#חלק גוף חי

[funniesheb]

חָמוּד תקריב של ציפור

[pts-dana]

גוף האדם

טריגר: מוות, תיאורים גרפיים של פגיעה פיזית

ראיתי מישהו מת.

לא סתם ישבתי ובמקרה ראיתי את זה, אני הייתי חלק משרשרת של אנשים ופעולות שהיעד והתוצאה שלהן היו אדם מת.

האיש היה פעיל חמאס, שבלי להיכנס לפרטים, התכוון לעשות משהו הרבה יותר גרוע, והייתה רק דרך אחת לעצור אותו.

אבל זה לא משהו שאת חושבת עליו, כשאת יושבת בעמדה שלך, ולפנייך יש מסך ענק ועליו צילום חי, איכות מטורפת, ואת רואה את האיש הזה הולך ברחוב בשכונת פאר עזתית, ופתאום יש פיצוץ שממלא את המסך ואחרי שהוא מתפזר את רואה כתם דמוי-אנוש מרוח על המדרכה.

את רואה כמה כתמים לא רחוק משם, בטח משהו שפעם היה מחובר אליו, אבל למרבה המזל האיכות לא מספיק מטורפת כדי שתוכלי לזהות.

את גם רואה שכנים רצים החוצה, כתמים שחורים עומדים מקיפים את הכתם המרוח, כמה מהם נשארים מעבר לשולי המעגל, אחד או שניים כורעים ברך ובודקים את הגופה, אולי קשה לזהות את הפנים.

ואצלנו מכריזים “עבודה טובה” וזה אמור להיות סוף הסיפור

אבל שבוע אחר כך אני עדיין זוכרת, התמונות של כתם שחור דמוי-אנוש מרוח על האדמה בעיר עזה, והכתמים דמויי-האנוש שיוצאים אליו, כורעים לידו ובודקים אותו, לא יוצאות לי מהראש. והן לא יוצאות. 

וכשניסיתי לדבר על זה עם מישהו כל מה שאמרו לי זה שהוא היה אדם מסוכן, וברור שהיינו חייבים לעשות את זה. אבל זאת לא הייתה הבעיה שלי. ניסיתי להסביר שזאת לא הבעיה שלי אבל אף אחד לא הקשיב, אולי כי הרבה יותר קל להסביר למישהו למה פוצצת בן אדם מאשר להסתכל לו בעיניים ולהגיד “אתה צודק, זה דבר מזעזע לראות, היינו צריכים להכין אותך, היינו צריכים לבדוק מה שלומך אחרי שהמשימה בוצעה, לא היית צריך לשבת עם זה לבד”

אבל הם לא הבינו, והם גם לא ניסו להקשיב. ובינתיים אני נשארתי לבד עם תמונות שלא יוצאות, דם על הידיים, ושותקת כי אין מי שיקשיב. 

בוקר שקט ישראל

[zhenxinhao-blog]

(ב) דברים בנושא גילוי העבודה של עידן החסד

ב) דברים בנושא גילוי העבודה של עידן החסד）

22. ישוע מייצג את כלל העבודה של עידן החסד – הוא התגלם כבשר ודם ונצלב, והוא גם חנך את עידן החסד. הוא נצלב כדי להשלים את העבודה הגואלת, כדי לסיים את עידן החוק ולהתחיל את עידן החסד, ולפיכך הוא מכונה "המפקד העליון", "קורבן החטאת", "הגואל". לפיכך, תוכן עבודתו של ישוע היה שונה מתוכן עבודתו של יהוה, על אף שעבודתם הייתה זהה באופן עקרוני. יהוה החל את עידן החוק וכונן את הבסיס, כלומר את נקודת המקור של עבודתו בעולם, ומסר את דברותיו. אלה היו שניים מהישגיו, שמייצגים א�� עידן החוק. עבודתו של ישוע בעידן החסד לא הייתה מתן דברות, אלא מימוש הדברות, וכך הוא נתן את האות לעידן החסד וסיים את עידן החוק שנמשך אלפיים שנה. הוא היה החלוץ שבא כדי לפתוח את עידן החסד, אך הגאולה נותרה מוקד עבודתו. על כן, הישגיו היו כפולים: פתיחתו של עידן חדש והשלמת עבודת הגאולה באמצעות צליבתו. לאחר מכן הוא עזב. בנקודה זו הסתיים עידן החוק והאנושות נכנסה לעידן החסד.

