#מאפייה

[miraculousladybugisrael]

קצת על סיפור הרקע: במקור בסדרה, פליקס לא יכול היה להסיר את הטבעת או להפסיק להיות החתול השחור אלא אם כן החיפושית תנשק אותו. בנוסף לכך, כשהוא לא החתול השחור, הוא קולל במזל רע.

הכותבת לא רצתה להשתמש בשמות חיבה מהסדרה בין אדריאן\החתול השחור לחיפושית (כמו חיפושיתוש, חיפושית שלי, חתלתול וכו') בגלל שהיא הרגישה שהם אישיים ומיוחדים , אז היא המציאה חדשים בשביל פליקס\החתול השחור ולחיפושית.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

"אני מאוהבת בך, פליקס."

פליקס בהה במרינט במשך כמה שניות ולאחר מכן צחקק. לא היה לו זמן לזה היום; הוא תכנן להתוודות בעצמו לחיפושית הלילה והוא לא רצה ששום דבר יפריע לו או ינסה להסיח את דעתו היום. ההתוודות של מרינט כלפי רגשותיה לפליקס היה אחד מבין כל הרבים שהוא היה צריך להסתדר איתם; תקראו לזה קללה שהוטלה עליו, למרות שהפעם זה לא קרה בגלל הקסם שהטבעת שלו גרמה. 

"את לא אוהבת אותי, מרינט," הוא גיחך. "את אוהבת את מה שאני מייצג. פרסום, כסף, אופנה. את חושבת שאת יכולה לטעום קצת מכל אלה בזכותי." הוא הסתכל הצידה והוסיף, "את בדיוק כמו כולם."

מרינט פלטה, "ז-זה לא נכון! אני מחבבת אותך בזכות מי שאתה, לא בגלל שאתה ממשפחת אגרסט!"

"הו באמת?" הוא השיב בציניות. "איך בדיוק? את אפילו לא מכירה אותי," הוא פלט את מילותיו בזלזול.

אוספת נחישות כמה שהייתה יכולה, מרינט התווכחה, "אבל אני כן! שמתי לב לדברים שאתה מנסה להסתיר מאחרים. אתה תמיד שמור ורציני מבחוץ, אבל אני יודעת שמבפנים אתה אדם מאוד חמים ואוהב." היא הוסיפה בלחש, "אני יודעת שאתה מתנהג ככה בגלל שאתה מפחד שתהיה פגיע ושגם אחרים ייפגעו, בדיוק כמו שנפגעת בעבר."

פליקס נעץ בה מבט מלמעלה. "אז את למדת עליי? אני לא אוהב שאחרים בוחנים אותי, מרינט."

"לא, זה לא--! אני לא--!" היא גמגמה, נלחצת מבפנים, נלחמת ברצון לברוח או להסתתר, כל דבר בכדי לברוח מהמבט השופט שלו. "אני מצטערת, לא התכוונתי לחטט או לעצבן אותך! פשוט רציתי להבין אותך ולהבין--" "להבין מה?" הוא קטע אותה. "איך להרשים אותי? איך לדבר או מה ללבוש בשביל לגרום לי לשים לב אלייך? אי פעם בילית זמן בשביל באמת להכיר אותי?"

מרינט נרתעה והתכווצה בתוך עצמה, העוקץ של המילים שלו חדר לליבה. "זה לא זה! אתה אומר שאני לא מכירה אותך בכלל, אבל מעולם לא הסכמת לקבל את ההזמנות שנתתי לך שנלך לעשות משהו, או אפילו לדייטים! איך אני אמורה להכיר אותך יותר טוב אם אתה לא נותן לי הזדמנות?"

"אולי אני לא רוצה לתת לך הזדמנות. אי פעם חשבת שאולי אני רוצה להיות לבד?" הוא שילב את זרועותיו ואמר את המילים האחרונות, "תפסיקי לעקוב אחריי, מרינט. אני לא יכול לסבול סטוקרים."

מרינט לא האמינה. קראו לה סטוקרית. הבטן שלה התפתלה ופתאום הרגישה צורך להקיא. עם קולה, אחיד ככל שיכלה, אמרה בשקט כמעט בלחישה, "ב-בסדר. איך שאתה רוצה. אני לא אטריד אותך יותר, אני מבטיחה." היא הסתובבה ממנו, מקווה שתצליח לגרום לרגליה להתחיל לצעוד משם למרות הרגשת הסחרחורת שפתאום נפלה עליה. "תשמור על עצמך, פליקס. להתראות."

פליקס נאנח בכבדות ברגע שהיא התרחקה משם. הוא יכול היה להישבע שהוא שמה יבבה, אבל זה בטח היה רק בדמיון שלו.

שעות לאחר מכן, אחרי שהתחיל להחשיך, פליקס רץ מעל גגות העיר פריז בתור החתול השחור, קצת להתאמן לפני שהיה צריך ללכת לסיור שיהיה לו עם החיפושית ואם הוא היה לגמרי כן עם עצמו, גם להתרחק מהאחוזה המשעממת של אביו. הוא עצר על גג מאפייה שהייתה ליד בית הספר, נהנה ומתענג על ריחות המאכלים שמעולם לא הצליח לטעום, כשהוא שמע את מרינט מדברת בטלפון כשהיא מיבבת. זה היה מוזר. למה היא בוכה בשעה הזאת?

"לא... אני לא בסדר, אבל אני אהיה בסדר בסופו של דבר." היא נאנחה. "הרבה זמן." היא עצרה, מקשיבה למי שהיה בצד השני של הטלפון. "לא... לא, בבקשה אל תדברי על זה איתו. הוא הבהיר את זה שהוא לא רוצה שום דבר ממני ואני אכבד את זה."

