#דיכאון

[eshcolit-sgula]

טוב שלום, לא עשיתי את זה כבר המון זמן אבל הנה לכם פוסט דיכאון קצר כי אני צריכה לפרוק ואני בייסיקלי נטל לכל האנשים בחיים שלי:

אני אתחיל בזה שזה באמת יפה מאוד שלא עשיתי פוסט דיכאון כבר תקופה ממש ארוכה, לדעתי לפחות שנה ואני באמת חושבת שזאת הייתה שנה טובה יחסית ובצדק לא הרגשתי צורך. עד בערך פברואר האמת שהייתי במצב חרא והייתי בודדה מאוד אז אולי כן כתבתי איזה פוסט רגשות מגעילים כזה, לא זוכרת.

אבל בפברואר הגעתי לצבא ובאמת שהחיים שלי השתפרו כל כך הרבה מאז, פגשתי חברים מדהימים ואת החבר המושלם והמדהים שלי, אני הרבה פחות בבית אז יותר קל לי עם המשפחה ובכללי המצב קצת פחות זוועה.

העניין הוא שעכשיו סיימתי קורס (אכן כן!! ממש גאה בהתקדמות שלי) ועכשיו טירונות ושירות וזה ממש מפחיד אותי ואולי יושב עליי קצת. הכל הולך להשתנות ואני לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה. עם הטירונות אני אסתדר, כולה 3 שבועות ואני אשרוד, אני גם אהיה שם עם חברים ויהיה מצחיק בסך הכל. אבל השירות קצת מפחיד אותי, זה המון זמן וקיבלתי שיבוץ גרוע ממש (לדעתי לפחות) עם מישהי מקסימה מאוד אבל קצת סתומה ובכללי אני מרגישה שזיינו אותי עם השיבוץ הזה כי התעלמו לחלוטין מכל מה שביקשתי ודי ירקו לי בפרצוף ורמזו לי שלא מגיע לי יותר טוב. אבל עזבו, זה משבר של לפני חודש, השלמתי עם הבאסה ואני אתמודד עם זה כי אין לי פאקינג ברירה, לפחות לא בשנה-שנתיים הקרובות.

בקיצור כרגע אני פשוט מרגישה חרא כולל כזה ושכולם שונאים אותי תמיד ואני פשוט נטל על כולם וכולם נחמדים אליי מתוך רחמים.

כן זה כולל את החבר שלי.

(כמה עובדות על החבר שלי שאתם צריכים לדעת לפני שאני מתחילה: הכרנו בקורס, יש לו בעיות קשב וריכוז, הוא מאמין גדול בטיפול פסיכולוגי והוא בחור די רומנטי)

אני יודעת בוודאות שזה לא נכון כי הבנאדם מאוהב בי לחלוטין (לא ברור למה) והוא דואג להגיד לי את זה לפחות איזה פעמיים ביום אבל איזה קול קטן בראש שלי עדיין אומר לי שהוא שונא אותי והוא בסתר רוצה לזרוק אותי ולא לראות אותי יותר לעולם אבל מתבייש לעשות את זה. אני באמת יודעת שזה בולשיט אבל אני לא שולטת בקול הקטן הזה והוא פשוט מרביץ לי כרגע עם לום. בלי סיבה אני כל הזמן מרגישה שאני כופה עליו את הנוכחות שלי בחיים שלו ואני חופרת לו בטירוף והוא מסנן אותי, נגיד שבוע שעבר היה איזה יום ששלחתי לו איזה 30 הודעות והוא ענה בקושי אז למחרת לא יזמתי שום שיחה ולא דיברנו רוב היום וממש אכלתי סרטים, אבל אז הוא כתב לי "היי מה שלומך סליחה שלא דיברתי איתך כל היום, שכחתי מהקיום של הטלפון שלי. רוצה שיחת וידאו?" ודיברנו שעה כי הפאקינג אוברתינקינג הדפוק שלי מנע ממני בכלל לחשוב שאולי יש סיבה שלא דיברנו ושהכל טוב ואני סתם היסטרית. זה פשוט מחרפן ממש שאני נכנסת ללופים האלה של חוסר ביטחון עצמי ומחשבות טורדניות שמוחקות לי את העובדות מהמוח, כשאני יודעת טוב מאוד שהעובדה היא שהוא אוהב אותי ורוצה לבלות איתי זמן.

