#נעלים

[digitalzone4u]

קולקציית נעליים לנשים

[johnduell86]

נעלי טבחים

נעלי טבחים מגוון נעלי מטבח מדגמים שונים בניהם נעלי שף, נעלי מטבח בירקנשטוק, נעלי נגד החלקה, נעלי מטבח לעמידה ממושכת, ועוד נעלים איכותיות ונכוחות

[angelanora3]

נעלי טבחים

נעלי טבחים מגוון נעלי מטבח מדגמים שונים בניהם נעלי שף, נעלי מטבח בירקנשטוק, נעלי נגד החלקה, נעלי מטבח לעמידה ממושכת, ועוד נעלים איכותיות ונכוחותנעלי טבחים

[rabash-maamarim]

לעולם ימכור אדם קורות ביתו

תשמ"ד - מאמר ט' 1984 - מאמר 9

"אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" (שבת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.

ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון "מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.

בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.

נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת מרגלים.

ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה".

כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג ולהרגיש את הטוב והעונג.

ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".

והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.

אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה".

וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת חברים. שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.

וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג כרגיל, כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג לטובת הזולת.

אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", שמרגל אחר החברים, לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.

ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא רוצה להפטר ממנו.

ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על בסיס של אהבה עצמית. לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.

ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם.

ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.

וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.

ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.

ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.

ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.

אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום.

[citystock]

סטוק למכירה,

סטוק קטן הכולל:

40 זוגות נעלים

12 מדפים

5 אהילים

נמכר כסטוק לפי 1500 שח על כל המלאי!!.

פרטים בסיטי סטוק

https://stocking.co.il/product/%d7%a1%d7%98%d7%95%d7%a7-%d7%a0%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9d

[vlad-newreality]

ככל שהאדם מתפתח הוא משתוקק להיות יותר חזק, לרכוש יכולת לנהל, להבין, לדעת, לשלוט. השתוקקות זו נובעת מכך שמתגלים בחייו הרבה ספקות ושאלות: מי אני, מה אני, מה יקרה מחר, מה בעוד רגע. האדם מתבונן בכוחות שפועלים בעולם, ושואל את עצמו: מאיפה הם פתאום מתגלים, לאן הם נעלמים. ומה לגבי כדור הארץ, הבית הקטן שלנו בתוך יקום שחור, ענק, אינסופי. תהיות רבות עולות באדם, שאלות גדולות ומהותיות.

הטבע נתן לאדם את היכולת לפנטז, כדי שיוכל להתקדם לחיים שונים מאלה שבהם הוא נמצא. האדם מפנטז על עולם אחר, על עצמו בצורה אחרת, ובכך כאילו כותב את התסריט של מה שהוא רוצה שיקרה.

בסיפורי הפנטזיה מככבים כוחות-על. על פי חכמת הקבלה, האדם אכן יכול להתקשר לכוחות עליונים ולבנות לעצמו בעזרתם מציאות חדשה. לא רק באגדות ובסיפורים, אלא בחיים הממשיים. לשם כך, האדם צריך להכיר את התסריט שהטבע הכין עבורו.

במה מדובר? במערכת הטבע מוגדר מצב אידיאלי שאליו הכול נמשך. חכמת הקבלה נותנת לאדם אפשרות לנהל את עצמו ואת עולמו, כדי להגיע לאותו מצב מושלם בדרך הקצרה והנעימה ביותר. היא מלמדת איך להזמין מהטבע כוחות שיפעלו עליו, שישנו אותו, שיטפלו בו ויקדמו אותו למצב המושלם.

הכוח הכללי של הטבע נקרא בקבלה בורא או אלוהים. כוח אחד, עליון, שכולל בתוכו את כוחות הטבע הפרטיים ומנהל הכול. אנחנו נמצאים תחתיו, או שאפשר לומר, בתוכו. התפתחות מהותית פירושה התאמה שלנו אליו.

