orikurz-blog

[orikurz-blog]

הגשת סוף קורס- כיפה אדומה

את ההגשה הזאת יצרתי ביחד עם השותפה של לפרויקט, אדל. בחרנו ליצור חידת רצח מאויירת שניתן לפתור לפי גילוי הרמזים המופיעים באיור. החידה הראשית היא מי הרוצח, אבל פיצוח של מי הנרצח הוא חידה ��וספת וקטנה יותר שתעזור בהתקדמות לכיוון פתרון החידה הסופית. חלק מחלקי החידה מוצפנים בעזרת שכבות בצבעים כחול ואדום שמכסות את התשובה באופן חלקי ובעזרת סרגל השקפים והבטה כל פעם דרך שקף בצבע אחר, אפשר לקרוא אותם יותר בבהירות. החידה עצמה עומדת גם בפני עצמה ומורכבת לפיתרון גם בלי השקפים.

קיווינו ליצור חידה מעניינת ששואבת פנימה ומאפשרת לצופה לשוטט בה זמן רב בלי שיפתור את החידה במהירות מצד אחד ומצד שני שלא יאבד עניין. כל זה על בסיס של חידות רצח מאוירות שכידוע כבר עובדות ברחבי העולם דווקא בגלל שכמעט אף פעם לא נדרש שם חיבור טקסטואלי אלא רק איור מוצלח. זה כותב את החידה בצורה אוניברסלית.

[orikurz-blog]

תרגיל 4 - יצירת ממשק חוויתי בתוכנת הסקרץ'.

בתרגיל הזה, ביחד עם השותפה שלי, תמר רהב הון, יצרנו משחק חוויתי שנקרא JAFFA RUN בעזרת הממשק של תוכנת הסקרץ'.

במשחק, על המתמודד לחצות את רחוב יפו הירושלמי וההומה אדם מבלי להיתקל באף אחד מהולכי הרחוב האחרים. חוץ מהאתגר להמשיך ולצעוד במהירות מתגברת, כל פעם כשהמתמודד יפגוש בחתול וילטף אותו, יזכה השחקן בנקודה.

במידה והשחקן נתקל 3 פעמים באחד מעוברי הרחוב, הוא ייפסל והמשחק ייגמר. (מסך הסיום משתנה בהתאם למי שנכנסת בו אחרון).

ברמת הכפתורים, למשחק 4 כפתורים סהכ- התחלה, עלייה וירידה במעלה הרחוב, וכפתור רך בצורת חתול שכשמלטפים אותו גם מלטפים חתול בתוך המשחק וזוכים בנקודות.

כיווינו ליצור משהו חוויתי שמעורר הזדהות ברמה הכיתית- כולנו כרגע גרים בירושלים ורחוב יפו הסמוך לבית ספר משמש נקודת מעבר לרובנו. נהננו מתהליך היצירה האיורית ו"כתיבת הקוד" בתוכנה עצמה. ובעיקר העלנו את המודעות לליטוף חתולי רחוב חמודים.

כאן עוד מספר תמונות וסרטונים של הארט, והמשחק עצמו.

[orikurz-blog]

בתרגיל זה, ביחד עם השותפה שלי לפרויקט, דניאל לביא, יצרנו פרוטוטיפ לממשק שמטרתו לתת למשתמש רעיונות מה לעשות עם חלקי הלגו "היתומים" שנשארו לו. המשתמש יכול לצלם את ערמת הלגו שברשותו והממשק יסרוק את החלקים ויציע לו מה לבנות מהם. במידה והמשתמש כבר יודע כמה חלקים ברשותו ומה הוא רוצה לבנות מהם, הוא יוכל להזין לממשק את הנתונים והממשק יציע לו את הדגם המדויק עבורו לפי כמות החלקים שהזין. ­­­

בפרויקט הזה קיוונו לענות על הצורך של חלק באוכלוסייה שבונה בקוביות לגו. קיווינו ליצור ממשק שמדבר לכל סקאלת הגילאים ולא רק לילדים או רק למבוגרים. ניסינו שזה יתבטא גם בעיצוב שלו וגם בשאלות והדגמים שהממשק מציע למשתמש.