מתוך 'הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

23. עבודתו של ישוע הושלמה בהתאם לצורכי האדם באותו עידן. משימתו הייתה לגאול את האנושות, לסלוח לה על חטאיה, ולכן טבעו היה כל כולו ענווה, סבלנות, אהבה, אדיקות, צניעות, רחמים ורוחב לב. הוא בירך את האנושות ברוחב לב והעניק לה חסד בשפע, והוא העניק לבני האדם את כל הדברים שהם יכולים ליהנות מהם להנאתם: שלווה ואושר, סבלנותו של ישוע ואהבתו, רחמיו ורוחב לבו. באותם ימים, כל מה שידע האדם היה שפע של דברים מהנים: לבו היה שלו ובטוח, רוחו זכתה לעידוד ונחמה, והוא שאב את כוחותיו מישוע המושיע. עצם היכולת להשיג את הדברים האלה הייתה תוצאה של העידן שבו הוא חי. בעידן החסד, האדם כבר הושחת ביד השטן, ולכן, כדי להשיג את התוצאה הרצויה, עבודת הגאולה של כלל האנושות הצריכה מידה רבה של חסד, סבלנות ואיפוק אינסופיים, ואף יותר מכך, קורבן שיכול היה לכפר על חטאי האנושות, על מנת להשיג את השפעתו. בעידן החסד האנושות רק נחשפה לקורבן שלי לכפרה על חטאי האנושות – ישוע. כל מה שבני האדם ידעו היה שאלוהים יודע להיות רחום וחנון, וכל מה שהם ראו היו רחמיו של ישוע ורוחב לבו. הסיבה היחידה לכך הייתה שהם חיו בעידן החסד. לכן, בטרם הם יכלו להיגאל, היה עליהם ליהנות מסוגי החסד הרבים שהעניק להם ישוע – זה היה הדבר היחיד שהיטיב עמם. כך, דרך התענגותם על החסד, הם יכלו לקבל מחילה על חטאיהם ויכלו גם להיגאל דרך איפוקו ורחמיו של ישוע. רק הודות לאיפוקו ולסבלנותו של ישוע, הם זכו בזכות לקבל מחילה וליהנות משפע החסד שישוע העניק להם – ממש כפי שאמר ישוע, "לא באתי לגאול את הצדיקים, כי אם את החוטאים, מה שיאפשר לחוטאים לקבל מחילה על חטאיהם". אילו היה ישוע מתגלם כבשר ודם וטבעו היה משפט, קללה וחוסר סובלנות לחטאי האדם, הרי שלאדם לא הייתה ניתנת אפשרות להיגאל והיה נגזר עליו להישאר חוטא לנצח. אם כך היה, תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה מצליחה להתקדם מעבר לעידן החוק, ועידן החוק היה מתארך לששת אלפי שנים. חטאי האדם היו רק מתרבים והופכים לחמורים יותר, ובריאת האדם הייתה כל כולה לחינם. בני האדם היו יכולים לשרת את יהוה על פי החוק, אולם חטאיהם היו חמורים יותר מחטאי בני האנוש הראשונים. ככל שהרבה ישוע לאהוב את האנושות, למחול לבני האנוש על חטאיהם ולהעניק להם שפע רחמים ורוחב לב, כך גדלה יכולתו של האדם להיגאל ולהיקרא "הטלאים האובדים" שהחזיר ישוע במחיר כבד. השטן לא יכול היה להפריע לעבודה זו כיוון שישוע נהג במאמיניו כפי שאם אוהבת נוהגת בפעוט שבחיקה. הוא לא כעס עליהם או תיעב אותם, אלא היה מלא ברחמים. הוא מעולם לא נהג בהם בזעם אלא בסבלנות והעלים עין מטיפשותם ומבורותם, ומחל להם לא "עד שבע פעמים אלא עד שבעים ושבע." כך לבו חולל שינוי בלבם של אחרים ובני האדם זכו למחילה על חטאיהם דרך איפוקו.