החתול השחור הבין לרגע מה קרה. היא דיברה על פליקס, עליו ועל ההתוודות שלה ממוקדם יותר.

מרינט נאנחה והמשיכה כשדמעות בעיניה, "אולי הוא צודק. אולי אני באמת לא מכירה אותו בכלל. אולי פשוט השליתי את עצמי כל הזמן הזה בגלל שחשבתי שהבנתי אותו אפילו רק קצת. הו, איך הייתי יכולה להרוס את זה כל כך? בחיים לא הייתי צריכה להתוודות! ...לפחות אני יודעת מה הוא באמת חושב עליי עכשיו. בחיים לא ראיתי אותו מסתכל עליי ככה, כאילו שאני חלאה, כאילו שאני-" היא נחנקה מהיבבות של עצמה. "כאילו הייתי הדבר הכי גרוע שקרה לו בחיים! כאילו שהוא שונא אותי!"

ליבו של החתול נשמט והוא הרגיש כאילו הוא עצמו נפל אל תוך אמבטיה של מים קפואים. המילים שלו באמת השפיעו עליה עד כדי כך? הוא לא באמת שנא את מרינט. היא הייתה אדם נחמד ולבבי, היא תמיד עזרה לאחרים והייתה כל כך שמחה, אם קצת מפוזרת ומאחרת תמיד. עדיין, אשמה ישבה על ליבו באי נוחות והוא הרגיש מעט מסוחרר, ידיו מעט לחות ודביקות מתחת לתלבושת שלו. חלק ממנו רצה לעזוב כדי שלא יוכל לשמוע את ההמשך של השיחה, אבל חלק יותר עמוק שלו ידע שהוא היה ראוי לעינוי של לשמוע עד כמה הוא פגע בה.

הייתה עצירה נוספת בה מרינט המשיכה לייבב. "לא... אני מוותרת עליו. אולי אפילו אוותר על אהבה בכללי. סוג כזה של כאב לא שווה את זה." היא השתתקה לכמה שניות ואז ענתה, "כן, את צודקת. תודה שבדקת מה שלומי, אליה. את הכי טובה... כן, אני אהיה בקשר... בטח... גם אני אוהבת אותך. ביי."

נדהם, החתול השחור עדיין לא יכול היה לגרום לעצמו לעזוב את המרפסת. כששמע בחטוף (בסדר, כשהאזין בסתר) לשיחה הזאת, גרם לו לרעוד עד שד עצמותיו. מרינט הייתה כנה איתו מקודם. ההתוודות שלה הייתה אמיתית, מהלב. ולא רק שהיה לה אכפת ממנו, אלא היא גם הייתה יכולה לראות מבעד להתנהגות האנטי-חברית שלו שהשתמש בה בתור מגן מהעולם מאז שהיה ילד. עד כמה שיכול היה לזכור, הוא וויתר על לנסות להיות מובן, ומרינט הייתה היחידה שהצליחה לראות את כל הניסיונות שלו.

נחנק על בליעה לא נוחה בגרונו, הוא נענע את ראשו ונעמד. הוא היה צריך להרגיע את הלחצים שלו לפני שהיה נפגש עם החיפושית כדי להצליח לשכנע את עצמו שהפעולות שלו היו לגמרי מוצדקות. הוא לא יכול היה לעצור את הדרך בה הרגיש. הוא לא חיבב את מרינט כמו שהיא כנראה חיבבה אותו. אולי הוא היה צריך להיות יותר אדיב כשדחה אותה, אבל זה לא מי שהוא היה. פליקס לא היה אדם נחמד כמוה. ומרינט התאוששה די מהר. היא הייתה מתגברת על זה. היא הייתה סולחת לו. ובסופו של דבר היא תמצא את האדם שתאהב ושיתאים לה. זה מעולם לא היה נועד להיות.

הוא התעלם מהבור הענק והריק שהיה בבטנו ועם מחשבותיו בראשו, הוא עף משם אל תוך הלילה, התמזג עם החושך, לשם הוא שייך.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"אני מאוהב בך, חיפושית."

החיפושית פתחה את עיניה, בוהה קודם בחתול השחור ולאחר מכן בוורד האדום שהוא החזיק. היא הרגישה דקירות בעורפה, מפחדת משיחה שקיוותה שהיא מעולם לא תצטרך לעשות שוב, או לפחות לא באותו היום.

היא צבטה את אפה ונאנחה בעצב. החתול השחור שוב קיים את ההתוודות התיאטרלית שלו בדיוק כמו בכל שבוע, והפעם לא היה שינוי. היא פשוט לא הייתה מוכנה לזה שוב הלילה.

"חתול, תוכל להפסיק עם הקשקושים היום? אין לי מצב רוח. למען האמת, כמעט לא הגעתי לסיור הלילה." במבט השואל שהיה על פניו, היא הסבירה, "מוקדם יותר היום נדחיתי על ידי הבחור שאני מחבבת ו... הוא לא דחה אותי בעדינות." היא הסתובבה ממנו, מנסה מאוד לאזן את הנשימות שלה ולמצמץ דמעות שזלגו מעיניה פעם נוספת.

החתול לקח צעד קדימה והסתכל על ידה, מצהיר בדרמטיות, "מי יכול היה להיות כל כך נורא כלפייך, מלכתי? הוא בטח חייב להיות עיוור או אידיוט גמור בשביל לדחות בחורה כל כך מיוחדת כמוך."

היא לעגה לו. "הוא בהחלט לא חשב שאני כל כך מיוחדת."