מאז שהקורס נגמר היינו ביחד בכל הזדמנות ששנינו היינו בארץ (היו שבועיים שלא נפגשנו כי הוא היה בחול ואז אני טסתי ביום שהוא חזר) וזה פשוט היה מדהים, פשוט להיות ביחד בלי צהל ברקע ולישון באותה מיטה 90% מהלילות שיכולנו ופשוט להנות, אבל התקופה שהיינו בנפרד ממש גרמה לי להבין שאני לא מאוד בריאה לבד. הבנתי שאני מתחילה להיות תלויה בו נפשית וזה לא פייר כלפיו ולא בריא לי.

בשבת האחרונה בקורס הוא היה בגימלים ובערך שעה אחרי שהוא הלך עברתי התמוטטות נפשית כוללת וסחבתי את זה כל השבת וזה דפק אותי גם בשבוע האחרון של הקורס שהיה באמת ממש כיף אבל עדיין הרגשתי חרא. זה היה פחות חרא כשהוא חזר, אבל עדיין שנאתי את עצמי על זה שאני מרגישה קצת תלויה בו. ההתמוטטות אפילו לא הייתה קשורה אליו, אבל היה לי כל כך הרבה יותר קשה לצאת מזה בלעדיו. הוא באמת האדם היחיד שאני מרגישה שאני יכולה להיות אני איתו, אבל הבעיה היא שאני דפוקה בראש ויש לי כל כך הרבה בעיות נפשיות שזה פשוט לא פייר כלפיו שאני משתמשת בו כפסיכולוג.

(אגב, שמעתי שמועה שיש בבסיס שלי פסיכולוג אז ברגע שאוכל אני אלך אליו וסוף סוף אנסה להתחיל תהליך של להבריא. זה דבר ממש גדול אבל אני מאה אחוז שלמה עם זה, ואני יודעת שאני צריכה את זה.)

דיברתי על זה עם החבר שלי, והוא אמר שאני ממש לא צריכה לדאוג כי הוא אוהב אותי ושמח להיות כאן בשבילי לא משנה מה ואם באמת הייתי מקשה עליו הוא היה אומר משהו (מה שסביר להניח נכון, שנתיים של טיפול לימדו אותו איך לתקשר טוב במערכת יחסים), אבל הוא גם הסכים איתי שפסיכולוג זה כנראה רעיון טוב וכדאי שאני אדבר על הדברים האלה גם עם בעל מקצוע שיכול באמת לעזור לי, וזה יהיה יותר בריא לשנינו. אמרתי לו יותר מפעם אחת שאני דפוקה ושלא מגיע לו להיפגע כי יש לי בעיות עם עצמי שלא פתרתי, וגם אם אני אלך לפסיכולוג זה עדיין יהיה תהליך ארוך ולא מאוד מהנה, ונתתי לו אאוט. פשוט אמרתי לו שאם הוא רוצה לסיים את זה פה כדי לא להיפגע אני מבינה את זה ומקבלת, וזאת ההזדמנות שלו לצאת מזה. הוא כמובן אמר לי שאני טיפשה אם אני חושבת שקצת דיכאון יעצור אותו מלאהוב אותי (חמוד מאוד מצידו) ושאין מצב שאני אעבור את זה לבד.