מתוך 'הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

24. אף על פי שישוע בהתגלמותו היה חסר רגשות, הוא ניחם תמיד את תלמידיו, דאג להם, סייע להם ותמך בהם. חרף העבודה שביצע והסבל שבו עמד, הוא מעולם לא הפנה אל בני האדם דרישות מוגזמות ותמיד נהג בסבלנות ואיפוק כלפי חטאיהם, עד כדי כך שבעידן החסד נקרא בחיבה "המושיע האהוב ישוע." עבור בני האדם של אותו עידן – עבור כל בני האדם – ישוע היה סמל של רחמים ואהבה. הוא מעולם לא זכר את עבירותיהם של בני האדם ולא הניח לעבירות האלה להשפיע על יחסו אליהם. כיוון שזה היה עידן שונה, הוא העניק לבני האדם לעתים קרובות מזון ומשקה בשפע, כדי שיאכלו לשובע. הוא התייחס אל כל חסידיו בחסד, ריפא את החולים, גירש שדים, החיה את המתים. כדי שבני האדם יאמינו בו ויראו שכל מעשיו נעשו מתוך רצינות וכנות, הוא אף החיה גווייה מרקיבה והוכיח שבידיו גם המתים יכולים לחזור לחיים. כך הוא סבל בשקט וביצע את עבודתו הגואלת בקרבם. גם ל��ני שהוא נצלב, ישוע כבר קיבל על עצמו את חטאי האנושות והפך לקורבן החטאת של בני האדם. עוד טרם צליבתו, הוא פתח את הדרך שהובילה אל הצלב כדי לגאול את בני האדם. בסופו של דבר הוא נצלב, הקריב את עצמו למען הצלב והרעיף את רחמיו, רוחב לבו וקדושתו על האנושות. עבור האנושות, הוא תמיד היה סובלני ומעולם לא חיפש נקמה, אלא מחל לבני האדם על כל חטאיהם, עודד אותם להכות על חטא, לימד אותם מה הם סבלנות, איפוק ואהבה, עודד אותם ללכת בעקבותיו ולהקריב עצמם למען הצלב. אהבתו לאחים ולאחיות עלתה על אהבתו למרים. העיקרון שבבסיס עבודתו היה ריפוי בני האדם וגירוש שדים – והכל מכוח גאולתו. בכל מקום שאליו פנה הוא נהג בכל חסידיו בחסד. הוא הפך את העניים לעשירים, גרם לפסחים ללכת, לעיוורים לראות ולחירשים לשמוע. הוא אף הזמין את השפלים ביותר והמופקרים מכל, את החוטאים, לסעוד עמו, ולא דחה אותם אלא נהג תמיד בסבלנות, ואף אמר, "אם יש לאיש מאה כבשים ואבד אחד מהם, האם לא יעזוב את התשעים ותשעה על ההרים וילך לחפש את האובד? אמן אני אומר לכם, כאשר ימצא אותו, הוא ישמח עליו יותר מאשר על התשעים ותשעה שלא אבדו." הוא אהב את מאמיניו כפי שכבשה אוהבת את טלאיה. אף על פי שהיו טיפשים ובורים, והיו חוטאים בעיניו, וכן בני האדם הצנועים ביותר בחברה, הוא התייחס לחוטאים האלה – שעוררו בוז בקרב אחרים – כאל בבת עינו. כיוון שכך, הוא מסר את חייו למענם, כטלה המועלה לקורבן על המזבח. הוא הילך ביניהם כמשרתם, הניח להם להשתמש בו ולטבוח אותו, ומסר עצמו לידיהם ללא תנאי. בעיני חסידיו הוא היה ישוע המושיע האהוב, אולם כלפי הפרושים שהטיפו לעם מעמדת התנשאות, הוא לא הפגין רחמים ולא אהבה, אלא תיעוב וטינה. הוא לא הרבה לעבוד בקרב הפרושים ורק מעת לעת הטיף להם ונזף בהם. הוא לא פעל בקרבם כדי לגאול אותם ולא עשה אותות ומופתים ביניהם. הוא העניק את כל רחמיו ורוחב לבו לחסידיו וסבל למען החוטאים עד הסוף, כשמסמרו אותו לצלב, וספג כל השפלה אפשרית עד לגאולה מלאה של בני האדם. זה היה סך כל עבודתו.