בהקשר הזה, היכולת לפנטז ולדמיין נדרשת כדי לתאר לעצמנו מהו המצב הבא שבו רצוי שנהיה, כלומר איזה שינוי בתכונות שלנו צריך להתרחש, כדי שנתאים את עצמנו יותר ויותר לאותו כוח עליון. על ידי זה נבין ונרגיש אותו יותר, ניכנס איתו להתקשרות הדדית, ובהתאם לכך נקבל יכולת להשתתף בניהול הסרט של חיינו.

כדי לרכוש כוחות-על ולהיות כל-יכול, על האדם לעלות לדרגת הכוח העליון. לשם כך, הוא נדרש להתקדם מהמצב הטבעי שבו הרצונות שמתעוררים בו מנהלים אותו, למצב שבו יוכל הוא לנהל אותם. להחליט בעצמו מה רצונו לעשות, ושהחלטתו תהיה חופשית מהנטייה האגואיסטית שטבועה בו. זהו הדבר המהותי שצריך להשתנות באדם, והוא כולל רכישה של טבע חדש, אלטרואיסטי.

בתהליך התפתחות כזה האדם הופך להיות גיבור-על, כמו אלוהים, כלומר "יודע טוב ורע". הוא מקבל שכל ורגש נעלים, לומד להכיר לעומק את שני כוחות היסוד שמהם בנוי כל הטבע, ומבין איך להשתמש בשניהם בכל מצב ומצב בצורה פנטסטית, פשוט נפלאה!

[rabash-maamarey-hachevra]

לעולם ימכור אדם קורות ביתו

תשמ"ד - מאמר ט' 1984 - מאמר 9

"אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" (שבת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.

ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון "מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.

בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.

נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת מרגלים.

ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה".

כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג ולהרגיש את הטוב והעונג.

ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".

והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.

אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה".

וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת חברים. שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.

וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג כרגיל, כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג לטובת הזולת.

אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", שמרגל אחר החברים, לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.

ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא רוצה להפטר ממנו.

ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על בסיס של אהבה עצמית. לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.

ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם.

ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.

וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.

ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.

ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.

ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.

אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום

[myprism]

תפסיקו להיות מתנשאים נעלים ומעצבנים. אתם אולי טובים בדברים שאתה עושים אבל לא טובים יותר מכל אחד אחר בעולם הזה.

[bigood3]

💢רק פה💢 נעלים מעוצבות לתינוקות מחיר 4.77 ש״ח \ $1.37 לרכישה לחצו על הקישור ⬇️ https://s.click.aliexpress.com/e/_EyMsCCB

[yeledshop3]

נעלים מעוצבות לתינוקות 🔷 מבחר שונה של צבעים לבחירתכם, מידות 6-18 חודשים 🔷 נוחות ואיכותיות (פידבקים טובים מאוד) מחיר 4.80 ש״ח \ $1.37 ⚡️ למידע נוסף ולרכישה 👇 https://s.click.aliexpress.com/e/_EQavPUB

[htofashion2090]

בבגדי נשים תמצאי גם נעלים, אקססוריז ודברי טיפוח! , בגדי נשים

[letaot-ze-magniv]

חשבתם פעם איך זה להיות חברה שלי ולקבל פעם בכמה זמן נאומים על סדרה או סרט או פודקאסט ששנינו אוהבים. אני כן. היא שולחת לי קטעים מצחיקים מספרים שלא קראתי ועדכונים לגבי משחקי מחשב. זה דומה.

קשרים כאלה הם נעלים. שיחות חולין מוזמנות ללכת לעזאזל אם זאת לא פריקה רגשית או הסבר מפורט של הטיימליין של פנאפ לא אכפת לי מזה.

