#זה כל כך יפה

[beigale-shtuchim]

ישראבלר איפה אני יכולה לדבר עם אנשים על האולימפיאדה בצורה נורמלית ובלי שיתקפו אותי על כך שהעזתי לעודד את המדינה שנולדתי בה?

[bnncat]

לא רוצה לתת פה טייקים פוליטיים אבל זה מעצבן אותי יותר מדי

השבוע גייסו ליחידה שלי 100+ חרדים

בתכלס? יוזמה יפה כדי לשלב אותם בצבא גם ביחידות עורפיות. אבל הצורה שבה עשו את זה כל כך מכעיסה אותי. הם כולם אעצים (אזרחים עובדי צהל).

כקונספט ברור שאין לי בעיה עם אעצים. יש לי אעצית בצוות והיא מלכה, מרוויחה פי כמה וכמה יותר ממני על אותו תפקיד ולחלוטין בצדק כי יש לה עשרות שנים של ניסיון בתחום, היא עבדה במיקרוסופט וההכשרה שלה הרבה יותר רחבה משלי. וזה נכון לגבי רוב האעצים שיצא לי להכיר ביחידה

למה זה שונה עם החרדים? כי רובם המוחלט ללא שום הכשרה או ניסיון בתחום. ז״א הצבא עושה להם קורס על חשבונו.

אני חתמתי דין אישה כדין גבר ו3 שנים קבע בתפקיד הזה. גם עשיתי קדצ שזה עוד 5 חודשים שלא נפלו לי על הפזם. לאורך כל השירות אומרים לי- זה שווה את זה, קיבלת הכשרה שאי אפשר לקבל באזרחות, את תשתחררי עם מקצוע ותרוויחי מלא כסף, סהכ צריכה לתת 6 שנים מהחיים שלי לצבא

אז למה חרדי, באיזור הגיל שלי, בלי שום ניסיון או הכשרה נוספת, מקבל את ההכשרה והניסיון והמקצוע וכל שאר היתרונות של התפקיד בלי לשלם ב6 שנים של שמירות ותורנויות וכוננויות וחוסר זכויות (מתוכן שנתיים שמונה עם משכורת שהיא בדיחה)?

ההבדל היחיד שאני יכולה לחשוב עליו שיכול *אולי* להצדיק את העובדה שהם מקבלים יותר כסף וזכויות על אותו תפקיד עם אותה הכשרה היא שחלקם כנראה כבר נשואים עם ילדים אבל זה בעיני לא מצדיק את זה (כי 1. לי אין את הזכות הזאת כשחתמתי דין אישה כדין גבר חתמתי שאפ אכנס להיריון אני ממשיכה את השירות כרגיל 2. יש מלא מילואימניקים וחיילי קבע עם ילדים וצהל מתחשב בזה בערך 3. בכל מקרה אני בטוחה שלא לכולם יש ילדים אז למה זאת מדיניות גורפת שפשוט יגייסו אותם ויתנו הקלות ותוספות שכר למי שיש לו)

[jvp-wannabe]

Hebrew Israeli rant, non-Hebrew speakers are welcome to (try to) google translate

(edit: keep in mind that Google tends to translate the Hebrew term for the lgbtq+ community, הקהילה הגאה, as "the gay comunity" for whatever reason)

ANTIZIONISTS DNI

אוקיי. זה לא קשור לעמוד שלי בשום צורה, וזה גם ממש לא הפורמט, אבל הרגשתי צורך שהדברים האלה יהיו כתובים איפשהו ואני כבר לא ככ משתמשת ברשתות חברתיות אחרות

ואני יודעת שאנחנו בתקופה שיש לנו מספיק צרות על הראש והלב רק נסדק עוד ועוד בכל יום שעובר, דווקא בגלל זה זאת גם תקופה שבה קרעים שיש לנו בעם רק מטרידים יותר בכל הזדמנות שבה הם מתגלים.

יש משהו אצלנו, ישראלים - אנחנו כל כך רגילים לאנשים שעצם הצורה שבה אנחנו חיים מפריעה להם. וזה לא רק קשור לאנטישמיות ואנטיציונות או מה-שזה-לא-יהיה זה גם בינינו, החילונים רגילים לזה שיש כאלה שאומרים שהם לא יהודים ואפילו קוראים להם "גויים דוברי עברית" (כאילו שאנטישמים לא רוצים לשחוט לנו את הצורה בדיוק באותה המידה וכאילו שמשמעות המילה "גוי" היא לא "עם" במקור). חרדים רגילים לזה שרואים בהם קיצוניים בוגדי המדינה כאילו שאין חרדים שרואים בעצמם חלק מהמדינה וגם מתגייסים לצבא והכל. הדתיים רגילים שחילונים מסוימים רואים בהם תמהוניים פרמיטיביים שלא מאמינים במדע או כל שיט אחר שאנשים מצליחים לחשוב עליו

ותמיד מדברים על כמה שזה לא טוב והכל וכמה שחשוב לצמצם את הסטיגמות האלה וכל הדיבורים הנורא יפים האלה באוויר

ואז מגיעה הקהילה הגאה, ועוד יותר הקהילה הטראנסית

ויכול להיות שאני אדבר יותר מהכיוון של הקהילה הטראנסית כי זה משהו שקצת יותר קרוב אלי במובן מסויים

אבל כשזה מגיע לקהילה הגאה בארץ מרגיש לי שתמיד מסתכלים על זה מהכיוון של

יש חילונים שתומכים ואז יש חילונים שלא תומכים ואת הדתיים שלא תומכים

ולא יודעת, אולי בתור מישהי שגדלה בסביבה שכן יצא לי גם להיות הרבה בסביבת אנשים דתיים וגם להכיר אנשים מהקהילה שהגיעו גם להיות החברים הכי טובים שלי, אני תמיד איכשהו חשבתי שנקודת המבט הזאת של "הדתיים תמיד נגד" היא אבסורדית ושזה חלק מהסטיגמה והכל

ובאיזשהו מקום להיות בטאמבלר רק חיזק את קו המחשבה הזה כי אני רואה בחו"ל המון מקרים של יהודים דתיים שהם תומכים בקהילה הגאה וגם הרבה מקרים שהם חלק מהקהילה הגאה ומוצאים דרכים איך הדת היהודית יכולה לבוא עם זהויות גאות יד ביד

שבלי קשר, אני חושבת שזה ממש יפה כי זה הרי מה שאנחנו היהודים עושים כבר במשך אלפי שנים - מוצאים איך החיים שלנו כן יכולים להסתדר עם הדת ומנהגי היהדות כי אלוהים יצר את התורה בשבילנו ולכן לא יכול להיות שהיא לא תתאים ל��יים שלנו, ולכן אם היא "לא מתאימה" אז סימן שאנחנו צריכים לפרש משהו באופן אחר כך שהיא כן תתאים כי היא נוצרה בשבילנו (ואני אומרת את זה ממקום חילוני לגמרי, פשוט מקצת היכרות עם אנשים דתיים וממקום אולי קצת יותר מסורתי)

ולא יודעת, במובן מסויים מרגיש לי שקיבלתי בימים האחרונים קצת סטירה לפרצוף

וזה מאוד קשה להסביר את זה בלי להכנס בדיוק למה שנתקלתי בו אבל בגדול זה נחשב "מכיל כלפי הדתיים" פשוט לא להכיר בקיום של הקהילה הגאה ולהדחיק את הנושא של הקהילה הגאה

וזה כזה. אנחנו לא מדחיקים את הקיום של החילונים בשביל להיות מכילים כלפי דתיים, נכון? אנחנו לא מדחיקים את הקיום של החרדים בשביל להיות מכילים כלפי חילונים, נכון? איך זה שמותר לדבר על זה שקיימים אנשים חילונים שאפילו לא אוכלים כשר וזה בסדר כלפי דתיים גם אם הם לא מסכימים עם זה, אבל לדבר על קבוצה אחרת של יהודים שחיים קצת אחרת זה לא בסדר רק מעצם ההזכרה שזה קיים? כאילו

זאת בסך הכל קבוצה של יהודים שחיים את החיים בצורה אחרת ונותנים ליהדות שלהם משמעות אחרת. לא משנה אם הם חילונים שהדת פחות חשובה להם אבל הם כן חלק מכלל ישראל, או יהודים דתיים שמצליחים לשלב יחד עם הדת (דבר שהוא שוב סופר מדהים בעיניי). אלה בסך הכל יהודים שחיים קצת אחרת ולא כופים את אורח חייהם על אף אחד אחר ולא שוללים את זכות הקיום של אף אחד אחר, ואם למישהו זה מפריע אז זה עליו, לא עליהם.

