועריבות תוה״ק וקבלתה, וע״ד [תהלים לד,ט׳ ] טעמו וראו כי טוב ה׳, ולכן ליכא מודע א רבה לאורייתא. ובזה י״ל טעם נחמד למנהג אכילת קרעפלי״ך בחג השבועות, שהגבינה והדבש מכוסים בבצק ולא מורגש בתחלה רק בסוף אחרי הלעיס ה מרגישים מ��יקות הטעם, ולרמז שבאופ ן זה היה גם מתן תורה שסופו ברצון בבחי׳ דבש וחלב תחת לשונך והבן. עב ״ד. עוד ראיתי שמביאים טעם בדרך רמז טעם שאוכלין מאכלי חלב בשבועות, דאיתא ויעש שלמה משתה לכל עבדיו, מכאן שעושין סעוד ה לגמרה של מצוה, ובשבועות גומרין מצות ספירת העומר, ולכך עושין סעודה, ואם היו עושין סעודת בשר, אי ן היכר אם לשם זה אם לשם יו״ט, לכך עושין מחלב. ומצאתי בספר נזירות שמשון שהבי א עוד טעמים חרא דחלב בגימ׳ מ׳ לרמוז שהתורה ניתנה במ׳ יום, והיא חשובה יותר מכל מעשה בראשית שנעשה בו׳ ימים, עוד מביא לפרש הטעם דכיון שחלב מרבה הזרע, וישראל קודם מתן תורה פרשו מנשותיהם ג׳ ימים לכן שחזרו אחר קבלת התורה לבתיהם אכלו מאכלי חלב, עוד פי׳ טעם דאיתא בגמ׳ ןב״מ פו:] דבזכות ויקח חמאה וחלב זכו לירידת המן והתורה לא ניתנה אלא לאוכלי המן ע״כ אנו 10 בענץ אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו. באכילת מאכלי חלה מבקשים מהשי״ ת שיתן לנו פרנסה כאוכלי המן כדי שנוכל לעסוק בתורה. ובאשל אברהם [מבוטשאטש, סוסי׳ תצ״ד] דכיון דאמרינן הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, ממיל א צריך לעשות היכר שסעודו היא מהדין לכם של שבועות לכך אוכלים סעודה זו

לחץ כאן

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

הוי דומיא דזמנים אחרים דקתני התם,

הוי דומיא דזמנים אחרים דקתני התם, ועי״ש שבסוף דבריו מסיק שם של א לחוש למנהג לאכול חלב, ובפרט דודאי צריך גם לאכול בשר, ועוד משום שצריך הרחקות בין בשר לחלב נוקט שעדיף למנוע המנהג, ויש להעיר למה לא מקיים המנהג ע״י שאכו ל בלילה, או שיאכל ביום בהפסק ולמה מבטל המנהג. מ״מ בדבריו רואים שהיו שנהגו לאכול ביום כולו מאכלי חלב. עוד כת׳ בבני יששכר [מאמר חודש סיון מאמר ד׳] טעם באכילת מאכלי חלב ע״פ רמז, דחלב רומז לחסד ור״ ת של הפסוק ״להגיד בבוקר חסדיך״ (תהילים צב, ג) הוא חלב, והנה בברכת המזון אומרים נברך אלקינו דהוא שם של דין, ואילו בברכת התורה אומרים ברכו את ה׳ דהוא שם של רחמים, וביאר התויו״ט [ברכות פ״ז מ׳׳ג] דלזון ה׳ זן גם בדין כיון שהוא בראנו, אבל נתינת התורה היא כולה חסד ע׳׳כ מברך שם של רחמים ולכן אוכלים חלב להראות שנתינת התורה הוא כולו חסד. ובספר רסיסי לילה [לר׳ צדוק הכהן מלובלין אות נ׳׳ו] כת׳ דענין

בחסות ארגז לספר תורה אכילת חלב כיון שמקור החלב מגיע ע׳׳ י יניקה ועיקר קבלת התורה היה כדי להכיר את נותן התורה שממנו יונק הכל. ובשפת אמת פר׳ אמור כת׳ [בביאו ר ענין הספירה] דכיון שחלב הוא הזיכוך שיוצא מהפסולת דהינו מהדם והוא לא חוזר לסירחונו לכך אוכלים מאכלי חלב לומר דבשבועות נגמר הבירור של הפסולת מדם [והוא ביאור בענין אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו. אחר בדברים דם נעכר ונעשה חלב] . [ועי׳ שפת אמת במדבר (מחג השבועות [תרמ״ו]) דביאר קצת באופן אחר] . ודברי חשפת אמת הם ביאור לדברי המג״א הנ״ל. ובשו״ת דברי יציב [ליקוטים סי׳ מ א בסו״ד] כת׳ בדרך דרוש למנהג לאכול מאכלי חלב דהוא לומר דאין צורך בשמחה בבשר ויין, דכמו חלב ודשן תשבע נפשנו בפקודי ה׳ משמח י לב, והוסיף שלכך נהגו לעטוף הגבינה בבצק המכונה קרעפל״ך, למען דע ת דמה שאמר הכתוב ויאכלו וישתו אי ן הכוונה לאכילה ושתיה ממש, אלא

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

וטעם מאכלי חלב.