שפתיו של החתול התמתחו לחיוך הצ'שייר המוכר שלו והגיב, "אז זה טוב שאני נמצא כאן, אשיר על השלמות שלך בכל צרפת ואתן לכולם לדעת עד כמה אני מעריץ אותך."

החיפושית נאנחה, מרחיקה את ידה, קולה רועד כשהיא הפסיקה אותו, "חתול, אל. אל תעשה לי את זה. לא היום. לא אחרי מה שקרה לי היום. אתה לא יכול להתחשב ברגשות שלי ולהפסיק להיות שאפתני מדי בנוגע לרגשות שלך?" אחרי עצירה ארוכה היא לקחה נשימה עמוקה והמשיכה, "אתה לא אוהב אותי, חתול. אתה... 'אתה אוהב את מה שאני מייצגת.'"

עיניו של החתול נפתחו לרווחה, הרגשה חזקה של דז'ה וו הופיעה וזה היה יותר מדי בכדי להיות סתם צירוף מקרים.

זה לא יכול להיות... לא, אין סיכוי, פשוט אין סיכוי. אין סיכוי שהגורל יהיה כל כך נורא.

דוחק את המחשבה החודרנית הזאת הצידה, הוא התווכח, "אבל חיפושית, אני כן אוהב אותך! אהבתי אותך מהרגע בו נפגשנו לראשונה!"

החיפושית נתנה לגיחוך קטן להישמט מפיה. "חתול. שנינו יודעים שזה שקר." כמה שניות חלפו והיא הצהירה באופן בוטה, "אני יודעת על הקללה שלך."

פיו של החתול נפתח לרווחה ברגע ששמע על הגילוי שלה, מרגיש משהו דומה לצליפת שוט. היא יודעת, הוא חשב. אבל איך?

"אתה פשוט רצית להשתמש בי. רצית מאז ומתמיד." החיפושית הכריזה בכעס. "טוב, אני לא קונה את זה! אלה שקרים, כל דבר שיוצא לך מהפה הוא שקר! מעולם לא היית כן איתי במערכת היחסים שלנו." היא הסתכלה עליו ודמעות החלו לזלוג." לא אכפת לך ממני בכלל," היא סערה.

מהר מאוד הוא איבד שליטה על השיחה שלהם. נואש, החתול אמר, "את יודעת שזה לא נכון! כן אכפת לי ממך!"

"הו, בבקשה," היא התנגדה במרירות בזמן שדמעותיה זלגו. "אכפת לך רק מעצמך. כל מה שאי פעם רצית ממני היה נשיקה בשביל לבטל את הקללה מהמופלא שלך ואז היית זורק אותי כשלא היית צריך אותי יותר. אם רק היית מבקש ממני, הייתי מבינה, אתה לא חושב שאני ראויה לפחות לזה?" היא עצמה את עיניה בחוזקה, גופה רעד.

החתול הרגיש רעד בגופו והוא הרגיש כאילו עוד שנייה עמד ליפול. למרות שהחיפושית צדקה בהשערה שלה שמערכת היחסים שלהם לא התחילה מרצונות טהורים, הוא באמת התאהב בה עמוקות והאהבה שלו כלפיה הייתה בלתי הפיכה. היא באמת, בכל ליבה חשבה שלא אכפת לו ממנה אחרי כל הזמן הזה?

"חיפושית, את חייבת להאמין לי, זה לא מהשאת חושבת!" הוא התעקש. "את האהבה של החיים שלי! את כל מה שאני צריך בחיים!"

החיפושית התנגדה בחריפות, "אבל מה איתי, חתול? מה לגבי מה שאני צריכה?"

החתול השיב במהרה, "אתן לך את כל מה שתבקשי! כל מה שתרצי יהיה שלך."

חסרת כוח היא השיבה, "אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה יותר." היא גמגמה, "אולי פליקס צדק. אולי אף אחד מאיתנו לא מכיר את השני."

החתול השחור הפך חיוור. לא יכול להיות שזה קורה. כל הזמן הזה, ממש מולו. הנערה שהייתה רחמנית, מתחשבת, מחוכמת, והאדם הכי חשוב בחיים שלו. והוא היה יותר מדי עיוור, הנשמה שלו הייתה מרה מדי בכדי לשים לב אליה. כשחשב על זה עכשיו, לא היה באמת שוני בדרך בה שתיהן התנהגו, אמיצה וגלויה בדיוק כמו החיפושית. אבל לא היה אפשר להגיד אותו הדבר עליו. האישיות החופשייה והתיאטרלית שלו בתור החתול השחור הייתה ההפך הגמור ממה שפליקס היה מתחת למסכה. אין שום דרך שהיא הייתה מגלה שהם אותו אחד. לו, לעומת זאת, לא היה תירוץ. זה היה צריך להיות שקוף. אבל החיפושית צדקה. הוא היה אנוכי. והוא לא היה כנה. לא רק זה, אבל חוסר האכפתיות, היחס הנוראי שלו כלפי מרינט הרס כל סיכוי שהיה לו איתה. היא באמת הייתה מיוחדת כל כך והוא היה פשוט...

אני פשוט אידיוט, הוא הבין.

הכאב נחרט על פניה, היה אפשר לראות את עיניה האדומות והנפוחות למרות שלבשה מסכה, שום דבר מזה לא שייך לשם. היא לא ראויה למשהו אחר מלבד שמחה אבל היא סבלה. בגללו.