ואני פשוט פיזית לא יודעת אם זה משהו שאני בכלל אוכל לעמוד בו אם אני יום אחד אצליח להבין מה לעזאזל עובר עליי וזה יגמר בזה שאני "אצא מהארון" או איך שלא תקראו לזה

כי תמיד היו לי חברים דתיים ובמובן מסויים הייתי יותר קרובה אליהם מרוב האנשים החילונים בחיים שלי אבל לא יודעת. כל התקופה הארורה הזאת ערערה הרבה דברים שחשבתי שידעתי והייתי חייבת להעלות את זה על הכתב איכשהו.

אני חושבת שאני אקח הפסקה מטאמבלר לקצת זמן (לא שהעמוד הזה היה הכי פעיל בכל מקרה).

עם ישראל חי

[letaot-ze-magniv]

דיכאון לפני ראשון פוגע חזקקקקק

יש לי המון המון המון עבודה ואני לא בטוח איך להתמודד עם העומס. זה לא כזה הרבה זה פשוט מכריח אותי לעשות המון שיחות ואין לי לא אנרגיה ולא כוח. ויש לי מעוכבים לטפל בהם ואני לא מספיק כי יש לי כל כך הרבה שיחות.

ואנשים לא עונים לטלפון ומדברים לא יפה ואני חייב שמש וציפורים ושמיים ושמחת חיים ואלה לא דברים שיש בצהל

עד מתי?

[swimmingtvshowghostwoman]

אז ניסיתי באמת שניסיתי הלכתי למסיבה ושתיתי כל פעם שחשבתי עליו שתיתי

שתיתי עד שלא חשבתי עליו ואז בחזור לא בחזור לא יכולתי שלא לחשוב עליו

הקאתי

בחיים לא הקאתי מאלכוהול

אני ךא יכולה להפסיק לחשוב עליו זה לא הגיע לו הוא רק רצה להציל אנשים

למה

פשוט למה

אני אחריי מקלחת שיכורה לא מפסיקה לבכות ולהסתכל על תמונות שלו וסרטונים

הוא כל כך יפה כל כך צעיר

איך פשוט איך

זה לא פייר

[kpopinhebrew]

예뻤어 - היית יפה

המילים שאומר עכשיו

הם לא הצעה

שנחזור להיות ביחד

אלא רק

הזכרונות שנשארו ממך

שעולים בי

באמת מבלי להחסיר אפילו יום

תמיד אמרת לי שאת.ה אוהב.ת אותי

לפני שהלכתי לישון

ושוב כשפתחתי את עיני

אמרת לי את זה

נזכרתי בזה לכן אני אומר.ת זאת,

את.ה היית יפה

המבט שלך כשהסתכלת עליי

הקול שבו קראת לי

כולם, כולם

בשבילי הכל היה

יפהפה

זה מרגיש שלא אוכל לבקש עוד

מהרגעים שרק את.ה נתת לי

הכל, הכל

עבר אך

את.ה היית כל כך יפה

כעת גם בשבילך

הרגעים איתי

כבר הפכו לזכרונות ישנים

כל מה שאגיד לך

לא משנה מה

הכל יישאר בעבר

באמת מבלי להחסיר אפילו יום

תמיד חשבת עליי קודם

גם כשזה לא היה עניין גדול תמיד ביקשת סליחה

ואמרת תודה

נזכרתי בזה לכן אני אומר.ת זאת,

את.ה היית יפה

המבט שלך כשהסתכלת עליי

הקול שבו קראת לי

כולם, כולם

בשבילי הכל היה

יפהפה

זה מרגיש שלא אוכל לבקש עוד

מהרגעים שרק את.ה נתת לי

הכל, הכל

עבר אך

את.ה היית כל כך יפה

אני עדיין חושב.ת עלייך לפעמים

האם כדאי לי להתקשר אלייך?

היו הרבה פעמים ששקלתי לעשות זאת אך

בייבי אני יודע.ת שזה כבר נגמר

לא משנה כמה ארצה בך את.ה

כמו סרט יפה מהעבר

שהיה ונגמר

אני יודע.ת

בפעם האחרונה

המבט שלך כשהסתכלת עליי

הקול שלך כשאיחלת לי כל טוב

הכל, הכל

אפילו זה, היה בשבילי

יפהפה

אפילו הדמעות שהראית לי

כל הרגעים שביליתי איתך

הכל, הכל

עבר אך

את.ה היית כל כך יפה

© KpopInHebrew

[eshcolit-sgula]

טוב שלום, לא עשיתי את זה כבר המון זמן אבל הנה לכם פוסט דיכאון קצר כי אני צריכה לפרוק ואני בייסיקלי נטל לכל האנשים בחיים שלי:

אני אתחיל בזה שזה באמת יפה מאוד שלא עשיתי פוסט דיכאון כבר תקופה ממש ארוכה, לדעתי לפחות שנה ואני באמת חושבת שזאת הייתה שנה טובה יחסית ובצדק לא הרגשתי צורך. עד בערך פברואר האמת שהייתי במצב חרא והייתי בודדה מאוד אז אולי כן כתבתי איזה פוסט רגשות מגעילים כזה, לא זוכרת.

אבל בפברואר הגעתי לצבא ובאמת שהחיים שלי השתפרו כל כך הרבה מאז, פגשתי חברים מדהימים ואת החבר המושלם והמדהים שלי, אני הרבה פחות בבית אז יותר קל לי עם המשפחה ובכללי המצב קצת פחות זוועה.

העניין הוא שעכשיו סיימתי קורס (אכן כן!! ממש גאה בהתקדמות שלי) ועכשיו טירונות ושירות וזה ממש מפחיד אותי ואולי יושב עליי קצת. הכל הולך להשתנות ואני לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה. עם הטירונות אני אסתדר, כולה 3 שבועות ואני אשרוד, אני גם אהיה שם עם חברים ויהיה ��צחיק בסך הכל. אבל השירות קצת מפחיד אותי, זה המון זמן וקיבלתי שיבוץ גרוע ממש (לדעתי לפחות) עם מישהי מקסימה מאוד אבל קצת סתומה ובכללי אני מרגישה שזיינו אותי עם השיבוץ הזה כי התעלמו לחלוטין מכל מה שביקשתי ודי ירקו לי בפרצוף ורמזו לי שלא מגיע לי יותר טוב. אבל עזבו, זה משבר של לפני חודש, השלמתי עם הבאסה ואני אתמודד עם זה כי אין לי פאקינג ברירה, לפחות לא בשנה-שנתיים הקרובות.

בקיצור כרגע אני פשוט מרגישה חרא כולל כזה ושכולם שונאים אותי תמיד ואני פשוט נטל על כולם וכולם נחמדים אליי מתוך רחמים.

כן זה כולל את החבר שלי.

