#למה אני עושה דברים

[jewishicequeen]

[ID: a four panels meme with the Janken Musical cast. Up left you have Jun and Silver, captioned "regular battle". Up right is King and Eiji, captioned "yaoi battle". Down left is Toya and Marionetta, captioned "yuri battle". Down right is Rock, and the text says "I see no difference, rock is rock". All the ships pictures are actual photographs from the play, while Rock's is his official illustration with a fist emoji slapped onto it]

[letaot-ze-magniv]

סיימתי בבינג בטעות את כל עונה 1 של המפקדת כי הייתי משועמם והשמועה היא שזה מכיל לסביות.

אני נהניתי אבל אני גם נורא עצבני על הדמויות. כי אין שם בן אדם אחד (אולי למעט ערבה) שלא גרם לצרות של עצמו. וזה פשוט. יכל להימנע. כל כך בקלות. אם הם היו בוחרים בבחירה שהיא בבירור עדיפה.

נתחיל מצליל וחגו. למה פשוט. לא לאשר לה יציאה וזהו. אז מה אם אח שלה הולך לדפוק את עצמו? זה לא אשמתה. היא לא סיבכה אותו עם עבריינים, היא לא גייסה את אחותו, היא לא בחרה לזרוק להם קקי לבית. היא ליטרלי עוברת על החוק ומסתכנת בכלא ובשביל מה. הסיכוי שאח של טירונית שהיא מכירה יומיים לא יסתבך בצרות שהוא יסבך את עצמו בהן לא משנה מה?

נעבור לצימר. היא פשוט אישה דוחה ומושחרת. שזה קצת מוד אבל אני לא מבין למה היא כל כך נעלבת מזה שלא מספרים לה דברים. אבל שיהיה.

נמשיך לספיר. היא חירבה לכפיר את הקריירה כי היא לא רוצה שהוא יעזוב אותה והיא יודעת שהקשר ביניהם נובע רק מחוסר האפשרויות. למה לא להיות כנה עם עצמה ולשחרר.ומה היא בכלל מוצאת באפס הזה. הדבר הכי פחות מושך ביקום זה לוזרים עם בעיות כעס.

שימרית קצת סתומה אבל כאילו. היא מטומטמת ממש? היא ברצינות דפקה לעצמה את ההזדמנות לישון מחוץ למחלקה בזה שהיא שוכבת עם אפס אקראי? היא מנסה לנשק את הממ שלה וכותבת לה מכתבי אהבה? ואז אומרת לה שזה היה ״סתם״? היא לא רואה איך זה עלול לפגוע? ואז לסכן את כל המפקדות שלה בכלא כי היא קטנונית?

ונועה. פאקינג נועה. עם השאלות קיטבג וביריות ברגל וההתעקשות להסתיר כשלים של הפקודים שלה. פשוט. שתיתן לאנשים אחרים לשאת בתוצאות של המעשים שלהם. וגם זה לא עד כדי כך קשה לא להתעלל בקראש שלך בתור מ״מ. או לצאת נגד הצוות שלה. זה פשוט מחרפן כי היא כל כך נצמדת לנהלים עד שקורה אירוע שמצריך היצמדות לנהלים. בהתחלה אהבתי אותה אבל לקראת הסוף רציתי לכפכף אותה בקטנה .

כפיר פשוט מטומטם ודפק לעצמו את הקריירה בזה שהוא שוכב עם פקודה שלו ובזה שיש לו התפרצויות זעם פתטיות.

באמת שבהתחלה חשבתי שיהיה קטע בין נועה וספיר. לא יודע, זה הכי הגיוני לי. באמת שנועה וספיר >>>> כל הזוגות האחרים שם. כי כזה היא צהובה והיא מושחרת והיא סמרטוטה והיא עוצמתית והיא נצמדת לכללים והיא עושה מה שבא לה והיא המפקדת בתיאוריה והיא המפקדת בפועל. יש ביניהן דינמיקה הרבה יותר מעניינת.

אבל סהכ נהניתי

[eshcolit-sgula]

אוף. לא יודעת מה נסגר איתי (כן זה יהיה ארוך אל תקראו אם לא בא לכם לא בעיה שלי)

ביום ראשון אני מתחילה קדצ וזה קצת סוריאליסטי לי כי זה כל הזמן נראה כל כל רחוק ופתאום זה כל כך קרוב ואני מרגישה שלא ניצלתי נכון את הזמן שלי עד עכשיו, פשוט כי לא היה לי כוח נפשי או פיזי לעשות כלום אז ישבתי בבית ובהיתי בפאקינג טלפון ��דפוק הזה כל היום. שזה גם לא לגמרי נכון כי ממש בחודש האחרון ממש השתדלתי להקל על החיים בבית כי שני ההורים שלי עובדים יותר שעות בזמן האחרון אז הם חוזרים הביתה עייפים אז אני מנסה להיות נחמדה ולסדר ולנקות כמה שאני יכולה, להיות בערך שירות מוניות לאחים שלי ולעזור איפה שיש אבל למען האמת בקושי נראה שהם שמים לב. זה פשוט מתסכל

וחוץ מזה אני ממש בודדה. אני כל הזמן מסתובבת בתחושה שאף אחד לא רוצה להיות לידי או לבלות איתי זמן ברמה שאני מסננת את החברים הכי טובים שלי. ממתי אני עושה את זה?? אני לא בנאדם שמסנן בטח לא חברים שרוצים להיפגש. אבל אני פשוט לא מסוגלת ואני לא יודעת למה. שני חברים טובים שלי שהיו זוג נפרדו ועכשיו שניהם בקושי מדברים איתי, החברה הכי טובה שלי מדברת רק על החבר שלה (שהוא בחור מקסים והוא עושה אותה מאושרת אבל לפעמים אני רוצה שנפסיק כבר לדבר עליו כל הזמן), וכל פעם שאני נפגשת על החברות היחסית קבועות שלי זה נגמר בזה שאני מרגישה לא רצויה או שמבלים חצי מהערב בלצחוק עליי במקרה הטוב או אשכרה להיות רעות אליי במקרה הרע. ואני אפילו לא אתחיל לדבר על כל החברים שפשוט ניתקו קשר בשניה שיצאנו מכותלי בית הספר. מאז שסיימנו תיכון אני כל הזמן נלחמת על הקשרים שהיו לי עם אנשים אבל אני מרגישה שזה מתפורר לי לגמרי בין הידיים ואין לי איך להציל את זה.

לפעמים כל מה שאני רוצה זה לחזור ליוני 2022. במבט לאחרון, זה הכי קרוב למאושרת שהייתי כבר שנים.

אין לי כבר עם מי לדבר על כל הדברים האלה כי אף אחד לא רוצה לשמוע כי אני הורסת את המוד או שפשוט לא אכפת להם מספיק או שהם פשוט לא שמים לב שקורה משהו. יאמר לזכותם שאני טובה בלהסתיר רגשות ומחשבות, זאת המומחיות שלי מגיל 8 בערך.

בכל מקרה, נשבר לי הזין. אני מדוכאת, מלאה בחרדה בכל רגע נתון ואין לי איך לפרוק את זה. אני לא בנאדם שבוכה (למען האמת לא בכיתי לפחות מאז יולי) והדבר היחיד שגרם לי להרגיש משהו בכלל בחודש האחרון היה כשהכרחתי את עצמי לשים מוזיקה ולרקוד במשך כמה שירים רצוף (מוכנה לשתף כמה שירים שעזרו אם מישהו מתעניין).

הייתי נכנסת לעוד מאתיים דברים שיושבים עליי כמו הדימוי גוף המתדרדר שלי העובדה שכמעט הותקפתי ומאז אני חרדתית אבל כבר מאוחר ואני צריכה לישון. לילה טוב אני מניחה

[anaella]

בדרך כלל אני לא נוהגת להסתבך עם רשויות. כי ברור לי שזה מכונה דורסת, אני מראש מנסה לא להסתבך איתם. אין בהם צדק, החוקים הם לא חוקי אמת. הכי מצחיק שאנשים שעובדים שם מסכימים עם זה, שלא תקין הרבה דברים במדינה. אבל הם ממשיכים לעבוד באותם תפקידים, אפילו שהם מבינים שיש בעיות. וזה אני לא מבינה. איך את ממשיכה לשרת משהו, שעושה עבירות? אז לא אכפת לך מה את עושה, העיקר שאת מכניסה לכיס את הרווח, ולא אכפת לך על איזה דמים הוא נרכש.