מתוך 'הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

25. בבואו של ישוע, גם הוא עשה חלק מעבודתו של אלוהים ואמר כמה דברים – אך מה הייתה העבודה העיקרית שהוא הגשים? הדבר העיקרי שהוא הגשים היה עבודת הצליבה. הוא התגלם בדמות בשר ודם חוטאים כדי להשלים את עבודת הצליבה ולגאול את האנושות כולה, ולמען חטאה של האנושות כולה הוא שימש כקורבן חטאת. זוהי העבודה העיקרית שהוא הגשים. בסופו של דבר, הוא העניק לבאים אחריו את נתיב הצלב כדי שהוא ינחה אותם. מטרת בואו של ישוע הייתה בעיקר להשלים את עבודת הגאולה. הוא גאל את האנושות כולה והביא לאדם את בשורת מלכות השמיים, ויתרה מכך, הוא הביא את הנתיב למלכות השמיים. כתוצאה מכך, כל הבאים אחריו אמרו, "עלינו לצעוד בנתיב הצלב ולהקריב את עצמנו למען הצלב." כמובן, בראשית ישוע עשה גם עבודה אחרת ואמר דברים כדי לגרום לאדם להכות על חטא ולהתוודות על חטאיו. עם זאת, כהונתו הייתה עדיין הצליבה, ושלוש השנים וחצי שבהן הוא הטיף על הדרך היו הכנה לצליבה שבאה לאחר מכן. הפעמים שבהן ישוע התפלל היו אף הן למען הצליבה. חיי האדם הרגיל שהוא ניהל ושלושים ושלוש השנים וחצי שבהן הוא חי על פני האדמה, נועדו בעיקר למען השלמת עבודת הצליבה, הן נועדו להעניק לו כוח כדי שיוכל לבצע עבודה זו, וכתוצאה מכך, אלוהים הפקיד בידיו את עבודת הצליבה.

מתוך 'דבר האל משיג הכל' ב'הדבר מופיע בבשר'

26. ברגע שהשלב השני של עבודת האל הושלם – לאחר הצליבה – הושלמה עבודתו של אלוהים לגאול את האדם מחטאיו (כלומר, השבת האדם מידיו של השטן). לכן מאותו רגע ואילך, היה על האנושות רק לקבל את האדון ישוע כמושיע, כדי שחטאיה ייסלחו. באופן כללי, חטאי האדם כבר לא היוו מכשול לזכייתו בישועה ולבואו בפני אלוהים, והם כבר לא היו הדבר שבאמצעותו השטן מאשים את האדם. זאת משום שאלוהים עצמו ביצע עבודה אמיתית, הפך לדמותו ולניסיונו של בני האדם החוטאים הבשר והדם, ואלוהים עצמו היה קורבן המנחה של החטאים. כך האדם ירד מהצלב, נגאל וזכה בישועה בזכות בשרו ודמו של אלוהים, דמות בני האדם החוטאים הבשר והדם. על כן, לאחר שהאדם נפל בשבי השטן, הוא התקרב בצעד אחד לקבלת ישועה בפני אלוהים. כמובן, השלב הזה של העבודה היה ניהולו של אלוהים, שהיה שלב אחד מעל לעידן החוק וברמה מעמיקה יותר מעידן החוק.

מתוך 'האדם יכול לזכות בישועה רק תחת ניהולו של אלוהים' ב'הדבר מופיע בבשר'