(כמה עובדות על החבר שלי שאתם צריכים לדעת לפני שאני מ��חילה: הכרנו בקורס, יש לו בעיות קשב וריכוז, הוא מאמין גדול בטיפול פסיכולוגי והוא בחור די רומנטי)

אני יודעת בוודאות שזה לא נכון כי הבנאדם מאוהב בי לחלוטין (לא ברור למה) והוא דואג להגיד לי את זה לפחות איזה פעמיים ביום אבל איזה קול קטן בראש שלי עדיין אומר לי שהוא שונא אותי והוא בסתר רוצה לזרוק אותי ולא לראות אותי יותר לעולם אבל מתבייש לעשות את זה. אני באמת יודעת שזה בולשיט אבל אני לא שולטת בקול הקטן הזה והוא פשוט מרביץ לי כרגע עם לום. בלי סיבה אני כל הזמן מרגישה שאני כופה עליו את הנוכחות שלי בחיים שלו ואני חופרת לו בטירוף והוא מסנן אותי, נגיד שבוע שעבר היה איזה יום ששלחתי לו איזה 30 הודעות והוא ענה בקושי אז למחרת לא יזמתי שום שיחה ולא דיברנו רוב היום וממש אכלתי סרטים, אבל אז הוא כתב לי "היי מה שלומך סליחה שלא דיברתי איתך כל היום, שכחתי מהקיום של הטלפון שלי. רוצה שיחת וידאו?" ודיברנו שעה כי הפאקינג אוברתינקינג הדפוק שלי מנע ממני בכלל לחשוב שאולי יש סיבה שלא דיברנו ושהכל טוב ואני סתם היסטרית. זה פשוט מחרפן ממש שאני נכנסת ללופים האלה של חוסר ביטחון עצמי ומחשבות טורדניות שמוחקות לי את העובדות מהמוח, כשאני יודעת טוב מאוד שהעובדה היא שהוא אוהב אותי ורוצה לבלות איתי זמן.

מאז שהקורס נגמר היינו ביחד בכל הזדמנות ששנינו היינו בארץ (היו שבועיים שלא נפגשנו כי הוא היה בחול ואז אני טסתי ביום שהוא חזר) וזה פשוט היה מדהים, פשוט להיות ביחד בלי צהל ברקע ולישון באותה מיטה 90% מהלילות שיכולנו ופשוט להנות, אבל התקופה שהיינו בנפרד ממש גרמה לי להבין שאני לא מאוד בריאה לבד. הבנתי שאני מתחילה להיות תלויה בו נפשית וזה לא פייר כלפיו ולא בריא לי.

בשבת האחרונה בקורס הוא היה בגימלים ובערך שעה אחרי שהוא הלך עברתי התמוטטות נפשית כוללת וסחבתי את זה כל השבת וזה דפק אותי גם בשבוע האחרון של הקורס שהיה באמת ממש כיף אבל עדיין הרגשתי חרא. זה היה פחות חרא כשהוא חזר, אבל עדיין שנאתי את עצמי על זה שאני מרגישה קצת תלויה בו. ההתמוטטות אפילו לא הייתה קשורה אליו, אבל היה לי כל כך הרבה יותר קשה לצאת מזה בלעדיו. הוא באמת האדם היחיד שאני מרגישה שאני יכולה להיות אני איתו, אבל הבעיה היא שאני דפוקה בראש ויש לי כל כך הרבה בעיות נפשיות שזה פשוט לא פייר כלפיו שאני משתמשת בו כפסיכולוג.

(אגב, שמעתי שמועה שיש בבסיס שלי פסיכולוג אז ברגע שאוכל אני אלך אליו וסוף סוף אנסה להתחיל תהליך של להבריא. זה דבר ממש גדול אבל אני מאה אחוז שלמה עם זה, ואני יודעת שאני צריכה את זה.)

דיברתי על זה עם החבר שלי, והוא אמר שאני ממש לא צריכה לדאוג כי הוא אוהב אותי ושמח להיות כאן בשבילי לא משנה מה ואם באמת הייתי מקשה עליו הוא היה אומר משהו (מה שסביר להניח נכון, שנתיים של טיפול לימדו אותו איך לתקשר טוב במערכת יחסים), אבל הוא גם הסכים איתי שפסיכולוג זה כנראה רעיון טוב וכדאי שאני אדבר על הדברים האלה גם עם בעל מקצוע שיכול באמת לעזור לי, וזה יהיה יותר בריא לשנינו. אמרתי לו יותר מפעם אחת שאני דפוקה ושלא מגיע לו להיפגע כי יש לי בעיות עם עצמי שלא פתרתי, וגם אם אני אלך לפסיכולוג זה עדיין יהיה תהליך ארוך ולא מאוד מהנה, ונתתי לו אאוט. פשוט אמרתי לו שאם הוא רוצה לסיים את זה פה כדי לא להיפגע אני מבינה את זה ומקבלת, וזאת ההזדמנות שלו לצאת מזה. הוא כמובן אמר לי שאני טיפשה אם אני חושבת שקצת דיכאון יעצור אותו מלאהוב אותי (חמוד מאוד מצידו) ושאין מצב שאני אעבור את זה לבד.

הבעיה היא שהוא סיפר לי על האקסית שלו, שבגללה הוא בכלל התחיל ללכת לטיפול. אני לא בטוחה במאה אחוז מה היא עשתה אבל פה ושם הוא זרק דברים די מזעזעים שקרו איתה וסיפר לי שהייתה לו טראומה די רצינית ממערכות יחסים בכללי, וכשהוא הבין שהוא רוצה אותי הוא מאוד פחד להיכנס לזה ולא רצה ליזום כלום עד שהוא היה בטוח שגם אני רוצה את זה. מזל שאני יזמתי ראשונה. מה שמפחיד אותי זה לעשות לו דבר דומה, או לעשות לו טריגר לתקופה חשוכה יותר בחיים שלו, או כל דבר שיגרום לו להבין שהוא לא יכול להיות איתי יותר כי אני כמוה. שוב, אני יודעת שזה לא נכון אבל אני לא שולטת במחשבות האלה וזה פשוט מחרפן.

הכל איתו באמת מדהים, בחיי לא חשבתי שאני אוהב מישהו ככה, בטח לא מישהו שאוהב אותי. אלוהים כמה שאני אוהבת את האידיוט הזה, כמה אני ברת מזל שהוא האידיוט שלי. אני לא מאמינה שאני בכלל מתלוננת שיש לי חבר שהוא הדבר הכי טוב בחיים שלי כרגע ופלוס מינוס הדבר היחיד שמחזיק אותי.

הבאסה היא שהוא גר רחוק בטירוף וגם לא יהיה איתי בטירונות, אז אם אני לא אפגוש אותו השבוע אני כנראה לא אראה אותו עד סוף הטירונות, זאת אומרת 26 ימים. 26 פאקינג ימים!!!!!! בקורס היינו באותו חדר 15 שעות ביום וכשהיינו בנפרד שבועיים שנינו איבדנו את זה לגמרי והיינו צריכים לאזן את זה עם 5 ימים (כמעט) רצופים של התכרבלות אחת ארוכה. אני לא יודעת אם אשאר בחיים עד אז.

טוב אני אעבור נושא כי אני חושבת שכתבתי איזה עמוד וחצי על אדם אחד. בשיא הכנות, אם הייתי מתרכזת בדברים הטובים גם הייתי כותבת 10 עמודים.

אז ככה, ההורים שלי. אח איזה כיף.

כבר בקורס העובדה שהייתי מחוץ לבית רוב השבוע ממש שיפרה לי את המצב הנפשי ואת ההערכה העצמית הגם ככה נמוכה שלי, אבל בסופשים כל הריבים שלא היה להם אאוטלט במהלך השבוע התנקזו ל36 שעות של חרא וזה היה פשוט עינוי. עכשיו כשסיימתי את הקורס אני בבית כל הזמן, זאת אומרת עם המשפחה שלי כל הזמן ואלוהים ישמור איך לא התגעגעתי לזה. אני כל היום רבה עם ההורים שלי, אמא שלי מבלה אחוז גבוה מאוד מהזמן בבודי שיימינג ובליצור בי דברים חדשים להיות חסרת ביטחון לגביהם, ויש בי כל כך הרבה טינה כלפיהם על כל פאקינג דבר. זה פשוט כבר נהיה יותר מידי.