אני לא מבינה את זה.

לא מבינה איך בכלל אפשר לחיות ולעבוד במקצוע כל שהוא, בלי שאת נקייה מול עצמך עם כל מה שאת עושה. עם כל הכבוד למרכז קשר. אין לו בכלל זכות קיום.

מדינת ישראל אמורה להשקיע את הכוחות בחינוך האדם ובניית המשפחה. ולא להקים מוסדות דבילים, אקוויוולנטיים למחנות השמדה בארופה. זה האמת על העיסוק שליכם. תשקיעו כסף בחינוך לפניכן ולא בכל מה שבניתם, הוא שגוי. ואני לא מכבדת אף אדם שמסכים להתקרב לעבודה במוסדות האלה. הוא לא ראוי להקרא עובד סוציאלי, אלא עובד אנטיסוציאלי.

כולל בית משפט הנכבד, בהיותו שופט, ואינו מבין כלל חוקי העולם. זו תעלומה נסתרת בשבילי, איך אפשר לשפוט ללא ידיעת חוקי העולם? איך? אני לא מסוגלת להבין. אם את לא יודעת מטרה סופית שעליה צריך להגיע העולם, אם את לא יודעת את תפקיד ישראל בעולם, איך את יכולה לתפוס כיסא של השופט ולחלק פסקות דין.

פוסט צעקת הלב.

למה?

אני נמנעת מכל קשר איתם, ואם כבר אני נפגשת פנים מול פנים עם כל המוסדות האלה, אני  מקבלת את הסמכות ושותקת, כי אני מבינה שלא ביכולתי לעמוד מול המפלצת הזאת. אבל משך שנה הזאת, כשראיתי את כל ההתנהלות, התהפכתי. דעתי השתנתה לגמרי. אני לא מסוגלת לשתוק להם, כי אני רואה כמה נזק הם גורמים. עדיף שלא היו קיימים ממה שהם קיימים!☠️.

הקטע של להפריד ילדים מאמא, והתעללות באישה ושליטה בילדים וכו, זה נושא נפרד שלא נסלח מלמעלה ואני יודעת שכל אדם שמשתתף בכל התהליכים כאלה או עובד בכל התחומים האלה, יקבל את שלו במוקדם או במאוחר. אין לי שמץ של ספק. זה רצח רשמי, הייתי משוה אותו נטו לנאציות ומי שמבצע כאלה החלטות ומעשים, הוא גם מרגיש עליונות, תענוג, סמכות, שליטה וסיפוק. אפילו אם היו משלמים לי מיליונים לא הייתי עובדת בזה. ואוי ואי מה הם מזמינים על עצמם. אני לא מקנא בהם.

יודעת רק דבר אחד, כל עוד אני קיימת, אשתדל למנוע את זה ולדאוג שכל ילד, כל אישה, כל משפחה, כל אדם בעולם יגדל בצורה כמה שיותר מאוזנת, נכונה, קרובה לחוקים עליונים, בשמירה על משפחה, על הפרט, ועל האיחוד, וזה רק על ידי חכמת הקבלה בלבד, ואני יודעת שיעל תעזור לנו. רב הוא מטפל בכל העולם ולא נוגע בתחום נשים וילדים. אבל יעל כן, והיא המפתח לכולנו. זהו.

[orikurz-blog]

תרגיל בית ראשון- הקופסה

תרגיל בית ראשון- הקופסה

בתרגיל הזה התבקשנו כקבוצה ליצור קופסה שמפעילה את המשתמש בה ל-3 פעולות שונות. אני הייתי בקבוצה עם מאיה ואיתי, חבריי לכיתה, ובתהליך היצירה של הקופסה חיפשנו בעצם מה מהעניין אותנו לבדוק, איזו פעולה אנושית של הבנת הנחיות שימוש יותר מובנת מאליה לצופה "התמים" ואיזו פחות?

בשביל לבדוק את העניין הזה יצרנו 4 קופסות זהות שעל כל אחת מהן הרבה אופציות של סימנים שונים שקוראים לפעולות שונות. המשותף לכולם שהנראות הוויזואלית שלהם אמורה לרמוז למה אמור לקרות איתם. בין האופציות ניתן למצוא ברקוד שאפשר לסרוק, טבלה שאפשר למלא, סימון לחירור חורים ועוד. בשביל לבצע את הפעולות הוספנו בתוך הקופסה אביזרי יצירה ורסטיליים שיכולים להתאים למשימה אחת או יותר.

את הקופסאות חילקנו ל4 נשים שונות כאשר פרמטר שהיה לנו חשוב הוא שקודם כל לא יכירו את המשימה מראש (פרט לולריה מהכיתה אליה נגיע בהמשך) ושמחציתן גם לא יהיו מבצלאל. כלומר, חשיבה יצירתית מחוץ לקופסה היא לא דבר שהן עושות באוטומט. זו הייתה החלטה חשובה כי היה פער גדול מאוד בין מי שהסתכל על זה כמשימה של חשיבה מחוץ לקופסה לבין מי שחיפש רציונל בתוכה.

ניסוי ראשון- סטודנטית לאדריכלות נוף בבצלאל,

ניסוי שני ושלישי- סטודנטיות בעברית - כל הסרטונים מצורפים בקובץ דרייב נפרד

הגשה סופית- ולריה מהכיתה שלנו.

מה עבד לנו בניסוי? הציפיות שלנו היו נכונות בהקשר של סדר פעולות יחסי, כמעט תמיד הברקוד נסרק ראשון או שני בגלל מיקומו והפלח גיל שבדקנו, דור אינטראקטיבי שהנייד על השולחן לידו עושה את זה בשבילו בשניות והדבר היחידי שחובה בתוכו סוד שלא נראה לעין בתוך או על הקופסה. כמו כן גם חיתוך הקופסה לפי סימון חזר פעמים רבות וגם ניקוב והשחלה בסימוני החורים.

התייחסנו לזה כאל ניסוי, דבר שאולי סטה קצת מהבריף אך עניין אותנו כניסוי חברתי אינטראקטיבי.

מה לא עבד? מבחינתי לפחות, כן קיוותי לראות את המשתתפים עובדים לפי רציונל שהסימנים על הקופסה הובילו אותם אליו ולא התפרעות מוחלטת והתעלמות מההנחיות- שכן אז הן נכשלו באינטראקציה שלהן. לכן הניסוי הראשון היה פחות מדויק מבחינתי כי הפעולות שלה נוגדות כל דבר שקורה על הקופסה. אני מניחה שגם ולריה הייתה מגיבה בפחות איפוק אם לא הייתה מכירה את ההנחיות אבל כאמור היא הייתה משתתפת פחות נטרלית.

לסיכום, אני מרוצה מהתוצאה הסופית כי הדרך במקרה הזה הייתה מאוד חשובה עבורנו והיא כן לימדה אותי דברים חדשים על קבלת החלטות על סמך סימנים מנחים ומעניין אותי לבדוק את זה עוד.

[jewishdainix]

אני לא אשקר אני חושבת שהסיבה שעומדים ביחד נכנס לרשימה של הבויקוט זה מגלל שהשמאל עדיין מאמין שיום אחד יקרה המרד שבוא נוציא את כל הבורגנדה להורג בגיליוטינה ונמותת את השלטון ואת כל האנשים המרושעים (בבקשה תקראו את against the logic of the guilliotine) והעובדה שעומדים ביחד לא משתמש באותה שפה ולא תומך במרד האלים הזה (שלא באמת הולך לקרות!!!) או בתפיסת עולם של השחור/לבן שלהם.

אני כן חושבת שישראלים שמאלנים (ובכללי) צריכים להתבגר ולצאת מתחושת הקורבנות שלנו (איך שאני רואה ישראלים הולכים לבלוגים של פלסטינים אקראיים ובוכים להם "למה אני צריך להתבייש/להרגיש אשמה בזה שאני גר כאן?". זה לא המקום או הזמן. לא הכל סובב סביבכה. אשמה זה המינימום שמגיע לנו להרגיש, אבל אין לנו את הזכות לתת לזה ליצור טינה, אנחנו צריכים להפוך אותה לתחושת אחריות במקום).