הוא לקח נשימה ברגע שהזיכרונות של מקרים שמילים פוגעות היו מופנות אליו עברו בראשו, זיכרונות שלו בתור ילד שהתחבא בארון, מייבב, מקווה נואשות לקבל אפילו כמות קטנה של אהבה ושל חום. עד שבסופו של דבר, שנים רבות עברו ואחרי אלפי שברונות לב ואכזבות, הוא סוף סוף עיבד והתרגל אליהם. ובזמן שההגנה הזאת עזרה לו לשמור על הלב שלו, זה גרם לו להיות חסר אכפתיות ואדיש כלפי אחרים. זה קרה רק לאחרונה בעקבות נדיבות וההשפעה של החיפושית, שפליקס לאט לאט התחיל ללמוד איך להרגיש שוב (אם כי צריך להודות שהוא עדיין לא היה כל כך טוב בזה, כמו שהמצב הנוכחי יכול להעיד עליו).

החיפושית יבבה ולפתע עצרה, כאילו בזה הרגע חלפה מחשבה בראשה. היא הניחה בצד את כל מה שהרגישה, נחישות מילאה את פניה והיא לקחה כמה צעדים קדימה לעבר החתול השחור עד שכמעט נגעו אחד בשנייה. היא הניחה את ידה על חזהו והסתכלה עליו, עיניה עדיין נראות חלולות וחסרות תקווה. ידה האחרת זזה לסנטר שלו, עוצמת את עיניה בזמן שסגרה את המרחק שנשאר ביניהם. 

ברגע שהיא התקרבה אליו, החתול נלחץ. "מ-מה את עושה?!"

"נותנת לך את מה שאתה רוצה," היא אמרה, מכווצת את שפתיה.

הוא משך את ראשו אחורה והיא פתחה את עיניה, חושפת עכשיו מבט נסער. החתול לקח כמה צעדים אחורה, מקווה שיתרחק ממנה מעט, אבל היא צעדה קדימה איתו, לא עוזבת אותו, עד שהוא נתקע בקיר ולא היה לו לאן ללכת. היא הדביקה אותו לקיר בחוזקה, משתמשת בשתי ידיה, מחזיקה אותו מספיק חזק בכדי שתוכל לנשק אותו.

"ח-חיפושית, חכי!" הוא גמגם. "אל תעשי את זה! את לא יכולה!"

כועסת, היא בכתה, "אתה לא רוצה להיות חופשי מהעול של להיות החתול השחור? לעולם לא תצטרך לראות אותי יותר. זה מה שאתה רוצה, לא? את החופש שלך?" היא פלטה. "נשיקה אחת ותוכל להיפטר מכל זה, ואז נוכל להפסיק את המשחק הזה. אתה לא אוהב אותי ואולי לעולם לא אהיה נאהבת כמו שאני רוצה להיות, אבל אני יכולה לשחרר אותך מהקללה הזאת. וממני."

ברגע הזה הוא עשה משהו שהוא לא חשב שיעשה מעולם: הוא דחף אותה הצידה. הוא לא יכול היה לקבל את הנשיקה שלה. לא ככה. זו לא הייתה היא כרגע. היא הייתה פגועה, מתפרצת ומבקשת עזרה באותו הזמן. לא ככה הוא רצה לסיים את עבודתו בתור החתול השחור. זה לא יכול להסתיים ככה.

"חיפושית, תקשיבי לי!" הוא התחנן, מחזיק אותה בכתפיה. "אני לא רוצה את זה ואני יודע שגם את לא רוצה את זה! אני לא יכול להרשות לך לעשות את זה! את יותר מדי חשובה לי בשביל שאתן לך לעשות את זה!"

היא התפתלה באחיזתו. "אני לא מאמינה לך!!" היא צעקה, בקושי מצליחה לראות אותו מבעד לעיניה הדומעות.

לא מאפשר לה ללכת, החתול הגיב בשקט, "אני לא מאשים אותך. אני באמת לא מאשים אותך. אני לא הייתי שותף טוב; אני רימיתי אותך והייתי חסר רגישות כלפייך, ואני בטוח שמישהו אחר יכול היה לעשות את העבודה בתור החתול השחור הרבה יותר טוב ממני. אולי זה לא יפתיע אותך שאני לא כזה בן אדם טוב בחיים האמיתיים. למען האמת, אני ממש ממש נורא." הוא גיחך בחוסר הנאה.

החיפושית הפסיקה להתפתל והסתכלה עליו בבלבול.

החתול המשיך, "אבל אני מאמין שאנחנו ביחד מסיבה כלשהי ואני לא רוצה לוותר. אני אשמח להישאר איתך ולהמשיך להילחם לצידך. אני רוצה להגן עלייך, להרוס כל דבר שיעז לנסות לפגוע בך... אבל אם הדבר הזה הוא אני, אז..." הוא עצם את עיניו בחוזקה. "אם את באמת לא רוצה אותי כאן, אז אני יכול לעזוב. אני יכול לעזוב אותך ואני מבטיח שלא אטריד אותך יותר." הוא הסתכל עליה, מתחנן, עיניו נוצצות. "אבל אם תתני לי להישאר לצידך, אם תסבלי אותי, אז אשאר איתך לנצח. אני מבטיח."

במשך הנאום המהיר שלו, החיפושית בהתה בו, עיניה פתוחות לרווחה בחוסר אמון, אבל ברגע שהוא סיים, היא נשברה.

נכנס להלם ובהייה, חי��ושית מבועתת ומלאת חרטה בכתה מולו, "חתול... הו חתול, אני מצטערת, אני כל כך מצטערת!" היא יבבה, אפילו לא מנסה לגרום לו לעצב. החתול בזהירות משך אותה קרוב אליו, עוטף אותה בזרועותיו. היא רעדה ויבבות כבדות וכואבות סחטו את גופה. הוא אחז אותה, הרגיע אותה, לחש לה, ליטף את ראשה בעדינות, נזהר שציפורניו לא יפגעו בשיערה הרך. הם נשארו ככה במשך הרבה זמן, נצמדים זה לזו כמו חבל הצלה.