27. ללא הגאולה של ישוע, בני האדם היו ממשיכים לחיות לעד בחטא והיו הופכים לילדי החטא ולצאצאיהם של שדים. אם כך היה, השטן היה מגיע לשכון על פני האדמה, ופני האדמה כולם היו הופכים למשכנו. אולם העבודה הגואלת הצריכה הפגנת רחמים ואהבה כלפי בני האדם – רק דרכה היו בני האדם זוכים במחילה והיו מקבלים את הזכות להיעשות שלמים וליפול בנחלתו של אלוהים. ללא שלב העבודה הזה, תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים לא הייתה יכולה להתקדם. אלמלא נצלב ישוע – אילו רק ריפא את בני האדם וגירש את השדים שאחזו בהם – הרי שבני האדם לא היו זוכים למחילה שלמה בגין חטאיהם. בשלוש השנים וחצי של עבודתו של ישוע על פני האדמה, הוא השלים רק מחצית מעבודת הגאולה. אז, כשמוסמר אל הצלב והפך דמות של בשר ודם השרוי בחטא על ידי כך שנמסר לידי השטן, עלה בידו להשלים את עבודת הצליבה ולשלוט בגורלם של בני האדם. רק לאחר שהוא נמסר לידיו של השטן, הוא גאל את האנושות. במשך שלושים ושלוש שנים וחצי הוא סבל בעולם, היה מושא ללעג ולקלס, הוכפש, ננטש ואף נותר ללא מקום שבו הוא יכול היה להניח את ראשו ולנוח. לאחר מכן, הוא נצלב, וכל הווייתו – גוף קדוש ותמים – מוסמרה אל הצלב. הוא סבל כאבים שונים ומשונים. אלה שהיו בעמדת כוח לעגו לו והלקו אותו, והחיילים אף ירקו בפניו. ובכל זאת הוא נותר דומם וסבל עד הסוף. הוא קיבל על עצמו בכניעה את רגע המוות, שבו הוא גאל את האנושות כולה. רק אז הותר לו לנוח. עבודתו של ישוע מייצגת אך ורק את עידן החסד. היא לא מייצגת את עידן החוק ולא מהווה תחליף לעבודה המתבצעת באחרית הימים. זו מהות עבודתו של ישוע בעידן החסד, העידן השני שהאנושות עברה – עידן הגאולה.

מתוך 'הסיפור האמיתי בנוגע לעבודה בעידן הגאולה' ב'הדבר מופיע בבשר'

מקור：הבשורה של ממלכת השמים

יום הדין האחרון-נבואת אחרית הימים מתגשמת-זה מתקשר לגורלנו

הופיעו אותות בדבר אחרית הימים - המשיח הגיע

[hoshvilim]

מיתר – ميتار

מיתר היה היישוב הראשון בארץ שהוקם ביוזמה, ניהול ומימון עצמאיים, ללא מעורבות או תמיכה כספית של גוף ממסדי. ראשוני התושבים נכנסו לבתיהם בשנת 1984. מיתר שייכת ליישובי הלוויין (עומר, מיתר ולהבים), שהם שלושה מן היישובים, הנמצאים במרחק יוממות מבאר שבע. נכון לסוף 2016, למיתר דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי – אשכול לשנת 2015.

תצפית על מיתר. ברקע מימין חומת ההפרדה

יער מיתר – יער יתיר

מצפון ליישוב מיתר נמצא יער מיתר, המהווה חלק מיער יתיר. יער יתיר של קק”ל הוא היער הנטוע הגדול ביותר במזרח התיכון. דרך נוף יער יתיר (מיער מיתר ליתיר) מתחיל בפנייה הראשונה מזרחה, מצפון למיתר, בכביש 60 ליד ״גשר דבמבם״. דרך נופית יער יתיר סובבת את מיתר ומסומנת בכחול.

יער מיתר

גדר ההפרדה שנבנתה בין הר חברון לצפון מזרח הנגב חשפה אתרי תרבות קדומים ולא מוכרים, והביאה ליצירתן של נקודות תצפית חדשות על הדרך בין יער מיתר ליתיר. לאורך הדרך נמצאות חורבת סירה, חורבת חירן, חורבת סירה, וחורבת יתיר. בהן נחשפו מתקנים חקלאיים, חורבות בית כנסת וכנסיות, מצודות, ומערות. מפת טיולים וסימון שבילים דרום השפלה ושולי הר חברון מס’ 12. מסלול זה תואם לקטע ״דביר – יער מיתר – הר עמשא (מסלול 14) של שביל ישראל.

שי דרומי

שי דרומי צילום: http://www.shai-dromi.org.il

פרשת שי דרומי התרחשה ב-13 בינואר 2007, שבמהלכם ירה שי דרומי, חקלאי מחוות בודדים בנגב, גנבים שפרצו לחוותו. בסופו של דבר הוביל לחקיקת “חוק דרומי”, שקבע הגנה מפני הרשעה פלילית בגין מעשים כמו אלה שביצע דרומי. דרומי זוכה על ידי בית המשפט מהאישום בהריגה.