אנחנו כאן. יש לנו קהילה ויש לנו אחריות. לא יפרוץ מרד גדול על ידי ארגונים שאנחנו מכשיבים כרוע מיוחד (הם לא. הם לא מסוגלים ליותר רוע משאנחנו מסוגלים לו. הם לא מיוחדים) ושposers באנטרנת מכשיבים כ"לוחמי שחרור" (הם לא. זה שהמערב עושה דברים מרושעים לא אומר שאלו שמתנגדים לו אוטומטית טובים, וזה עוד עם לא לוקחים בחשבון שהם מחוזקים על ידי ישראל מלחתחילה. הם לא יהיו הפיתרון)

אני כבר עיבדתי את הנקודה ממזמן אבל אם אתם לוקחים משהו מהפוסט הזה: תתבגרו, אנחנו לא הקורבן פה ולא הכל סובב סביבנו, תקשיבו לפלסטינים, תתבגרו, תלכו להפגין, לא הכל יהיה מושלם אבל זה אחריותנו ליצור עתיד טוב יותר. ביחד. תקראו את צד שמאל של החושך של אורסולה קיי לה גווין.

[rabash-maamarim]

בענין הוויכוח בין יעקב ללבן

תשמ"ה - מאמר י"א 1985 - מאמר 11

אנו רואים, בענין הוויכוח של יעקב ולבן, הם משונות מהוויכוח של יעקב עם עשו:

אצל יעקב ולבן כתוב (ויצא ל"א) "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא".

ואצל יעקב עם עשו כתוב (וישלח ל"ג) "ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך אשר לך".

ויש להבין, מדוע לבן היה טוען שהכל שלו, ועשו היה להיפך, שהוא אמר, "יהי לך אשר לך".

ואאמו"ר זצ"ל תירץ באופן זה, כי ידוע, שיש בחינת אחיזה לקליפות, ויש בחינת יניקה לקליפות. ואמר, שאחיזה נקראת, שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לעשות איזה דבר שבקדושה.

למשל, שאדם צריך לקום לפנות בוקר, ללכת לבית הכנסת לעסוק בתורה. אז באה הקליפה ואומרת לו, בשביל מה אתה מצער את עצמך, הלא אתה עייף, וקר בחוץ, וכדומה מטענת היצר, שלא כדאי לו לקום לעסוק בעבודה. והוא משיב לו, כמו שאתה אומר, אבל כדאי להתייגע בעולם הזה, בכדי לזכות לעולם הבא. אז היצר הרע משיב לו, זה שאתה חושב, שיהיה לך עולם הבא תמורת היגיעה שלך בעולם הזה, זה יכול להיות אם האדם עוסק בתורה ומצות לשם שמים. אבל אני יודע, שכל מה שאתה עושה, הכל הוא שלא לשם שמים. אם כן למי אתה עובד, רק עבורי. במשל הזה יכולים להבין את דבריו. וזהו מה שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לו לעסוק בתורה ומצות.

וזו היתה טענת לבן, "הבנות בנותי, וכל אשר אתה רואה לי הוא". זאת אומרת, שאתה עובד בשבילי ולא עבור לה'. אם כן, אין לך לקוות שיהיה לך עולם הבא. אם כן למה לך להטריח את עצמך בחינם. עם כח זה היא מחזיקה את האדם, ולא יכול לצאת מהשפעתה, ולעשות משהו אחר נגד רצונה. וזו היתה טענת לבן, כי חשב, עם הטענה הזאת, יהיה לו כח להתאחז בו, ולא תהיה לו היכולת לעסוק בתו"מ.

ולאחר שהתגבר על טענת של לבן, ואמר, לא נכון, אלא אני כן עוסק לשם שמים, אלא אני צריך להאמין, שאתה נשלחת אלי עם כל הטענות הצודקות, הוא רק כדי להדיחני מהקדושה, ואני רוצה לעבוד את ה' בפשטות, ואין לך שום אחיזה בהתו"מ שלי, לכן אני מתגבר עליך, ואני הולך לעסוק בתו"מ, ואין לך שום דריסת הרגל אלי בשום פנים ואופן.

אז באה הקליפה בצורה אחרת, וטוענת לנגדו, תראה, אם יש עוד אנשים כמוך, שיוכלו להתגבר על היצר הרע. תראה את השפלות של שאר אנשים, שאין להם שום כח התגברות. ואתה ברוך ה' גבר בגוברין, ואתה, בטח שלא כדאי שאתה תתחבר עמהם. ואז כל התעסקותו בתו"מ נכנסת אל הקליפה, משום שהיא מכניסה אותו לתוך גאוה וכדומה.

אז צריך האדם להתגבר ולומר להקליפה, לא נכון, אני לא יותר טוב משאר אנשים, אלא כל מה שעסקתי בתו"מ לא היה לשם שמים, אלא הכל היה בשבילך. אם כן אני עכשיו במצב כמו שאמרו חז"ל, "הלומד תורה שלא לשמה, מוטב שנתהפכה שלייתו על פניו". אם כן עכשיו אני יותר גרוע משאר אנשים. וזו היתה טענתו של יעקב, באומרו לעשו, "קח את מנחתי", ואני רוצה להתחיל מחדש לעסוק בתורה ומצות, ועד עכשיו כאילו עדיין לא עשיתי שום דבר לשם שמים.

אבל מה כתוב, "ויאמר עשו, יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ולא רצה לקבל ממנו, עד אחרי כמה עבודות ויגיעה רבה. אז, "ויקח ממנו", כמו שכתוב "ויפצר בו ויקח".

נמצא שכאן, היינו לאחר המעשה, התהפך הענין. טענת לבן, שאמר "וכל אשר אתה רואה לי הוא", היינו שהכל שייך להקליפה, טוען כאן יעקב, שיעקב שולח לו הכל בתור מנחה, היינו שהוא אומר, שזהו רכוש הקליפה. ומה שיעקב היה טוען אצל לבן, היינו קודם המעשה כנ"ל, שיעקב היה טוען, שהכל שייך לקדושה ולא להקליפה, זה טוען עכשיו עשו, כמו שכתוב "ויאמר יהי לך אשר לך".

על פסוק "והיה המחנה הנשאר לפלטה" פרש רש"י וזה לשונו, התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה. זאת אומרת, שני דברים שייכים לעשו, שהוא דורון ומלחמה. ודבר אחד הוא לה', היינו תפילה.

הנה על דרך העבודה יש לפרש, שכל השלושה דברים הנ"ל כוונתו לה'. והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק, "הנה מקום אתי ונצבת על הצור" (שמות ל"ג), שמשה אמר לה', "הראני את כבודך", על זה באה התשובה, "ויאמר ה', הנה מקום אתי". ופירוש שאת"י הוא ראשי תיבות אמונה, תפלה, יגיעה.

ואמר, בכדי לזכות לכבוד ה', צריכים להאמין בה'. ואח"כ צריכים להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. ואח"כ צריכים לתת יגיעה, להכניע את יצרו, שירצה לבטל את עצמו לטובת ה'. ולאחר ג' פעולות אלו הוא זוכה לכבוד ה'. וזאת התשובה שה' נתן למשה, על מה שאמר משה להקב"ה, "הראני את כבודך".

והנה על דרך זה יש לפרש מה שפרש רש"י, שהתקין עצמו לדורון, לתפילה, ולמלחמה. מלחמה היינו מלחמת היצר, תפילה, שה' יקרב אותו בכדי להגיע לשלמותו, למה שהוא צריך להגיע למדרגתו. לדורון היינו אמונה, כי מי שנותן אמון במי שהוא, זה נקרא נתינה, כמו שכתוב אצל אברהם, "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו). ופירש רש"י, הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה, שהאמין בו.