שעה לאחר מכן, החיפושית והחתול השחור ישבו על גג זה לצד זו, רגליהם ומתניהם נוגעים. זרוע אחת של החתול עטפה בעדינות את כתפיה והאגודל ליטפה את אחת מזרועותיה, בזמן שהחיפושית הניחה את ראשה על חזהו, מחפשת נוחות. השניים ישבו בדממה נחמדה; הבכי של החיפושית הפסיק לבסוף והיא הייתה מותשת. נשימותיה הואטו והחתול תהה אם היא נרדמה. הוא קיווה בלהט שהרגע הזה ייקח נצח, אבל היו להם לימודים ביום למחרת ולפליקס הייתה התנצלות ארוכה מאוד שהוא היה צריך להתכונן אליה, אז זה היה הזמן להיפרד.

החתול דחף מעט את כתפה של החיפושית והיא התנערה קלות. "את ערה, פחזנית?"

"המממ..." היא נאנחה והתרפקה עליו. "בקושי."

הוא צחקק ומחץ אותה בעדינות. "אני ממש מתחרט על שאני צריך להפריע לך, אבל לצערי הגיע הזמן שניפרד הלילה."

החיפושית כחכחה בגרונה וכרכה את ידיה סביב מותניו בכעס מדומה, שגרם לו לצחוק.

הוא נגע באפה לרגע בשובבות. "את פשוט כל כך מתוקה, פחזנית. אבל לא נוכל לתת לך למרוד ככה. את הולכת הביתה אפילו אם אצטרך לקחת אותך לשם בעצמי." וכשאמר את זה, הוא פתאום נעמד בקפיצה, לוקח אותה בזרועותיו. התנועה הפתאומית גרמה לה לכרוך את זרועותיה סביב צווארו ולצייץ בהפתעה. הוא המשיך בכך שדגדג את צידה ביד שהחזיקה את החלק העליון של גופה.

היא התפתלה מאחיזתו וצחקקה. "בסדר, בסדר, ניצחת, אני אלך הביתה! עכשיו תוריד אותי, אידיוט!"

מצחקק, החתול הוריד אותה לרצפה, למרות שידיו נשארו על מתניה, לא מוכנות לגמרי לשחרר אותה. בדומה אליו, היא שחררה את אחיזתה בצווארו, אבל ידיה התגלשו לחזהו. הוא יכול היה להרגיש את שיערות הידיים שלו סומרות ואת פניו מתחממות, ביחד עם פרפרים שמתעופפים בטירוף בחזה, והוא הודה על שהתלבושת שלו כיסתה את רוב גופו ככה שהיא לא הייתה יכולה לראות את זה.

הוא התרכז יותר והיא אמרה בקושי, "דרך אגב... אני מצטערת שניסיתי לנשק אותך. ואני מצטערת על כל הדברים הנוראיים שאמרתי לך."

החתול ליטף את לחייה ודיבר אליה ברוך, "את לא צריכה להתנצל. לא בפניי. אני יודע שהרגשת הרוסה ממה שקרה לך מקודם. הייתי צריך להתחשב יותר ברגשות שלך, להתנהג בצורה טקטית יותר." הוא קימט את מצחו והמשיך, "הבחור השני... הוא אידיוט. הוא לא ראוי לך. הוא לעולם לא יהיה ראוי לך," הוא אמר בתקיפות. "את יותר מדי טובה בשבילו, יותר מדי טהורה, מתוקה ונדיבה. אין שום תירוץ להתנהגות שלו כלפייך והוא לא ראוי לתשומת הלב שלך, או אפילו למחילה שלך."

החיפושית הסתכלה הצידה ממנו ומשכה בכתפיה. "הוא באמת לא בן אדם רע. למען האמת, אני אפילו לא יכולה לכעוס עליו. יש לו זכות לא להרגיש כלפיי אותו הדבר ולדחות אותי, אפילו אם הוא לא עשה את זה בדרך הנכונה. עכשיו אני פשוט מפחדת לדעת כמה מביך יהיה בבית הספר."

גבותיו של החתול הורמו בהלם וגרונו הרגיש יבש. איך היא יכולה להגן על פליקס אפילו עכשיו? זה היה בגלל שהיא מאוהבת בו והיא יכולה לראות דרכו את מה שהוא באמת מרגיש, או שהיא פשוט נחמדה כלפיו כמו לכל אחד אחר? בגלל שהכיר אותה, הוא חשד שמדובר באפשרות השנייה.

מהסס, הוא בלע את רוקו ולבסוף שאל, "את... את הולכת לדבר איתו על זה?"

היא נאנחה ונענעה את ראשה בשלילה. "נראה שהוא ממש לא מחבב אותי," היא השיבה. "אני לא אדבר איתו אלא אם כן אהיה חייבת, אם נצטרך לעשות ביחד עבודה או משהו."

החתול הזעיף את פניו. זה באמת סיכן את הידידות שהוא לא הבין שהייתה ביניהם.

"אני מצטער," הוא השיב מלא חרטה. "הלוואי והייתי יכול לפצות אותך."

היא חייכה חלושות, למרות שזה היה החיוך הכי עצוב שהוא אי פעם ראה על הפנים היפות שלה. הוא מעולם לא רצה לראות אותה ככה שוב. הוא הרגיש את ההגנה שתמיד הרגיש כשהיה לידה מכה בו, ומיד אחרי נזכר שהוא זה שגרם לה לכל כך הרבה כאב.

היא טפחה על זרועו. "אל תדאג, זו לא אשמתך, דובון שלי. זו לא אשמתך. לא היית יכול לדעת."