וטעם מאכלי חלב. בערוך השולחן [שם סעי׳ ה׳] כת׳ המנהג לאכול חלב ודבש כדכתיב דב ש וחלב תחת לשונך, וכת׳ עוד רמז לזה מר״ת מדכת׳ בפסוק ״חדשה לה׳ בשבעתיכם״ ר״ת חלב, ובהמשך מביא את טעם הרמ׳׳א, ועוד מביא את טעם המג׳׳א וכתבו בנוסח שכיון שבמתן תורה נתהפכו מטומאת מצרים לטהרת הקדש לכן אוכלים חלב שנתהוית מדם, ורמז לזה שהדין מתהפך לרחמים, ומוסיף שאין להקל בהרחקות יותר מכל השנה, עכ׳׳ד. בתורת חיים [ב׳׳מ פו:] כת׳ עוד טעם דאיתא בחז׳׳ל בתהילים רבה, בג׳ מקומות נתווכחו המלאכים עם הקדוש ברוך הוא בשעה וכו׳, ובשעה שבא ליתן תורה לישראל אמרו לפניו כו׳ ובשעה שעשו את העגל שמחו מלאכי השרת, אמרו עכשיו תחזור התורה אלינו אמרו לפניו כו׳, אמר להן הקב׳׳ה כולהו זמנין קטיגורתין עליהון, ואתון בשעתא דאיתיתו לגבי דאברהם מי לא ק א אכליתו בשר וחלב, דכתיב ויקה חמא ה וחלב ובן הבקר אשר עשה וכו׳ ואלו תינוק שלהן וכו׳, מיד הלכו להם בפחי נפש. ולפי״ז אומר ואפשר דמהאי טעמא נוהגין לאכול מאכלי חלב ביום בענין אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו. מתן תורה, ואחר כך אוכלין בשר כדי שיראו המלאכים מה שאנחנו נזהרין יפה במצות בשר בחלב, לאכול חלב תחיל ה ואחר כך בשר ע״י קינוח והדחה, ושאר אזהרות ועל ידי כן אין להם מקום לקטרג עלינו ביום מתן תורה, דחיישינן שמא יקטרגו עתה כמו שעשאו בשע ת מתן תורה. עכ״ד ומבואר טעם חדש. ועי׳ בתורת חיים [חולין פג.] שרצה לסתור מנהג אכילת חלב כיון דאמרינן בגמ׳ דר׳ יוסף עביד עגלתא תלתא בעצרת ועוד אמרינן התם בחולי ן רבד׳ פרקים המוכר פרה צריך להודי ע והוא בערב עצרת ואם עיקר הסעוד ה היא בחלב למה צריך להודיע בערב

בחסות תיקים לספר תורה עצרת, ומביא שיש שעשו עיקר סעוד ה באכילת חלב ולא אכלו כלל בשר, ולומר שמשום ערב עצרת זה דוחק ועוד דלא

[l1v1n9-qu13tly-bl3dd1n9-blog]

וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה

וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ״א מאכלי חלב, כי לבש ר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק, כאשר צוה ה׳ ולנקר חוטי החלב והדם, ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים, כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעל״ע נאסרו להם, ע״כ בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב, ואנו עושין זכר לזה, עכ״ד. וצ״ב בטעם זה דאיתא בגמ׳ [שבת פו:] דכ״ע מודים דבשבת ניתנה תורה, וא״כ מהו שכתב שלא היה להם בשר מחמת שהיה צריך הכנה רבה, בלא זה היה אסור להם לשחוט בשבת, וכן ניקור הוי בורר, וכן הגעלת הכלים מצד הדין דהרי נאסרו להם מלאכות שבת, וצ״ב. עוד מצינו טעמים אחרים לאכילת מאכלי חלב בפרי חדש [שם] שכת׳ שאוכלים מאכלי חלב, משום שהוא יום שנתנה בו תור׳, והתור׳ נמשלה בו כדאמרינן בפ״ק דתעני׳ למה נמשלו ד״ת לג׳ משקין הללו במים וביין ובחלב כו׳, עכ״ד. ויש לדון לדבריו למה לא מרבים גם ביין, ויש מקום לאמר שיין ממילא בענין אכילת מאכלי חלב בחג השבעות, וזמנן אכילתו. חייב מצד דיני יו״ט, ולא ניכר ששות ה לשם חג שבעות, ועדיין צ״ב. האליה רבה [סי׳ תצ״ד] מביא בשם הכל בו שנהגו לאכול חלב

בחסות ספר תורה ודבש בשבעות משום שהתורה נמשל ה לדבש וחלב כדכתיב דבש וחלב תח ת לשונך, וכן העתיק דבריו במשנ״ב [ס״ק י״ג] אלא שלא הביא שהוא סיבה לאכילת מאכלי חלב אלא כתבו בתורת עוד מנהג דהינו לאכול דבש וחלב, וכעין זה מצינו להדיה בדברי הכל בו [סימן נ׳׳ב] שכת׳ ״גם נהגו לאכול דב ש וחלב בחג שבועו תמפני התורה שנמשלה לדבש וחלב וכו׳, ונהגו בכל ישראל גם כן לשום במצה זפר׳׳ן והטעם לפי שמשמח הלב, עכ׳׳ד. ומביא עוד באליה רבה בשם צידה לדרך שכת׳ [מאמר רביעי כלל רביעי פ״א] חלב הוא מזון הנערים לפי רכותן וכנגדו באו בתורה מצות מעשיות, שהם על הרוב מזון נפשות המון, והדבש מתוק, והנער לא יוכל לקבלו והגדול מעט, כן בתורה חכמה אמיתית. שתי הלחם וכו׳, עכ׳׳ל מבואר לכאו׳ עוד רמז