נמצא לפי זה, שכל ג' הדברים, שהם לדורון, ולתפילה, ולמלחמה, הוא הכוונה, שבאלה ג' הדברים הוא ינצח את עשו. וכל ג' הדברים הנ"ל הם בין אדם למקום. ואין צריכים לומר, שרק תפילה היא הכוונה בין אדם למקום, מה שאין כן דורון ומלחמה היא הכוונה על עשו. אלא הכל הוא מיחס לה'.

אבל העיקר צריכים לדעת, מהו בחינת עשו, שצריכים לתקן אותה. והנה זה ידוע, כי נגד הקדושה יש לעומת זה קליפה. ובאופן כללי נקרא "קליפה עשו". אבל יש הרבה מדרגות בהקליפה. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו. וגם להקדושה יש הרבה בחינות. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו.

ובאופן כללי נקראת הקדושה בשם ספירות, ופרצופים, ועולמות. ובאופן כללי נקראת קדושה, הבחינה שהיא בעל מנת להשפיע. וטומאה נקראת בעל מנת לקבל, שהיא בחינת אהבה עצמית.

וכשאדם מקיים תורה ומצות, בכדי לקבל תמורת זה עולם הזה או עולם הבא, שתי בחינות אלו נקראות "שלא לשמה". ורק מי שמקיים תורה ומצות מטעם "בגין דאיהו רב שליט", שפירושו, מטעם גדלותו וחשיבותו של ה', זה נקרא "לשמה" (עיין בזהר ובהסולם דף קפ"ד אות ק"צ), וזה נקרא בעל מנת להשפיע ולא לקבל שום תמורה עבור עבודתו. זה נקרא עבודה טהורה.

והעבודה בעל מנת להשפיע יכולה להיות רק לפי ערך שהוא מחשיב את המקבל עבודתו. אז יש לו חומרי דלק. מה שאין כן אם אין ביכולתו להגדיל את חשיבותו בשביל מי הוא עובד, אז אין לו כח לעבודה. כי זה אנו רואים שיש בטבע, שהקטן מתבטל לגבי הגדול, כנר בפני אבוקה. אלא כל העבודה הגדולה היא להגדיל את המקבל עבודה, היינו, שיכיר את חשיבותו. ואם אין לו במה להחשיב אותו בתוך הדעת, אז עבודה שלנו היא כנ"ל, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שפירש על הפסוק "הנה מקום אתי", שאלף של אתי מרומז על בחינת אמונה למעלה מהדעת.

נמצא, שעיקר עבודתו של אדם הוא לעבוד למעלה מהדעת, שיחשיב את ה'. כי באופן כללי הוא, המצב של כל הנבראים, מרגישים את הקדושה בבחינת שכינתא הוא בעפרא. לכן מובא בכל הספרים, שכל אדם צריך לכוון, לפני התעסקותו בתורה ומצות, לאקמא שכינתא מעפרא. כי על עבודה, שהקטן יבטל את עצמו לפני הגדול, אין מה לעבוד על זה, כי זהו נטבע בהטבע, שקטן מתבטל לגבי גדול. אלא כל עבודתו של אדם הוא, רק לעבוד שיכיר את גדלותו וחשיבותו של ה'.

ולמעשה על הכל אדם מבין, שכדאי לעבוד, היינו שמרגיש שחסר לו, חוץ מעל גדלות וחשיבות של הבורא. על זה לא מבינים, שרק זה חסר לנו. ואפשר לפרש זה על הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב". הבורא נקרא "צדיק", כמו שכתוב "ה' הוא הצדיק". אבד את חשיבותו, ואין איש שם על לב, שצריכים לעבוד בכדי להשיג את חשיבותו.

כי בזמן שהאדם הוא מרגיש את עצמו קצת בהתרוממות, אז הוא מבין שכדאי לעבוד רק על רוחניות. וצריכים לומר, הטעם הוא, משום שמרגיש את חשיבותה של רוחניות בשיעור שכדאי להתייגע על רוחניות ולא על גשמיות, משום שהגשמיות אבד ערכה אז אצלו, והרוחניות עלה אז ערכה.

לכן הוא מחליט אז, שרק על קדושה כדאי להתייגע, ולא על גשמיות. נמצא לפי זה, כל עליות וירידות הן לא על האדם, אלא על הקדושה, דהיינו לפעמים עלה הערך של הקדושה, זאת אומרת, שנעשה אצלו יותר חשוב, ולפעמים ירד השער של הקדושה, בשפל המצב, שלא כדאי אפילו לחשוב עליה.

ובענין שהקטן מתבטל לגבי הגדול, אנו מצינו שמובא (וילקוט חדש ופר"א) כי לאחר שהבורא הגדיל את שמעו של אברהם, כי ראו כולם את גדלותו של אברהם, העניק פרעה לשרי נערה, שהיתה בתו, כדי שתהיה לשפחה בבית אברהם. הגם ששפחה היא מדרגה פחותה מאוד, כי לעבד ולשפחה לא היה אז שום זכיות של אדם, וכמו בהמות נדמו אז, מכל מקום נתן את בתו להיות שפחה לשרי, והיה מפייס אותה ואומרו, בתי, מוטב לך להיות שפחה בבית אברם הברוך, ולא להיות מטרונה בביתי.

וההבדל בין אדם עובד בעבודת הקודש מטעם שכר, או מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך מטעם חשיבותו וגדלותו, הוא, שאם אדם עובד בגשמיות בכדי להשיג שכר גשמי, אנו רואים, שאם יש לאדם איזו עצה, שיוכל לקבל שכר ולא צריך לעבוד כל כך שעות, בטח שאם יש לו מי שיתן מציאות כזאת, הוא תיכף בוחר לו את הדרך הזו. כי אדם אוהב את המנוחה, והוא מוותר על תענוג המנוחה, בכדי שיקבל שכר.

אי לזאת, אם מצא מי שימציא לו אופן שלא יצטרך לתת יגיעה, זה הוא אצלו דבר מאושר. מה שאין כן אם הוא עובד מטעם חשיבותו של המלך, והתענוג שלו הוא מטעם שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא משמש את המלך, לא שייך לומר אז, שיש מציאות, שלא יעבוד ויהיה לו שכר, כי השכר שלו הוא עבודת המלך. וזה הסימן מובהק שאדם יראה את האמת, מהי מטרתו של עבודה שלו, אם מטעם שכר או מטעם גדלות הבורא.

[onmymasa22]

נעה, חברת החברות, אני יודעת ששנה שעברה הייתה ממש קשה בגלל כל מיני סיבות. באמת אחת הקשות. ואני מחבקת אותך על זה. ואני ממש מתפללת שהשנה תבאי לך מה שמגיעה לך. את כלכך מדהימה, את חייכנית ויפה כמו מלכה, את אוהבת בדרך חזק. זה מה שאני אומת לאנשים מאחורי הגב שלך. שאני אוהבת איך שאת אוהבת. הדרך שאת אוהבת. כי היא חזק ולא מוותרת עם תשוקה כזאת שלא נותנת האחר לחשוב "אולי היא לא באמת אוהבת אותי". אני אוהבת את הנצנצים שיש לך בעניים כשאת אוהבת משהו. את אחת שחיה. כל פעם שאני טסה לחול, זה נותן לי מקום לחשוב על חיי בדרך אחרת ומה אני רוצה מעצמי ומה אני באמת חושבת על דברים. ובלי קשר למה שמכחה לנו בעתיד, אני רוצה להודות לך. אני מצטערת על הדברים הלא נחמדים שאמרתי. על זה שהייתי כלכך קשה אליך כשרצית לעשות פעולה בקיץ עם הבנים שלך. ואם אמרתי משו שעשה לך פדיחות. ואם עשיתי משו לא נכון. ולפני שנה כשהייתי כועס והוצאתי את כל הזבל בחיים שלי עליך. ואם לא הבנתי אותך באמת. אם הייתי יכולה לחזור בזמן, לא הייתי עושה את זה. אני מעריכה אותך, את מי שאת, את זה היית נוסעת שעות באוטובוס לראות אותי. מוזר לי שלא דיברנו בקיץ, אני מקווה שלא עשיתי משו. אבל אם היית עסוקה וראית את כולם ברשימה שלך, אני שמחה. נראה לי הדבר היחיד שאני יכולה לאחל לך זה שיהיה לך השנה הכי טובה שהיה לך, אפילו יותר טוב ממנה שמחכה לי, אני נותנת את כל הזכויות שלי השנה שתקבלי מהר מה שאת באמת רוצה יותר מהר אפילו ממני. כי ככה אני אוהבת אותך. שתדעי

[jewishicequeen]

טוב. זה מרגיש קצת כמו לעשות פרסומת לפאנדום שלי על בסיס המלחמה, אבל אלו יצירות ישראליות שבאמת עשו לי טוב על הלב בזמן הקורונה אז אני מקווה שאם מישהו צריך אסקפיזם ישראלי גיקי זה יעזור לו גם. בכל אופן-

אנימיוזיקלס של אמא״י:

(כלומר, הפקות מקור של חברי קהילת האנימה בישראל:)

ג'אנקן מיוזיקל-

ג'יגוקו הוא בית הספר הכי תחרותי ביפן, אבל אייג'י וטויה רק רוצים לסיים תיכון בשקט, בלי צרות ובלי בלגן. בניסיון להתחמק מטורנירי ספורט, הם מקימים מועדון לספורט שאף אחד לא מתחרה בו- אבן, נייר ומספריים.