צירפתי כאן סרטון המדגים את השימוש בממשק ועיצוב שחשבתי שיוכל לעבוד איתו.

[orikurz-blog]

תרגיל בית שלישי- בחירה

בתרגיל הזה התבקשנו ליצור משהו שיוביל לבחירה וקבלת החלטות מצד אדם אחר שנפגש עם היצירה שלנו. לשם כך הכנתי מצגת שמאפשרת לך לבחור איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך ומציגה את זה בעזרת גיבורי על בסגנון קומיקס. הקאץ' הוא שזה לא כוח על רגיל, אלא רק חצי כוח על. זה כוח על אבל עם תפנית מפתיעה. לשם כך המצאתי מספר כוחות על ואיירתי גיבורים שמותאמים להם ובעזרת לחיצות על כפתורים עלמה יכלה לעבור על האופציות ולבחור את כוח העל שהייתה רוצה. התרגיל עבר כמו שציפיתי, עלמה הבינה איפה ללחוץ בכל פעם וקיבלה החלטה לבסוף. אצרף כאן סרטון של עלמה בוחרת לה כוח על וקישור למצגת במידה ותירצו להתנסות גם.

[orikurz-blog]

תרגיל בית שני- זה שבור

בתרגיל הזה כל אחד מאיתנו התבקש לבחור משהו "שבור" מחיי היום יום שלנו – משהו שלא מתקשר על המשתמש בו בצורה מיטבית. אני בחרתי במעברים בבצלאל כמשהו שלא מתחבר עם המשתמשים בו כשורה מבחינתי. הם מאריכים את זמן ההגעה ממקום למקום משמעותית נוגדים כל היגיון בריא של המוח לרצות פשוט ללכת ישר עד ליעד שלנו מבלי להתעסק ב'איך'. בנוסף הם צרים, ולא מאפשרים מעבר של כמה אנשים במקביל ולעיתים קרובות נוצרים בהם פקקי תנועה. ניתן להגיד שהרווחים הכל כך צרים שמפרידים בין גדה אחת לאחרת לפעמים אפילו דורשים שממש נקפוץ ביניהם, מה שכמובן לא בטיחותי ובניגוד לחוק. אבל הם "מזמינים את זה". אני אצרף כאן תמונה של התיקון שאני חשבתי שיהיה נכון לגשרים- אופציה ללכת ישר ושימור המעבר הארוך לבעלי מוגבלות ועגלות שצריכים שיפוע ארוך.

לפני:

[orikurz-blog]

תרגיל בית ראשון- הקופסה

תרגיל בית ראשון- הקופסה

בתרגיל הזה התבקשנו כקבוצה ליצור קופסה שמפעילה את המשתמש בה ל-3 פעולות שונות. אני הייתי בקבוצה עם מאיה ואיתי, חבריי לכיתה, ובתהליך היצירה של הקופסה חיפשנו בעצם מה מהעניין אותנו לבדוק, איזו פעולה אנושית של הבנת הנחיות שימוש יותר מובנת מאליה לצופה "התמים" ואיזו פחות?

בשביל לבדוק את העניין הזה יצרנו 4 קופסות זהות שעל כל אחת מהן הרבה אופציות של סימנים שונים שקוראים לפעולות שונות. המשותף לכולם שהנראות הוויזואלית שלהם אמורה לרמוז למה אמור לקרות איתם. בין האופציות ניתן למצוא ברקוד שאפשר לסרוק, טבלה שאפשר למלא, סימון לחירור חורים ועוד. בשביל לבצע את הפעולות הוספנו בתוך הקופסה אביזרי יצירה ורסטיליים שיכולים להתאים למשימה אחת או יותר.

את הקופסאות חילקנו ל4 נשים שונות כאשר פרמטר שהיה לנו חשוב הוא שקודם כל לא יכירו את המשימה מראש (פרט לולריה מהכיתה אליה נגיע בהמשך) ושמחציתן גם לא יהיו מבצלאל. כלומר, חשיבה יצירתית מחוץ לקופסה היא לא דבר שהן עושות באוטומט. זו הייתה החלטה חשובה כי היה פער גדול מאוד בין מי שהסתכל על זה כמשימה של חשיבה מחוץ לקופסה לבין מי שחיפש רציונל בתוכה.