חות שי דרומי

גשר דבמבם

גרשון דובינבוים, שכונה דֶבַּמבַּם השתתף במבצעי העלאת מעפילים, בליל וינגייט, בליל הרכבות ובליל הגשרים בפיצוץ גשר אלנבי. דבמבם פיקד עלמחלקת פלמ”ח שנשלחה ליד מרדכי, ועל הפלוגה האחראית על ניר עם, גברעם ויד מרדכי. תפקידו היה ארגן את שיירות המשוריינים שהעבירו אספקה ליישובי הנגב הנצורים.

אנשי המיליציות הערביות בדרום הכריזו על פרס של 20,000 לא”י למי שיתפוס אותו, ועל פי סיפור נפוץ כינוהו “השד האדום” על שם צבע שיערו. בעקבות אישור הנסיגה שנתן לחברי יד מרדכי, ניטל ממנו הפיקוד על פלוגתו, והוא “הוגלה” מהגדוד השני של הפלמ”ח לגדוד התשיעי.

גרשון דובנבוים (דבמבם) מ”פ בפלמ”ח שנהרג במלחמת העצמאות

למחרת כיבוש באר שבע, ב-23 באוקטובר 1948 נשלח כוח משימה בפיקודו לפוצץ את הגשר על נחל חברון, כדי לבלום התקפת נגד אפשרית של כוחות הצבא המצרי והלגיון הירדני. במהלך הפעולה נפגע בבטנו ומת בתום יומיים. ביום הזיכרון לחללי צה”ל ב-2007 הונצח דבמבם בגשר לידו נפגע על נחל חברון צפונית ליישוב מיתר. הגשר נושא היום את שמו “גשר דבמבם”. כל מטיילי שביל ישראל עוברים דרך הגשר. היישוב מיתר נושק לקטע משביל ישראל.

שלט ההנצחה ליד גשר דאהריה

חורה

חוּרַה (حورة) שוכנת צפונית-מזרחית לבאר שבע, ודרומית ליישוב מיתר, על כביש 60. חורה הוקמה בשנת 1989 כחלק משבעת יישובי הקבע שהוקמו באזור הנגב: חורה, רהט, כסייפה, תל שבע, ערערה בנגב, לקייה ושגב שלום עבור השבטים הבדואים אבו אל-קיעאן ואל עטאונה.

חורה צילום: Mike Leibsohn

מקור השם של היישוב חורה:

השם נובע משמו של היישוב העתיק והפורח בזמנו “חור”, שהיה קיים דרומית-מזרחית ליישוב בתקופה הביזנטית.

בתנ”ך, חוּר הוא בן שבט יהודה, בנם של כלב בן חצרון ואפרת: “וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר” (ספר דברי הימים א’, פרק ב’, פסוק י”ט). לפי המדרש, חור היה בנם של מרים הנביאה וכלב בן יפונה.

מסגד בחורה צילום: מיכאל יעקובסון

כרמים

כרמים שוכן בצפון הנגב, כקילומטר מערבית ליישוב מיתר -כ- 5 ק”מ מצומת שוקת. כרמים הוקם בשנת 1980 כקיבוץ של קיבוץ הארצי עם 75 חברים. הם כינוט את עצמם ״הקיבוץ הקטן ביותר בארץ״. קיבוץ כרמים עבר תהליך הפרטה רצינית. כיום הוא מתנהל כ’קיבוץ מתחדש’. בשנים האחרונות הקיבוץ שואף להופך ליישוב אקולוגי ופלורליסטי (מעורב), בו מתגוררים ביחד חילונים ודתיים. כרמים הוא הקיבוץ המעורב היחידי בארץ.

מקור שם הקיבוץ הוא ב״כרמים״ הגדלים באזור. בזמן העלייה לקרקע התברר כי האזור מתאים לנטיעת כרמים לגידול ענבי יין ולכן הוחלט ששמו של הקיבוץ יהיה כרמים.