אוקיי אם ראיתם איזשהו דיבור על אנימיוזיקל, זה כנראה היה על ג'אנקן. הוא עלה בזמן הקורונה והוא פשוט ברמה מטורפת, מבחינת משחק, מוזיקה, כוראוגרפיה והכל. הוא היה בבית על במה רצינית. הוא מהמם. מאוד מאוד ממולץ. אם אתם צריכים משהו שימכור אתכם לז'אנר המסויים הזה של הצגות, זו האחת. מתאימה גם לילדים לדעתי.

2D Musical-

קאיטו מגיע לבית ספר לגיבורים כדי ללמוד עם איומי, חברת הילדות שלו. אבל מהר מאוד דברים משתבשים- איומי נחטפת, שיניגאמים חודרים לבית הספר, והמנהל משוכנע שקאיטו הוא גלגול נשמתו של אביר מלפני מאות שנים. כולם בונים על קאיטו לנצח, אבל הוא אפילו לא יודע להלחם. האם קאיטו יכול לעזור לאיומי, אם הוא לא מאמין בעצמו?

אחותי קוראת למחזמר הזה "פלוט-טוויסט המחזמר". והוא אכן מלא בהם. יותר מעלילה, יש בו המון בדיחות על הז'אנר ושבירת ציפיות והוא בעיקר קומדיה. אה, ויש בו את הטאמבלר סקסימן האולטימטיבי אם תשאלו אותי. אני חושבת שהיא טיפה תעבור מעל הראש לילדים, אבל האחיות הקטנות שלי שרות ספציפית מכאן non-stop, אז אולי לא.

פנדורה-

בממלכה קסומה ושמה פנדורה, שולטת ביד ברזל המלכה אניה פנטגרם. היא מדכאת את פשוטי העם ולא אכפת לה מנתיניה. המצב נראה עגום, עד שדבר אחד משנה הכל- לממלכה מסתננת בת אנוש מסוכנת, והמלכה מוכנה להציע כל מחיר למי שיביא אותה אליה.

הונסטלי, האחד הזה פחות עושה לי את זה, אבל אני מבינה למה אחרים אוהבים אותו. הוא טייק מעניין על קלישאת הנבחר, והדמויות והעולם צבעוניים וכיפיים. יש שם מלא בדיחות על visual effects שקורעות מצחוק. סך הכל חמוד, לא מדהים ולא רע. בהחלט אסקפיסטי.

והסושי חינם-

אפלה גדולה מאיימת על העולם. אנשים נעלמים בלי הסבר, ורק אדם אחד יכול לעצור אותו- דניאל גולדנפוג, הבעלים של פוג הזהב האגדי. אבל אי אפשר לנצח את הרוע לבד! על דניאל לצאת למסע לאסוף גיבורים מיקומים אחרים, למצוא את מקור הרשע, ולהביס את האויב המאיים על העולמות כולם- דקסמול.

והדובדבן שבקצפת. הטופ שבטופ. הוא המועדף עלי מכולם ולדעתי יהיה גם עליכם מסיבה אחת- הוא כל כך טאמבלר. כאילו, אני יכולה לחתום לכם שלפחות לשלושה אנשים בהפקה יש, על בטוח, ולדעתי גם ליותר. אתה לא מגיע לvibe הזה בטעות, ותאמינו לי שהוייב שם- עם עלילה שבנויה על קרוסאובר רחב בין סיפורים שונים, ממים מסויימים שנדחפו לתוכו, והאווירה הכללית- תאמינו לי. זה מרגיש כמו טמבלר. זה נהדר. לכו לראות. אם כל זה לא שכנע אתכם, אז ענן גיבסון (משפחת פנסטה) שיחקה את הדמות האהובה עלי משם.

בכל אופן. אלו ההמלצות שלי. כולם בחינם ביוטיוב. מקווה שיתנו לכם אפילו קצת אסקפיזם בזמן הנורא שאנחנו חיים בו🙏

[saliabo]

‏‎בארבעת החודשים האחרונים עברתי (כמעט) יותר חוויות ממה שעברתי כל החיים שלי. התבגרתי, השתניתי, למדתי על עצמי, על אחרים, על המדינה שלי. למדתי להעריך את הדברים הקטנים, להעריך את הבית. הלכתי, זחלתי, רצתי, בכיתי, צחקתי. הרגשתי כל רגש אפשרי וכל איבר אפשרי בגוף שלי. למדתי שאם מסדר לא עומד אז נעמיד אותי בשתיים בלילה. ושאין היגיון בחוקים של צה״ל. קיבלתי פרופורציות על דברים בחיים שלי. היו לא מעט רגעים שנשברתי ולא הבנתי למה אני עושה את זה אבל יותר רגעים שהרגשתי גאה בבחירה שלי. למדתי להיות עצמאי יותר, אבל בכל זאת רק לחכות לחיבוק מאמא. הכרתי את עצמי כמו שלא הכרתי בחיים. אבל יותר מהכל זכיתי בחברים לכל החיים, זכיתי במשפחה שנייה. 🐉 - אז אחרי ארבעה חודשים מאתגרים ומדהימים שלימדו ופיתחו אותי כל כך הרבה, אני שמח מאוד להגיד שהטורקיז כבר על הכתף. תחנה הבאה - מחנה קרן מילת סיכום: אליעזר. #תותחנים #שבטה #גדודנמר #405 ‎‏ (ב‏‎בא״ח תותחנים - שיבטה‎‏) https://www.instagram.com/p/CluAsb3sg8L/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[letaot-ze-magniv]

היום השותפה שלי לשולחן אמרה לי שאני גורם לחברות שלה להרגיש לא בנוח עם הערות שאני זורק להן ושזה גורם להן לא לרצות לבוא אליה. היא אמרה ש:

• אני עושה להן פרצופים כשהן מדברות בזמן שאני בשיחת טלפון

• פעם כיניתי אותן פולשות כשדיברתי עם החברה שלי בטלפון (אני זוכר את המקרה הזה, אמרתי לחברה שלי שאני צריך ללכת כי אנשים ממשיכים להיכנס למשרד)

• אני נותן להן תחושה כללית של ״עופו מכאן״

יש לה חברה ספציפית שאני מתעב כי על פני השטח היא נראית אישה נורמלית אבל פעם אחת היא הכריזה ״אני הולכת לעשות משהו מוזר״ ואז ניסתה לגעת לי בשיער. וכשנרתעתי והתעצבנתי עליה היא התרגזה והתנהגה כאילו שאני לא בסדר שאני לא נותן לה לגעת בי כי ״אני נראה כזה פלאפי״.אז אליה אני אכן מגעיל וזה מתבטא בזה שאני נותן לה תשובות קצרות ויבשות עם הוייב הכללי של ״קישטה״. שאלתי את השותפה אם זאת החברה שהתלוננה עליי או שיש עוד כאלה. היא סירבה לענות מתוך כבוד לפרטיות שלהן. זה לגיטימי אבל מכעיס כי הסברתי לה שאני מנסה להבין אם הבעיה היא שאני לא מתקשר את עצמי טוב או שהיא בוחרת להסתובב עם נשים מגעילות שנעדרו מהיום בגן שבו הראו את ההצגה ״מיכל שומרת על גופה״. והיא עדיין סירבה לענות.