הבעיה היא שהבנתי שהסיכוי שלי להשיג מגורים בבסיס פתוח הוא נושק לאפס ואני אצטרך לעשות יומיות שזה חרא משלל סיבות, והמובילה בהן היא שאני לא רוצה לגור בבית הזה יותר. למען האמת, המקום הזה הפסיק להרגיש כמו בית כבר ממש מזמן. אני יכולה לנסות לחרטט איזה עניין של תש אבל אולי זה יעבוד רק אחרי שאני אפגוש את הפסיכולוג בבסיס, אז יש זמן. בינתיים אני אצטרך לחיות בחרא הזה שאני קוראת לו בית. הבאסה עם לרצות לברוח מכאן היא שאני מרגישה שאני נוטשת את האחים שלי בטירוף ולא מגיע להם לאכול חרא וחצי כי הם מתחלקים על החרא שלי.

בקיצור, החיים קצת בזבל כרגע.

אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב אחרי שכתבתי את זה וקצת פרקתי. אני עדיין מרגישה נורא וחרדתית בטירוף ואולי זה שהתחלתי גלולות קצת משחק לי עם הראש ואני גם נראלי מתחילה איזה דלקת גרון, אבל הכל קצת יותר טוב עכשיו.

אם מישהו קורא את זה תודה שבכלל ניסיתם, ואם לא אז באמת שלא כזה אכפת לי, אני כותבת את זה בשביל עצמי.

זה הכל לבנתיים, עד פוסט הדיכאון הבא :)

[jewvian]

איך את רואה את החבר׳ה מהמפקדת אחרי השחרור?

שאלה טובה. אם יש פה מישהו שכבר היה בצבא והשתחרר - הם יודעים שחלומות לחוד ומציאות לחוד חחח כי השחרור לא תמיד מביא איתו את מה שחלמנו וחשבנו שנרגיש כשהכנו לוח פז"ם.

בגלל זה אני חושבת שצימר תסבול הכי הרבה. זאת שהכי רוצה להשתחרר ומתה לעוף מהמסגרת הדפוקה שהכניסו אותה אליה תקבל את השוק הכי גדול כשהיא תגלה שהאזרחות, בחודשים הראשונים לפחות, היא לא כזאת מהנה. או שהיא ישר תמצא עבודה ותיכנס לעוד לופ של מסגרת שלא טוב לה בה, או שהיא תטוס לטיול הגדול ותחפש את עצמה באלף דרכים שונות. יקח לה זמן להתרגל.

אני חושבת שגם צליל תקבל איזה שוק, במיוחד אם היא תשתחרר מוקדם בלי קצונה או שפשוט לא יאריכו לה את הקבע אם וכאשר. למרות שאחרי העונה השנייה והפרק שבו היא קיבלה כמה כאפות מהמערכת, אולי היא תקבל את השחרור כמו שצריך. יהיה לה גם קשה להסתגל לחיים שאחרי הצבא, אבל אם היא תתמיד בתהליך ההתפכחות שלה היא תצא מזה יחסית מהר. אולי תעבוד עם אבא שלה, או שתמצא איזו עבודה זמנית שתתגלגל להיות עבודה במשרה מלאה, תחסוך כסף ללימודים. טיול אחרי צבא? לא קיים. היא תעשה את הדרך הכי מהירה לתואר.

נועה הולכת גם לסבול, היא הרי חיה על הצבא בכל כך הרבה מובנים. היא גם עברה סוג של התפכחות לגבי המערכת, כמו צליל, אבל אני חושבת שאצל נועה הקשר לצבא הרבה יותר עמוק. בפעם הראשונה בחיים שלה (כנראה) היא מרגישה שהיא נמצאת במקום הנכון, שזאת המסגרת שמתאימה לה, למרות המכות והכאפות והסבל, יש משהו נורא מסודר בהיררכיה הצבאית ובחוקים - וזה מתאים לה. אם לא יאריכו לה את הקבע אז היא כנראה תחפש איזו אלטרנטיבה למערכת הזאת. טיול אחרי צבא לא מדבר אליה, בעיקר אם זה דורש להתחבר לאנשים חדשים, אז אולי כמו צליל היא גם תחפש משהו ללמוד או לעבוד באיזה משרד עם כללים ברורים והיררכיה - משהו מוכר.

בגזרת אלה שיהיה להם יותר קל חחח ספיר נראה לי נמצאת בטופ. הצבא אצלה מרגיש כמו נקודת מעבר, נקודה נוספת על מפת החיים. היא הועזבה לבסיס אחר, אני לא יודעת איך היא ממש מרגישה לגבי כל הסיפור הזה כי הקשר איתה נותק, אבל היא אחת הדמויות שאני לא דואגת לגביה. היא יכולה לחתום עוד שנים קבע ולסיים רס"ר ומעלה, היא יכולה להשתחרר בהזדמנות הראשונה ולצאת לטייל בכל העולם, היא יכולה להכיר מישהו חדש ולהשתקע איתו באיזו פינה בזמן שהיא עושה את התואר השני שלה - כאילו זאת ספיר חח היא אחת הדמויות הכי מעוגנות לפי דעתי. הכל אפשרי אצלה.

גם אצל שמרית הכל הולך להיות צ'יל. היא טיפוס רגיש, כן, אבל הצבא אצלה לא תופס מקום מרכזי. היא תסיים את השירות, תגיד ביי ביי יפה ותצא אל העולם הגדול. רילוקיישן? מתאים לה לחלוטין. היא יכולה להתסגל לכל מקום, היא תוציא את המיטב מהמסע הזה שנקרא החיים, היא אולי תלמד או תעבוד באיזה פאב מגניב בניו יורק או ברלין. כמו ספיר, אני לא דואגת לה בכלל. אני רק מקווה שהיא תצליח למצוא איזו פינה לעצמה, כי גם חיי נוודות, כמו שאני מדמיינת לה, יכולים להימאס בסופו של דבר. אה, ושפאקינג תלבן את היחסים עם נועה בשביל בריאותי האישית חח

מייקי הוא גם טיפוס שמסתגל לכל מקום, יש לו אופי טוב ויש לו ראש יציב על הכתפיים. הוא חייב לחתום קבע ולסיים בתור קצין מוערך, הצבא צריך מפקדים עם האישיות שלו חח אני לא יודעת בוודאות מה הוא יעשה אחרי השחרור (בתקווה אישית שהוא יסיים בתור מ"פ איפשהו) אבל הוא יסתדר בכל מקום. או שהוא ישתקע בארץ או שהוא יחזור לארה"ב, הוא ילמד ויעבוד וכולם יימשכו אליו כמו מגנט בכל מקום שהוא ידרוך בו. הוא ילד זהב ואני אוהבת אותו כל כך!!

נקודות קטנות על דמויות אחרות:

טולי חייבת לתבוע את האימ-אמא של הצבא על הנזק שעשו לה. שתשתחרר, שתמצא בת זוג אוהבת ותמשיך הלאה. מגיע לה את כל הטוב שיש בעולם.

כפיר חייב לצאת מהצבא ולמצוא תחביב. מאחלת לו בהצלחה כי החיים יאכלו אותו מהר.

דורין צריכה להיות הרמטכ"ל, היא לא הולכת להשתחרר בשלושים השנים הבאות.

יוגב או שידפוק את הראש בהודו או שיקים סטארטאפ מצליח. אחד מהשניים.

חגו צריכה להיות רס"ר משמעת או לחתום קבע בכללי כי היא כל כך טובה במה שהיא עושה. אבל הצבא לא תמיד פייר אז אני מאחלת לה לסיים את השנתיים כמה שיותר מהר בלי בלאגנים ומבלי שעולם הפשע יקרא לה.

ערבה עובדת בחנות קטנה וטוב לה והיא שמחה עם החיים.

זהו אני חושבת? לא נראה לי שפספסתי מישהו חח תודה על האסק המעניין! עכשיו בא לי לכתוב פיקים על החיים של כולם אחרי השחרור 😬

[itsthebeckyzone]

אני רוצה לשתף איתכם משהו שאני לא אוהבת שקורה לי די הרבה, וזה קצת כבד אז אני מתנצלת מראש.

שיחות על המשקל שלי והקשר שלו לבריאות שלי.

