amitherenbored - Tumblr blog

[amitherenbored]

אין לי שמץ אם הפאנדום הזה עוד חי אבל ג'אנקן מיוזיקל מיי בילובד

"האש שבי כבתה כשחשפת מי אתה"

[amitherenbored]

The toadstools grew in a perfect ring the width of a child’s hula hoop.

They were upside down and clinging to the ceiling like stalactites.

“I have concerns,” she said.

“So do I,” they said. “If I step under it, does it count as stepping into a fairy circle? I mean, if a plane flies over a fairy circle it doesn’t count as stepping into it, but do the same rules apply if you’re walking under a fairy circle?”

“Right.”

“Actually, what is the area of effect for a fairy circle? Is it like a sphere that has the same circumference of the circle, so if I just duck underneath it I’ll be fine? Or is it a cylinder? How far up does the cylinder go? Or down, in this case.”

“Right.”

“Some of the many mysteries of the fey we may wonder about forever.”

They continued to stare up at the ring of toadstools. Thoughtful seconds ticked by.

“See, my concerns are mostly about how much moisture you have in your room.”

“Sorry?”

“You have mushrooms growing out of your ceiling.”

“Oh.”

She patted their back with sympathetic pity. “I appreciate that you live in a world of whimsy and delight, and I don’t want to squash that because I love you, but I also really don’t want you to die of black mold.”

“She’s right, you know,” said the goblin sitting upside down in the circle.

[amitherenbored]

I shall throughoutly enjoy the piggies

Thank you jewish nonbinary people or people who are otherwise not men nor women for existing I love you all please have 2-5 guinea piggies mwah mwah

[amitherenbored]

שדים שדים שדים

[amitherenbored]

[amitherenbored]

אחרי מות (חיים): בין "גבעת התחמושת" ל"בדמייך חיי"

"במותם ציוו לנו את החיים"

ואני חושבת על איזה משפט יהודי זה.

"הוראות אלו נכתבו בדם" זה משפט נפוץ. ואני חושבת על כמה נפוץ זה היה, כדי ש"במותם" ייכנס לנו לפנתיאון.

אני מסתכלת על א.נשים בטאמבלר. ואני קוראת על האדרת מוות. ואני קוראת על קידוש המוות, ואני חושבת

(במותם ציוו לנו)

אני חושבת על איך, לאורך הדורות, זו נהייתה לאט לאט קביעה עוקפת-הלכה.

על כמה נפוץ זה היה, שהרמב"ם במאה ה11(12?) התיר לומר את השאהדה, "להתאסלם" (לפחות לכאורה) במקרה של זה-או-מוות.

(ואני נזכרת שמשפחתו של הרמב״ם ברחה מאנדלוס בגלל המוח'דין, ולא מתפלאת בכלל.)

אני זוכרת ללמוד על "בשעת השמד" (כשמאיימים על היהדות כדת) ואיך אסור לשנות אפילו מדרך קשירת הנעליים.

(ועדיין, בשואה. מצאו דרך להתיר, זו לא "שעת השמד", כי זה לא עניין דתי.)

אני חושבת על "לחם עוני" ב(טרנזישטט, אולי? או אושוויץ?) רב שהתיר לבני הקהילה לאכול לחם בפסח, מאחר וזהו "לחם עוני" פר אקסלנס.

(הוא עצמו לא אכל.)

אני חושבת על עשרת הרוגי מלכות, ועל רבי אמנון ממגנצא, ועל יהדות ואהבה וחיים ומוות ואומץ.

כל כך הרבה אומץ.

ותקווה.

(על זרעים של מנהגים והנרייטה סולד שראיינה 400 ילדים קטנים (ילדי טהרן) כדי להבין מאיזה בית הם באו, איזה חינוך הם קיבלו, כדי לשים אותם במערכת החינוך המתאימה. כדי לנסות להמשיך את מה שההורים היו רוצים, את הסביבה שגדלו. להתאים מקום לאדם.)