הבעיה היא שהוא סיפר לי על האקסית שלו, שבגללה הוא בכלל התחיל ללכת לטיפול. אני לא בטוחה במאה אחוז מה היא עשתה אבל פה ושם הוא זרק דברים די מזעזעים שקרו איתה וסיפר לי שהייתה לו טראומה די רצינית ממערכות יחסים בכללי, וכשהוא הבין שהוא רוצה אותי הוא מאוד פחד להיכנס לזה ולא רצה ליזום כלום עד שהוא היה בטוח שגם אני רוצה את זה. מזל שאני יזמתי ראשונה. מה שמפחיד אותי זה לעשות לו דבר דומה, או לעשות לו טריגר לתקופה חשוכה יותר בחיים שלו, או כל דבר שיגרום לו להבין שהוא לא יכול להיות איתי יותר כי אני כמוה. שוב, אני יודעת שזה לא נכון אבל אני לא שולטת במחשבות האלה וזה פשוט מחרפן.

הכל איתו באמת מדהים, בחיי לא חשבתי שאני אוהב מישהו ככה, בטח לא מישהו שאוהב אותי. אלוהים כמה שאני אוהבת את האידיוט הזה, כמה אני ברת מזל שהוא האידיוט שלי. אני לא מאמינה שאני בכלל מתלוננת שיש לי חבר שהוא הדבר הכי טוב בחיים שלי כרגע ופלוס מינוס הדבר היחיד שמחזיק אותי.

הבאסה היא שהוא גר רחוק בטירוף וגם לא יהיה איתי בטירונות, אז אם אני לא אפגוש אותו השבוע אני כנראה לא אראה אותו עד סוף הטירונות, זאת אומרת 26 ימים. 26 פאקינג ימים!!!!!! בקורס היינו באותו חדר 15 שעות ביום וכשהיינו בנפרד שבועיים שנינו איבדנו את זה לגמרי והיינו צריכים לאזן את זה עם 5 ימים (כמעט) רצופים של התכרבלות אחת ארוכה. אני לא יודעת אם אשאר בחיים עד אז.

טוב אני אעבור נושא כי אני חושבת שכתבתי איזה עמוד וחצי על אדם אחד. בשיא הכנות, אם הייתי מתרכזת בדברים הטובים גם הייתי כותבת 10 עמודים.

אז ככה, ההורים שלי. אח איזה כיף.

כבר בקורס העובדה שהייתי מחוץ לבית רוב השבוע ממש שיפרה לי את המצב הנפשי ואת ההערכה העצמית הגם ככה נמוכה שלי, אבל בסופשים כל הריבים שלא היה להם אאוטלט במהלך השבוע התנקזו ל36 שעות של חרא וזה היה פשוט עינוי. עכשיו כשסיימתי את הקורס אני בבית כל הזמן, זאת אומרת עם המשפחה שלי כל הזמן ואלוהים ישמור איך לא התגעגעתי לזה. אני כל היום רבה עם ההורים שלי, אמא שלי מבלה אחוז גבוה מאוד מהזמן בבודי שיימינג ובליצור בי דברים חדשים להיות חסרת ביטחון לגביהם, ויש בי כל כך הרבה טינה כלפיהם על כל פאקינג דבר. זה פשוט כבר נהיה יותר מידי.

הבעיה היא שהבנתי שהסיכוי שלי להשיג מגורים בבסיס פתוח הוא נושק לאפס ואני אצטרך לעשות יומיות שזה חרא משלל סיבות, והמובילה בהן היא שאני לא רוצה לגור בבית הזה יותר. למען האמת, המקום הזה הפסיק להרגיש כמו בית כבר ממש מזמן. אני יכולה לנסות לחרטט איזה עניין של תש אבל אולי זה יעבוד רק אחרי שאני אפגוש את הפסיכולוג בבסיס, אז יש זמן. בינתיים אני אצטרך לחיות בחרא הזה שאני קוראת לו בית. הבאסה עם לרצות לברוח מכאן היא שאני מרגישה שאני נוטשת את האחים שלי בטירוף ולא מגיע להם לאכול חרא וחצי כי הם מתחלקים על החרא שלי.

בקיצור, החיים קצת בזבל כרגע.

אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב אחרי שכתבתי את זה וקצת פרקתי. אני עדיין מרגישה נורא וחרדתית בטירוף ואולי זה שהתחלתי גלולות קצת משחק לי עם הראש ואני גם נראלי מתחילה איזה דלקת גרון, אבל הכל קצת יותר טוב עכשיו.

אם מישהו קורא את זה תודה שבכלל ניסיתם, ואם לא אז באמת שלא כזה אכפת לי, אני כותבת את זה בשביל עצמי.

זה הכל לבנתיים, עד פוסט הדיכאון הבא :)

[anaelllllla]

מגפת הבדידות: עם טל מנדלבאום בן משה, פסיכולוגית חברתית - ארגונית, מרצה ומטפלת פרטנית וזוגית

תוכנית טובה - מומלצת לכל הפסיכולוגים ואגואיסטים כמוני

[hebrewmoth]

* / עָשׁ

אוף.

אני רוצה

שלא יכאב

אני רוצה

להתנתק,

להירפא

לצאת מכל זה.

רוצה כל כך.

אוף.

[jackaljackie]

היום הקפיצו עליי את המ"פ לראות אם אני הולך להתאבד כי דיברתי בהומור שחור אתמול ליד הצוות החדש.

כיף.

[ebabad]

סיפורה של אודט

את אודט פגשתי לפני מספר שנים באחת הקבוצות שהשתתפתי בהן. היה בה משהו אחר – משהו… מסתורי אפשר להגיד. לא ידעתי איזה סוד גדול היא מסתירה בתוכה.דרכינו נפרדו ורק לאחרונה פגשתי אותה שוב במרחבי המרשתת – ברשת החברתית – פייסבוק – שם היא מתרגמת את אהבתה לציור בקישוט ציפורניים (נגיע גם לזה).לא יכולתי להתעלם מהתמונות המרגשות עם בתה בת השנתיים ויצרתי איתה קשר.נפגשנו בבית קפה שם גוללה בפני את סיפורה: אודט (השם…

[diet2all]

מחסור בויטמין b12 תסמינים עייפות, חולשה, חיוורון, הפרעות בקצב הלב, ירידה במשקל, תחושת צריבה בלשון ובחלל הפה, ירידה בזיכרון, דיכאון, מצב רוח ירוד, הפרעות תנועה, כאבים והפרעות תחושה בקצות העצבים. #ויטמיןb12 #vitaminb12 #Vitaminb12deficiency #vitaminb12deficiencysymptoms

[halfelt]

אני

[ramihersonsky]

רמי מומחה ומטפל בעזרת מדיטציית צ'י קונג להקשיב ללב❤️,מרצה לארגונים, מתמחה באנשים רגישים מאד שחווים הצפה רגשית❤️, כאב, לחץ, בעיות שינה וחרדה. רמי אימן מעל 1000 אנשים בטינטרנט, מעל 100 אנשים פנים אל פנים, ביניהם מאסטרים ל NLP, מטפלים ברייקי, מורי יוגה והילרים. רמי מלמד בזום ובסרטונים מוקלטים מדיטציות צ'י קונג וקורסים שיכולים לעזור במצבי כאב, חרדה ובעיות שינה. כמו כן רמי מטפל בצ'י קונג הילינג שיכול לעזור בסימפטומים עם המצבים הנ"ל.

[bnncat]

המפקד שלי straight up שאל אותי לפני שטסתי אם חופשה תתקן לי את המצב הנפשי

ברור שאמרתי לו שלא אבל זה מצחיק כי עד לא מזמן חשבתי שכן

יצא מצב שבין פסח 2023 לפסח 2024 לא לקחתי אף יום חופש. ז״א שבמשך שנה שלמה חוץ מחופשים על חשבון המערכת (שבכלל השנה הייתה נאחסית וחצי מהם נפלו על סופשים) לא היה לי יום חופש במשך שנה