וגם דיברתי עם חבר וטיפה הרמתי לו להנחתה עליי כי דיברתי על זה שאני מעצבן בזה שיש לי תחומי עניין מעידים שאני חופר עליהם והוא הסכים.

הסיבות האלה גורמות לזה שעכשיו תוקף אותי גל של אשמה וניכור ותחושה שאני שנוא. אני לא מבין מה לא בסדר באיך שאני מתנהג. כי זה פשוט איך שאני קיים באופן טבעי. ותחומי העניין המיוחדים שלי הם חלק די משמעותי בהווי שלי. ואם אנשים אוהבים אותי אבל פשוט רוצים שאני אסתום לגביהם הם לא באמת אוהבים אותי כמו שאני כי אני ניתן לאהבה על ידי מעט מאוד אנשים. שזה הבסטי שלי ובת הזוג שלי. אפילו ההורים שלי שונאים כשאני מדבר על תחומי העניין שלי והם אומרים לי את זה די הרבה. והם ההורים שלי. אני לא בטוח מה הכיוון של הפוסט הזה. אני פשוט עצוב וחברה שלי בחול בלי קליטה. אז אני צריך להתמודד עם ניכור ואשמה ותחושת שנאה כללית שמופנית כלפי לבד.

בכלל, החברים שלי בצבא לא מאוד אוהבים אותי והם לא מספיק נחמדים עליי. חוש ההומור שלי (לומר באופן רציני דברים מגוכחים יותר ויותר) לא מצחיק אותם והם מתעצבנים מזה. אנשים כל היום מוציאים עליי את הכעסים שלי. פעם הייתי בסדר עם היחס הזה, אבל חברה שלי והבסטי הראו לי שמגיע לי אנשים שבאמת אוהבים אותי בתור מי שאני ועכשיו כשאני לא מקבל את זה מ99% מהאנשים בחיים שלי זה כואב.

אני לא מרגיש בלתי ניתן לאהבה, אני מרגיש ניתן לאהבה על ידי כמות מזערית של אנשים. שזה גרוע באותה מידה כי אולי זה פחות קטסטרופלי אבל זה מרגיש יותר מבוסס במציאות.

אני פשוט. אני לא מבין למה אנשים לא אוהבים אותי. אני כל כך משתדל להיות אדם טוב, אדיב ולא שיפוטי. ולא משנה כמה אני משתדל אנשים שונאים אותי ואני ״גורם לאנשים להרגיש לא בנוח״ וחוש ההומור שלי ״קשה לעיכול״ ואני ״חופר בלי הפסקה אלוהים ישמור לטאות תסתום כבר על הציפורים״

[anaella]

שחכתי הכל. נמחק כל העבר שלי. נעלמו המילים. כל העולם הזה שקוף וברור, לא רואה צורך בדיבורים.

פעם הייתי זקוקה שיבינו אותי. עכשיו הבנתי שבחיים אף פעם לא יבינו, העולם כמנהגו נוהג, ואין מה לצפות מאף אחד.

הבנתי שמקובלים הם אנשים הכי בודדים. רב נראה לי מאוד בודד, ויעל גם. אף אחד לא מבין אותם, והם צריכים לקבל כל האחריות על כל האנושות על עצמם, ואין להם למי להתרעם.

הבנתי שאין לי בעיות בכלל. הכל מושלם, חוץ ממני. זה תמיד הפריע. ועכשיו פתאום לא מזיז לי. רק מתביישת שכל הזמן אני מייללת על מצבי, מה איתי.. וצריכה בעצם לחשוב על ילדים ועל העתיד.

אני רואה שכל מה שקורה בעולם לא תקין.. וזה הרבה הרבה דברים שאני לא מסכימה איתם, ולא ברור למה אני לא עושה כלום.

מעצבן אותי שאני חלשה נגד כל השקר הזה. ואני לא יודעת איך להתנהג.

[eshcolit-sgula]

סיפור הארון של כוורת זה בעצם סיפור על חבורת גייז בשנות השבעים ואני אסביר:

קודם כל השם. ברצינות. אי אפשר להגיד לי שזה לא מצלצל גיי

למי יקראו ויטורה פרסטו, אייצ׳י פאפא ולוגי גרסקו אם לא לדראג קווינס?

גם פוגי ושלמה קצת נשמעים כמו שמות של לא-ציסים

*הם ליטרלי יוצאים מהארון פיזית*

ארבעה אנשים בתוך ארון אחד זה די צפוף. קצת הומואירוטי

רמות ה gay panic בסיפור הזה הן אסטרונומיות. תנו לי להטב אחד שלא עשה משהו מטומטם כמו לשפוך חלב על הרצפה כדי שאף אחד לא יבכה.

שנות השבעים בישראל לא היו בדיוק שוויוניות ומקבלות אז לגור בתוך ארון רחוק כמה שאפשר מהסביבה נשמע כמו האלטרנטיבה היחידה שהגיונית.

תרבלגו עם עוד סיבות/שירים מסיפורי פוגי שנשמעים כאילו הם גיי אנת׳מס כשלהיות גיי היה לא חוקי

[corgicupcake]

וידוי:

הגעתי ל200 עוקבים לפני כמה זמן, ולא כתבתי על זה שום דבר כי לכבוד 100 עוקבים עשיתי משהו מגניב ואין לי רעיון לשום דבר לכבוד 200 עוקבים, אז פשוט לא אמרתי לאף אחד. וכל פעם שאני מקבלת עוקב חדש אני מתה קצת מבפנים כי אני חיה בשקר.

[rabash-maamarim]

בענין הוויכוח בין יעקב ללבן

תשמ"ה - מאמר י"א 1985 - מאמר 11

אנו רואים, בענין הוויכוח של יעקב ולבן, הם משונות מהוויכוח של יעקב עם עשו:

אצל יעקב ולבן כתוב (ויצא ל"א) "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא".

ואצל יעקב עם עשו כתוב (וישלח ל"ג) "ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך אשר לך".

ויש להבין, מדוע לבן היה טוען שהכל שלו, ועשו היה להיפך, שהוא אמר, "יהי לך אשר לך".

ואאמו"ר זצ"ל תירץ באופן זה, כי ידוע, שיש בחינת אחיזה לקליפות, ויש בחינת יניקה לקליפות. ואמר, שאחיזה נקראת, שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לעשות איזה דבר שבקדושה.

למשל, שאדם צריך לקום לפנות בוקר, ללכת לבית הכנסת לעסוק בתורה. אז באה הקליפה ואומרת לו, בשביל מה אתה מצער את עצמך, הלא אתה עייף, וקר בחוץ, וכדומה מטענת היצר, שלא כדאי לו לקום לעסוק בעבודה. והוא משיב לו, כמו שאתה אומר, אבל כדאי להתייגע בעולם הזה, בכדי לזכות לעולם הבא. אז היצר הרע משיב לו, זה שאתה חושב, שיהיה לך עולם הבא תמורת היגיעה שלך בעולם הזה, זה יכול להיות אם האדם עוסק בתורה ומצות לשם שמים. אבל אני יודע, שכל מה שאתה עושה, הכל הוא שלא לשם שמים. אם כן למי אתה עובד, רק עבורי. במשל הזה יכולים להבין את דבריו. וזהו מה שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לו לעסוק בתורה ומצות.

וזו היתה טענת לבן, "הבנות בנותי, וכל אשר אתה רואה לי הוא". זאת אומרת, שאתה עובד בשבילי ולא עבור לה'. אם כן, אין לך לקוות שיהיה לך עולם הבא. אם כן למה לך להטריח את עצמך בחינם. עם כח זה היא מחזיקה את האדם, ולא יכול לצאת מהשפעתה, ולעשות משהו אחר נגד רצונה. וזו היתה טענת לבן, כי חשב, עם הטענה הזאת, יהיה לו כח להתאחז בו, ולא תהיה לו היכולת לעסוק בתו"מ.