אריות

"אך מי שעוד רצה לחיות," אומר השיר, "אסור היה לו להיות-"

על גבעת התחמושת

(שם)

בחברון (1929)

בבארות-יצחק (1948)

בסיני

בבארי (2023)

(אבל גם בקריית שמונה; בגוש עציון; בירושלים; במעלה אדומים; באילת; במעלה עקרבים; באשקלון; באופקים; בתל אביב ורמת גן ובחולון ובעפולה ובחדרה ונתניה ו--)

"אסור היה לו להיות/" הם שרים.

(ויש מי שעד היום, מוסיפים מקומות בסוף: בישראל; בכפר עזה; בניו יורק; בקליפורניה; בפולין; בתימן; ב-)

"על גבעת התחמושת"

(אבל זה לא הסוף.

זה לא הסוף, אתם מבינים?

כי-)

"בשבע ועשרים," הוא מסיים. "אל בית הספר לשוטרים/אספו את כל הנשארים."

כי, הנה הקטע -

תמיד יש נשארים.

"חזרנו אל העיר שבעה... השמש במזרח גבהה... על בונקרים מבוצרים, ועל אחינו הגברים/ שנשארו שם בני עשרים/ על גבעת התחמושת".

(הם חוזרים, אבל לא כולם)

אני חושבת על חבורה של בני עשרים. בראש שלי, השיר הזה בערך מאותה תקופה של "יש ערימה של חבר'ה על הקבר הדשא". (אנחנו שנינו מאותו הכפר חלקה).

אני חושבת על חבורת מתים, ואני לא צריכה ללכת רחוק מדי.

אני חושבת על דם וכאב ומוות מוות מוות.

מתבוססת בדמייך

"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך/ואומר לך בדמייך חיי."

במקור, הפסוק מהווה תוכחה: אני עובר, ואת מתגוללת בדם, לא היגיינית, לא מטופחת, לא דואגת לעצמך. לא מנסה למשוך את עצמך למעלה.

אפרת גוש עשתה מזה שיר שלא נכשל לגרום לי לבכות.

"חיי," היא אומרת לנו. "חיי - בדמייך חיי".

כן, היא אומרת. כן. זה כואב וקשה ונורא.

זה מכוער ופצוע ומדמם.

זה לא היגייני ולא נעים וזה מסריח.

(אבל את חיה. את חיה את חיה את חיה. למרות הכל את חיה).

"ואעבור עליך ואראך," היא שרה.

(זה לא הסיפור שלה. ואולי, אלו מילים שמישהו אמר לה פעם - כשהיא הייתה במקום הזה?)

"מתבוססת בדמייך"

אני רואה אותך, היא אומרת לנו. אני רואה אותך עם כל החרא שיש. עם כל הדם שמרוח על הרצפה והקירות המתמוטטים והפצעים הנגועים שלא חבשת.

"ואומר לך "

(כי היא לא מתעלמת. למרות שזה כל כך הרבה יותר קל להביט הצידה. למרות שהריח נוראי. למרות הפחד והכיעור והחיידקים. אז היא שמה מסיכה וחלוק ולובשת כפפות ולא צועקת עלייך למה עשית.)

"בדמייך - חיי"

(דווקא מזה שרע, וקשה וקרוב לחזה - דווקא מתוך זה שכל כך של כך רע. דווקא מתוך זה -

את צומחת. את תחיי.)

והפירושים על הפסוק המקורי ממשילים את דם הלידה ודם הווסת (ואני חושבת על ברית, דם ובין הבתרים ותינוקות והמשכיות וכאב גדול גדול גדול כל כך).

ויש מקום גם לזה וגם לזה, אני חושבת.

יש מקום להגיד "יאללה, קומי. ככה את חיה?"

ויש מקום להגיד "זה בסדר, ככה. את חיה."

ואם נחזור לגבעה (שאני חיה עליה):

"במותם ציוו לנו חיים".

וזה קשה. ונוראי.