(ולא היא לא בת זוג שלי מסיבות ברורות אני מרגיש צורך להבהיר את זה כי אני אגיד ״חברה שלי״ ואנשים יהיו כזה ״לטאותתת יש לך חברההה???״ לא א. אני כנראה לא נמשך לנשים ב. קשרים חבריים נטו הם דבר ואני מסרב לקרוא לחברים שלי ידידים. אם יהיה לי בן זוג אני אכתוב בן זוג.)

[rabash-maamarim]

לעולם ימכור אדם קורות ביתו

תשמ"ד - מאמר ט' 1984 - מאמר 9

"אמר רבי יהודה, אמר רב, לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו" (��בת קכ"ט). ויש להבין, מהו הדיוק "קורות ביתו", ומהי החשיבות של מנעלים, עד כדי כך שכדאי למכור קורות ביתו בשביל זה, היינו בכדי שתהיה לו היכולת לקחת נעלים לרגליו.

ויש לפרש את זה על דרך העבודה. הנה "קורות ביתו" הוא מלשון "מקרה", היינו כל מה שעבר על אדם בביתו. היות שהאדם מובן לנו בשתי הבחנות: בידע, היינו בשכל, ובהרגשה, זאת אומרת, מה שהאדם מרגיש בלבו, אם טוב לו או חס ושלום להיפך. והנה המקרים האלו, שעוברים על האדם, מעוררים לו שאלות בחיי יום יום. וזה נוהג בין אדם למקום, וכמו כן בין אדם לחבירו.

בין אדם למקום. היינו, שיש לו טענות להבורא, מדוע הוא לא ממלא לו כל צרכיו. זאת אומרת, מה שהאדם חושב שחסר לו, הבורא צריך למלאות לו. מטעם הכלל, שמדרך הטוב להטיב. ולפעמים יש לו טענות, כאילו הוא מרגיש להיפך, שמצבו הוא תמיד ברע ביחס לאחרים, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממה שיש לו.

נמצא, שהוא בבחינת מרגלים, שמדברים על ההנהגה העליונה חס ושלום, מסיבת שהוא לא מרגיש את הטוב והעונג בהחיים שלו, וקשה לו לומר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". נמצא, שהוא אז בבחינת מרגלים.

ועל זה אמרו חז"ל (ברכות, נ"ד) "חייב אדם לברך על הרע כשם שמברך על הטובה".

כי הבסיס של היהדות בנוי על האמונה למעלה מהדעת. היינו, שלא להסתמך על מה שהשכל מחייב אותו לחשוב, ולדבר, ולעשות, אלא להאמין בהשגחה עליונה, שהיא בבחינת טוב ומטיב. שדוקא ע"י זה שמצדיק את ההשגחה עליונה, הוא זוכה אח"כ להשיג ולהרגיש את הטוב והעונג.

ובעל הסולם זצ"ל אמר משל, על מה שיש לאדם טענות ותביעות להבורא, שהוא לא עונה לו על משאלותיו. שזה דומה לאדם, שהולך עם ילד קטן ברחוב, והילד בוכה בבכיות איומות. וכל אנשים שברחוב מסתכלים על האב, איזה מן אכזריות נמצאת באדם זה, שהוא יכול לשמוע בקול בכיותיו ואינו שם לב לכל זה. לאנשים ברחוב הילד מעורר רחמים עם בכיותיו, ולאדם הזה, שהוא אביו, אינו כך. הלא יש כלל, "כרחם אב על בנים".

והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.

אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתינו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה".

וכמו כן אותו ענין נוהג בין אדם לחבירו. היינו כנ"ל, ש"ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו". זאת אומרת, שאדם צריך למכור "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר לאהבת חברים. שיש לאדם שאלות וטענות על חבירו, היות שהוא עובד במסירות לאהבת חברים, ואין הוא רואה שום תגובה מצד החברים, שיעזרו לו משהו, וכולם מתנהגים עמו לא לפי הבנתו, שצריך להיות באהבת חברים. דהיינו, שכל אחד ידבר עם חבירו בצורה המכובדת ביותר, כמו שנהוג בין אנשים מכובדים.