ואז בפסח האחרון סוף סוף אישרו לנו לקחת חופשים אז סגרתי דיל עם המפקד שלי שאסגור את החג הראשון ובתמורה אוכל לקחת חופש רצוף כל שאר החג (בפועל יצאתי פראיירית אבל פשוט רציתי כמה שיותר ימים רצופים בבית) ובאותה תקופה הרגשתי שחיקה מטורפת ועייפות לא נגמרת, כל יום הגעתי למשרד בקושי עבדתי הרגשתי בburnout פסיכי

משום מה הייתי בטוחה שאחרי שנה בלי חופש הפחות משבוע המסכן הזה יתקן אותי. ברור שזה לא עבד. חזרתי וישר הרגשתי אותו דבר ועם הזמן החוסר מוטיבציה שלי לעבוד רק החמירה.

מפה לשם הייתי בחול שבוע שעבר כי לפני חודש וחצי התחילו לאשר אצלנו טיסות וזה באמת באמת היה השבוע הכי טוב שלי מאז שהתחילה המלחמה הנוראית הזה, במשך שבוע כמעט ולא היו לי חרדות ודאגות ולא בכיתי והייתי כל כך רגועה

וסהכ הייתי השבוע 3 פעמים בבסיס מאז שחזרתי ואני לא מבינה איך אני שוב מרגישה אותו דבר כאילו זהו נרגעתי לקחתי שבוע של ים ורוגע ונוף ואוכל טעים לא אמורים לחזור רעננים אחרי חןפשנ? למה אני מרגישה מנטלית כאילו דרסה אותי משאית?

אני לא יודעת אם הבעיה היא בי אן בצבא או במדינה הזאת אבל כאילו למה אני פיזית לא מצליחה להיות שמחה פה

[thepandalion]

ok but. I'm rewatching this one local musical (פסטיגל פנטזיה) and. I always forget the tax evasion song

[lioriz]

יום נהדר להחזיק דרכון זר

[letaot-ze-magniv]

דיכאון לפני ראשון פוגע חזקקקקק

יש לי המון המון המון עבודה ואני לא בטוח איך להתמודד עם העומס. זה לא כזה הרבה זה פשוט מכריח אותי לעשות המון שיחות ואין לי לא אנרגיה ולא כוח. ויש לי מעוכבים לטפל בהם ואני לא מספיק כי יש לי כל כך הרבה שיחות.

ואנשים לא עונים לטלפון ומדברים לא יפה ואני חייב שמש וציפורים ושמיים ושמחת חיים ואלה לא דברים שיש בצהל

עד מתי?

[memheybet]

היי חברים,

בדרך כלל אני מעלה לפה קומיקסים חביבים שציירתי אבל היום אני אשמח לשתף איתכם משהו קצת שונה.

לאחרונה הוצאתי שיר ראשון החוצה תחת שם במה - הנרייטה.

למה?

כי וואלה גדול עליי להוציא תחת השם שלי אז החלטתי ללכת על זה עם מה שאני כן מסוגלת...

השיר נקרא 'בבת אחת' ומדבר על חרדה, דיכאון, כדורים ומה שבין לבין.

אני לא מקדמת אותו יותר מידי ולא פרסמתי באף פלטפורמה אישית אבל אני מרגישה שכאן אני יכולה לסמוך עליכם שתפרגנו אם אהבתם ותמשיכו הלאה אם לא (:

אם הצלחתי לגעת במישהו, אז עשיתי את שלי. אם לא, לפחות ניסיתי.

במידה והקדשתם מזמנכם על מנת להקשיב, אני לחלוטין אסירת תודה.

מצרפת פה כמה לינקים

[haomnamu]

הרגע שהזה שאתה מרגיש שעוד שנייה אתה מתפרק נפשית אז אתה מתחיל לשמוע מוזיקה אבל השירים שאתה שומע הם או אנרגטיים מידי למצב רוח שלך, או שירי דיכאון ככה שאתה מעביר את הזמן בלעקוף על שירים

[madd-information]

Hebrew Newspaper publishing on Maladaptive Daydreaming 

[jackaljackie]

יום ראשון דיכאון🎶