וזה עצוב.

ולכל אחד יש דרך אחרת להתמודד עם זה.

(אבל זה אפשר. כי אין ברירה או כי זה מה שהם רצו או כי החיים ממשיכים או כל סיבה אחרת.)

החיים ממשיכים

(כי ככה זה)

וזה אפשרי.

ואם זה קשה - אם זה מרגיש בלתי אפשרי, כמובן, אבל גם אם זה "רק" קשה או מייאש או-

אם זה קשה, אל תפחדו לבקש עזרה.

בבקשה.

אתם חשובים.

ביום הזיכרון הזה, אנחנו זוכרים את כל הנפגעים.

"במותם ציוו לנו את החיים"

(מגיע לך יותר מרק לשרוד)

[amitherenbored]

my favorite thing about tma/tmagp is its great diversity. tma was filled to the brim with sopping wet cat men. pathetic failure men. but not a ton of sopping wet cat women.

thankfully the magnus protocol has fixed this by being absolutely full of sopping wet beautiful pathetic cats of women.

this is the kind of diverse representation we need.

[amitherenbored]

A white noise song poster i made some time ago. I would change some stuff in it if I was making a poster like this now, but i still love this one with it's imperfections.

[amitherenbored]

A scorpion, not knowing how to swim, asked a frog to carry it across the river. “Do I look like a fool?” said the frog. “You’d sting me if I let you on my back!”

“Be logical,” said the scorpion. “If I stung you I’d certainly drown myself.”

“That’s true,” the frog acknowledged. “Climb aboard, then!” But no sooner than they were halfway across the river, the scorpion stung the frog, and they both began to thrash and drown. “Why on earth did you do that?” the frog said morosely. “Now we’re both going to die.” 

“I can’t help it,” said the scorpion. “It’s my nature.”

___

…But no sooner than they were halfway across the river, the frog felt a subtle motion on its back, and in a panic dived deep beneath the rushing waters, leaving the scorpion to drown.

“It was going to sting me anyway,” muttered the frog, emerging on the other side of the river. “It was inevitable. You all knew it. Everyone knows what those scorpions are like. It was self-defense.”

___

…But no sooner had they cast off from the bank, the frog felt the tip of a stinger pressed lightly against the back of its neck. “What do you think you’re doing?” said the frog.

“Just a precaution,” said the scorpion. “I cannot sting you without drowning. And now, you cannot drown me without being stung. Fair’s fair, isn’t it?”

They swam in silence to the other end of the river, where the scorpion climbed off, leaving the frog fuming.

“After the kindness I showed you!” said the frog. “And you threatened to kill me in return?”

“Kindness?” said the scorpion. “To only invite me on your back after you knew I was defenseless, unable to use my tail without killing myself? My dear frog, I only treated you as I was treated. Your kindness was as poisoned as a scorpion’s sting.”

___

…“Just a precaution,” said the scorpion. “I cannot sting you without drowning. And now, you cannot drown me without being stung. Fair’s fair, isn’t it?”

“You have a point,” the frog acknowledged. “But once we get to dry land, couldn’t you sting me then without repercussion?”

“All I want is to cross the river safely,” said the scorpion. “Once I’m on the other side I would gladly let you be.”

“But I would have to trust you on that,” said the frog. “While you’re pressing a stinger to my neck. By ferrying you to land I’d be be giving up the one deterrent I hold over you.”

“But by the same logic, I can’t possibly withdraw my stinger while we’re still over water,” the scorpion protested.

The frog paused in the middle of the river, treading water. “So, I suppose we’re at an impasse.”

The river rushed around them. The scorpion’s stinger twitched against the frog’s unbroken skin. “I suppose so,” the scorpion said.

___

A scorpion, not knowing how to swim, asked a frog to carry it across the river. “Absolutely not!” said the frog, and dived beneath the waters, and so none of them learned anything.