וכמו כן במעשה, הוא לא רואה שום פעולה מצד החברים, שיהיה לו על מה להסתכל, שיש כאן ענין של אהבת חברים, אלא הכל מתנהג כרגיל, כמו בין סתם אנשים, שעוד לא היה להם ענין להתאסף ולהחליט, שצריכים לעשות חברה, שתהיה בהם אהבת חברים, שכל אחד ידאוג לטובת הזולת.

אם כן, הוא רואה עכשיו, שאין על מי להסתכל, שמי שהוא יעסוק באהבת חברים. והיות שהוא מרגיש, שהוא היחידי שהולך בדרך הישר, ועל כולם הוא מסתכל בעין של לעג וקלס, וזה נקרא "מרגלים", שמרגל אחר החברים, לראות אם מתנהגים כסדר נגדו באהבת הזולת. היות שכל הזמן הוא שומע, שהחברים דורשים כל היום, שעיקר הוא אהבת הזולת. והוא רוצה באמת לראות, אם זה תוכו כברו.

ואז הוא רואה, שהכל הוא משפה ולחוץ. ואפילו בדיבורו הוא רואה, שאין שם שום אהבת הזולת, שזה דבר הכי קטן באהבת הזולת. דהיינו שאם הוא שואל ממנו איזה דבר, הוא עונה לו כלאחר יד, בלי תשומת לב, לא כדרך שעונים לחבר, אלא הכל בקרירות, כאילו הוא רוצה להפטר ממנו.

ואל תשאלו אותי, אם אני חושב על אהבת הזולת, מדוע אני עושה בקורת, אם החבר שלי אוהב אותי, כאילו אהבת חברים נתייסדה על בסיס של אהבה עצמית. לכן אני רוצה לראות, מה הרויח אהבה עצמית שלי מכל העסק הזה. לא כך הוא מחשבותי. אלא אני באמת רוצה באהבת הזולת.

ולכן הייתי מעונין בחברה זו שנתייסדה, בכדי שאני אראה, שכל אחד ואחד עוסק באהבת הזולת, שע"י זה כח הקטן שלי, שיש לי באהבת הזולת, יתרבה ויתגדל ע"י זה, ויהיה לי כח לעבוד באהבת הזולת, בכח יותר גדול מכפי שיש לי מכח עצמי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם.

ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הנצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה.

וזה דומה כמו שאמר פעם בעל הסולם זצ"ל, ששאל, מה זה ענין כריתת ברית בין שני חברים, כמו שמצינו בתורה (וירא, שישי) "ויקח אברהם צאן ובקר, ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית". ושאל, אם שניהם אוהבים זה לזה, ובטח אז שניהם עושים טובות זה לזה, ומובן מאליו, בזמן שאין האהבה נמצאת ביניהם, שמשום איזו סיבה שהיא האהבה נחלשה, בטח שאין הם עושים טובות זו לזו. אם כן מה מועיל את הכריתת ברית ביניהם.

ותירוץ, שהברית מה שהם עושים, אין זה על עכשיו, משום שעכשיו, בזמן שהאהבה מורגשת ביניהם, אין צורך לכריתת ברית. אלא הכריתת ברית נעשתה בכוונה תחילה על העתיד לבוא. היינו לאחר זמן, יכול להיות שהם לא ירגישו את האהבה כמו עכשיו, שגם אז יקיימו ביניהם היחסים כמקדם. ועל זה באה הכריתת ברית.

ולעינינו גם כן, הגם שעכשיו לא מרגישים את האהבה, כמו שהיתה בעת התיסדות החברה, מכל מקום כל אחד צריך להתגבר על דעתו וללכת למעלה מהדעת. ואז ע"י זה יתוקן הכל. וכל אחד ידון את חבירו לכף זכות.