אני לתקופה די טובה, הייתי נחשבת ל"משקל בריא" לקבוצת גיל/גובה שלי. לפעמים באמצע לפעמים קרוב יותר לקצה, אבל תמיד בצד הבריא.

וזה משהו שהיה נכון רק לקראת גיל 17 ו18.

לפני זה הייתי מאוד רזה וגבוהה ביחס לאחרים ולא פורפורציונלית, ולא אהבתי את איך שנראתי, וממש אהבתי את זה שהתחלתי לקבל קצת משקל ומראה יותר טוב, ומאז עוד תמיד הסתכלו עליי במבט של למה את שמחה מזה, אבל לא היה לי ככ אכפת וזה לא היה כזה הרבה אז הייתי בסדר עם זה.

ואז הבעיות הבריאותיות שלי החמירו עוד ונהייתה לי הגבלה על האוכל יותר, כל דבר שאכלתי עשה לי כאבי בטן אבל הייתי כל כך רעבה שאכלתי בכל מקרה וסבלתי המון. התחלתי דיאטה בריאותית בשם פודמאפס.

למה הדגש על הדיאטה בריאותית? שאלה קלה. כי כל פעם שאמרתי על זה שאני בדיאטה, ישר אמרו לי, מה? למה את צריכה דיאטה? את רזה! למה שתעשי את זה לעצמך. אז הוספתי את המילה בריאותית. כאילו שלא כל דיאטה היא בריאותית. הרי בדיאטה מה עושים? בונים תפריט לפי מה שמתאים לך.

אז התחלתי אותה, והייתי סבבה לתקופה יפה של חודשיים.

בדיאטת פודמאפס מורידים את כל המזון שעושה בעיות לרוב האנשים, אוכלים מזון מבוקר לחודש- זאת אומרת רושמים הכל, מתי אכלתי מה אכלתי, אם כאב וכולי, ואז כל כמה ימים מנסים להחזיר משהו ולראות מה התוצאה. זה לא תהליך מהיר, וזה בעצם לא תהליך שנפסק כי התפריט יכול להשתנות כל כמה זמן.

אבל, אחרי חודשיים, התגייסתי ונאלצתי לעצור בצבא בטירונות לא הייתה לי האפשרות לבחור באמת מה אני אוכלת מבעד להמנעות מחלב שהייתה משהו ידוע למשך שנים, שזה כבק צמצם לי את התפריט הקיים.

כל הטירונות סבלתי מכאבים, ואז הגעתי לסדיר וגיליתי שהמצב שם לא כזה שונה, פשוט שיש לי יותר חופש על מתי לאכול.

ואז, בגלל שהאוכל בחדר אוכל עשה לי רע פניתי לחטיפים, ועליתי קצת במשקל, שוב, עדיין על הקו הבריא אבל התמלאתי. ואז התחיל הערות, מההורים שלי, מחברות, מסתם ככה.

אבל לא היה אכפת לי, ואהבתי את איך שאני נראית, אז התעלמתי ממש שאחרים אומרים.

כי שוב, לא באמת היה לי מה לעשות עם זה. ושוב, דווקא די אהבתי את איך שנראתי, המדים ישבו עליי טוב, נראתי בריאה ומלאת חיים.

ואז הגיע החמרה נוספת. כל הזמן הזה סבלתי מכאבים נוראיים בבטן ללא הפסקה כי אכלתי מה שהיה לאכול ומה שהיה לאכול עשה לי רע. אז התחלתי להוריד במה שעושה לי רע לפי מה שהיה לפני הגיוס ומה שעכשיו. התחלתי להביא אוכל מהבית כמה שאפשר ולבשל בבסיס. הייתי הולכת לחדר אוכל, מגלה שהיום אין אורז, וחוזרת למטבחון היחידתי ומתחילה לבשל. זה לא היה נוח, ותמיד הייתי נשארת בלי אוכל אחרי כמה ימים ואז הייתי קונה אוכל והיה כואב לי בארנק. (אני עושה חמשושים ואני גרה במרחק של שלוש ומשו שעות בתחבצ מהבסיס)

ואז הייתה לי עוד החמרה בבריאות שלי והתחילו לי בחילות לא מוסברות מתוך כל הבעיות האלה. הייתה לי בחילה אז לא אכלתי ואז נהייתה לי בחילה כי אני רעבה כי לא אכלתי. ירדתי מעל 5 קילו בפחות מחודשיים. ורואים את זה. הפנים שלי רזות יותר, המדים שלי גדולים עליי והחגורה מקפלת אותם כדי שלא יפלו, אני לא נראית ככ בריאה. ואני רעבה, אבל תמיד עם בחילה. ולאכול נהיה קשה יותר, מן הסתם, האכזבה מהידיעה שלא משנה ה אני אוכל תכאב לי הבטן השתדרגה לאכלתי חצי מנה מאוכל שאמור לעשות לי פחות בעיות מהרגיל ואני כל כך מבוחלת שאני צריכה לזרוק או לשים בצד.

וכשאני משתפת אנשים עכשיו, בזה שאני לא נהנת מהעובדה שירדתי במשקל, הם מגיבים באותה הצורה מפעם. למה את לא מתלהב? למה את לא שמחה? מה את רצינית זה מטורף הלוואי עליי!

וזה לא נחמד, בכלל, זה קצת צורם וכואב.

אני לא בת אדם בריאה, כבר שנים. אבל הבונוס היחיד שהיה לי, זה שעם קצת קונסילר וחיוך, לפחות נראתי בריאה.

ועכשיו גם זה נלקח ממני.

ובמקום תמיכה? אני מקבלת ביקורת. כי אני אמורה לשמוח שאני רזה יותר???

למה זאת החברה היום, בשנת 2023. זה לא משנה לאיזה כיוון זה, אם זה הערות על משקל "עודף" או משקל "חסר" ועל למה אני שמחה מכל אחד מהם,

אם זה החוסר הבנה והנטייה ל��יקורת ישירה.

היחידים שיכולים להגיד לי אם אני במצב בריא או לא, זה אנשי מקצוע. והיחידים שיכולים לבקר אותי הם אני.

זה מתיש וזה מאכזב.

ולמען האמת, כל מה שאני רוצה זה את היכולת לשבת לאכול בכל מקום שאני רוצה לארוחה אחת בלי לחכות לתשובות מהמטבח אם יש לחמניה ללא גלוטן, אם זה מבושל עם חמאה, אם אפשר בלי החריף, אם יש אופציה להוציא את הבצל מהמנה, עד כמה התוספת תשלום לאופציה הטבעונית והאם אפשר להוריד את הגבינה אבל להשאיר את הביצה כי זה כל מה שיש לי לאכול, או שפשוט להזמיןציפס כי המנה שלי תיקח נצח, והכי חשוב, אני רוצה להיות מסוגלת לסיים את המנה ולא להרגיש שבזבזתי כסף כי לא הצלחתי לאכול יותר מחצי.

והכי חשוב, אני רוצה לעשות את זה בלי שאף אחד יגיד לי משהו.

[levtov1]

אגו 44: אין לנו שום סיכוי לעשות עולם יפה וצודק אין לנו שום סיכוי לעשות את עולמנו #צודק, #יפה, #טוב ו#ישר. הקלקולים הם כל כך גדולים ומיוחדים, וקשורים זה לזה, שלא יעזור לנו #לסדר #סדרעולמי לפי ה#שכל שלנו. יעבדו כמה שיעבדו ה#רצוןלקבל עם השכל, ה#עולם ישאר תמיד עקום ו#חסראיזון. כי מלכתחילה ה#בורא סידר כך את העולם, כדי שלא נוכל להסתדר בו, ולחלק אותו נכון בינינו, שנהיה #כולנו שווים ומרוצים. אפילו נעשה #מלחמות ו#שלום עוד אלפי אלפי שנים, וכל מיני #הסכמים, וכל מיני #תיקונים, וייוולדו עוד ועוד דרגות חדשות, #תוצאות חדשות מאיתנו, #ילדים, #צאצאים למיניהם, בכל זאת לא נמצא בעולמנו #פתרון ל#שלוםהעולם, לא לתאר אותו לעצמנו ולא להשיגו בפועל. #YaelLior #MichaelLaitman #האגו #האגורצוןלהנותעלחשבוןהזולת #אגו_רצון_להנות_על_חשבון_הזולת #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור #ישראל #ואהבתלרעךכמוך https://www.instagram.com/p/CkwQtGJop4J/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[hagitevenhen]

צילומי משפחה - מזכרת לחיים

החלטתם שאתם רוצים לעשות סשן צילומי משפחה – איזה יופי!  