הדם של החתול התקרר, הלחץ והשנאה העצמית שהוא סחב על עצמו נבלעו במהרה בכל פעם שהוא חזר על השיחה הזאת בראשו. הוא בחיים לא היה ראוי לה; בחיים לא יהיה ראוי לאהבתה. אבל... בניגוד לזה, הוא עדיין רצה נואשות לקבל הזדמנות נוספת. הזדמנות נוספת לרדוף אחריה, לחזר אחריה כמו שצריך, להתייחס אליה כמו אל המלכה שהיא. רק עוד הזדמנות אחת להתנהג כלפיה אחרת, כמה שיוכל בשביל לפצות על מה שהרס, בכל מקרה. ואולי, רק אולי, בסופו של דבר היא תסלח לו. היה שווה לנסות. היא הייתה שווה את זה.

"אם זה משנה משהו," הוא אמר חלושות, "אני באמת מתכוון לזה. כשאני התוודיתי." הוא חיכך את עורפו והרגיש את פניו נצבעות באדום. "לא אמרתי את זה כמו שהייתי צריך. אני פשוט גרוע בזה. לשתף את הרגשות שלי ולהיות רגיש כלפיי אחרים. אני אשמח לנסות שוב מתישהו, ואשמח לעשות את זה כמו שצריך." הוא מחץ את ידיו זו בזו בלחץ. "את לא צריכה להגיד כלום, אני פשוט..." הוא הסתכל ישירות אליה ואמר בכנות, "פשוט רציתי שתדעי."

החיפושית קרנה בשמחה ולאחר מכן אחזה בלחץ באחת מהקוקיות שלה, מסמיקה וגורמת לנמשים שלה לבלוט. "הממ... אני תוהה אם זה באמת נכון. אם ככה, תודה, חתול. באמת." היא הסתובבה בעדינות ואז המשיכה, "א-אולי יום אחד, אם באמת תרגיש ככה, ואם תוכל להוכיח את זה... אולי נוכל--" היא היססה לכמה רגעים והמשיכה, "טוב... אני לא רוצה לצפות ליותר מדי. אני לא רוצה לצפות ובסוף להתאכזב. וגם אני לא רוצה להכאיב לך; אני אצטרך זמן לוותר על הבחור שאני מאוהבת בו... הרבה זמן." החתול הרגיש שהגוף שלו נחלש ברגע ששמע את המילים האלה פעם נוספת, את המילים ששמע את מרינט אומרת מהמרפסת שלה. "אני באמת אהבתי אותו מאוד." היא הסתכלה עליו והחיוך המוכר שלה הופיע על פניה. "אבל אם אתה מוכן, אז... אני מניחה שנוכל לחכות ולראות מה יקרה."

החתול השחור התקרב והחזיק את ידה, מנשק את אצבעותיה. "אחכה כמה שצריך, מלכתי. הכל בשבילך."

קרדיט ל Eden Daphne (edelet) ב ArchiveOfOurOwn

The Curse of Love - EdenDaphne (edelet) - Miraculous Ladybug [Archive of Our Own]

[litalev]

כשאני אחזור, אדע איפה הייתי

מאפייה של איש אחד

[cookiestrip]

מצאתי את בית הקפה שכיוונתי לשבת בו

"יש פה חניה של אופניים?" שאלתי את הבחורה שישבה על הספסל ומבטה בטלפון

"אני לא יודעת"

"הכל טוב תודה"

החניתי את האופניים וקפצתי למאפייה שם ליד

בעוברי לידה שוב אמרתי

"תקשיבי יש שם מאפייה חבל על הזמן"

היא הגיבה בחיוך

[funniesheb]

קבלתי את האוכל שלהם ראשון דיוקן של אישה צעירה מחייכת

[yula-designs]

Israeli Bakeries at center areas -  Boutique Central

This image is for sale here

photography: Yula Zubritsky

 where? http://www.boutiquecentral.co.il/en/

[itsthebeckyzone]

שקית מאפייה עם מלא פירורים של בורקסים וקוראסונים (כשר פרווה) הצעה ראשונה 10.90 מוכנה להוריד בטווח השקל 90 לא פחות ולא יותר

ומה אם אני אגיד שבני גנץ נגע בשקית הזאת? לא שזה נכון אבל מה אם אני אגיד את זה?

[monteyal]

יום מס 1 - יום שישי

הגענו לשדה התעופה במילאן. בילינו כחמש שעות שוכבים על ספסל בשדה התעופה במילאן. בשעה חמש וחצי בבוקר עלינו על אוטובוס למרכז העיר.

הגענו אחרי כשעה. הכל סגור. בשבע מצאנו מאפייה טובה פתוחה. ישבנו. לקחנו לאטה בטעות ושני קרואסונים מושלמים.

חזרנו על כל החוסרים שלנו. רשימה לא מבוטלת. אוהל, שק"ש לסשה, מעיל טוב, מכנסי גשם, סיר בישול, כובע.

קנינו מעילים ביוניקלואו. עשינו סים קארד ב Tim.

אנחנו כבר רעבים. ערים כמעט ברציפות במשך 27 שעות והשעה היא לפני עשר בבוקר. מקדונלדס היתה הבחירה הטבעית והבטוחה. זול, טעים, משמין ומשביע. בדיוק מה שחיפשנו.

בשעה עשר הגענו לדקטלון. שהציל אותנו. מצאנו אוהל טוב, שקש, סופט של לסשה. וכלי לבישול. עכשיו רק חסר לנו מדריך מסודר של המסלול.

אחרי דקטלון סגרנו מלון ולקחנו אליו טרם ישן ויפה. העיר מתעוררת והיא פתאום מאד יפה, ובעיקר, מאד רחבה. כל מעבר חציה מרגיש כאילו חצינו את כל פלורנטין.