ובזה נבין את דברי חז"ל, מה שאמרו "לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעליו לרגליו". "מנעליו" הוא מלשון "נעילת דלת", שפירושו "סגירה". שהאדם, לאחר שריגל את חברו, ש"ריגל" הוא מלשון "רגלים", שימכור אדם "קורות ביתו", היינו כל המקרים שעבר על ביתו בקשר בין אדם לחבירו, היינו שיש לו מרגלים, שאומרים לו דיבה רעה על החברים.

אז "ימכור הכל". זאת אומרת, שיוציא את כל המקרים, מה שהרגליו הביאו לו, ויקח במקום זה "מנעליו לרגלו". שהכוונה היא, שיסגור את כל המרגלים, כאילו אינם עוד בארץ. וכל השאלות ותביעות שיש עליהם, יסגור אותם. ואז הכל על מקומו יבוא בשלום.

[citystock]

סטוק למכירה,

סטוק מותגים של נעלי ילדים,

מלאי חדש ואיכותי סוג א׳ מקורי!

מותגי לי קופר ואש פפיס,

נעלים במידות לילדים במגוון דגמים,

נךנמכר ישירות מבעל הסטוק ללא תיווך,

חייב להימכר לשטחים בלבד!

נמכר לפי 17 ש״ח לזוג.

פרטים בסיטי סטוק

https://citystocking.co.il/product/סטוק-נעלי-מותגים-לילדים

[vlad-newreality]

קשיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים. אולי היינו שמחים לוותר עליהם, אבל העניין הוא שאותנו לא שואלים. איך מתגברים, איפה מוצאים כוחות, לשם מה בכלל נועדו הקשיים?

בשונה מגישות פסיכולוגיות או דתיות, חכמת הקבלה מלמדת שהעניין הוא לא להתגבר על הקשיים שמתגלים, אלא ללמוד להתגבר על עצמי. במה מדובר? דרך כל הקשיים שאני מרגיש בחיים, אני צריך להשתדל לאתר את המקור שלהם, כוח אחד, יחיד ומיוחד, שיוצר את כל מקרי החיים.

מה טיבו של הכוח הזה? זהו הכוח הכללי שפועל במערכת הטבע, בכללות המציאות. כל הכוחות הפרטיים כלולים בו. הוא זה שבונה את המציאות ומחזיק אותה, מנהל ומפתח את כל הפרטים שבה. כוח עליון. בורא. כך קוראים לו אלה שגילו אותו. איך הוא מפתח אותנו? דרך זה שהוא נותן לכל אחד מאתנו ולכולנו גם יחד כל מיני קשיים. המטרה היא שדרכם נתקשר אליו. ברגע שנרצה בכך, נגלה שכל קושי וקושי הופך לחוט קשר עם הבורא.

צרות ובעיות נופלות עליי משני כיוונים, מהסביבה שלי או מתוכי פנימה. אירועים שקורים לי עם אחרים, או רגשות ומצבים פנימיים. אם רצוני להתקדם בחיים, עליי להכיר בכך שגם מאחוריי וגם מאחורי הסביבה שלי פועל כוח אחד. הוא זה שבונה אותי ואת הסביבה בצורה כזו אחרת, מארגן את כל המאורעות הקשים. כך הוא מכין אותי לחיים יותר נעלים.

החיים שלנו די קצרים, כשמתבוננים עליהם ממבט-על, אבל יש לנו אפשרות להתעלות במהלכם מעל מגבלות הזמן, התנועה והמקום, להתחבר אל השלמות הנצחית. הדבר תלוי רק בזה שנשיג כוח עליון. אם למרות כל הבעיות שהוא מביא לנו נשתדל להחזיק את עצמנו בקשר איתו, לקבוע בכל כוחנו שזה בא ממנו ואין עוד מלבדו, שרק הוא מטפל בנו ורוצה להעלות אותנו לדרגה גבוהה יותר של קיום רוחני, אז הקשיים יהפכו לקשרים. אפשרויות לגלות אותו, לאחוז בו ולהמשיך יחד עימו אל חיים חדשים. לא אחרי המוות, כמו שמבטיחים בדתות שונות לאנשים תמורת מעשים כאלה ואחרים, אלא כאן ועכשיו. על כך אמרו החכמים: "עולמך תראה בחייך".