ולאחר שהתגבר על טענת של לבן, ואמר, לא נכון, אלא אני כן עוסק לשם שמים, אלא אני צריך להאמין, שאתה נשלחת אלי עם כל הטענות הצודקות, הוא רק כדי להדיחני מהקדושה, ואני רוצה לעבוד את ה' בפשטות, ואין לך שום אחיזה בהתו"מ שלי, לכן אני מתגבר עליך, ואני הולך לעסוק בתו"מ, ואין לך שום דריסת הרגל אלי בשום פנים ואופן.

אז באה הקליפה בצורה אחרת, וטוענת לנגדו, תראה, אם יש עוד אנשים כמוך, שיוכלו להתגבר על היצר הרע. תראה את השפלות של שאר אנשים, שאין להם שום כח התגברות. ואתה ברוך ה' גבר בגוברין, ואתה, בטח שלא כדאי שאתה תתחבר עמהם. ואז כל התעסקותו בתו"מ נכנסת אל הקליפה, משום שהיא מכניסה אותו לתוך גאוה וכדומה.

אז צריך האדם להתגבר ולומר להקליפה, לא נכון, אני לא יותר טוב משאר אנשים, אלא כל מה שעסקתי בתו"מ לא היה לשם שמים, אלא הכל היה בשבילך. אם כן אני עכשיו במצב כמו שאמרו חז"ל, "הלומד תורה שלא לשמה, מוטב שנתהפכה שלייתו על פניו". אם כן עכשיו אני יותר גרוע משאר אנשים. וזו היתה טענתו של יעקב, באומרו לעשו, "קח את מנחתי", ואני רוצה להתחיל מחדש לעסוק בתורה ומצות, ועד עכשיו כאילו עדיין לא עשיתי שום דבר לשם שמים.

אבל מה כתוב, "ויאמר עשו, יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ולא רצה לקבל ממנו, עד אחרי כמה עבודות ויגיעה רבה. אז, "ויקח ממנו", כמו שכתוב "ויפצר בו ויקח".

נמצא שכאן, היינו לאחר המעשה, התהפך הענין. טענת לבן, שאמר "וכל אשר אתה רואה לי הוא", היינו שהכל שייך להקליפה, טוען כאן יעקב, שיעקב שולח לו הכל בתור מנחה, היינו שהוא אומר, שזהו רכוש הקליפה. ומה שיעקב היה טוען אצל לבן, היינו קודם המעשה כנ"ל, שיעקב היה טוען, שהכל שייך לקדושה ולא להקליפה, זה טוען עכשיו עשו, כמו שכתוב "ויאמר יהי לך אשר לך".

על פסוק "והיה המחנה הנשאר לפלטה" פרש רש"י וזה לשונו, התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה. זאת אומרת, שני דברים שייכים לעשו, שהוא דורון ומלחמה. ודבר אחד הוא לה', היינו תפילה.

הנה על דרך העבודה יש לפרש, שכל השלושה דברים הנ"ל כוונתו לה'. והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק, "הנה מקום אתי ונצבת על הצור" (שמות ל"ג), שמשה אמר לה', "הראני את כבודך", על זה באה התשובה, "ויאמר ה', הנה מקום אתי". ופירוש שאת"י הוא ראשי תיבות אמונה, תפלה, יגיעה.

ואמר, בכדי לזכות לכבוד ה', צריכים להאמין בה'. ואח"כ צריכים להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. ואח"כ צריכים לתת יגיעה, להכניע את יצרו, שירצה לבטל את עצמו לטובת ה'. ולאחר ג' פעולות אלו הוא זוכה לכבוד ה'. וזאת התשובה שה' נתן למשה, על מה שאמר משה להקב"ה, "הראני את כבודך".

והנה על דרך זה יש לפרש מה שפרש רש"י, שהתקין עצמו לדורון, לתפילה, ולמלחמה. מלחמה היינו מלחמת היצר, תפילה, שה' יקרב אותו בכדי להגיע לשלמותו, למה שהוא צריך להגיע למדרגתו. לדורון היינו אמונה, כי מי שנותן אמון במי שהוא, זה נקרא נתינה, כמו שכתוב אצל אברהם, "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו). ופירש רש"י, הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה, שהאמין בו.

נמצא לפי זה, שכל ג' הדברים, שהם לדורון, ולתפילה, ולמלחמה, הוא הכוונה, שבאלה ג' הדברים הוא ינצח את עשו. וכל ג' הדברים הנ"ל הם בין אדם למקום. ואין צריכים לומר, שרק תפילה היא הכוונה בין אדם למקום, מה שאין כן דורון ומלחמה היא הכוונה על עשו. אלא הכל הוא מיחס לה'.

אבל העיקר צריכים לדעת, מהו בחינת עשו, שצריכים לתקן אותה. והנה זה ידוע, כי נגד הקדושה יש לעומת זה קליפה. ובאופן כללי נקרא "קליפה עשו". אבל יש הרבה מדרגות בהקליפה. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו. וגם להקדושה יש הרבה בחינות. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו.

ובאופן כללי נקראת הקדושה בשם ספירות, ופרצופים, ועולמות. ובאופן כללי נקראת קדושה, הבחינה שהיא בעל מנת להשפיע. וטומאה נקראת בעל מנת לקבל, שהיא בחינת אהבה עצמית.

וכשאדם מקיים תורה ומצות, בכדי לקבל תמורת זה עולם הזה או עולם הבא, שתי בחינות אלו נקראות "שלא לשמה". ורק מי שמקיים תורה ומצות מטעם "בגין דאיהו רב שליט", שפירושו, מטעם גדלותו וחשיבותו של ה', זה נקרא "לשמה" (עיין בזהר ובהסולם דף קפ"ד אות ק"צ), וזה נקרא בעל מנת להשפיע ולא לקבל שום תמורה עבור עבודתו. זה נקרא עבודה טהורה.

והעבודה בעל מנת להשפיע יכולה להיות רק לפי ערך שהוא מחשיב את המקבל עבודתו. אז יש לו חומרי דלק. מה שאין כן אם אין ביכולתו להגדיל את חשיבותו בשביל מי הוא עובד, אז אין לו כח לעבודה. כי זה אנו רואים שיש בטבע, שהקטן מתבטל לגבי הגדול, כנר בפני אבוקה. אלא כל העבודה הגדולה היא להגדיל את המקבל עבודה, היינו, שיכיר את חשיבותו. ואם אין לו במה להחשיב אותו בתוך הדעת, אז עבודה שלנו היא כנ"ל, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שפירש על הפסוק "הנה מקום אתי", שאלף של אתי מרומז על בחינת אמונה למעלה מהדעת.

נמצא, שעיקר עבודתו של אדם הוא לעבוד למעלה מהדעת, שיחשיב את ה'. כי באופן כללי הוא, המצב של כל הנבראים, מרגישים את הקדושה בבחינת שכינתא הוא בעפרא. לכן מובא בכל הספרים, שכל אדם צריך לכוון, לפני התעסקותו בתורה ומצות, לאקמא שכינתא מעפרא. כי על עבודה, שהקטן יבטל את עצמו לפני הגדול, אין מה לעבוד על זה, כי זהו נטבע בהטבע, שקטן מתבטל לגבי גדול. אלא כל עבודתו של אדם הוא, רק לעבוד שיכיר את גדלותו וחשיבותו של ה'.

ולמעשה על הכל אדם מבין, שכדאי לעבוד, היינו שמרגיש שחסר לו, חוץ מעל גדלות וחשיבות של הבורא. על זה לא מבינים, שרק זה חסר לנו. ואפשר לפרש זה על הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב". הבורא נקרא "צדיק", כמו שכתוב "ה' הוא הצדיק". אבד את חשיבותו, ואין איש שם על לב, שצריכים לעבוד בכדי להשיג את חשיבותו.

כי בזמן שהאדם הוא מרגיש את עצמו קצת בהתרוממות, אז הוא מבין שכדאי לעבוד רק על רוחניות. וצריכים לומר, הטעם הוא, משום שמרגיש את חשיבותה של רוחניות בשיעור שכדאי להתייגע על רוחניות ולא על גשמיות, משום שהגשמיות אבד ערכה אז אצלו, והרוחניות עלה אז ערכה.