Kramim is a kibbutz in southern Israel founded in 1980 צילום:Oyoyoy

גן הכרמים מציע אולם, גן אירועים, צימרים, חווית נופש בנגב הצפוני, לינה כפרית, ארוחות, מגוון סדנאות, ופיינטבול (לוחמה בכדורי צבע). בקיבוץ בית הארחה וחדר אוכל כשר – היכונו לאירוע! בית ההארחה מופעל על ידי חברת ‘מטעמי הבית’ – קייטרינג בדרום, המתמחה בקייטרינג כשר איכותי ובהפקת אירועים.

    מכינת עמי-חי היא מכינה קדם צבאית מעורבת בקיבוץ כרמים. המכינה מיועדת לבוגרי כיתה י”ב בנות ובנים, חילונים דתיים ומסורתיים, מהמרכז ומהפריפריה, עולים וותיקים. חניכי המכינה בחרו לדחות את גיוסם בשנה לטובת שנה של לימודים, העמקת זה��ת, והכנה לשרות צבאי משמעותי. מכינת עמי-חי הוקמה בשנת 2000. תחילה המכינה התמקמה במושב ארגמן ובשנת 2008 עברה המכינה מבקעת הירדן אל קיבוץ כרמים שבצפון הנגב.

כרמית

כרמית הוא יישוב קהילתי בצפון הנגב המוקם בתחומי המועצה המקומית מיתר. בכרמית שותפות משפחות צעירות דתיות וחילוניות. בשלב הסופי מתוכנן היישוב לכלול 2,500 יחידות דיור על שטח של 4,500 דונם. כרמית ממוקמת בצמוד ליער כרמים שבצפון הנגב. היישוב כרמית צפוי להיות יישוב עם אוכלוסייה צעירה ובחתך סוציואקונומי דומה ליישובי הלווין בסביבה כגון עומר, מיתר ולהבים.

תצפית על כרמית

  חורבת צלית

חורבת צלית (ח’רבת א-צלנתה) היא אתר ארכאולוגי במורדות הר חברון, צמוד לנחל אשתמוע וכ-1.5 ק”מ מדרום מזרח ליישוב מיתר. באתרשרידי מבנים מן התקופה הרומית ומחילות מסתור מתקופת מרד בר כוכבא.

סנסנה

סַנְסַנָּה היא יישוב קהילתי דתי בצפון הנגב. ברובו הממוקם ממזרח לקו הירוק, אך ממערב לגדר ההפרדה. הישוב ומשתייך למועצה אזורית הר חברון.

שלט הכניסה לסנסנה צילום: ד”ר אבישי טייכר

היישוב נקרא על שמה של עיר מקראית בשם סנסנה: “וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה וְסַנְסַנָּה” (ספר יהושע, פרק ט”ו, פסוק ל”א). כחלק מנחלת שבט יהודה, ושרידיה נמצאים כ-2 ק”מ מהיישוב. על פי ההשערות, נקראת העיר הקדומה על שם כיפת עץ התמר כפי שנכתב במגילת שיר השירים: “אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו“ ( שיר השירים, פרק ז’, פסוק ט’). לכן בית הספר של הנכדים שלי נקרא מרכז למידה תמרים.

להתראות, מיתר!

גוש מיתר ** מיתר - ميتار מיתר היה היישוב הראשון בארץ שהוקם ביוזמה, ניהול ומימון עצמאיים, ללא מעורבות או תמיכה כספית של גוף ממסדי. 

[funniesheb]

עשיתי בלגן קטן דיוקן של בחוץ יושב גור

[funniesheb]

חתול ערפד מכה שוב דיוקן מקרוב של חתול

[funniesheb]

פיטבול פעורה דיוקן מקרוב של בחור צעיר מחייך

[funniesheb]

מאוד ביום סוער תקריב של כלב

[funniesheb]

האסקים כועסים דיוקן מקרוב של כלב לבן

[funniesheb]

מה הגלידה אתה מדבר דיוקן מקרוב של הכלב ברכב

[funniesheb]

Wazzzzupppp חתול דיוקן מקרוב של חתול

[funniesheb]

חברי הכלבים ביותר דיוקן של כלב

[funniesheb]

אין לי בושה דיוקן של כלב מחזיק נייר עם טקסט

[funniesheb]

יונים תקריב של ציפור על לוח הסימן

[funniesheb]

טיפ במדע תקריב של לטאה

[funniesheb]

כלב חמאת בוטנים דיוקן של כלב יושב מול הקיר