yussiroz-blog

[yussiroz-blog]

הגעת הלוחמים

הלוחמים מגיעים לבסיס בלילה,

בסיס שומם בשום מקום.

הרוח מנדנדת את הכאבלים שבין המבנים הקטנים,

יש אור אחד ויחיד באחד מהמבנים.

,האור מאיר על הקיר ועל הקצין מעבר לפתח ללא דלת

רואים רק את הצל שלו.

מגיעה הטיולית עם הלוחמים,

,כולם יורדים ממנה ומשליחים את התיקים שלהם על הרצפה

והטיולית נוסעת.

שקט מוחלט בחוץ,

:ופתאום שומעים את הקצין פונה לוחמים

- ברוכות הבאות לבית הקיץ. שמח לראות שכולכן שלמות ויפות.

ושמח לבשר לכן, שלאחר נסיעה מעוררת פיהוק כמו זו, באמת הגעתן ליעד...

והתחזית משמחת אותי אף יותר:

אנו נמצאים בליטראליי שום מקום, לכן אין יצור חיי ונושם(לפחות ממה שאני יודע) שביוכלתו להפריע לחוויה הבלטי נשכחת במקום הסלעי והמאוורר שתאמינוו לייי, אין כמותו.

ולמזלכן, הבנות, יש מי שידאג לחוויה הבלתי הנשכחת.

יש מישידאג לדאגות שלכן ולכל הציפיות, שאני מאמין, אתן בניתם לעצמכן.

ולמען האמת, זה אני.

והרגע צצה אצלי בשורה... בשורה עם אופי מעציב הייתי אומר...

(הנחה)

רואים את ה... את הסלע עם הדגל? נמצא על רכס סלעי שכזה

(הלוחמים מסתכלים ולא רואים שום דגל ומתחילים לבהות אחד בשני)

והקצין פונה בצעקה

-סתמו! סתמו עכשיו יא זונות!

בבקשה... תהיו מתוקים ותביאו לי את הדגל

(הלוחמים מתחילים לצעוד לכיוון הרכס)

-בזחילה בבקשה, איך אתם מצפי�� למצואו בלילה קסום שכזה?

(יורדים למצב זחילה)

-אא ועוד משהו, לפניי שאני עומד ליפול לנמנם לי פוא קצת עליי לעדכן שאין לפספס את כפית ,הוניל המתוק, ואני מת על הכפיות האלה, ומישלא אוהב אותן כמוני - כנראה נמצא בתסביךךך

ואני לא רוצה אנשים מתוסבכים אצלי בנופש, למען האמת.

ואם לאחד מכן , מסתבר, לא לטעמו טעמי - דרכו מעבר לרכס, איפה שמחכים לו מרכזי טיירות פחות מושקעים מהאחד שאתם נמצאים בו...

הלוחמים מתחילים לזכול ברבאק על הסלעים, מתחת לברקים ולגשם.

משאירים תיפות של דם על הסלעים.

בסוף כולם מתאספים מסביב לדגל שנפל. דגל עם ציור של המילה

"distance"

באיזשהו רגע שומעים דריכה של מקלע

ולאחר מכן צרורות של כדורים מתחילים לעוף לכל עבר מהבסיס למתה.

אחד הלוחמים צועק בקול מציץ והיסטרי לאחרים

-מה נעשה עכשיו?! אני לא מוכן לחרא הזה! מה הוא דפוק? רוצה להכניס אותי לשכית? שכית שחורה ? לדפוק בדלת של אמא ולהודיע לה שיש לו מתנה , לפסיכופט הזה? מה הוא מפגר? רק לפניי רגע התחלתי לשתות קפה עם חלב, והבן זונה הזה, שבגהנום לא יימצא לו מקום, מדבר על קפיות וניל? ואללה אני מכניס לו תכפיות!...

-היי!(עם קול של דוילה) תרגיע, שמול! תרגיע אחי, כן אני מבין אותך, מרגיש ומשתתף בצערך.

אף אחד לא ציפה שזו תהייה אווירת טירונות שוב פעם. וכן, כולנו סובלים, תאמין לי. וכככן זה קשה, מתסבך אפילו. אבל מה לעשות, אלו הם הזמנים. ובזמנים אלו ואללה אין מימון לחלב ולקפה, מה לעשות?