הגענו למלון והתחלנו להרכיב את האוהל על המיטה, לראות שהכל בסדר. לא הצלחנו להכניס מוט אחד אבל כנראה שזה בגלל המקום הצר שהיה לנו להרכיב. מקווים שיסתדר בשטח..

יצאנו מהמלון לארוחת צהריים. אכלנו במסעדה פיצה ארבע גבינות ופסטה בולונז. היה בינוני.

אח"כ הלכנו לסופר שהיה ממש ליד המלון. תמיד כיף. לקחנו לעצמנו בגט עגבניות וגבינות שאיתם נכין את ארוחת הבוקר של שבת.

את שאר הערב בילינו באריזה ומציאת תחבורה לעיר שממנה נצא לטרק - קורמאייר. סשה הזמינה לנו מלון בקורמאייר.

סה"כ הלכנו 6.5 ק"מ בעיר, עם תיקים על הגב.

[traffixblog]

למה קידום בפייסבוק ובאינסטגרם מתאים לעסק שלך?

בעל עסק קטן או בינוני? קידום העסק שלך תלוי באופן ישיר בכמות החשיפה של העסק, ובמילים אחרות, בכמות העוקבים והלייקים שתקבל. 

קידום העסק שלך בפייסבוק ובאינסטגרם הוא כבר מזמן לא גימיק שאפשר לבחור בו ואפשר אולי לוותר עליו. הצורך של עסקים קטנים ובינוניים להגיע לפיד של כמה שיותר אנשים הוא קריטי כמו חמצן לנשימה עבורם.

אם אתה בעל עסק קטן שרוצה לצמוח מהר ולחשוף כמה שיותר לקוחות פוטנציאליים למוצר שלך תוך זמן קצר, אתה צריך להיכנס לרשתות החברתיות ואין לך ברירה אלא להיכנס לשם בכל הכוח. התחרות לא עוצרת לרגע, לא משנה אם אתה מייבא צעצועי ילדים, מלמד שיעורי פסנתר למתחילים או בעל מאפייה, הצלחת העסק שלך תלויה בכמות החשיפה של העסק, וזה תלוי בכמות העוקבים והלייקים שתקבל.

קבל kick start מיידי לעסק שלך

בעולם דינמי כמו שלנו, בו כל שוק שנפתח הופך מיד רווי ותחרותי, היכולת לצמוח מהר כעסק קטן או בינוני ולהצליח להיות רווחי תוך זמן קצר תלויה במיתוג נכון, בנוכחות גבוהה במנועי החיפוש, ולא פחות חשוב – ברייטינג שלך ברשתות החברתיות המובילות. 

הפייסבוק והאינסטגרם הן רשתות מעודדות פרסום, ואף תלויות פרסום. המודל העסקי שלהן, לצד מיליארדי המשמתמשים הקבועים בפלטפורמות הללו, הביאו עמן אולי דברים פחות מוצלחים, אך הן הנגישו את עולם הפרסום גם לעסקים הקטנים. 

כמות גדולה של לייקים לצד כמות גדולה של עוקבים לחשבון העסק שלך, איננה שונה מקניית זמן אוויר של חברות ענק אצל המפרסמים המסורתיים, ההבדל היחידי הוא שהיום גם אתה יכול להרשות לעצמך ולעסק שלך להיחשף מול עשרות אלפי משתמשים ולקבל בוסט מיידי לרושם הראשוני של העסק שלך בעיני הציבור.

להיחשף אל העוקבים של העוקבים שלך

אינסטגרם עובד בצורה כזו שכל לייק שאתה מקבל מעוקב כזה או אחר, חושף את אותו לייק גם לעוקבים של אותו עוקב. כל עוד העוקבים שלך הם עוקבים אמיתיים, לא משנה אם קנית אותם או הגעת אליהם בדרך מסורתית, העוקבים שלהם יחשפו ללייקים של העוקבים שלך. הדחיפה הראשונית שחשבון העסק יקבל כתוצאה מ – קניית לייקים באינסטגרם וקניית עוקבים בפייסבוק, וגם מ – buy views on youtube, במידה ויש לך ערוץ וידאו, משולה לדחיפה ראשונית של סירה ממקום עגינה אל תוך המים. מרגע שהסירה מקבלת את הדחיפה, הים כבר יעשה את שלו.

להרים את רמת האמינות של העסק

זה אולי ישמע אבסורדי, אבל דווקא קנייה של עוקבים ולייקים בפייסבוק ובאינסטגרם יסייע לעסק שלך לצבור אמינות בקרב הלקוחות הפוטנציאליים שלך. ברשתות החברתיות המספרים מדברים, והסינון בראשוני שמבצעים משתמשים הוא לפי כמות העוקבים שלך. קניית עוקבים ולייקים בעצם תעלה את רמת האמינות שלך כעסק, תחשוף לקוחות פוטנציאליים רבים למוצר שלך, ותעמיד אותך בשורה הראשונה לצד המתחרים שלך, כך שתוכל לדלג על הספסלים האחוריים.  

להיות בכל מקום כל הזמן

קידום העסק ברשתות החברתיות צריך להיות אסטרטגיה עסקית של כל בעל עסק קטן או בינוני. עם זאת, אתה ממש לא חייב להיות מומחה לקידום ברשתות חברתיות על מנת לבנות את האסטרטגיה הזו. הגורם המשותף לכל עסק ועסק הוא הצורך להיות בכל פלטפורמה פופולרית, כל הזמן. אם העסק שלך פונה אל קהל בארה"ב למשל, עוקבים בפייסבוק ובאינסטגרם צריכים להיות חלק ממכלול אסטרטגי שכולל גם כניסה אל תוך עולם הטוויטר.