ניסוי ראשון- סטודנטית לאדריכלות נוף בבצלאל,

ניסוי שני ושלישי- סטודנטיות בעברית - כל הסרטונים מצורפים בקובץ דרייב נפרד

הגשה סופית- ולריה מהכיתה שלנו.

מה עבד לנו בניסוי? הציפיות שלנו היו נכונות בהקשר של סדר פעולות יחסי, כמעט תמיד הברקוד נסרק ראשון או שני בגלל מיקומו והפלח גיל שבדקנו, דור אינטראקטיבי שהנייד על השולחן לידו עושה את זה בשבילו בשניות והדבר היחידי שחובה בתוכו סוד שלא נראה לעין בתוך או על הקופסה. כמו כן גם חיתוך הקופסה לפי סימון חזר פעמים רבות וגם ניקוב והשחלה בסימוני החורים.

התייחסנו לזה כאל ניסוי, דבר שאולי סטה קצת מהבריף אך עניין אותנו כניסוי חברתי אינטראקטיבי.

מה לא עבד? מבחינתי לפחות, כן קיוותי לראות את המשתתפים עובדים לפי רציונל שהסימנים על הקופסה הובילו אותם אליו ולא התפרעות מוחלטת והתעלמות מההנחיות- שכן אז הן נכשלו באינטראקציה שלהן. לכן הניסוי הראשון היה פחות מדויק מבחינתי כי הפעולות שלה נוגדות כל דבר שקורה על הקופסה. אני מניחה שגם ולריה הייתה מגיבה בפחות איפוק אם לא הייתה מכירה את ההנחיות אבל כאמור היא הייתה משתתפת פחות נטרלית.

לסיכום, אני מרוצה מהתוצאה הסופית כי הדרך במקרה הזה הייתה מאוד חשובה עבורנו והיא כן לימדה אותי דברים חדשים על קבלת החלטות על סמך סימנים מנחים ומעניין אותי לבדוק את זה עוד.

[orikurz-blog]

תרגיל כיתה 1  - דף פעולה התבקשנו ליצור הפעלה לאדם אחר שמורכבת מניירות. אותי עניין להפעיל את המשתמש מתוך יצר ההרס שלו שיש לכולנו. כולנו מסופקים מלקרוע אריזת מתנה, לשבור משהו שלא היינו אמורים, לפוצץ פצפצים ועוד מגוון פעולות שמעצם הידיעה שההרס שלהן הוא חד פעמי מדרבן אותנו לעשות אותן. לכן, לקחתי נייר וקרעתי אותו כמעט לכל אורכו. השארתי ממש סנטימטרים בודדים של נייר לא קרוע בחלקו העליון והנחתי אותו על השולחן. חשבתי, שהפעולה תהיה מאוד ברורה והסרטון יימשך שניות בודדות, כי מי לא ירצה להשלים את הקריעה שכבר התחילה? זה ממש מתבקש. אבל כאשר סהר ניגש לנייר שלי, וניתן לראות את זה בסרטון, הוא התמהמה. בזמן הניסוי תהיתי אם זה בגלל שהוא לא הבין מה הוא צריך לעשות אבל אחר כך הוא הסביר שהוא פשוט פחד לעשות נזק חד כיווני בלי לדעת אם זו המטרה האמיתית. בסרטון ניתן לראות אותו מרים את הנייר כדי לבדוק דרכים אחרות, אבל אחרי מספר שניות שואל אם הוא צריך לקרוע ואז גם מחליט לקרוע בעצמו. המסקנות שלי מהניסוי הזה: יצר ההרס באמת קיים באנשים, אם כי אולי הוא לא הדבר הראשון שעובר להם בראש כמו שציפיתי. אולי זה גם תלוי בנסיין, או עצם הסביבה הלא הסטרילית והידיעה שהוא משתתף בניסוי. אבל זה בהחלט יעניין אותי להמשיך לבדוק את זה.