#פוסט התמוטטות זה מובא לכם בחסות הדיכאון והחרדה של אשכולית!

[eshcolit-sgula]

יש בי המון רגשות ומחשבות ודברים שמפריעים לי אבל אין לי עם מי לדבר על כל הדברים האלה כי כל האנשים בחיים שלי הם חלק מהבעיה אז אני כותבת פוסט התמוטטות בטאמבלר. זה מפוצץ במידע אישי שלא ממש דיברתי עליו עד עכשיו אבל זין. מוזמנים לעבור הלאה, לא יהיה קיפ רידינג כי אני בטלפון ופאק יו

בקיצור אני מסיימת תיכון עכשיו שזה נהדר ומפחיד ומזעזע אבל סוף פאקינג סוף ויש לי יותר מידי מחשבות על הנושא כי מצד אחד אני כל כך צריכה לפתוח דף חדש במקום שאף אחד לא מכיר אותי ואני לא צריכה להתנהג בצורה מסויימת כי בכיתה ז התנהגתי ככה ואני פוחדת שלא יאהבו אותי כי השתניתי. וגם יהיה נחמד לפגוש אנשים שלא מכירים את ההורים שלי ולא אכפת לי להיות מחוץ לארון איתם ולא צריך להיות טקס יציאה בשבילם™ כי קצת נמאס לי מזה. מצד שני אני ממש לא רוצה לסיים תיכון כי יש לי מלא דברים שאני אוהבת בלוז שלי ופתאום כולם ייעלמו וכל האנשים בחיים שלי ייעלמו ופתאום ישארו לי שלושה חברים וחצי ואני אאבד קשר עם כל כך הרבה אנשים שחשובים לי היום אבל בטח שנה מהיום אני אשכח אותם לגמרי כי בלי המסגרת המשותפת לא ישאר לנו כלום וזה ממש חבל כי באמת פגשתי אנשים מקסימים בחיי. פגשתי גם שפע של חארות אבל אני אגיע לזה אחר כך. בקיצור אני ממש ממש לא יודעת איך להרגיש לגבי הסיום אז אני פשוט מרגישה הכל בתור דיפולט כי ככה אני עובדת, אני לא מרגישה דברים אני מעבדת אותם במוח ומעבירה אותם ללב ובדרך כלל הוא לא מצליח להתמודד עם הרוב אז הוא מחזיר את זה למוח שכבר די אבוד אם לומר את האמת.

טוב דבר הבא נמאס לי שאנשים לא מכבדים את הזמן והמאמצים והבקשות שלי. פשוט נמאס לי מזה שאנשים פשוט כזה "טוב היא ילדה טובה הדפוק אותה קצת ולא יהיה לה אכפת" אבל אכפת לי מאוד וזה כבר ממש מציק לי אבל אין הרבה טעם לעשות עם זה משהו כי כבר סוף יב ועוד חודש חודשיים שום דבר לא משנה והייתי צריכה לעשות את זה בשלב מוקדם יותר כמו שההורים שלי אמרו עליי מאחורי הגב והגדירו את זה הכישלון הכי גדול שלהם כהורים (כן זה קרה ואני לא מצליחה להסתכל להם בעיניים מאז). בקיצור כל פעם כשאני באיזשהי עמדת כוח אף אחד לא שם זין ולא מתחשב בצרכים שלי ובלוז שלי ובתכלס לאף אחד לא אכפת משום דבר חוץ מעצמם וזה כל כך מעצבן כבררררר

זה הכי בא לידי ביטוי בצופים ואני יודעת שלא אמרתי שאני בצופים פה בקטע של פרטיות אבל יאללה אני לקראת הסוף וזין שלי אז תדעו עכשיו. אז אני מרכזת בצופים ואף אחד בצוות שלי לא שם עליי זין וקבעו אירוע ממש גדול וחשוב ביום הולדת שלי (אגב זה יום ראשון הקרוב ווהו) וזה גם אומר שאני צריכה לוותר או ללכת מוקדם מאירוע שכבתי כזה שממש חשוב לי להיות בו ומי שקבעה את זה ידעה מראש שאני לא אוכל להגיע וקבעה בכל זאת כי היא עושה מה שבא לה ואם אני מעזה להתלונן היא יוצאת עליי מול כולם ועוד יותר מורידה מהמעמד שלי וזה כבר בלתי נסבל כי היא עשתה את זה מלא פעמים בעבר ולא אחד לא היה אכפת וכשדיברתי על זה עם המרכזת הבוגרת שהיא החיים אבל אין לה הרבה כריזמה היא אמרה שאין מה לעשות ואני צריכה להתמודד כי זה התחום שלה ולא התחום שלי וזה קצת אמירה מעצבנת כי אנחנו אמורים להיות צוות ולא חבורת אנשים נפרדים שעושים מה שבזין שלהם (התחלנו לקלל יותר יופי)

