adiassis-blog-blog

[adiassis-blog-blog]

השמש נשארת בחוץ. בפנים מגששים. החלון נפתח לחלון אחר.

[adiassis-blog-blog]

אחר כך על האופניים, הוא מדווש סביב הכיכר, ובאמצע הכיכר מזרקה כבויה, ובמזרקה מים עומדים, ומבעד למים מטבעות. וכל מטבע הוא כיכר. הוא מדווש סביב הכיכר ובאמצע הכיכר מזרקה כבויה, ובמזרקה מים עומדים.

[adiassis-blog-blog]

אני יושב במסעדה סינית ואוכל מרק פירות ים מעוטר בחלבון ביצה. נכנס מישהו עם כובע בייסבול. הוא שואל אותי איך האוכל. אני אומר לו שטוב. הוא שואל אם אני אוכל מנה מיוחדת. עונה לו שלא יודע אם מיוחדת אבל טעימה. הוא שואל כמה עולה המנה שלי. עשרה דולר. הוא מתיישב בשולחן לא רחוק ממני ומספר לי שהשבוע הוא חוגג את יום ההולדת שלו. מזל טוב. היום זה פרלוד ליום ההולדת, הוא אומר, ומוסיף, בן אדם צריך להתייחס יפה לעצמו. נכון, אני אומר לו, בן אדם צריך לחגוג אל עצמו, כמו שוולט ויטמן אמר, אני רוצה להוסיף, אבל לא מוסיף. תני לי כמה רגעים, מבקש האיש מהמלצרית שמגישה לו את התפריט. אני זקוק לעוד כמה רגעים, הוא אומר, למרות שהמלצרית כבר לא לידו. עוד כמה רגעים, הוא חוזר ואומר אחרי גבי, כשאני בדרכי לצאת.

[adiassis-blog-blog]

בוקר. הוא מתעורר רטוב על ספסל בפארק. מתיישב ורואה שברים של כוכב בבוץ. הוא אוסף אותם לתוך שקית שהוא מוציא מתרמילו. חלקם עדיין חמים. הוא קונה ברבע דולר רבע כוס קפה, בכוס חד פעמית, ממישהי שחולפת על פניו. הוא מוריד את מכסה הפלסטיק מהכוס, מוציא שבר כוכב מהשקית, טובל בקפה, ואוכל.

[adiassis-blog-blog]

אני נותן דגימה של רוק ושיער לליטל משדרת יוניון. עולה במדרגות העץ אל המטבח של הדירה בת שתי הקומות. רואה אותה בקטן, זוחלת ערומה על כפיסי עץ מצופים לק, בתוך סיר. יורד חזרה, יושב בחצר האחורית הקטנה המצופה דשא סינטטי. הולך למקלחת, שם היא יושבת על כסא ליד חלוקים לבנים. טיפות סגולות, איטיות, נושרות מראש המקלחת על הצוואר שלה זוחלות לפטמות.

[adiassis-blog-blog]

קרואק עומד בפינה של רחוב שש עשרה והשדרה השביעית, מחתים עצומה נגד שחפים סגולים. בינתיים, אני מפצפץ בשיניים טוגנים דקיקים של תפוח אדמה חריף, מתגלח בסכין גילוח חדש בעל ארבעה להבים. לג'ל הגילוח יש ריח, מרקם, וצבע של חמאת שקדים. אני נותן למים למלא את האמבטיה עד גדותיה, שחפים ממשיכים לעופף מבעד לפתחי האיוורור של הרכבת התחתית. קרואק מתקשר לשאול אם נשארה בירה, אני אומר שכן ומיד אחר כך נחתך קלות בגילוח, נותן לטיפת דם להכתים את המים באמבטיה בסגול בהיר.

[adiassis-blog-blog]

חולות חדשים עולים מהמים ודגים מופתעים לומדים לנשום באויר הפתוח, הבל קלוש בצבע ים נפלט מפיותיהם. הם מכים בזנבות על החול כדי להתקדם קדימה, בלהקה, בחיפוש אחר פרורי ענן שפיזר בשבילם אופה העננים.

[adiassis-blog-blog]

אתה מרופף את השלבים בתריס נותן לרוח לנשוב פנימה. נותן לענפים של העץ להשתרבב למרפסת, להשיר עלים לכוס התה לימון. פותח את הדלת אומר בוקר טוב לשכן. יורד במדרגות עם מספריים. גוזר את גדר התיל שמתחו בלילה סביב השכונה שלך.