___

A scorpion, being unable to swim, asked a turtle (as in the original Persian version of the fable) to carry it across the river. The turtle readily agreed, and allowed the scorpion aboard its shell. Halfway across, the scorpion gave in to its nature and stung, but failed to penetrate the turtle’s thick shell. The turtle, swimming placidly, failed to notice.

They reached the other side of the river, and parted ways as friends.

___

…Halfway across, the scorpion gave in to its nature and stung, but failed to penetrate the turtle’s thick shell.

The turtle, hearing the tap of the scorpion’s sting, was offended at the scorpion’s ungratefulness. Thankfully, having been granted the powers to both defend itself and to punish evil, the turtle sank beneath the waters and drowned the scorpion out of principle.

___

A scorpion, not knowing how to swim, asked a frog to carry it across the river. “Do I look like a fool?” sneered the frog. “You’d sting me if I let you on my back.”

The scorpion pleaded earnestly. “Do you think so little of me? Please, I must cross the river. What would I gain from stinging you? I would only end up drowning myself!”

“That’s true,” the frog acknowledged. “Even a scorpion knows to look out for its own skin. Climb aboard, then!”

But as they forged through the rushing waters, the scorpion grew worried. This frog thinks me a ruthless killer, it thought. Would it not be justified in throwing me off now and ridding the world of me? Why else would it agree to this? Every jostle made the scorpion more and more anxious, until the frog surged forward with a particularly large splash, and in panic the scorpion lashed out with its stinger.

“I knew it,” snarled the frog, as they both thrashed and drowned. “A scorpion cannot change its nature.”

___

A scorpion, not knowing how to swim, asked a frog to carry it across the river. The frog agreed, but no sooner than they were halfway across the scorpion stung the frog, and they both began to thrash and drown.

“I’ve only myself to blame,” sighed the frog, as they both sank beneath the waters. “You, you’re a scorpion, I couldn’t have expected anything better. But I knew better, and yet I went against my judgement! And now I’ve doomed us both!”

“You couldn’t help it,” said the scorpion mildly. “It’s your nature.” 

___

…“Why on earth did you do that?” the frog said morosely. “Now we’re both going to die.”

“Alas, I was of two natures,” said the scorpion. “One said to gratefully ride your back across the river, and the other said to sting you where you stood. And so both fought, and neither won.” It smiled wistfully. “Ah, it would be nice to be just one thing, wouldn’t it? Unadulterated in nature. Without the capacity for conflict or regret.”

___

“By the way,” said the frog, as they swam, “I’ve been meaning to ask: What’s on the other side of the river?”

“It’s the journey,” said the scorpion. “Not the destination.”

___

…“What’s on the other side of anything?” said the scorpion. “A new beginning.”

___

…”Another scorpion to mate with,” said the scorpion. “And more prey to kill, and more living bodies to poison, and a forthcoming lineage of cruelties that you will be culpable in.”

___

…”Nothing we will live to see, I fear,” said the scorpion. “Already the currents are growing stronger, and the river seems like it shall swallow us both. We surge forward, and the shoreline recedes. But does that mean our striving was in vain?”

___

“I love you,” said the scorpion.

The frog glanced upward. “Do you?”

“Absolutely. Can you imagine the fear of drowning? Of course not. You’re a frog. Might as well be scared of breathing air. And yet here I am, clinging to your back, as the waters rage around us. Isn’t that love? Isn’t that trust? Isn’t that necessity? I could not kill you without killing myself. Are we not inseparable in this?”

The frog swam on, the both of them silent.

___

“I’m so tired,” murmured the frog eventually. “How much further to the other side? I don’t know how long we’ve been swimming. I’ve been treading water. And it’s getting so very dark.”

“Shh,” the scorpion said. “Don’t be afraid.”

The frog’s legs kicked out weakly. “How long has it been? We’re lost. We’re lost! We’re doomed to be cast about the waters forever. There is no land. There’s nothing on the other side, don’t you see!”

“Shh, shh,” said the scorpion. “My venom is a hallucinogenic. Beneath its surface, the river is endlessly deep, its currents carrying many things.” 