אחיזה בכוח עליון פירושה שאני מקבל כוחות חיוביים כמו שלו, במקום הכוח האגואיסטי השלילי שטבוע בי מלידה. שדרוג כזה לטבע האדם מתבצע בתוך קבוצה שלומדת קבלה מכתבי המקור של המקובלים הגדולים, בהדרכתו של מורה דרך מוסמך. העבודה המשותפת עם עוד אנשים שרוצים לגלות את הבורא בונה לקבוצה מעין מתאם, שמאפשר לה לחדור דרך המעטפת החיצונה של החיים אל אותו כוח נעלם שמסובב הכול.

בשורה תחתונה, כל הבעיות בחיים באות רק כדי לקדם אותנו להכרה בכך שאנו חיים כדי לגלות את הבורא, מתוך השוואת תכונותינו לתכונות הנעלות שלו. התגברות אמיתית היא על הטבע האגואיסטי שלנו, שמסתיר מאיתנו את "הטוב המוחלט". השיטה לעשות זאת נלמדת בחכמת הקבלה, ולכן היא נחשבת לחכמת האמת, החכמה איך לקבל מהחיים את הכי טוב שרק אפשר.

"בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, מסביר זאת בהרחבה ב"הקדמה לספר הזוהר", וגם מביא משל מטלטל על קשיים בחיים והכרה חדשה: "אותה התולעת שנולדה תוך הצנון, היא יושבת שם וחושבת שכל עולמו של הבורא, הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמידת הצנון שהיא נולדה בו. אבל, ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת: אני חשבתי, שכל העולם הוא, כמידת הצנון שנולדתי בו, ועתה אני רואה לפניי עולם גדול, נאור, אדיר, ויפה להפליא".

[levtov1]

רוחניות זה לא חושך https://youtu.be/SyXAcI2OF0g #רוחניות זה לא #חושך, למרות שיש בה מצבי חושך. האדם לא יודע בדיוק איפה הוא נמצא, איך לסדר את עצמו כלפי #העליון. הכל חושך, אבל שמובן לו, שמברך אותו כמו את #האור. לכן הוא משתוקק למצבי החושך, כי מהם הוא יכול להתחיל עבודה חדשה. מתוך החשיכה הוא מבין מה נדרש ממנו, מה רוצים ממנו. בחושך יש לו הרבה #הבחנות. האור לא יכול להיות בלי חושך, אחרת לא נראה את האור. לכן המצבים חייבים להיות מנוגדים, בקונטרסטיות בין חושך לאור, בכל מיני צורות. חושך זה לא ניתוק סופי, אלא הוא #לאט_לאט מלמד אותנו, שהניתוקים מכינים אותנו להבחנות חדשות באור, לברר מצבים חדשים יותר נעלים, יותר ברורים. וכך #היחס שלנו לחושך, לניתוק, לבלבול, נעשה #אחר. #האדם שמח שנכנס למצבים האלה, כי הם מביאים אותו ל#השגה חדשה, ל#הרגשה חדשה, ל#בירורים חדשים. לכן הוא מייצב את עצמו ב#קו_אמצעי, ומברך על ה#רע כמו על ה#טוב. כי כל דבר ודבר שמגיע לנו בדרך, יש לו מקום, ואסור למחוק אותו, אלא רק ללכת #קדימה מעליו. #מצביםרוחניים #מצב_רוחני #מודעות #חכמתהחיבור #ישראל #הרבמיכאללייטמן #יעלליאור #ואהבתלרעךכמוך #חיבור #אהבה #יחס #חיים #תפקידעםישראל https://www.instagram.com/p/CSRagA8qkQV/?utm_medium=tumblr