אבל תשמע, אבל תשמע נשמה. היינו במצבים פחות כייפים, זוכר?

זוכר איך אתה נקעת את הרגל לפניי המסע חוצה מדינה?

זוכר איך אנשים , כמו פנחס או סרוליק, היו מחרבנים תוך כדי הליכה ולחץ של 100 קילו על הגב?

זוכר לאסרי, שהעיניים פקעו לך מהחורים , לאחר שעיצבנת את המדריך לקרב - מגע?

שמע, הוא היה נראה כמו ינשוף זה, אשכרה מודיעין.

וזוכר אותי, איך קיבלתי עונש בשבוע שבי? קיבלתי עוד שבוע שבי.

-ומאז אתה מדבר בצורה משונה

-ואללה כן, מה לעשות? את משאומרים. ואם נצתרך ליפול קורבן לעוד מפגר, מה טוב ומה רע? נסתדר חבריוס. הרי אנחנו אחים , אחים לכאב ולסבל , נהייה חזקים ונעבור גם את החסר חיים ונשמה כמו המפלצת, למתה.

(אחד הלוחמים נוחר מתוך שינה)

-שמע דוילה אתהההה. אתה יודע איך להרים מוטיבציה פוא אאה.

-אני יודע. יודע, שמול.

(הבחור הנוחר קם לרגע)

-סיימנו? בא לי לחזור לבסיס, קריר פוא.

(כולם מסכימים, תופסים את הדגל וזוחלים למתה,לבסיס)

בבסיס החשוך

רואים את נעלו הימנית של הקצין העומד מחוץ למבנה שלו, פונה לעבר הירידה מהרכס.

ים של תרמילים מדליפי עשן על הרצפה.

לפתע נדלקים אורות חזקים המופנים כלפיי הרחבה שנפתחת בפניי הקצין.

-אז בואו נראה אתכם

אומר הקצין

התלחששות מתוך הצללים, מעבר לרחבה

-��ואו בואו נעשה את זה כאילו ממש כואב לנו

ולאט לאט מתחילים לצוץ הזוחלים מתוך החושך

מלוכלכים , פצועים בכל מיני מקומות

משאירים עקבי דם אחריהם.

אחד מהלוחמים הרים את הדגל למראה

המצלמה מופנית מלמתה כלפי הראש של הקצין, ככה שרואים את ידיו

הוא עומד ובולע אשכרה כפיות של וניל, מסתכל לעבר הלוחמים.

נשמעות גניחות ברקע

הקצין מסיים עם הוניל

(הנחה)

הקצין מחייך

ואומר

-שמי וייס, ויש שני דברים עיקריים שעליכם לדעת לגביי:

אחד, הדגל הזה שם. זה הסמל שלי, זה סמל הפוליטיקה הבלתי ניתנת לעירעור שבידי.

ואם לאחד מכם יש מחשבות, רק מחשבות לגבי הדגל שלי - אני אומר לו

שתיים, אני מת על ההנפצות שלי. ואם אני החלטתי לקיים אחת כזו, לא אכפת לי לבלוע את כללל הצנצנת הזו למענה. קיבלתם?

הלוחמים

-כן, הקצין וייס

-יפה, כי מהרגע הזה כולכם תישקעו בעולם הפלאות שאני אציג בפניכם. ותאמינו לי, למרות שחשבתם משחשבתם לגבי עצמכם - אני אומר לכם "לא שם (צנזורה)".

שמעתם אותי מקלל הרגע?

-לא, הקצין וייס

-יופי, כי רק דרכי המלחמה הזו עוברת. ורק דרכי ניתן להחליט אם יש נצחון או כשל. והרגע אני ממש במוד של לזיין כמה שכנים מעבר לרכס, כי הכפיות האלה...יש בהן משהו. אז לסיום,

(קצין וייס משליך את הצנצנת )

לתקוע את הדגל שם[מצביע למאחורי הלוחמים], למעלה על ההר

זה מעבר לקו האויב

ולחזור עד שיעלה לי משהו חדש

שאלות?

יופי טופי,

ברוכים הבאים למחלקה שלי.