כל העניין הזה אומר שאני אבלה את היום הולדת שלי באוטובוסים כי גם לא נגמר לי המלווה עד הסופש הבא וההורים שלי עסוקים במשהו של אח שלי והם אומרים לי לוותר על הדבר של הצופים בשביל הדברים האחרים ואני לא רוצה לוותר כי כל דבר הוא פעם אחרונה וגם שנה שעברה פספסתי מלא דברים וזה ממש חסר לי נטו בשביל החניכים כי הם מושלמים בניגוד לשכבג המסריח שלנו שלא מעריך את הכמות שעות ודמעות שאני מבזבזת בשבילם וכוסאמא שלהם מיציתייייייי

עוד בנושא הצופים התנדבתי להדריך באיזה קורס כי ממש חשוב לי מבחינה ערכית וגם כי לא הלכתי שנה שעברה וזה חסר לי, אז ביקשתי לעבוד לבד ולא רק ששמו אותי בזוג, שמו אותי עם אידיוט משבט שאני שונאת שלפי חברה שמכירה אותו הוא גם יצור וטיפש ויהיה לי ממש קשה להתמודד איתו. התלוננתי לכל מי שצריך ואין מה לעשות עם זה שזה ממש מבאס ואני פשוט יודעת שאני אדפק מזה. לא יודעת אפילו באיזו צורה אבל אני אסבול מכל שניה ואתחרט שהלכתי כי אני מוותרת על מלא דברים בשביל החרא הזה ושוב לאף אחד זה לא מעניין את הביצה

נקסט אני סופר בודדה כבר הרבה זמן אבל עכשיו זה כבר ממש מפריע לי לתפקוד. כן יש לי חברים ואני מכירה את כל העולם ואחותו אבל פתאום בזמן האחרון כל החברים שלי חווים דברים ממש משמחים וטובים ואני ממש מממש מאושרת בשבילם כי מגיע להם והם אנשים טובים אבל אני ממש מקנאה ואני גם רוצה להיות מאושרת כמוהם. נגיד מתוך ה20 חברים הכי טובים שלי לפחות 10 במערכות יחסים עכשיו עם כל מיני אנשים או עם חברים אחרים מהרשימה וזה הפך לנושאי שיחה היחידים שלי עם אנשים, מי יוצא עם מי וכמה זמן ואיך הולך לזוגות הקיימים וכמה הם חמודים ביחד ומספרים לי שיכורים שהם לגמרי מאוהבים ואני גם רוצה את זההההה אני גם רוצה שיהיה לי מישהם שיאהבו אותי ואני לא אהיה להם נטל ולא סתם החברה החופרת הגלגל שלישי. כולם מקבלים בני ובנות זוג מתוקים שאוהבים להיות איתם ומה אני מקבלת? אקסית כלבה שקרנית ששיחקה לי עם הלב וברגעים אלו עושה את אותו דבר למישהו מהשכבה. כאילו מה למה לי לא מגיע? למה לי מנסים לשדך אנשים ותוך כמה דקות כבר אומרים לי לא? מה הבעיה איתי? אני כל כך נוראית?? ואני באמת מפרגנת ושמחה בשמחת הזוגות כי אני אוהבת שחברים שלי שמחים אבל אני כל כך רוצה גםםםםםם אני כל הזמן מרגישה שאני נופלת עם הבעיות שלי על אנשים עם בעיות משלהם או שיש להם מישהו אחר שנופל עליהם עם בעיות אחרות ופתאום אני לא מרגישה בנוח לדבר על זה עם חברים אמיתיים אלא כותבת פוסט ציבורי בטאמבלר, חצי מקווה שאף אחד לא יקרא. בקיצור, הלוואי.