לכן הוא מחליט אז, שרק על קדושה כדאי להתייגע, ולא על גשמיות. נמצא לפי זה, כל עליות וירידות הן לא על האדם, אלא על הקדושה, דהיינו לפעמים עלה הערך של הקדושה, זאת אומרת, שנעשה אצלו יותר חשוב, ולפעמים ירד השער של הקדושה, בשפל המצב, שלא כדאי אפילו לחשוב עליה.

ובענין שהקטן מתבטל לגבי הגדול, אנו מצינו שמובא (וילקוט חדש ופר"א) כי לאחר שהבורא הגדיל את שמעו של אברהם, כי ראו כולם את גדלותו של אברהם, העניק פרעה לשרי נערה, שהיתה בתו, כדי שתהיה לשפחה בבית אברהם. הגם ששפחה היא מדרגה פחותה מאוד, כי לעבד ולשפחה לא היה אז שום זכיות של אדם, וכמו בהמות נדמו אז, מכל מקום נתן את בתו להיות שפחה לשרי, והיה מפייס אותה ואומרו, בתי, מוטב לך להיות שפחה בבית אברם הברוך, ולא להיות מטרונה בביתי.

וההבדל בין אדם עובד בעבודת הקודש מטעם שכר, או מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך מטעם חשיבותו וגדלותו, הוא, שאם אדם עובד בגשמיות בכדי להשיג שכר גשמי, אנו רואים, שאם יש לאדם איזו עצה, שיוכל לקבל שכר ולא צריך לעבוד כל כך שעות, בטח שאם יש לו מי שיתן מציאות כזאת, הוא תיכף בוחר לו את הדרך הזו. כי אדם אוהב את המנוחה, והוא מוותר על תענוג המנוחה, בכדי שיקבל שכר.

אי לזאת, אם מצא מי שימציא לו אופן שלא יצטרך לתת יגיעה, זה הוא אצלו דבר מאושר. מה שאין כן אם הוא עובד מטעם חשיבותו של המלך, והתענוג שלו הוא מטעם שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא משמש את המלך, לא שייך לומר אז, שיש מציאות, שלא יעבוד ויהיה לו שכר, כי השכר שלו הוא עבודת המלך. וזה הסימן מובהק שאדם יראה את האמת, מהי מטרתו של עבודה שלו, אם מטעם שכר או מטעם גדלות הבורא.

[onmymasa22]

נשמה קדושה וטהורה

את צריכה להבין שאת טובה. לא כמחמאה, אל תגזימי, אלה כמציאות. יש לך נר אלוקי בפנים שאי אפשר ללכלך אותו. את כבר יו��עת את הכל מלפני לידה, והכל נמצאת בתוכך. בחיים כל דבר שאת עושה שטוב, הוא פשוט מתאים לך. את קמה בשביל מישו אחר, את מרגישה שמחה, והשמחה באה כי עשית משו שמתאים לך. כי את טובה. זה מביא איתו חוסר של מגן שתדעי גם. אנחנו מחפשים מגן כי אנחנו לא רוצים שאחרים יפגעו בנו, במי שאנחנו באמת, בילדה בת חמש בתוכינו, ויותר קל לנו שיפגעו במשו חוץ ממנו יעני בקליפה/מגן/כיסוי שלנו. אפשר להגיד שלעשות את זה- להראות מי שאת בפנים גם בחוץ- היא אחד הדברים הכי מפחידים בעולם, ולעשות את זה דורש המון אומץ. (זה יכול להרגיש שאת שוחה בתוך ים של מכשולים ובוחנים ואת רוצה רגע של אוויר רגיל כמו שאטומטי כבר לך ונוח). את צריכה דרך להתמודד עם משו אז כשאת עושה מעשה שלא מתאים לך כדי להתמודד, פספסת. אין כעס, אבל תרגישי את הפיספוס הזה. זה גם מה שיגרום לך להיות עם כיוון הטוב והנכון לך. לא להיות כלכך קשה על עצמך כי כולנו רק בני אדם, אז לרגיש שפשוט פספסט, כמו שפספסט לענות ת'טלפון כשאבא מתקשר להגיד שהוא אוהב אותך. זה פשוט פיספוס. וזה נוגע יותר- אם אני אומרת לך שאני כועסת או אני אומרת ואללה, חשבתי שאת יותר טובה מזה- השני נוגע יותר. האושר באה כשמי שאת בחוץ, ומי שאת מבפנים היא אותו הדבר. את יכולה לעשות דברים טובים ודברים רעים, אבל הדברים הרעים היא לא מתאים לך, והדברים הטובים הם כן מתאים לך. אבל את טובה בלי קשור. זה בא ממקום שאת יודעת שאת טובה. יש ציטוט שאני נורא אהבתי עד כדי כך שזה היה השומר מסך שלי וזה באמת השתנתה לי את הטפיסה שלי בחיי- "לא להתנהג עם אנשים לפי מי שהם- אלה להתנהג עם אנשים לפי מי שאני. זאתאומרת שלא מתעסקים בהם בכלל. זה מאה אחוז "אני יודעת שאני טובה אז אני טובה לאחרים" זה למה זה ואהבת לרעך כמוך- ה-"כמוך" היא העיקר- כמי שאת. את ככה, אז את נוהגת ככה. אני אוהבת אותם כי אני בן אדם שאוהבת, זה פחות קשור עליהם בכלל. וזה עוזר לניתוק, כי את מתעסקת עם עצמך ומקשיבה לעצמך. והם פחות נכנסים לראש שלך. זה קשה כי הילדה הטהורה והמתוקה בת 5 היא מי שאת באמת לפני כל הבלאגנים והשטויות בחיים, היא יותר קרובה להזמן הזה שלמדת את הכל, והיא ממש מפחדת בלהיפגה. אז מחפשת מגן. וזה המגן או הי��ר הרע או השטן שאומר- אבל מה הם יגידו עלי, מה הם יחשבו, אבל הם יהיו שמחים אם אני אסכים, אבל אני לא רוצה לפגוע בהם. אומרים שהשטן בסוף לטובתנו ועובד עם השם גם מבחינת פסיכולוגיה הדברים שאנחנו משתמשים בהם כדי להתמודד קשורים להתנסות בלעזור לנו- אם אני שותה ערק כל פעם שלא נוח לי בראש, או כדי לברוח מסיטואציות, זה דרך להתמודד. המוח רוצה לעזור שאני אתמודד עם משו בדרך הכי קל, אז הוא מחפש לי דרך, וערק היא דרך. העניין היא שהיא אולי אוטומטי כבר, אבל היא לא דרך בריא או מתאים לי, אז אני צריכה למצוא דבר אחר שבריא ומתאים לי. זה לא אומר שזה בוודעות רע, זה לגמרי דרך, ומנסה לעזור לי להתמודד, אבל אולי פחות מתאים. אני משתמשת בזה כמגן עליי, לעזור לי לא להיפגע או כדי לא להרגיש חוסר נעימות. אז הכל ב שלבים, ובצד תלמדי על עצמך במשך כל החיים עד מאה ועשרים וחצי, אבל לדעתי, כל מה שאת צריכה להבין כדי להתחיל לעשות דברים עכשיו זה לדעת שאת טובה, ולמלא את החיים בדברים שמתאימים לך. בעולם למעלה אין זמנים אז את כבר קיימת עם כל מה שתהיי, כל הבחירות שלך- כבר קרה, את פשוט לומדת מי את.

זה למה לפעמים כשאת עושה משו טוב, את גאה בעצמך כאילו את חברה שלך/מישהי אחרת לגמרי- מסתכלת על עצמך מבחוץ. אז להתאמן את שריר של אומץ שיהיה לך מספיק אומץ כדי להראות לכולם מי שאת בפנים. זה מפחיד אבל אפשרי. כי כדי לחיות בשקיפות כזאת, את לא עושה משו מעבר ממי שאת, את פשוט תהיי שקופה, כי הפחד/קליפה מכסה אותך, אבל גם מכסה את האושר. כי כשאת עושה משו שמתאים לך, יש אושר עם שלווה וזה הדלק שלנו להמשיך בחיים. הכל כבר בתוכך.