מצאתם סיבה טובה או יותר נכון, אמא/אבא החלטת שזה הזמן 😊 אז מה עכשיו? בפוסט הזה אפרט בפניכם את התהליך שתעברו עד לסשן צילומי המשפחה.

מציאת הצלמ.ת המתאימים לכם

חיפוש בגוגל, אינסטגרם או פייסבוק יניב כמות גדולה של צלמים. חשוב מאוד שתסתכלו באתר שלהם/עמודי הסושיאל - יש סגנונות טבעיים ויש שמבוימים. יש בטבע ויש בסטודיו - תראו שאתם מתחברים לסגנון הצילומי ולאופי העבודה.

בחירת לוקיישן לצילומי המשפחה

כל התנאים מתאימים, התאריך נקבע וכעת זמן לרדת לפרטים. מבחינת מיקומים לצילומים, יש שפע גדול וזו החלטה משותפת שלכם ושל הצלמ.ת, שמכיר היטב את האפשרויות השונות וזמני הצילום המתאימים. הצלמ.ת יכול להציע את מה שהכי נכון ומתאים לכם. ניתן ומומלץ להצטלם בטבע - ביערות, במטעים שונים (לפי עונות השנה), בשדות, בים ואפילו אצלכם בבית! הכרות מקדימה עם הצלמ.ת ותיאום צפיות היא ערובה להצלחה.

הנחיות לבוש וסטיילינג

בהתאמה ללוקיישן הנבחר לצילומי המשפחה, תקבלו הנחיות כלליות לגבי הלבוש, מבחינת הסגנון – חגיגי או נינוח (לרוב ביגוד חלק ונקי - כדי שהסטייל יעמוד במבחן הזמן) והצבעוניות המותאמת למקום בו תצטלמו.

שיחה מקדימה

ההמלצה שלי – ברגע שכל הפרטים החשובים של סשן צילומי המשפחה המקצועיים נסגרו (תאריך, מיקום, לבוש ושעה) כנסו את המשפחה לשיחה קצרה. ספרו לילדים בהתרגשות על הצילומים, היכן הם יהיו וכמה כיף יהיה לכולם לבלות ביחד זמן משפחה נטול הסחות דעת, זמן של חיבור והנאה. ספרו להם גם על האלבום שניתן יהיה לדפדף בו (ושהתמונות בו יבחרו ע"י כולם) או על התמונות המודפסות שיהיו תלויות על הקיר, שכולם יוכלו להתגאות בהן וליהנות מהחוויה שוב ושוב. ככל שהם ידעו בבירור לקראת מה הולכים ולמה זה חשוב לכם ולהם, הסיכוי לקבל את שיתוף הפעולה שלהם יגדל.

ואם הם לא משתפים פעולה?

יום הצילומים הגיע, כולם לבושים, מוכנים ומתרגשים, עושים הכרות עם הצלמ.ת ואופס, אחד הילדים, לא בא לו. שני עושה פרצוף, אחר מתחבא מאחורי אמא ובוכה. המתבגר מסתכל לרצפה במבט קשוח... אז רגע לפני הגערות, העונשים, העצבים או אולי השוחד – שחררו – כי בסופו של יום, באנו להינות. המבוכה מול אדם זר, אי הנוחות לעמוד מול מצלמה, מקום לא מוכר - כל זה רק טבעי שיקרה.  זכרו שכמו שאתם מתרגשים, ואולי נבוכים - כך גם הם. וכצלמת שצילמה לא מעט משפחות, יש כמה וכמה טריקים שעובדים (ברוב הזמן, על רוב הילדים). מתחילים עם ההורים והילד שזורם.  אחרי זמן קצר, כשכל תשומת הלב שלהם מופנית אחד לשני ולילד שאיתם, האחרים רוצים גם :-). בסוף, גם את הילדים העקשנים ביותר, יש דרך להביא להיות בתמונה, גם אם זה לא יהיה בדיוק הפריים שדימנייתם. מנסיון, די מהר הם נכנסים לעניין, מקבלים את ההנחיות העדינות של הצלמ.ת (דגדודים, העפת עלים, ריצה משותפת ועוד ועוד) והסשן זורם. אפילו יש מצב שהם עצמם יבקשו פריימים מסוימים שהם רוצים וזה קורה!

הסשן הסתיים – מה עכשיו?

עכשיו מחכים 😊

יש תהליך עבודה מסודר לכל צלמ.ת. יש זמן סינון תמונות, זמן בחירת התמונות לעריכה (ע"י הצלם או ע"י המשפחה), זמן עריכת התמונות וזמן לעיצוב אלבום / הדפסת התמונות כרצונכם. זה יכול לקחת בין שבועיים לחודש ולפעמים אפילו יותר.

וכעת - דמינו לרגע את הסיום:

השליח דופק בדלת. "האלבום הגיע!".

כל בני המשפחה נאספים ביחד בסלון או עומדים לידי שולחן האוכל בהתרגשות ומדפדפים. האושר והגאווה על המשפחה היפה שלכם ניבטים מכל תמונה ועל הפנים של כל המשפחה.

"יו – איזה פרצוף עשיתי פה", "מה, עשית לי קרניים?" יא איזה יפה אני בשמלה הזו", "איזה מגניב יצא שכולנו קפצנו באוויר" ואתם ההורים, מסתכלים על הקסם הזה שיצרתם ביחד – המשפחה שלכם והלב מתרחב.

ואני אומרת – למה אתם מחכים? מצאו את הצלמ.ת שלכם וצרו לכם חוויה וזכרון מרגשים לחיים!

שלכם, חגית

[anacolins]

אני שונאת לגור לבד, עם כלב כזה ענק. אבל אני מנסה לתרגל את המציאות המשעממת שלי לפני שהיא הופכת למעניינת. למה אני לא מצליחה להיות הבחורה האחראית שחיה בגפה עם כלבלב, למה אני מתעקשת כל פעם מחדש לזנוח הכל וללכת לאמא שלי לעשות אותו דבר אצלה, וגרוע מכך.. להשמין. היום אני צריכה לשקר לעצמי שאני אוהבת את הבית. אני צריכה להגיע, לחדש את מלאי האקסל שלי , לפני שאני מסניפה עוד ריטלין ושוקת לאימון עדין וכפייתי של הליכות ברחבי הבית.

אני חייבת לרדת במשקל. אני חייבת לשלוט בעצמי. שלושת הימים האחרונים היו בגידה בעצמי. אכלתי יותר מדי. למזלי הייתי פעילה. ובדיוק לשם כך אני מתכוננת ליום של סמים וספורט.

אבל כבר עכשיו קשה לי. אני מסניפה חצי כדור ריטלין מרוסק, הבית שלי הפוך ואין לי מצב רוח לכלום. הכלב מפריע לי לעשות ספורט. אם הייתי רזה ויפה הייתי יוצאת איתו להליכה ארוכה ומחנכת. אבל אני מסתגרת בחדר המבולגן עם האקסל ומרגישה גמישה כשאני פותחת את הרגליים ומתחילה לעסות את עצמי בעדינות. כשבד התחתון מפריד ביני ובין הדגדגן.

כשהייתי בת שש עשרה נחשפתי לראשונה בחיי לאמן ששינה את חיי, וחלמתי איך הוא מתקרב אליי מבלי לגעת בי. והחלום נותר עצור וחשוך, אבל אם הייתי הוא הייתי חושבת על זה שהוא מבוגר בעשור ושאני קטינה אסורה. והאור מדליק אותו יותר. והוא צפה בי נהרסת.