“You - You’ve killed us both,” said the frog, and began to laugh deliriously. “Is this - is this what it’s like to drown?” 

“We’ve killed each other,” said the scorpion soothingly. “My venom in my glands now pulsing through your veins, the waters of your birthing pool suffusing my lungs. We are engulfing each other now, drowning in each other. I am breathless. Do you feel it? Do you feel my sting pierced through your heart?”

“What a foolish thing to do,” murmured the frog. “No logic. No logic to it at all.”

“We couldn’t help it,” whispered the scorpion. “It’s our natures. Why else does anything in the world happen? Because we were made for this from birth, darling, every moment inexplicable and inevitable. What a crazy thing it is to fall in love, and yet - It’s all our fault! We are both blameless. We’re together now, darling. It couldn’t have happened any other way.”

___

“It’s funny,” said the frog. “I can’t say that I trust you, really. Or that I even think very much of you and that nasty little stinger of yours to begin with. But I’m doing this for you regardless. It’s strange, isn’t it? It’s strange. Why would I do this? I want to help you, want to go out of my way to help you. I let you climb right onto my back! Now, whyever would I go and do a foolish thing like that?”

___

A scorpion, not knowing how to swim, asked a frog to carry it across the river. “Do I look like a fool?” said the frog. “You’d sting me if I let you on my back!”

“Be logical,” said the scorpion. “If I stung you I’d certainly drown myself.”  

“That’s true,” the frog acknowledged. “Come aboard, then!” But no sooner had the scorpion mounted the frog’s back than it began to sting, repeatedly, while still safely on the river’s bank.

The frog groaned, thrashing weakly as the venom coursed through its veins, beginning to liquefy its flesh. “Ah,” it muttered. “For some reason I never considered this possibility.”

“Because you were never scared of me,” the scorpion whispered in its ear. “You were never scared of dying. In a past life you wore a shell and sat in judgement. And then you were reborn: soft-skinned, swift, unburdened, as new and vulnerable as a child, moving anew through a world of children. How could anyone ever be cruel, you thought, seeing the precariousness of it all?” The scorpion bowed its head and drank. “How could anyone kill you without killing themselves?”

[amitherenbored]

hmm today i think i will build the tallest tower possible

[amitherenbored]

Where are his eyes?

Exactly where they’ve always been, Martin. Watching over my Institute.

[amitherenbored]

אז בצהל au לפרוטוקול מגנוס שכולנו רוצים שיהיה קיים כדי לראות את אליס שבוזה, מה התפקיד שהם ישרתו בו שמקביל ברמת מועילות ובזבוז כספי מיסים לoair שהם ייתקעו בו?

[amitherenbored]

נראה שהגורל מפגיש ביננו שוב! כל עוד אנחנו ממשיכים לשחק את המשחק,תמיד נסיים באותו טורניר!

חזרתי עם השלמה של ציורים שאני חייבת לכם בגלל @turnir-isra-ship , כי למרות שהיו בלתמים(בצורת עמוד ברזל גדול) וכבר נפלנו מהמרוץ, הבטחה זו הבטחה והיי, זו פרופגנדה לשיפים שלי גם אם הם לא ניצחו

אז בלי הקדמות נוספות, אייג׳י וקינג! אחח, מה אין להם? יריבים לאוהבים, עם בגידות, אכזבות, אך גם השלמה! אין להם דואט, אבל במקום זה כל אחד מהם מקבל סולו שלם! ג׳ון האראדה משפפ אותם!

[amitherenbored]

we are so back. so, so back.

[amitherenbored]

"Listen," one guard said, "I know we have only just met-"

"No," the other guard said, "we've worked together for years!"

"-but you can trust me when I say-"

"I can't, you have the curse that's opposite from mine!"

"I don't care for you at all."

"Well, I… oh… I love you too."

[amitherenbored]

A necromancer employed by the forces of hell because its getting crowded down there and they have overpopulation problems