[adiassis-blog-blog]

יושבים על ראש הגבעה, משקיפים למטה אל הירח הרך כאגם צהוב. גברים ערומים, שחורים ולבנים, שקועים עד מותניהם בתוך האבק הרטוב של הירח, משקיפים עלינו חזרה.

[adiassis-blog-blog]

רמירז רגל עץ מדדה במגרש של בני יהודה, מסובב תרנגול כחול מעל הראש. הירח מזמן נבעט לשמיים, מוכתם כתמים של עור שחור. צרצרים עומדים בשער, מצרצרים בטחון ביכולת שלהם לבלום. רמירז משחרר את התרנגול, הנמלט ליציע בקרקורים.

[adiassis-blog-blog]

לא מצליח לסנכרן את המילים למציאות, השמש במרפסת מסנוורת לי את המסך. סוגר את השלבים בתריסים. הנורה משתלשלת מהתקרה כמו שמש מצומקת ועצובה. קורים דברים בחוץ. חייב לצאת לבדוק.

[adiassis-blog-blog]

פוגש אותו באחת הסמטאות של פייסבוק, בהצטלבות הפרופילים של מישהו שמעלה תמונות שלטי דרכים מביילרוס, ואחת שמעלה כל חמש דקות שיר הלל לקפקא, היי, את מוכרת לי, אני אומר לה, את לא מהטוויטר ? אבל הצ'ט שלה סגור. בינתיים הוא כבר מספיק להקים אירוע של מכירת ספרי שירה שבכותרת שלהם מופיעה המילה מטורלל. מאיפה תביא ספרים כאלה, אני תוהה, אבל הוא לא נראה מודאג. העיקר שיבואו הוא אומר לי, ומזמין בבת אחת ארבעת אלפים איש אישה וילד, למרכז המסחרי ברחוב אילת פינת ההסתדרות.

[adiassis-blog-blog]

הקוף השרלטן משחק בקוביה. הוא מגלגל אותה על הדשא הקשה רך כלבד ירוק. תמיד יוצא לו שש. תמיד האיילות מפסידות וצריכות לקנות לו בננה מהעץ. שום דבר לא חינם יותר ביער.

[adiassis-blog-blog]

את מגיעה לכאן רכובה על אופניים. משעינה אותן על עץ. מתיישבת על ידי על ספסל נמוך כמו מדרכה. רוצה לספר לי משהו שאני לא רוצה לשמוע. הים מולנו כמו ילד של אחר צהריים. מגלגל לעברנו כדורים של קצף בכל הגדלים.

[adiassis-blog-blog]

אתה מותח את הקפיץ של השמש עד הסוף ומשחרר. עפות קרניים לכל הכיוונים ננעצות בגוף. קיץ פתאומי בתוך קיץ. נשים זורחות מהמצח גברים זורחים מהגב התחתון. השמש בלי קרניים ביצה שהתפשטה מלהבות. דוגרים עליה כוכבים.  מחר תבקע מחדש.

[adiassis-blog-blog]

בתחנת הרכבת של התודעה עולה על האקספרס למחשבה בסגול בהיר שעדיין לא נסללו בה מילים. הגבעות שלה רכות. מדלג מצל כנף חולפת לצל גלגל מרחף גבוה מסתובב בתוך מים. מדלג מעל משוכת שיחים. מדלג במדרגות אויר לולייניות לראש המגדל. מצלצל בפעמונים ריקים. הכל בסגול. בהיר.

[adiassis-blog-blog]

הירח מסתובב סביב עצמו מאז שאני זוכר את עצמי, הוא אומר לי, מסתובב סביב עצמו בלילה, מסתובב סביב עצמו ביום. ביום, מה פתאום ביום, אני שואל אותו, אתה מצליח לראות את הירח ביום. בוודאי, הוא אומר לי, ביום הוא עוד יותר ברור מהלילה, הנה תסתכל לשם, אתה רואה אותו מסתובב, מסתובב מהר, מתיז עלי חלב, הוא אומר, מנגב בכף ידו את הזיעה ממצחו, פורש לפני את האצבעות, שאראה בעצמי.