אני גומרת וממשיכה לחשוב כמה אני נואשת לשינוי מיידי.

שמתרחש בכל שניה אפשרית. בזכות דנינו מיגרתי את ההוצאות. החודש לא הייתה תנועה בכלל באשראי בזכות הכסף שביקשתי ממנו. אבל אני כמובן זוכרת את הכסף שאני חייבת לאחותי ואת הצורך המתמיד שלי בסמים כדי לתפקד.

השיער המזדיין שלי הוא ההשלכה הכי גדולה. גם שמנה וגם קצר ומכוער. הפוני תקוע באותו אורך והשיער לא נותן צורה לכלום. נראית כמו חזירה עם שיער שלא עוזר להסתיר פגמים.

השינוי הבא הוא הסופי. עם גוף יפה ורזה ושיער ארוך ומסודר. חלק פשוט. אני לא רוצה יותר מדי, רק להיות האישה הדקיקה עם השיער היפה. מי שרוצה לחשוב שאני נרקומנית בגלל הקעקועים שיחשוב. אני חיה בתור אומנית שמחפשת את עצמה בעולם מפוצץ בכישרון. ומה שנלווה לחזות הוא חנון חמוד ומבוגר שעובד כל הזמן. מספיק בשביל לפנות לי את כל היום לאימונים, להרזיה, לטיפול בכלב, מכינה את האוכל עד שבעלי החמוד מגיע מעולמו המתוסבך ונותן לי חיבוק ביחד עם הדאגות שלו לסיום היום. וככה אני נכנסת להיריון. ואני מדגמנת את הבטן שלי. גם אם זה אומר תמונה מעט מעורטלת. שאומנות ההיריון תחזיק אותי לנצח. רזה ויפה, גבר עסוק ויפה. בית מסודר ונקי. אוכל במקרר. ואני רק הולכת כל היום כדי להיות יותר רזה. ושהוא יסע, רחוק עם חברים. שיבגוד בי אפילו. אבל שישמור עליי בתור אישתו המפונקת, האם לילדים היפים והרעים שלו.

[letaot-ze-magniv]

יוטיובר שאהבתי בכיתה י העלה סרטון עם הכותרת Zionists are crybabies ואם נתעלם מהעובדה שהוא לא ישרוד יום בחמאס עם ראש מחובר לצוואר, האנטישמיות ושאמן יתפוצץ עליו אוטובוס ובעזרת השם יחטפו את היקרים לו לעזה

איך ברו יושב ואומר בפה מלא שציונים הם בכיינים כשהוא ליטרלי רצה להתאבד כי הוא עבד בDunkin’ doughnuts הקנדי

לרצות להתאבד זה יפה וטוב וכמו כל בן תרבות גם אני הייתי אובדני תקופה וזכותו של כך אדם להיות אובדני מאיזה סיבה שבא לו פשוט איך אתה מסוגל להתנהג ככה ואז לומר לאנשים שכל המשפחה שלהם נרצחה שהם בכיינים… (זה כי הם יהודים)

[sexythingil]

.לחקור את העולם המפתה והמסקרן

"לחקור את העולם המפתה והמסקרן של נערות ליווי בתל אביב" כשמדובר בעיר התוססת והשוקקת תל אביב, לא חסרים ריגושים, אנרגיה וסצנת חיי לילה משגשגת. יעד פופולרי זה בישראל ידוע בחופיו היפים, באווירה התוססת ובאטרקציות התרבותיות הנודעות. אבל בין הזוהר והזוהר של העיר הקוסמופוליטית הזו מסתתרת תעשייה מרתקת ולעתים קרובות לא מובנת - עולם נערות הליווי. נערות ליווי בתל אביב הן ללא ספק מפתות ומסקרנות, ומושכות אליהן מבקרים מכל העולם שמחפשים טעימה מהצד הפראי וההרפתקני של העיר. מלווים מקצועיים אלה, או מחזרים, מציעים שירות ייחודי ודיסקרטי ללקוחותיהם, ומספקים חברות, אינטימיות, ולעתים קרובות קורטוב של התרגשות לחייהם הרגילים. הקונספט של שירותי ליווי אינו חדש, והוא חלק מהמרקם החברתי של תל אביב כבר שנים רבות. עם זאת, בתקופה האחרונה, התעשייה גדלה באופן אקספוננציאלי, בין היתר הודות לתעשיית התיירות המשגשגת של העיר והביקוש ההולך וגובר הן מצד המקומיים והן מצד מבקרים בינלאומיים. אז למה נערות ליווי בתל אביב כל כך פופולריות? אחת הסיבות העיקריות לכך היא שהם מספקים רמה של חברות ואינטימיות שלעתים קרובות חסרה בעולם המהיר של ימינו. בעיר שבה אנשים הומים והומים, וכולם לכודים בחייהם העמוסים, הרעיון של היכולת לבלות זמן איכות עם בן לוויה יפה וקשוב הוא בהחלט מושך. יתר על כן, נערות הליווי של תל אביב ידועות ביופיין, קסמן ותבונתן. רבים מהם משכילים מאוד ומטיילים היטב, מה שהופך אותם לאנשי שיחה מצוינים ולבני לוויה מושלמים לאירועים חברתיים או לאירועים עסקיים. הם מיומנים בהרגעת לקוחותיהם וביצירת אווירה רגועה ומהנה, בין אם זה לדייט רומנטי לארוחת ערב או לבילוי לילי בעיר. עם זאת, לא רק מקומיים ותיירים מחפשים את חברתן של נערות ליווי בתל אביב. נוסעים עסקיים מוצאים את עצמם פעמים רבות זקוקים למלווה במהלך טיוליהם, וליווי יכול לספק רמה של מקצועיות ודיסקרטיות שלא ניתן למצוא במקומות אחרים. בנוסף, זוגות רבים בתל אביב המבקשים לתבל את מערכת היחסים שלהם או לחקור את הגבולות שלהם פונים פעמים רבות לשירותיה של נערת ליווי. למרות היותה תעשייה משגשגת ומקובלת בתל אביב, עדיין יש תפיסות מוטעות וסטיגמות הקשורות לשירותי ליווי. עם זאת, רבות מהנשים העובדות כנערות ליווי הן עצמאיות, חזקות ומועצמות שבחרו במקצוע זה מסיבות אישיות וכלכליות. הם אינם קורבנות אלא נמצאים בשליטה על חייהם ומקבלים החלטה מודעת לעבוד בתחום זה. בשנים האחרונות נקטה ממשלת ישראל בצעדים להסדרה והסדרה של ענף הליווי בתל אביב. מהלך זה לא רק סייע להגן על זכויותיהן וביטחונן של הנשים העובדות כנערות ליווי, אלא גם הביא מידה של לגיטימציה למקצוע. כעת, נערות ליווי בתל אביב נרשמות ומקבלות בדיקות בריאות קבועות, המבטיחות חוויה בטוחה ומאובטחת הן ללקוחות והן למלווים. לסיכום, עולם נערות הליווי בתל אביב הוא עולם מלא תככים, תחכום והתרגשות. מלווים מקצועיים אלה מבוקשים לא רק בשל יופיים הפיזי, אלא גם בשל קסמו, תבונתם ויכולתם לספק חוויה ייחודית ומספקת ללקוחותיהם. אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם בעיר התוססת תל אביב, שקלו לחקור את הצד המפתה והלא מובן הזה של חיי הלילה שלה – יכול להיות שמצפה לכם חוויה בלתי נשכחת.