טוב נושא הבא קצת יותר נחמד וחמוד וזה עדכון לגבי המשימה שלי לצאת מהארון בפני עוד אנשים בחיי. בחמישי האחרון הייתי במסיבה וברגע של שכרות סיפרתי לחברה שלי שממש פחדתי לספר לה והיא היא הייתה ממש מעולה לגבי זה וממש התרגשה ועל הדרך גם תיקנו את הבעיות אמון שמסתבר שהיו לנו אז שתי ציפורים במכה אחת. התכנון הוא עד הסופש לספר לעוד שתי חברות קרובות כדי להשלים את הסט של החבורה המרכזית שלי ואז סוף סוף אני אוכל לדבר על המיניות שלי בלי כל הזמן להסתכל לצדדים בפחד שמישהו שלא אמורה לשמוע דברים נמצאת באזור, וסוף סוף אני אהיה (חלקית) חופשיה!!!!! בנוסף אני רוצה לספר לעוד שתי חברות טובות, לאחת כי היא יוצאת עם חבר אחר שלי ואני לא יודעת כמה זמן הוא יצליח להסתיר ממנה ואני רוצה שהיא תשמע את זה ממני, וחברה שניה כי היא א. גאווה במועצת תלמידים בבית ספר ואני רוצה לספר לה מלא זמן אבל לא יצא אז יש לי קןנטקסט להשתמש בו. וויש מי לאק

אה וגם כמעט שכחתי אני דופקת חברות שלי ובוגדת באמון שלהן ברגעים אלו ממש, אז למה שהן ירצו לשמור על קשר איתי אחרי התיכון? אנחנו עושות עבודה ביחד כבר איזה חצי שנה ובמקור בכלל לא הייתי אמורה להיות איתן בקבוצה והתחננתי אליהן שיכניסו אותי כדי שאני לא אתקע עם אנשים דפוקים ואז בקושי עזרתי בלעשות את העבודה כי ממש לא היה לי זמן לזה ואיכשהו זה תמיד הגיע לתחתית הרשימה ואני דפוקה ומגעילה ואני יודעת את וזה ואני לא מאשימה אותן שהן כועסות עליי כי אני כועסת על עצמי והחברה הכי טובה שלי שכן בקבוצה אמרה לי שהן ממש עצבניות עליי כי באמת נטשתי אותן לגמרי בעבודה של 60 עמודים וכתבתי במצטבר שני עמודים במקרה הטוב. אבל אני מכירה את החברות האלה ואני יודעת טוב מאוד שהן ישארו עם הכעס הזה ולא יגידו לי כלום חוץ מכזה slap on the wrist כי הן לא יודעות לריב ואז הכל יהפוך לפאסיב אגרסיב ויתפוצץ ברגע הגרוע ביותר כי ככה זה עובד בחבורה שלנו. שמה 100 שקל ברגע זה שזה יתפוצץ במטוס בדרך לחופשה שלנו ביחד וזה יהרוס לכולנו את השבוע. מחר אנחנו נבחנות על העבודה הזאת ואני לא רואה את עצמי עוברת אבל משהו בי ממש רוצה לקבל ציון נמוך כדי שהן ירגישו קצת יותר טוב עם עצמן ועם ה100 שמגיע להן ביושר. בסוף אני אקבל ציון סביר וזה רק יכעיס אותן יותר. שונאת. עבודות. בקבוצות. אני ועבודת צוות אף פעם לא הסתדרנו. זה קרה בכל אחת מעבודות החקר הנוראיות שעשיתי השנה וזה ימשיך לקרות לנצח עד שאני אברח כבר מהציווליזציה

טוב מה עכשיו? אה כן העובדה שאני לא יכולה לדבר עם חברים שלי על שום דבר מזה. חברים מהצופים זה לא אופציה כי הם לא באמת חברים שלי, חברים מהשכבה יותר מידי עסוקים בעצמם, חברים אמיתיים עסוקים בדברים המשמחים שלהם ואני מבאסת להם וכל מה שנשאר לי זה טאמבלר

טוב אני חושבת שאני מתקרבת לסוף בשעה טובה ומוצלחת אבל הנקודה שלי בחרא הזה שאני כותבת פה כבר לפחות שעה ומתחיל לכאוב לי האגודל היא שדיכאון וחרדה עושים לי נוקאאוט אחרי נוקאאוט כבר הרבה זמן ואין לי אאוטלט לכל המחשבות האלה ונמאס לי להשאיר הכל בפנים כי בשניה שאני מנסה לישון אני מתחילה לקלל בראש באופן בלתי רצוני ולחשוב כמה לאף אחד לא אכפת ממני לא משנה כמה פעמים הם אומרים לי שהם אוהבים אותי כי הכל שקר!!!!

אני שונאת להתלונן כי אנשים שכל הזמן מתלוננים מביאים לי את הסעיף אבל אני לא יכולה יותר להפנות את הלחי השניה ולתת לכל החרא להציף אותי כאילו טבעתי בחירייה

החיים זה בזבוז זמן רציני ואני באמת חושבת שאין טעם