רוצה לחשוף את העסק שלך לכמה שיותר אנשים בזמן קצר? חברה לקידום ברשתות חברתיות תשמח לסייע לך בכל שאלה, התייעצות או בקשה.

The post למה קידום בפייסבוק ובאינסטגרם מתאים לעסק שלך? appeared first on Traffix.

from Traffix https://www.traffix.co/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%a7%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%95%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%a1%d7%98%d7%92%d7%a8%d7%9d/

[ronenamit1988]

תנורים - עזרה

הי חברים

היום יש לי פניה חשובה לעוקבים. איפה אני יכול לקנות תנור אפייה תעשייתי איכותי במחיר טוב? אני עומד בפני פתיחה של מאפייה וקונדיטוריה שתמכור מאפי בוקר, מאפי שמרים, לחמים וכו׳. לטובת העניין, ועל מנת לתפעל את המטבח היטב וכמובן לעמוד בעומס של לקוחות, אני זקוק לשלושה תנורי אפיה איכותיים, בהם ניתן לשלוט בצורה טובה על הטמפרטורה, לכוון לחצאי מעלות, ושיוציאו מאפים לא פחות ממושלמים. מחפש תנור בו החום מתפזר בצורה שווה, ואם אפשרות ניקוי עצמי. אשמח להמלצות איפה כדאי לקנות, וגם למחירים.

[tipsyshades]

I think I can finally say that I really outdid myself with this beautiful bar mitzvah cake. Of course, transforming nature’s bounty into an eye catching centerpiece isn’t the hardest task, but I’m still really pleased with how well this turned out. . . . With a request for vanilla cake, caramel filling, and vanilla buttercream, I took this opportunity to make my first ever Swiss meringue buttercream (with aquafaba of course). . . Looking for special occasion pastries in the Tel Aviv area? Send me a PM, and I’ll make you a customized treat ☺️ . . . . . . #baking #bakingfromscratch #cakedecorating #cakesofinstagram #cakestagram #cakedesign #vegansofig #bakersofinstagram #bakery #pastrychef #pastrylife #veganpastry #whatveganseat #veganbakery #kosher #pareve #barmitzvah #celebration #veganeats #טבעוני #מאפים #מאפייה #קונדיטוריה #עוגות #ברמצווה #חגיגה #עוגהטבעונית #תלאביב (at Tel Aviv, Israel) https://www.instagram.com/p/CCRSHHSJKrI/?igshid=k9t29ci1uf5r

[naaormnl-blog]

מאפייה ירושלים | 055-966-4216 | צרו קשר!

[cookiestrip]

"סליחה איפה יש מאפייה פה באזור?" אני שואל בחור צעיר

"בית קפה.. או..?"

"צריך מאפייה דווקא" החלטתי להתעקש, כי מה שווה משימה אקראית אם לא עונים עליה במדויק

"הממ.. אה יש בפלורנטין ברחוב ויטל"

"מעולה, תודה רבה!"

בחורה נאה מתיישבת בכורסא לידי בבית הקפה מגניב עם וייב יצירתי.

"יש כאן אינטרנט?" היא שואלת

"כן" אני עונה ונותן לה את הפרטים

אני ממשיך לעבוד על המחשב בעוד היא עונה על טלפון.

אני תופס מילים אחדות, וכשהיא מנתקת אני אוזר אומץ ושואל

"את בשיווק?"

"אה ממש לא"

"אה את יוצרת?"

"כן, אני צ'לנית"

"שיננית?"

"מנגנת על צ'לו"

"אה מגניב!"

אני שואל עוד ולומד שהיא עובדת על פרויקט חדש, ואפילו עונה לשאלתי ומסבירה לי שנגנים קלאסיים לא נוטים לנגן ברחוב בגלל האקוסטיקה. אני משתף מה אני עושה בחיים ומציעה חיבור עם ידידה נוספת מוזיקאית. היא שיתפה איתי את הדף שלה והאזנתי לביצועים שלה תוך כדי שהמשכנו לעבוד.

היא שוחחה קצת עם חברה, ואמרה שלום כשקמה ללכת.

[protocolil]

בעל מאפייה ונכסי נדלן נעצר בחשד כי העלים הכנסות משכר דירה ומהעסק

[tipsyshades]

I may have made real pretzels today, and not these pretzel rolls from a few weeks ago, but I think these were the real gems. . . From the beginning of lockdown, there was a flood of posts about how much everyone was baking, and yet, even when faced with the prospects of days spent at home, I had no motivation to bake anything. Until, of course, I suddenly HAD to make pretzel rolls. . . For a first attempt, these were definitely satisfactory, and by that I mean they were finished in days. I think I can still do better recipe-wise, but it’s a challenge I’m willing to take! Even so, the burnished brown crust and soft interior were well appreciated, even if they didn’t quite make it all the way to becoming sandwiches. . . . . . #pretzels #veganbaking #pretzelrolls #pretzel #bread #breadmaking #veganbaker #veganbakery #sandwiches #sandwichesofinstagram #quarantinekitchen #whatveganseat #bakingfromscratch #bakersofinstagram #plantbased #thefeedfeed #goodoldvegan #veganfoodie #veganlunch #vegan_friendly #טבעוני #בייגלה #אפייה #אפייהביתית #לחמניות #לחם #תלאביב #מאפייה (at Tel Aviv, Israel) https://www.instagram.com/p/CAGUK7OJeWU/?igshid=z127cigcbrcu

[naaormnl-blog]

מאפייה ירושלים | 055-966-4216 | התקשרו עכשיו