[hotilhotil]

ישראל היא מדינה הידועה בהיסטוריה

ישראל היא מדינה הידועה בהיסטוריה העשירה שלה, בתרבות התוססת ובנופים היפים שלה. אבל מה שאנשים רבים אולי לא יודעים הוא שזה גם ביתם של תעשייה משגשגת של שירותי ליווי. נערות ליווי בישראל מבוקשות מאוד בשל יופיין, קסמן וחברותן. במאמר זה נעמיק בעולם נערות הליווי בישראל ונחקור מדוע הן כל כך פופולריות. הביקוש לשירותי ליווי בישראל גדל משמעותית בשנים האחרונות. ניתן לייחס זאת למספר ההולך וגדל של אנשי עסקים עשירים ותיירים המבקרים במדינה. אנשים אלה מחפשים חברה של אישה יפה ואינטליגנטית שתלווה אותם במהלך שהותם. נערות ליווי בישראל עונות על צורך זה בצורה מושלמת, ומספקות שירות ברמה גבוהה, דיסקרטי ומקצועי כאחד. אחת הסיבות העיקריות לכך שנערות ליווי בישראל זוכות להערכה כה רבה היא יופיין המהמם. הנשים האלה מגיעות מרקעים שונים, אבל לכולם דבר אחד משותף – המראה המהמם שלהן. מיפהפיות ברונטיות ועד פצצות בלונדיניות, יש מגוון רחב של נערות ליווי www.sexfire1.com/%d7%a0%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%95%d7%99/ לבחירה בישראל. הם דואגים מאוד למראה שלהם והם תמיד מטופחים ללא דופי. זה הופך אותם לבן הלוויה המושלם לכל אירוע, בין אם זה ארוחת ערב עסקית יוקרתית או ערב רומנטי בחוץ. מלבד המראה הפיזי שלהן, נערות ליווי בישראל ידועות גם בקסם ובאינטליגנציה שלהן. רבות מהנשים הללו משכילות ודוברות שפות רבות, מה שהופך אותן לשיחות מצוינות. הם גם בקיאים בתרבות הישראלית ויכולים לספק תובנות חשובות למבקרים. זה הופך אותם לבני לוויה אידיאליים עבור תיירים שרוצים לחקור את המדינה וללמוד יותר על ההיסטוריה והמסורות שלה. יתר על כן, נערות ליווי בישראל ידועות גם בדיסקרטיות ובמקצועיות שלהן. הם מבינים שללקוחות שלהם עשוי להיות צורך בפרטיות ובסודיות, והם תמיד מכבדים זאת. רמה זו של מקצועיות מבדילה אותם משירותי ליווי אחרים במדינות שונות. בישראל, נערות ליווי נתפסות לא רק כבנות לוויה בלבד, אלא כאנשי סוד אמינים שיכולים לספק תמיכה והדרכה בעת הצורך. סיבה נוספת לפופולריות של נערות ליווי בישראל היא מגוון השירותים הרחב שהן מציעות. החל מליווי לקוחות לאירועים חברתיים ומסיבות, ועד למתן שירותים אינטימיים בפרטיות של חדר במלון, נשים אלה מצוידות היטב כדי לספק כל צורך. הם ניתנים להתאמה ויכולים להתאים לכל מצב, מה שהופך אותם לבחירה המושלמת עבור כל סוג של לקוח. יתר על כן, נערות ליווי בישראל מציעות גם תחושה של הרפתקה והתרגשות ללקוחותיהן. הם מטיילים היטב והם תמיד להוטים לחקור מקומות חדשים ולנסות דברים חדשים. זה מוסיף אלמנט ייחודי לחוויית הליווי, מה שהופך אותו ליותר מסתם עסקה פשוטה. לקוחות רבים נמשכים לתחושת הספונטניות הזו והיא מהווה גורם מרכזי בהחלטתם לשכור נערת ליווי בישראל. לסיכום, נערות ליווי בישראל מבוקשות מאוד בזכות יופיין, קסמן ומקצועיותן. הם מציעים שירות ייחודי ואיכותי העונה על צרכיו של קהל לקוחות מגוון. בין אם זה לעסקים, הנאה או סתם חברות, נשים אלה הן הבחירה המושלמת עבור כל מי שמבקר בישראל. אז בפעם הבאה שאתם בארץ, למה שלא תפנקו את עצמכם ותשכרו נערת ליווי כדי לשפר את החוויה שלכם ולהפוך את השהייה שלכם לבלתי נשכחת עוד יותר.

[justtochats]

ישראל היא מדינה יפהפייה, עם

ישראל היא מדינה יפהפייה, עם היסטוריה עשירה ותרבות מגוונת. זוהי גם מדינה המציעה חוויה ייחודית ומרגשת בכל הנוגע לבילויים וחיי היכרויות. בין שלל האטרקציות שיש לישראל להציע, אי אפשר להתעלם מענף הליווי המשגשג, ובפרט נערות הליווי בישראל. נערות ליווי בישראל מבוקשות מאוד בשל יופיין, קסמן וכישוריהן במתן חברות ובידור ללקוחות. נשים אלה בעלות כל התכונות והמאפיינים שגורמים להן להתבלט בתעשייה ולמשוך מספר רב של לקוחות, מקומיים ובינלאומיים כאחד. אחת הסיבות העיקריות לכך שנערות ליווי בישראל פופולריות כל כך היא בגלל הגישה הפתוחה והליברלית שלהן לדייטים ומערכות יחסים. הם אינם כבולים לנורמות חברתיות וחופשיים לבטא את מיניותם ותשוקותיהם. זה הופך אותם לבחירה מושלמת עבור אלה המחפשים חוויה מרגשת והרפתקנית. יתר על כן, נערות ליווי בישראל הן משכילות, רהוטות ושולטות במספר שפות, מה שהופך אותן לבני לוויה אידיאליים לנסיעות עסקים או אירועים חברתיים. יש להם הבנה עמוקה וידע על ההיסטוריה, התרבות והפוליטיקה של המדינה, מה שהופך אותם לשותפים נהדרים לשיחה. הנשים האלה הן יותר מסתם פנים יפות; הם גם אינטליגנטיים ויכולים להחזיק את עצמם בכל מסגרת. בנוסף ליופיין הפיזי ולאינטליגנציה שלהן, נערות ליווי בישראל ידועות גם במקצועיותן ובדיסקרטיות שלהן. הם מבינים את חשיבות הפרטיות ומבטיחים כי המידע והפרטים של כל לקוח נשמרים חסויים. רמה זו של מקצועיות היא אחד ��גורמים המרכזיים שתרמו לפופולריות ולהצלחה של שירותי ליווי בישראל. מה שמבדיל נערות ליווי בישראל מאחרות בתעשייה הוא הרבגוניות שלהן. הם נותנים מענה למגוון רחב של לקוחות, עם העדפות ורצונות שונים. בין אם מדובר בדייט רומנטי לארוחת ערב, ערב אינטימי או בילוי לילי פרוע, נשים אלה יכולות להגשים את רצונותיו ופנטזיותיו של כל לקוח. הם ניתנים להתאמה ויכולים לעצב את עצמם בהתאם לצרכי הלקוח, מה שהופך כל מפגש לחוויה ייחודית ובלתי נשכחת. יתר על כן, נערות ליווי בישראל מציעות רמה של נוחות וקלות שקשה למצוא במקומות אחרים. הם ידידותיים, חמים, ומעוניינים באמת להכיר את הלקוחות שלהם. זה מקל על הלקוחות להירגע וליהנות מחברתם ללא כל לחץ או היסוס. מבחינת בטיחות, שירותי הליווי בישראל עומדים בתקנות ובהנחיות מחמירות שנקבעו על ידי הממשלה. התעשייה חוקית ומוסדרת, ומספקת סביבה בטוחה ומאובטחת הן ללקוחות והן למלווים. זו סיבה נוספת לכך שמטיילים ותיירים רבים בוחרים לשכור נערות ליווי בישראל בהשוואה למדינות אחרות עם תעשייה פחות מוסדרת. לסיכום, ענף הליווי בישראל משקף את הפתיחות והגיוון במדינה. נערות ליווי בישראל הן יותר מסתם מלוות; הן נשים עצמאיות, חופשיות ובטוחות בעצמן שמשנות את התפיסה המסורתית של היכרויות ומערכות יחסים. עם היופי, האינטליגנציה, הקסם והמקצועיות שלהם, הם מציעים חוויה מיוחדת במינה ללקוחות, מה שהופך אותם לחובה לנסות בעת ביקור במדינה יפה זו.